1

בע"ה

שבת קדש פרשת ויצא, אור ל-ט' כסלו ע"ו – כפ"ח

"ופרצת" – "וחזקת" (2)

שלום זכר פריימן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו נגון ל''ג בעומר ע''ד – הרב נכנס. נגון הקפיליא.

היום זה יום ההילולא של האדמו''ר האמצעי, אז צריך לספר סיפור מהאדמו''ר האמצעי - [יחזקאל סופר סירב לספר] אז מוטי תספר. [מוטי: יש סיפור שלא כל כך נעים לספר עכשיו, שהאדמו''ר האמצעי התארח באיזה מקום והגישו לו לאכול והוא לא אכל ואח''כ התברר שהאוכל היה טרף, וכששאלו אותו אחר כך הוא אמר שעלתה לו מחשבה על הלכות טריפות].

[יחזקאל: יש איזה סיפור עם המאמר שהאדמו''ר האמצעי אמר לרבי עקיבא איגר].

הרב: האדמו''ר האמצעי הלך לרבי עקיבא איגר ואמר לפניו מאמר שנמשך תשע שעות, ותוך כדי רבי עקיבא איגר נרדם. אבל בכל זאת אדמו''ר האמצעי כתב עליו דברים טובים, הוא אמר שהלוואי שכל המתנגדים היו ככה. (רבי עקיבא איגר לא היה מתנגד, אבל הבן שלו כן היה מתנגד, והנכד שלו ר' לייבל'ה היה כבר חסיד – יש כאן את הספר שלו).

הביאו לישיבה את השיעורים האחרונים? [לא].  הרב חזר על השיעור מיום חמישי ח' כסלו.

[על הפסוק 'ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה' מפרש רש"י וחזקת. האבן עזרא והרמב"ן מפרשים אחרת שזה מלשון התפשטות (ולא התחזקות במקום). רואים שרש"י מפרש דווקא וחזקת, וגם בלידת פרץ "למה פרצת עליך פרץ" ומפרש למה חזקת – לשון התחזקות. המילה וחזקת כתובה פעם אחת בתנ"ך בדברי הימים בדברי דוד לשלמה "וחזקת והיית לאיש". בדרך כלל מי שלא מפרש כמו רש''י הוא מפרש על הדרך של האיבן עזרא. הפשטן הכי גדול הוא הרשב''ם – הנכד של רש''י.

- ידוע שבכל שנה רבותינו נשיאנו היו מוסיפים עוד פירוש על רש''י – רמב''ן, איבן עזרא, אור החיים, ויש אומרים שבשנה הרביעית היו לומדים פנים יפות של בעל ההפלאה.

[האיבן עזרא היה מאוד נגד הקראים – אבל הוא מזכיר הרבה את פירושו של אחד הקראים ואפילו קורא לו רבי, ואומר שבפירוש זה הוא כיוון אל האמת] הרב: זה כמו שהרמב''ם אמר – קבל את האמת ממי שאמרה -

כיוון שברש"י וכן בתרגומים יונתן ואונקלוס מפרשים ופרצת מלשון התחזקות,  צריך להסביר את הקשר בין המילים: דיברנו על מאמר חז"ל בגמרא "ארבעה דברים שצריכים חיזוק: תורה, תפילה, מעשים טובים, ודרך ארץ". דרך ארץ – רשי מפרש בגמרא שזה הולך על העיסוק בענייני הפרנסה (ענייני הפרנסה זה דבר שצריך חיזוק). חשבתי  שתורה זה קדמה "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" התורה קדמה לעולם. "משל הקדמוני" רואים שהעניין של התורה זה קדמה. תפילה זה צפונה. היא באה ממצפוני בינת הלב, בצלותי ובבעותי – שעת צלותא שעת קרבא. קשור לגבורה צד שמאל –יצחק אבינו. יצחק רבקה עולה תפלה.

מעשים טובים זה נגבה – דרום, שזה צד ימין – חסד.  דרך ארץ זה ימה. למה? רואים שעיקר הכסף נמצא בימה – במערב. מי שרוצה לעשות כסף טס לשם – כמוך [אבי פיאמנטה הגיע]... אם כי היום גם יש בסינגפור וסין... בכל אופן עיקר הכסף במערב  "זבולון לחוף ימים ישכון"].

ארבעת הדברים שצריכים חיזוק בסדר היום של היהודי:

איך באים ארבעת הדברים בסדר היום?

קודם כל לפני התפילה יש מעשים טובים. "רבי אליעזר יהיב פורטא לעני והדר מצלי" כמו שכתוב בתניא, וכמו הסיפור על הצמח צדק שהיה צריך פתיחת המוחין, וחיזר אחר עני לתת לו צדקה קודם התפילה, ואמר שברגע שנתן צדקה נעשה לו פתיחת המוחין, והבין דבר שנתייגע בו זמן רב – חסד – נגבה.

לאחר מכן יש תפילה, שהיא מקבילה לצד שמאל – צפונה.

אחר כך מבית הכנסת לבית המדרש – תורה – קדמה.

ובסוף הנהג בהם מנהג דרך ארץ – ימה.

שוב, בסך הכל יש לנו ארבעה דברים שמקבילים לארבע רוחות. ורואים מפה דבר מעניין, שאיך שמקיימים אותם בסדר היום, יוצא בדיוק הפוך מהסדר שבפסוק – נגבה צפונה קדמה וימה - מתאים למה שאומר רבא במסכת ברכות "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים".

(נגנו נגון התוועדות לחסידי אדמוה"ז).

יש ווארט מהגר''א על מה שכתוב בגמרא שתלמיד חכם צריך שיהיה לו שמינית שבשמינית – שבפרשה השמינית (וישלח) הפסוק השמיני הוא קטנתי מכל החסדים כו', אבל אפשר להגיד משהו יותר מכוון: יעקב בגימטריא ז' פעמים הוי'. בפרשה השביעית (ויצא) בפסוק השביעי – "ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה  ואנכי לא ידעתי" המילה השביעית היא הוי' – "אכן יש הוי' במקום הזה"  ואחר כך אומר "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית א-לקים וזה שער השמים". העולם הוא כלי לאלקות, לשם אלקים, ושם אלקים הוא כלי לשם הוי' – אכן יש הוי' במקום הזה – שיש הוי' באלקים.  הווארט הזה יותר מכוון מהווארט של הגר''א – אצל הגר''א זה רק פעמיים "שמיני שבשמינית" וכאן זה חזקה - שביעי שבשביעי שבשביעי.

אנחנו גם עומדים היום בתשיעי לתשיעי – ההילולא של ה''א. היום התשיעי בחדש התשיעי. [יש גם את השעה התשיעית] שמעתי שאומרים גם שיש עניין של השעה התשיעית – השעה התשיעית ביום התשיעי בחדש התשיעי – אבל אני לא יודע מאיפה זה הגיע, לדעתי אין בזה משהו. [זה הגיע מוועד הצדקה העולמי] הרב: שמעתי את זה גם בחב''ד, לא יודע מאיפה המקור לזה.

המספר תשע קשור במיוחד לאדמו''ר האמצעי, כמו שכתוב ביום יום שאדמו''ר האמצעי היה יוצא בל''ג בעומר ושותה משקה – שהיה אסור לו לפי הרופאים, והיה בעיקר פוקד עקרות. כנראה יש לו קשר מיוחד לרשב''י, הצמח צדק אמר שמרשב''י עד אדמו''ר האמצעי לא הייתה כזאת הסתלקות.  גם על רשב''י מסופר שהוא היה פוקד עקרות. יש את הסיפוק שכתוב באחד הספרים שלנו שהיה זוג שהתחתנו ולא נולדו להם ילדים עשר שנים והם רצו להתגרש ורשב''י אמר להם שכמו שהם עשו חתונה שמחה – הזמינו את אבי פיאמנטה שינגן בחתונה – ככה יעשו גם מסיבת גירושין שמחה, וכך היה. הם עשו סעודה גדולה ואבי ניגן ושימח את כולם, ותוך כדי הבעל שתה הרבה משקה והשתכר, ואמר לאשתו שתיקח איזה חפץ שהיא רוצה מהבית שלו, והיא לקחה אותו וכו' ובסוף רשב''י בירך אותם שיוולדו להם ילדים. [איך זה קשור לתשע?] כמו שאומרים באחד מי יודע – תשעה ירחי לידה. אם כן רואים במיוחד שאדמו''ר האמצעי קשור לתשע – תשיעי שבתשיעי.

לעתיד לבא כתוב שכל יום אשה תלד, ואדמו''ר הזקן אומר שהיות והדינים של טומאה וטהרה לא ישתנו, צריך לומר שמביאה אחת היא תלד כל יום. אבל יש דעה שהיא תלד כל יום מביאה חדשה, וההריון יהיה תשע שעות. היום ההריון לוקח תשעה חדשים ולעתיד לבוא הוא יקח תשע שעות. כנראה שהממוצע בין תשע שעות לתשעה חדשים הוא תשעה ימים. המשיח נולד בתשעה באב וההריון שלו התחיל בא' אב – שהתורה אומרת שזה ההילולא של אהרון (מלשון הריון).

[ענג חן: הרבי בעיקר עושה עניין מהעשירי שבעשירי] הרב: עשרה בטבת. השנה זה יוצא יום היפי – עשר פעמים עשר.

שיהיה מזל טוב, שיזכו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו.

מה שהרב כתב לי במייל (לכאורה צריך לבדוק אם לשלב בקובץ שנקרא "וחזקת"):

תוספת להתחזקות שדובר בשלום זכר (אמרו לי שלוי יצחק חזר טוב על כל מה שהיה).

א. ימה קדמה צפנה נגבה בספירות: יסוד (כולל שרש המלכות, עטרת היסוד) תפארת גבורה חסד - יוסף (תכלית נסיעת יעקב לחרן [לשאת רחל ולהוליד יוסף (חרנה במקום לחרן - נ רחל למפרע)], סוף מעשה במחשבה תחלה, לכן נתברך קודם בימה. ימה סוד יוסף אפרים מנשה, ראש יוסף וסוף אפרים ומנשה. יוסף אפרים מנשה = 882 = אמת אמת, מדת היסוד, אמת לאמתו) יעקב יצחק אברהם - סדר הספירות מלמטה למעלה וסדר הדורות למפרע (כתבנו על שני מחוגים, מחוג של סדר היום - פרוטה לעני תפלה תורה דרך ארץ היינו נגבה... ימה, לפי סדר הדורות כו', וכן מחוג של דרך ארץ קדמה לתורה ומתורה עושים תפלה ותכלית הכל מעשים טובים, היינו סדר הפסוק והוא בחיי האדם בכלל. ביחס למאמר תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים הסברנו שצריך חכמה פנימית, מכיר את מקומו [החכמה עצמה, ללא תכלית חכמה, היינו הלומד מכל אדם], לדעת כמה שעלי לעשות תשובה, גם על מעשי הטובים שהכל לחטא יחשב כמו שלמדנו בתש"ו, ועוד יותר חכמה, רואה את הנולד, לדעת שתכלית כל החיים הוא מה שחיים ע-פ שנה בשביל פעם אחת לעשות טובה ליהודי, יסוד תורת הבעש"ט).

ב. כתוב הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין, היינו שני כיווני תפלה, עבודת הצפון בכלל, קוה את ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. קודם היה כתוב חזק בתורה ואמץ במעשים טובים, כאן חזק ויאמץ לבך היינו חזק בידרים למען השגת חכמת התורה (כמו ששלמה בקש חכמה לשפוט כו') ויאמץ לבך בבקשה להשיג עושר וכבוד בשמאלו למען עשות הרבה מעשים טובים של מתן צדקה כו'. והיינו שימה, דרך ארץ-פרנסה, מצטרף לדרומה-נגבה, מעשים טובים בסוד ים ודרום ירשה (הנאמר לנפתלי שבצפון, היינו שמצפין בתפלתו לבקש ים, פרנסה ברווח, ודרום, כדי לעשות הרבה מעשים טובים).

ג. יוסף (ימה) הורד מצרימה מצר ימה (מצרים מצר ים), מצרים בכיוון דרום מערבית, היינו ים ודרום כנ"ל - יוסף נעשה גביר ובעל אוצרות ומכך רועה את אבן ישראל בצדקה-מעשים טובים. כנגד קרן דרומית-מערבית יש את קרן צפונית-מזרחית, היינו חרן-פדן ארם (פדן לשון חיבור, צפון ומזרח) הנקרא ארצה בני קדם אך גם עליו נאמר מצפון תפתח הרעה. נמצא שבבל ומצרים (שני הכיוונים העיקריים מארץ ישראל של אברהם ויעקב-יוסף) ע"ד שתי מתנות (על גבי המזבח) שהן ארבע. צפון-מזרח היינו חבור תורה ותפלה (לעשות מתורה תפלה וכן להתפלל על תורה כנ"ל). שתי פנות אלו הם ראש השנה (ר"ח תשרי המתחבר לסוף אלול היינו ים ודרום יחד. דרך ארץ הוא גם לשון זיווג. החוש של תשרי תשמיש, ג נשים נפקדו בראש השנה, הכל דרך ארץ לשון זיווג, וכן יוסף יצא למלוך בר"ה, דרך ארץ ומעשים טובים כנ"ל) וראש חדש ניסן (החדש הזה לכם ראש חדשים), יחוד תורה (תקופת ניסן) ותפלה (תקופת טבת), עיקר עבודת ה' (ראש השנה היינו עיקר תיקון עולם, תיקון החברה...).

ד. צפון - תפלה. שעת צלותא שעת קרבא. הקרב עם הרע הנעלם המתגלה בשעת התפלה בסוד מצפון תפתח (תתגלה במודע) הרעה (שעד כאן היה נעלם בתת מודע) ואז באה הקרב אתו, וכן שמ"ע יורה חצי התפלה את מה שנשאר בלא מודע סוד בחרבי (מה שמתגלה מהתת מודע) ובקשתי (מה שנשאר בהעלם, אך נודע מציאותו ממה שמתגלה). היינו שהתפלה היא המלחמה עם הצפוני, השם השביעי של היצה"ר, המצפון החילוני, כמבואר ענינו אצלנו.

ה. קדמה. בו' מצות תמידיות - שמע ישראל גו'. היינו שרש ההתחזקות בתורה - שמע (לשון הבנה) בתורה יש ששים רבוא אותיות לתורה, ישראל. בכל דבר שלומדים תכלית הידיעה היא שה' אלהינו ה' אחד. קדמה ר"ת קול דבור מחשבה הרהור כנודע = 1119 = שמע ישראל וגו' ע"ה. קדם היינו זה ברבוע, נבואת משה בתורה, והיינו מצות האותיות ביכלו, פרשת שבת של מעשה בראשית, סוד לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה. אצל האר"י ו ימות החול, ו פעמים נגלה ושבת סוד הנסתר של התורה השתחוו להוי' בהדרת קדש ר"ת קבלה בשבת.

עד"ז ימה במצות התמידיות ולא תתורו גו' היינו שהאדם יוצא מבית המדרש לרחוב להתעסק בדרך ארץ (וכן בשעת זיווג אחרי עיניכם, זנות, אפילו עם אשתו טהורה [לא רק הרהורין בישין ברחוב של הפרנסה] - עיקר הזיווג של יעקב היה עם רחל בחינת ימה ודרך ארץ, ולשם כך הוא יצא מא"י לחרן, הגם שחרן הוא צפונית מזרחית, תורה ותפלה כנ"ל, היינו מצד התכללות המדות זב"ז).

ו. הנגב חם והצפון קר. מעשים טובים מחום טבעי, אהבת ישראל טבעית. צריך להתפלל אל הקיר לשון קור, לתקן קרי, לדעת שהכל בהשגחה פרטית, וככה ליצור חום על ידי התלהבות עבודת התפלה (במעשים טובים החום ניתן מלמעלה, היינו מטבע היהודי שהוא רחמן וגומל חסדים).

ז. לפי הנ"ל ששתי הפנות העיקריות הן ים ודרום וצפון מזרח היינו לאה ובלהה שפחת רחל ורחל וזלפפה שפחת לאה. והיינו מה שהיה מן הראוי ללא רמאות לבן שהרי בלהה היא הגדולה השייכת מעצם ללאה וזלפה הקטנה השייכת לרחל. לאה בלהה = 78 ג"פ הוי', לחם כו', ברכת כהנים. רחל זלפה 360, ה פע' חסד וכו' חלק אלוה ממעל, שכם וכו', ג פע' 120, משולש יה וכו'.

נא להוסיף כל הנ"ל כל דבר במקומו ובהרחבה המתאימה.