בע"ה

שבע ברכות לדוד וויקי שי' שניאורסון

אור לכ"ב אייר תשס"ד – כפר חב"ד.

החתונה התחילה ב-לג בעומר והמשיכה ב-לד בעומר. לד בעומר בחב"ד, ובפרט בכפר חב"ד – אצל כל מי שזכה להכיר את המשפיע הדגול ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה – יודע שזה היארצייט שלו. מאד משמעותי – היה חסיד גדול, והרבי הרש"ב אמר עליו עוד בנערותו שמי שיחזיק בשולי המעיל שלו "קדוש יאמר לו". כמו שאדה"ז כותב שביום ההסתלקות של צדיק כל עבודתו עולה, וכך יותר ויותר כל שנה. השנה לג להסתלקותו – נכנס לשנה ה-לד – גם חיבור בין לג ו-לד. יותר מאוחר, אנו רואים שהמשפיע שאחריו – הרבי מינה את רש"ח קסלמן למשפיע בתות"ל המרכזי, בכפ"ח, ואחריו – רמ"מ פוטערפאס הסתלק ב-ד תמוז, למחרת ג תמוז. כנראה שה"למחרת" מצביע על התקשרות וקבלה – גם בחתונה יש חתן וכלה שהם משפיע ומקבל, וידוע הווארט בחסידות שאם שלמה היה מכיר רבי וחסיד היה כותב משל של שיר השירים עליהם – החסיד-המקבל הוא "למחרת" הילולא של רבי. רשב"י הוא רבי – מרא דאתרא דארעא דישראל. כל החסידות זה פנימיות התורה, רזין דרזין, שמן של התורה, זה מתחיל מרשב"י. בשיר בר יוחאי שרים על רשב"י "שמן משחת קדש" – גילוי השמן של התורה (שמן זה קיצור של שמעון). לג בעומר זה מתן תורה של פנימיות התורה – כולל כמובן תורת החסידות. למחרת זה לקבל ולקלוט על מנת להשפיע הלאה – טופח על מנת להטפיח, נר להאיר. בשני התאריכים בולט הענין של משפיע ומקבל – ב-ג ו-ד זה מפורש: "ג-ד – גומל דלים". על לג בעומר זה הסוד של "אשרי משכיל אל דל" – ה-לג הוא משכיל אל ה-דל (כמו שנתבאר ב-לג בעומר). גם בתאריכים – לג בעומר זה חי ולמחרתו זה יט. בשמו"ע הוסיפו ברכה, ואף על פי כן נקרא "שמונה עשרה" – זה המקור בתורה שהכח המשפיע, הזכרי, הוא בעצם "חי" – והכלה היא יט, העולה חוה. חי (יסוד חי עלמין) משפיע לחוה. כך גם האיסרו-חג העיקרי הוא של שבועות – שבועות זה חג מתן תורתנו, אך הקליטה למחרת. תכל'ס, החיבור של גל ו-דל זה להיות "משכיל אל דל" – כל יום ללמוד ביחד חסידות, "משכיל" (ממתן תורה של פנימיות התורה), שכל יום ה-גל ישכיל את ה-דל.

לג בעמר = משה (אבי החתן – משה זלמן, שוודאי נמצא כאן עימנו, המשכת "משה" "לזמן" הזה, שיהיה מענין ועכשווי). זה הילולא דרשב"י, אך עולה משה – כתוב באר"י שגלגול עיקרי של משה זה רשב"י, והרבה מאמרי חסידות למה נשתנה שמו ממשה לשמעון (ביחס לכל גלגול זו השאלה – שמקבלים על פי השליחות המשתנה – אך זו הדוגמה בחסידות). כמה פסוקים שהם ד"ה של מאמרי לג בעומר – אצל הרבי זה "גל עיני ואביטה", אצל אדה"ז בעיקר "עד הגל הזה". גל עיני = 173. לג בעמר = 345. 173 הוא הנקודה האמצעית של 345. הגילוי הכי גדול שגילה משה רבינו זה מתן תורה, עשרת הדברות הפותחים "אנכי הוי' אלהיך". כתוב בחסידות ש"אנכי" זה עצמות, "הוי'" זה סובב ו"אלהיך" זה ממלא. זה הכותרת של כתר אותיות עשרת הדברות – הכתר של הכתר – ו"אנכי הוי' אלהיך" עולה "גל עיני", הנקודה האמצעית של משה. במשנה תורה משה אומר את המלים "אנכי הוי' אלהיך". הנקודה האמצעית – ה'פינלע' הפנימית של משה רבינו – זה "אנכי הוי' אלהיך". מה הנקודה האמצעית של 173? 87 = "אני הוי'" (כתוב הרבה בתורה, כמו במצות "ואהבת לרעך כמוך"). נקודה אמצעית של 87 היא 44 (כבר אין עוד נקודה אמצעית – זה זוגי) – המילוי הבסיסי של שם הוי' ב"ה: יוד הא וו הא – הוי' ועוד חי (בשם מה – המילוי הוא יט). [מילתא דבדיחותא במאמר מוסגר: היום דברתי עם איזה זוג, שהדבר הכי חשוב כשמתחתנים זה לחייך. שם מד זה סוד החיוך (חי ועוד כו). כתוב שחכמה זה כח מה, ובזהר שזה חך-מה (בלי לשנות אותיות) – חיך טועם, אך גם לשון חיוך-חוכא, "חכמת אדם תאיר פניו" זה שיהיה לו חיוך-מה – חיוך עדין, אפעס וואס א שמייכל – וזה מאיר את פניו ומחבר את הלבבות]. לפני זה, משה נקודה אמצעית של 689 = נצח ישראל (משה בספירות כנגד הנצח).

בווארט דרשנו את השמות, וראינו קשר מאד יפה בין החתן והכלה – ש-ויקי עולה ט"פ דוד. הסברנו שזה סוד "עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם – תשעה נטלה האשה ואחד השאירה לאיש". עולם הדיבור זה דוד, וכאן יש חלוקה מובהקת. יחד עולים י"פ דוד – כמנין עיני. התחתנו ב-לג בעומר – סוד גל עיני (הנקודה האמצעית של לג בעמר, יום החתונה).