ב' טבת תשע"א, "זאת חנוכה", כפר חב"ד

ברית לוי-יצחק ברית הרמן

א. חדש-שבת-מילה

יש ווארט מההייליגער רוז'ינער, שב"זאת חנוכה" אפילו יהודי פשוט יכול לפעול נפלאות כמו "א גוטער איד" (– יהודי טוב, כנוי לאדמו"ר). לכן היום כל אחד ואחד יכול לפעול ישועות וברכות לכל אחד ואחד, לכל עם ישראל, כיון שכל אחד היום הוא א גוטער איד. כל שכן היום, כשאנו יושבים בסעודת ברית מילה – שהיא מצוה שמסרו עליה את הנפש[א], וגם מצוה שהיונים רצו לבטל מעם ישראל, כידוע שיש שלש מצוות שרצו לבטל – שבת, חדש ומילה – והחשמונאים, המכבים, נלחמו כנגדם ונצחום.

מכבי – שם עב

מכבי ר"ת "מי כמכה באלם הוי'"[ב], ועולה בגימטריא עב. שם עב הוא סוד 'איתן האזרחי' והוא יותר גבוה משם סג – כיון ששם סג הוא רק 'כח העצם' ושם עב הוא השרש המשותף של 'אור העצם' ו'כח העצם'. יותר מכך, הוא למעלה מכח העצם ואור העצם, הוא העצם ממש שכולל גם אור וגם כח – "משכיל לאיתן האזרחי". לכן בכתבי האריז"ל כתוב בברכת "להדליק נר חנוכה" לכוון שם עב, ובברכת "שעשה נסים" לכוון שם סג.

חשמונאי – חודש-שבת-מילה

מהו חשמונאי? השרש הוא חשם – הר"ת של שלש המצוות שרצו לבטל, חדש שבת מילה. אנחנו התגברנו ונצחנו את היונים בזכות מסירות הנפש על שלש המצוות הללו דווקא.

האות האחרונה של חשמונאי היא י, וכשמצרפים אותה ל-חשם נעשה משיח (האות האחרונה מצטרפת לאותיות הראשונות על ידי "נעוץ סופן בתחילתן"). שאר האותיות הן נאו כנודע, והכל יוצא משיח-נאו.

לפי הסדר של חשמ, כמו במלה חשמונאי, המצוה הראשונה היא חדש. כל שלש המצוות הללו הן מצוות של התחדשות. היונים גזרו דווקא עליהן כיון שהם לא האמינו בחידוש העולם, הם חשבו שהעולם קדמון, שהטבע קדמון – ש"זה מה יש", הטבע, ואין יותר, ואם אין יותר מהטבע אין גם התחדשות אמתית, אין בריאה מתמדת בכל רגע תמיד. אנחנו מאמינים ההיפך, שלא רק שה' ברא את העולם לפני כך וכך שנים, אלא עיקר האמונה שלנו שבכל רגע הבריאה מתהוה יש מאין, ההיפך הגמור מחכמת יון. על העניין הזה היתה המלחמה, והנצחון הוא נצחון ההתחדשות (בהמשך יוסבר שהניצחון היה על ידי הכח של השכל המאמין). לכן חדש הוא הראשון בסדר הזה, כי חדש מעיד על התחדשות.

אמנם גם שבת מעידה על התחדשות – בריאת העולם בששה ימים – וגם מילה מעידה על התחדשות – שאוכל להרגיש שגופי מתחדש בכל רגע, שאני אדם חדש בכל רגע[ג]. אבל רוצים להתחיל מה-ח של חדש כדי להדגיש את ההתחדשות.

משיח – מילה-שבת-חדש

במלה משיח הסדר הוא הפוך, משח – מילה, שבת, חדש. מכך נבין שאצל משיח העיקר הוא מצות מילה, שכעת קיימנו יותר משבת וחדש, ולמה?

כתוב[ד] שמילה יותר גבוהה משבת, שהרי "גדולה מילה שדוחה את השבת חמורה". ועוד שהרי ברית מילה היא ביום השמיני, למעלה משבת שהיא היום השביעי, כמו בברית מילה של היום,"זאת חנוכה", שהתינוק זכה להוולד בנר ראשון ונימול בשמיני של חנוכה – כולל ומקיף את כל חנוכה כולל שבת.

מילה קודמת גם מפני שעיקר מסירות הנפש שיש אצל כל יהודי שזוכה לבן זכר היא המילה, כהקרבת בנו על גבי המזבח'[ה]. לכן זו מצוה שהתקיימה במסירות נפש, ומתוך שמחה עצומה. אמנם נכון שבכל מצוה יש 'שמחה של מצוה', אבל בברית נאמר "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" – לא סתם שמחה אלא ששון, שיא השמחה. מי שש – "אנכי" – העצם, ברית מילה מגלה ביהודי את ה"אנכי מי שאנכי". לכן גם בפורים בפסוק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" פירשו חז"ל "'ששון' זו מילה" – ששון שלמעלה משמחה. הכי עצמי מהכל היא המילה, כיון שמילה היא גילוי העצם. לכן במשיח היא הראשונה, אחר כך השבת, ואחר כך ראש חדש.

מילה-שבת-חדש – אמונה-תענוג-רצון

הסדר הזה מתאים לג הראשים שבכתר:

הכי עצמי מהכל היא ברית מילה – היא האמונה הפשוטה, גילוי מסירות הנפש שלמעלה מטעם ודעת – רדל"א, אמונה.

שבת היא ענג, ענג-שבת, "אז תתענג על הוי'" – רישא דאין, תענוג.

ראש חדש הוא כנגד רישא דאריך, רצון. ראש חדש הוא חידוש הרצון, החידוש של דוד מלכא משיחא (אריך לשון ריכא-מלך). גילוי הרצון הוא מה שהמשיח מתבטל וחוזר ונולד. ברצון שבנפש יש תנודות "מה אני רוצה לעשות בחיים?", אחר כך 'יורד ועולה ומתבטל' –"איני רוצה לעשות כלום בחיים", ופתאום הרצון נולד מחדש – 'גילוי הרצון'.

יוצא לנו סדר מכוון, ראש חדש – הרצון, למעלה מכך יש את השבת – הענג, ולמעלה מכך האמונה הפשוטה – מקור המסירות נפש – ברית מילה. זה הסדר של משיח, והסדר של חשמונאי הוא הפוך, כדי להדגיש את ה-ח – ה-ח של חדש (שקשור לחנוכה, ח נרות)[ו].

ב. לוי-יצחק

האבא של הרבי

השם של הרך הנימול הוא לוי-יצחק, על שם האבא של הרבי, ר' לוי יצחק שניאורסון (ר' לויק). הרבי הקודם, הריי"צ, העיד עליו שהוא היה גדול המקובלים בדור הקודם, ודבריו מופלאים ביותר. לר' לויק היה גם חוש מיוחד להתעמק בחשבון, "עיניך ברכות בחשבון". היות שאבי הרך הנימול גם אוהב מאד את חכמת החשבון[ז] – כנראה מזדהה איתו – לכן מאד מתאים שיקרא לבנו הבכור לוי יצחק, על שם האבא של הרבי.

לוי יצחק – שם של גבורה

השם לוי יצחק כולו אומר גבורה, גבורת המכבים. כך מסביר רבי לוי יצחק את מהותו לפי שמו. בין האבות יצחק הוא גבורה, ולוי הוא גם כן גבורה, בסדר של כהן-לוי-ישראל (חסד-גבורה-תפארת)[ח]. לעתיד לבוא כתוב שהגבורה תעלה למעלה מהחסד – "התגברות החסדים" – יצחק יעלה מעל אברהם (ודווקא לו יאמרו "כי אתה אבינו"[ט]).

שבט לוי כולל גם את הכהנים וגם את הלויים, ודווקא בחג חנוכה אנו רואים שהכהנים הם הגבורים, הגבורים של החג היו כולם כהנים משבט לוי. מה זה אומר לנו? – שיש לכהנים בעצם שלהם את שתי המעלות, גם את הכהונה – יותר בחינה של אור וצדקות – אבל עיקר החידוש והדגש של חנוכה הוא שהכהנים גם גבורים. הכח שהיה להם הוא ממשה רבנו שברך את שבט לוי "ברך הוי' חילו"[י], ורש"י מסביר שכוונתו היתה על החשמונאים שינצחו במלחמה נגד היונים[יא].

כך בכל דור ודור – "בימים ההם בזמן הזה", "הימים האלה נזכרים ונעשים". הסברנו הרבה פעמים שהשכל של הקליפה, גם בדור הזה – בגלות אדום, ואם יש שכל בגלות ישמעאל – הוא תמיד השכל של יון. הכח של השכל של הקדושה, שכל התורה המאמין, לנצח את השכל הלא-מאמין הוא הנצחון על יון. מי מנצח? לוי-יצחק, שבט לוי עם כח הגבורה של יצחק.

במאמר מוסגר, ידוע שישראל אותיות לי-ראש, ולעניננו לי ר"ת לוי-יצחק[יב] – לוי יצחק הוא הראש, הראש של ישראל. כל אחד צריך ראש, צריך רבי. נאמר משהו שנשמע כחידוש, אבל נסביר תיכף שאין כל חדש תחת השמש, אך יש דברים שנשמעים כחידוש: אם האבא של הרבי לא זכה בעצמו להיות רבי, ורק הבן שלו רבי, אז מגיע לו להיות רבי. כנראה שהוא צריך לחזור כדי שהוא בעצמו יהיה רבי. זה מאמר מוסגר. אז, כשלוי-יצחק יהיה רבי יתקיים ישראל – לי-ראש, שלוי יצחק יהיה ה"ראש בני ישראל" (ראש בני ישראל ר"ת רבי). שיתקיים בקרוב שלוי-יצחק יהיה הראש בני ישראל[יג].

ג. "כבר היה לעֹלמים"

אמרנו שיש דברים שנשמעים חדשים, אבל באמת אינם חדשים. מי שאמר זאת הוא קהלת. חוץ מזה שאמר "ואין כל חדש תחת השמש" הוא ממשיך (בפסוק הבא) ואומר עוד יותר – "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעֹלמים אשר היה מלפננו".

רמזי הפסוק והמלה 'כבר'

הפסוק הזה הוא הפסוק העשירי של ספר קהלת, "העשירי יהיה קדש להוי'", פסוק מאד מקודש. עד הפסוק הזה אין שום פסוק בקהלת שמתחיל עם האות י – פסוק י הוא הראשון שמתחיל ב-י[יד]. "יש דבר שיאמר" ר"ת שדי הפוך (מי יאמר? כנראה אתה תאמר...) – "שאמר לעולמו די [לחידושים במעשה בראשית]". כל הפסוק הזה עולה בגימטריא לב (ד"פ ח, "זאת חנוכה") פעמים חנוכה (גוף). יש בפסוק יג מלים, כמו יג מדות הרחמים, כמו כוונת ברכת "להדליק נר חנוכה", שהיום צריכים להשלים את כל המדות מה-ח עד ה-יג, כמו בקריאת התורה – מהשמיני עד ה-יג, עד הכולל בסוף.

המלה ה-ח, שכנגד היום, היא מלה מיוחדת שזו ההופעה הראשונה שלה בתנ"ך – "כבר" (במשמעות של דבר שכבר היה). השרש הוא כבר – כביר – והמפרשים מסבירים ש-כ ו-ג מתחלפות, וכבר הוא כמו גבר, לשון גבורה ועוצמה. לפי זה אחד ה'גבורים' של התנ"ך הוא המלה "כבר". יש אחד המדקדקים שמסביר שלפעמים מתחלפות כ ו-ח (אותיות כח, חילוף עם עוצמה וכח רב[טו]), ויש כאן גם משמעות של חבר – גבור חבר, גבור ידידותי.

קודם הופיעה המלה "כבר", לא באותה משמעות אלא בתור שם עצם, ביחזקאל – "ואני בתוך הגולה על נהר כבר". באמת יש מי שאומר שנהר כבר הוא נהר חבור, בחילוף כ-ח, אך בספר יחזקאל כתוב "נהר כבר" – חוזר ח פעמים בספר יחזקאל[טז]. נהר כבר אותיות נר ברכה.

"נהר כבר" ו"כבר היה" – העבר מלמד את העתיד

הווארט בקיצור ש'כבר' הוא לשון "כבר היה" ו"נהר" הוא לשון נהירה, סמל של זמן – 'הרכבת נוסעת' (שרש רכבת, מעשה מרכבה, הוא רכב אותיות כבר), הענינים זורמים. לפי זה "נהר כבר" היינו שהנהר שזורם בעצם יוצא ממה שכבר היה, כמו "ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו" – זה גופא נהר כבר. בלשון הרבי הקודם, העבר מלמד את העתיד. צריך לקבל גבורה דווקא מה"כבר", המכבים, החשמונאים, ש"נזכרים ונעשים בכל דור" – "בכל דור יקום הגבור" (כמו בשיר שיש שרים). מאיפה מקבלים זאת? ממה ש"הוא כבר היה" (= לוי יצחק) – אותו גבור-חבר שכבר היה. ושוב, פלאי פלאים שכתוב בדיוק ח"פ "נהר כבר" בספר יחזקאל – כל "נהר כבר" הוא נר-ברכה.

"הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד". לכאורה הנרות הם רק כדי להסתכל בהם, להודות ולהלל. אבל נחזור לדברי ההייליגער רוז'ינער, שבזאת חנוכה יש לכל יהודי כח לברך בגשמיות – אז כבר מותר להנות מהנרות (ביום השמיני, לאחר ש"תכלה רגל מן השוק", "ריגלא דתרמודאי", לגמרי)[יז]. הנרות של היום השמיני הם מה שכל יהודי הוא עצמו נר שמאיר ברכה (נהר כבר) לכל העולם, לכל מה שצריך, במיוחד כאן שיושבים יחד חברים-גבורים בברית מילה על נהר כבר.

נהר כבר – חיבור לארץ-ישראל ולגאולה

למה יחזקאל ראה את המרכבה, "רזין דרזין דאורייתא", על נהר כבר? כי היה צריך להתחבר לארץ ישראל. אין נבואה בחוץ לארץ, "ואני בתוך הגולה", ולכן צריך להיות "על נהר כבר"[יח] – הנהר שמחבר (כבר לשון חיבור כנ"ל) אותו לעתיד, ל"נצח ישראל לא ישקר". כל אחד שנמצא בתוך הגולה ורוצה להתחבר לגאולה – כמו שהרבי אומר, להמשיך את ה-א לגולה שתהפוך לגאולה – מה שמחבר הוא "נהר כבר".

אחרי "כבר" כתוב "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" ר"ת אמונה, כידוע – ענין שקשור לברית מילה. כשמגיעים ל"נהר כבר" כבר מתקיים "בעתה אחישנה" – "נהר כבר" עולה בעתה, ולפי הפשט כשמגיע עת מועד אז "אחישנה" מאד, היינו ש"בעתה אחישנה" הולך יחד, ולא שתי בחינות[יט]. בשביל "אחישנה" צריך לעמוד על "נהר כבר" – שמונה פעמים "נהר כבר" שיש בספר יחזקאל.

חידוש שהיה בהעלם

קהלת הוא הספר היחיד בו יש "כבר" במובן של "כבר היה" – תשע פעמים. כשנכנסים ליום התשיעי אפשר לכוון את כל התשע. יש שמונה "נהר כבר" ותשע "כבר [היה]"[כ], החל מ"ראה זה חדש הוא כבר היה".

"כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני". יש חידוש שהוא כלל לא חידוש, אלא כתוב באיזה ספר, רק לא יודעים מה כתוב. יש חידוש שלא כתוב בשום ספר, אבל הוא ב"העלם שישנו במציאות" בתוך הספרים הקדושים. יש כזה חידוש שגם לא נמצא ב"העלם שישנו במציאות" בשום ספר, אבל גם הוא "כבר היה" – היה בבחינת "העלם שאינו במציאות", ועליו כתוב "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני" (בברית זו יש סיבה נסתרת – שאני יכול לגלות רק לאבי הבן אחר כך – שמדברים על נושא זה של "ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים" ו"נהר כבר").

גם כל ילד שנולד הוא "ראה זה חדש" – ח אותיות, מה-ר של יום ראשון של חנוכה עד ה-ש של "זאת חנוכה", ו"הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו", זה לוי יצחק = הוא כבר היה, רק שהוא חדש, הוא מתחדש.

נמצא שחנוכה הוא נצחון ההתחדשות, שיהיה "אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות" (כדעת כל גבור חסיד), וביחד עם זה יהיה "הוא כבר היה לעלמים" – "מה שהיה הוא [ר"ת משה[כא]] שיהיה... ואין כל חדש תחת השמש", הכל בפשיטות, כמבואר במ"א.

נאמר "לחיים לחיים", שיהיה חנוכה שמח ושנזכה לעמוד על נהר כבר ואז "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים"[כב] ויתגלו רזין דרזין דאורייתא, הגילוי של השמן של חנוכה, ובא לציון גואל. אז ה-א – אמונה – תכנס לתוך הגולה, "ואני בתוך הגולה על נהר כבר", ותהפוך את הגולה לגאולה.