כבוד הורים (1)

ח. רמזי כבוד אב ואם

שני רמזים ש"כבד את וגו'" מדבר בכבוד ה'

יש שני רמזים ברורים ב"כבד את אביך ואת אמך" זה כבוד ה': הראשון הוא ש"למען יארכון" רומז לאריך, השותף השלישי (כפי שהזכרנו). רמז נוסף (שלא אמרנו), הוא ש"כבד" זו המלה היחידה בעשרת הדברות (ומה עוד שהיא פותחת דבור בעשרת הדברות) שעולה הוי' ב"ה (חוץ מהופעות שם הוי' בעצמו כמובן). זה רמז ברור שמדובר כאן על ה', ומתוך ה"כבד" בגימטריא הוי' באים "את אביך ואת אמך" (ב"כבד", תבה אחת, יש ג אותיות, ב"את אביך ואת אמך", ארבע תבות, יש יב אותיות, נמצא שגם היחס בין התבות וגם היחס בין האותיות הוא 1:4, סוד "ואד יעלה מן הארץ" כנודע, שנאמר לפני יצירת אדם הראשון, ודוק. והוא היחס בין "הוי' אחד" לבין ארבעת בני המשפחה המכוונים כנגד ארבע אותיות השם המיוחד – אב אם בן בת, ודוק; הוי' אב אם בן בת ועוד י פעמים אב ה פעמים אם ו פעמים בן ה פעמים בת = 3081 = המשולש של 78, העולה הוי' הוי' הוי', שם בן יב של ברכת כהנים – "יברכך הוי' וישמרך. יאר הוי' פניו אליך ויחנך. ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום" – שהיא ברכת המשפחה בישראל, "'יברכך' בבנים 'וישמרך' בבנות").

כבד במספר קדמי = 88 = אב אם אב אם (סוד "יהיה הוי' אחד ושמו אחד" כנ"ל) = 26 (כבד) ועוד 62 (יה אהיה הוי', ג השמות הקדושים העצמיים, המורכבים רק מאותיות אהוי כנודע, 62 היינו 26 בהיפוך ספרות; 88 = כביכול המתחלק ל-כב יכול, ביחס של 1:3, כמבואר במ"א, ודוק).

ריבויי "את... ואת..." וסוד הדעת בכבוד אח גדול (הוי'-אב-אם-אח גדול – כחב"ד)

חז"ל מרבים מ"את... ואת" את אשת אביך ואת בעל אמך (בעוד האב והאם בחיים). לפי הרמב"ם שניהם מדאורייתא, ומסבירים את הטעם שבהיות שזה רק בחיי האב והאם, ממילא זה נכלל בכבודם, לכבד את בן זוגם (דהרי אשתו כגופו). ביחס לכבוד אח גדול, שנלמד מה-ו של "ואת אמך", הרמב"ם כותב שזה מדברי סופרים. הכסף משנה כותב שם שטעם הרמב"ם הוא שדרוש מ-ו פחות חזק מדרוש מ"את". גם במנחת חינוך הוא רומז, אבל לא כותב ממש (והתורה תמימה כותב ממש), שצריך לומר כך משום שה"את" זה רק בחיי האב ואם, וממילא זה חלק מכבודם, ואילו אח גדול זה לא חלק מכבודם. המנחת חינוך אומר שדברי סופרים זה יכול להיות גם דבר שנלמד מן התורה במדות שהתורה נדרשת (כמו בקדושין).

בכל אופן, יש דגש על ה-ו – האח הגדול הוא "ברא בוכרא", יש משהו מיוחד במצוה זו שהיא מצוה של דעת, של חיבור יה ו-וה, והדעת נקראת "ברא בוכרא". גם בתחביר של הפסוק זה הדעת המחברת בין האבא והאמא, ו החיבור (הרבה פעמים כשיש ו החיבור הגמרא שואלת אם דוקא שניהם יחד, או כל אחד בפני עצמו, וכאן זה פשיטא שכל אחד בפני עצמו ובכל זאת יש ו החיבור לרבות את האח הגדול, את הדעת, ה"מפתחא כליל שית"). בדרוש של החתונה כתוב שלכבד אח גדול זה כמו לכבד את המחשבה הראשונה בבקר, ממנה נמשכות כל המחשבות במשך היום – זו נתינת הדעת הראשונה, במה האדם שם את דעתו. זה גם מתאים לרמב"ם שאבא ואמא, חכמה ובינה, ששניהם שכל – כבודם מדאורייתא (ואפילו הריבויים של "את" "את" הם מדאורייתא), אבל ה-ו זה דברי סופרים, לתת את הדעת למשהו זה תורה שבעל פה (אפשר לחשוב שזה חכמה ובינה, "מוסר אביך" ו"תורת אמך", אבל הדרשות והדיוקים בתורה זה לשים את הדעת, את העיון, בכל הדקויות שיש בתורה – זה גם בחינת אח גדול). אבל עוד לפני ה"את אביך ואת אמך" עם הדרשות כתוב "כבד" שעולה הוי' כנ"ל. זה גם הדבור היחיד שמתחיל ב-כ, וכתוב בזהר ש"אין כ אלא לכתר" – זה גם על דרך "למען יארכון ימיך" שזה כתר, השותף השלישי שהוא השותף העיקרי.

רמזי "כבד את אביך ואת אמך"

"כבד את אביך ואת אמך" = 928 = חמשה עשר (מדרגת י-ה) באב (אבא; אצל הרבי, יום כבוד אביו העיקרי הוא כ אב, היארצייט של אביו, הרומז לכבוד אב) = דעת קדשים וכו' (יש פרצוף שלם של המספר הזה). המשנה[12] אומרת שמצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבים – גם אשה חייבת בכבוד אב ואם. הגמרא שואלת מ"איש אמו ואביו תיראו" שמשמע שזה רק איש, והגמרא עונה ש"תיראו" זה לשון רבים – שניהם, האיש והאשה, במשמע. רמז מופלא, ש-"תיראו" = איש אשה. יש "איש" ויש "תיראו" (ובאמצע יש "אביו ואמו"). "כבד את אביך ואת אמך" ו"איש אמו ואביו תיראו" זה החסד וגבורה של מצוה זו, כפי שהסברנו.

"איש אמו ואביו תיראו" = 1000 (סוד אלף אורות שניתנו למשה רבינו במתן תורה, סוד תלמיד ותיק, סוד ישראל בעל שם טוב). אמו ואביו (פעם יחידה בתורה שהאם קודמת לאב) = עב (הבטוי "אביו ואמו" או "אמו ואביו" רומז לשם עב, שם החכמה [עב ע"ה = חכמה], אבא עילאה, כאשר אמא עילאה כלולה בו. עב = חסד, בעשרת הדברות הדבר של "כבד את אביך ואת אמך" היא כנגד ספירת החסד, האהבה, כמבואר במ"א).

לפי זה, איש תיראו = 928 (= איש אשה איש) = "כבד את אביך ואת אמך"! על הפסוק בפרשת קדשים "כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו'" דרשו חז"ל "'איש איש' לרבות אשה", זאת אומרת שיש כאן איש איש אשה = "כבד את אביך ואת אמך" = "איש... תיראו"! זה רמז יפה של קשר בין מצות כבוד למצות מורא. 928 = טז פעמים חן = טז פעמים כבוד הוי' (הכל זה כבוד הוי', העולה חן, ולזה יש לכוון גם בכל רמזי ה-חן שיחזרו לקמן) = כבוד פעמים כט. ר"ת של "כבד את אביך ואת אמך" זה כט (חצי חן), וממילא השאר זה לא פעמים כט.

בזכות "כבד את אביך ואת אמך" זוכים ל"צלם הוי'"

נעשה הכאת אותיות בכל מלה ב"כבד [160 = אדם בהכאת אותיות = צלם] את [400] אביך [400] ואת [2400] אמך [80 = את אביך דלעיל]" = 4160 = הוי' (כבד) פעמים 160 (כבד בהכאת אותיות). אמרנו שהמלה העיקרית שעולה 160 היא צלם, אז הכל עולה צלם פעמים הוי' = יג השמות הפנימיים של כל הספירות (אמונה תענוג רצון בטול שמחה יחוד אהבה יראה רחמים בטחון תמימות אמת שפלות). בזכות מצוה זו מאיר כל ה"צלם הוי'".

האריז"ל אומר, ומבואר גם בחסידות, שבתוך כל "אלהים" של מעשה בראשית יש "הוי'" בפנים, והעיקר זה "צלם הוי'" בתוך "צלם אלהים". יש לב שמות אלקים, ובתוכם לב שמות הוי' העולה ארץ ישראל (כבוד פעמים הוי') – שמות אלקים מאירים בחו"ל ושמות הוי' בארץ ישראל. בחשבון זה רק "ואת אמך" = 3200 = ק פעמים כבוד. רק "כבד את אביך" = 960. 960/3200 זה 0.3, ג"ר ביחס לז"ת (בסוד "חכמה מוחא", אבא כללות ג"ר, ו"בינה ליבא", אמא כללות ז"ת, וד"ל).

סודות מילויי "כבד את אביך ואת אמך"

"כבד את אביך" במילוי כף בית דלת אלף תו אלף בית יוד כף = 2106 = אנכי פעמים הוי' (שתי המלים הראשונות של עשרת הדברות). חשוב לנו לקשר בין "כבד", הדבור החמישי, לבין הדבור הראשון. ממוצע כל מלה הוא שבת (לפעמים יש שתי בחינות שבת, אבל כמו שלמדנו לאחרונה[13] יש גם שלש בחינות שבת, כנגד ג"פ "היום" שנאמר בשבת, שבת-שבת-שבת). שבת היא הדבור הסמוך לכבוד הורים מלפניו. אז יש כאן גם רמז שקושר את "כבד את אביך ואת אמך" ל"אנכי הוי'" וגם ל"זכור את יום השבת".

יש דבר פשוט שלא אמרנו: בעל הטורים אומר "סמך כבוד אב ואם לשבת לומר לך כשם שחייב לכבד את השבת כך חייב לכבד אבא ואמא"[14] (תלי תני בלא תני, שבת היא כמו האח הגדול שיש לכבדו מדברי סופרים). יש לציין ששבת כתוב ג"פ בדבור של שבת – "זכור את יום השבת לקדשו... ביום השביעי שבת... על כן ברך ה' את יום השבת...". בדברות השניות דוקא בשני אלה כתוב "כאשר צוך הוי' אלהיך" (ומזה לומדים ששניהם נצטוו במרה).

"ואת" במילוי וו אלף תו = 23 ברבוע = תענוג. עיקר גילוי התענוג זה באמא, גילוי עתיקא באמא. "אמך" במילוי אלף מם כף = ג"פ (ממוצע כל אות) מהיטבאל (שרש האם, תיקון הנוקבא) = ארץ. כתוב שהבינה היא ארץ העליונה, בה יש את גילוי התענוג. יחד "ואת אמך" במילוי = 820 = משולש 40 = ואהבת לרעך כמוך (בגליון "תורת חיים" הראשון נכתבו על זה הרבה רמזים). אמרנו ש"ואת אמך" הוא הקדמה לדברות האחרונים שהם "טובת האדם" – דוקא בכך עיקר התענוג. סך הכל "כבד את אביך ואת אמך" במילוי = 2926 = משולש 76. זה מעלה משולש 40 (820) בעוד 36 (לאה) מספרים. בסוף הכל כלול בנוקבא – 76 זה ד"פ חוה, חוה "פנים ואחור" (ח חו חוה חוה וה ה), אז הכל זה חוה פעמים "הוי' אלהינו הוי'".

הפלא שרק "כבד את" (5 האותיות הראשונות, כנ"ל) במילוי = 1463 = מזל פעמים חוה = "אביך ואת אמך" (10 אותיות, כנ"ל) במילוי! סה"כ זה חוה-חוה פעמים מזל, שזה המשולש של ד"פ חוה.

יה מלים ב"כבד את את אביך וגו'" ביתרו

יש ב"כבד את אביך ואת אמך" ה מלים ו-יה אותיות. רמז מובהק לכך שמדובר כאן ב-יה, אבא ואמא. "כבד את" זה ה אותיות ו"אביך ואת אמך" זה י אותיות – החצי לפני השלם. בכל הדבור כולו – "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר הוי' אלהיך נתן לך" יש יה מלים. יש כאן אם כן תופעה מובהקת שהחלק רומז על הכל, שמספר אותיות הפתיחה – שזה עצם המצוה, לפני ה"מתן שכרו בצדו" – הוא מספר המלים של הכל. השכר זה עוד עשר מלים, אותה חלוקה כמו חלוקת 15 האותיות בהתחלה, כאשר סוד החצי כאן זה המצוה וה"שכר מצוה" זה השלם.

ורמז נוסף עם חלוקה ל-10 ו-5: "כבד אביך אמך" (בלי הריבויים) = 120 = משולש 15 (ו-15 הוא משולש 5 כנ"ל) = 5 בעצרת. "למען יארכון ימיך" עד 120 (מאה ועשרים = אהיה פעמים כבוד). רק הר"ת = כב (= שתי האותיות הראשונות של כבד). יש כאן עוד חלוקה ל-10 (כבד אביך אמך) ו-5 (את ואת) – הריבויים היינו החצי והשלם היינו המלים העיקריות.

כב מלים ב"כבד את אביך וגו'" בואתחנן

בלוחות השניים יש עוד 7 מלים – "כאשר צוך הוי' אלהיך" ו"ולמען ייטב לך" – אז סה"כ יש 22 מלים. "כאשר צוך הוי' אלהיך" מצטרף למצוה ו"ולמען ייטב לך" מצטרף לשכר, אז במקום חלוקת 5-10 יש חלוקת 9-13. זה ממש סוד כב אותיות המתחלקות ל-ט ו-יג. הרמ"ק מסביר ש-כב האותיות הן כנגד ט היכלין דאריך ו-יג תקוני דיקנא דאריך, ט למעלה מ-יג, והאריז"ל מסביר שהן כנגד יג תקוני דיקנא דאריך ו-ט תקוני דיקנא דז"א, יג למעלה מ-ט, ולכן בתשליך מקדימים לומר את יג מדות הרחמים לפני ט מדות הרחמים. אצל האריז"ל כל האותיות הן בסוד שערות הדיקנא קדישא. זה דוגמה פשוטה שאנחנו מסבירים שאלו ואלו דא"ח ועולה בקנה אחד.

גם ר"א אבולעפיא מחלק את ה-כב, פשוט לפי המספר, ל-ט יחידות ו-יג עשרות ומאות (כאשר י – עשר – נחשבת לעשרה ולא ליחידה). ה-י זה גבולי, לפעמים זה ביחידות, ואז זה הרמז של יחד – י יחידות ו-ח עשרות ו-ד מאות (י כלולה ביחידות ו-ק כלולה במאות). יש גם רמז של טובה – ט יחידות, ו-ובה זה יג (שמתחלק עוה"פ ל-ט עשרות ו-ד מאות; עיקר חלוקת טובה נאמרה ביחס לסוד התגין: ט אותיות מלאכת סופר ללא תגין, ו אותיות בדק חיה עם תג אחד, בה אותיות שעטנז גץ עם ג תגין, ודוק).

בכל אופן, בדברות השניות זה חלוקה של ט, שהשרש הוא ט היכלין דאריך, ט ספירות (שבכתבי האריז"ל זה ט קבוצות של ג אותיות איק בכר, האלף-בית שכנגד אריך, איק זה כתר שבכתר ו-בכר זה חכמה שבכתר וכו' רק עד יסוד שבכתר, טצץ). בכל אופן, בדברות השניות בכבוד אב ואם יש רמז ברור ל-כב האותיות ("כבד" מתחיל כב), אז צריך לומר שהפעם הראשונה יותר קשור לספירות – שלם וחצי של עשר ספירות, שזה י-ה של אבא ואמא. ביחד זה לז מלים – מספר חשוב בקבלה (הבל, יחידה וכו').

חלוקה ל-15 ו-22 גם בפסוקי המנורה בפרשת תצוה

עוד דוגמה בתורה לדבר מרכזי שמתחלק לשני פסוקים של 15 ו-22 (במתמטיקה זה קשור לסוד העיגול, שהיחס בין המקיף לבין הפנימי הוא בערך 22/7, ולפי זה המקיף מוסיף על הקוטר-הפלג 15[15]) יש בפרשת תצוה, הפותחת בשני פסוקים של המנורה (ואח"כ עוברת לנושא אחר): "ואתה תצוה את בני ישראל [5 מלים עד ל'נקודותים', ובחסידות זה בטוי מאד משמעותי] ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד [10 מלים, גם כאן חלוקה ל-5 ו-10, לא לפי האתנחתא אלא לפי הענין]. באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני הוי' חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל [22 מלים]". גם כאן יש לומר שזה ספירות ואותיות-כלים – בפסוק הראשון זה "נר תמיד" ובשני כבר מדוד "מערב עד בקר", וכן בראשון זה משה (עצמות משה, "ואתה") ובשני זה כבר אהרן ובניו.

גפן אותיות – מספר ברית – בשני פסוקי "כבד את אביך וגו'"

סה"כ יש בדבר החמישי (בפרשת יתרו) 53 אותיות (גן אותיות, בפרשת ואתחנן יש בדבר החמישי של כבוד אב ואם פ אותיות. כאשר מכניסים את ה-פ בתוך ה-גן נוצר גפן, "גפן ממצרים תסיע" בזכות הקשר בין אבות לבנים, ובסוד "ענבי הגפן בענבי הגפן". גפן הוא מספר 'ברית' וממילא ניתן לצייר את גפן האותיות של שני פסוקי "כבד את אביך ואת אמך" בצורת ברית:

כ ב ד א ת א ב י ך ו א

ת א מ ך ל מ ע ן י א

ר כ ו ן י מ י ך ע

ל ה א ד מ ה א ש

ר י ה ו ה א ל

ה י ך נ ת ן

ל ך כ ב ד

א ת א ב

י ך ו

א ת

א

מ

ך

כ א

ש ר צ

ו ך י ה

ו ה א ל ה

י ך ל מ ע ן

י א ר י כ ן י

מ י ך ו ל מ ע ן

י י ט ב ל ך ע ל ה

א ד מ ה א ש ר י ה ו

ה א ל ה י ך נ ת ן ל ך

נשים לב ש"אמך" באמצע. המקיף הרחוק = 3514 = 7 פעמים 502 (שנות האבות, שכינה ביניהם וכו'), ודוק.

צורת ברית ל"כבד את אביך ואת אמך" ו"איש אמו ואביו תיראו"

גם לשתי המצות (עשה) העיקריות – "כבד את אביך ואת אמך" "איש אמו ואביו תיראו" יש צורת 'ברית':

כ ב ד א ת

א ב י ך

ו א ת

א מ

ך

א

י

ש א

מ ו ו

א ב י ו

ת י ר א ו

השורה העליונה היא שתי התבות הפותחות "כבד את" והשורה האחרונה היא התבה האחרונה "תיראו" (= איש אשה כנ"ל). ביחד, כבד את תיראו = 1044 = חי פעמים חן = ה בנות צלפחד מחלה נעה חגלה מלכה תרצה (שכבדו את אביהן ביותר, כדלקמן בשיעורים), והשאר = 884 = בן פעמים טוב (ההפרש בין 1044 ל-884 = 160 = כבד בהכאה כנ"ל).

התוספת בדברות השניות

בדברות השניות יש פעמיים "כאשר צוך הוי' אלהיך". "כאשר צוך" = 637 = יראת הוי' (= הוי' תורה, "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד" ממש) = ז"פ 91 (ממוצע כל אות), משולש 13 (7 פעמים 13). "כאשר צוך הוי' אלהיך" = 729 = 27 ברבוע (9 בחזקת 3, 3 בחזקת 6) = לא תרצח = ט"פ אנכי (3 בחזקת 4; ב"אנכי" יש 4 אותיות, והוא עולה 3 בחזקת 4, ב"לא תרצח" יש 6 אותיות, והוא עולה 3 בחזקת 6! ה-3 רומז להיות התורה בעצם "אוריין תליתאי", וד"ל). בדברות האחרונות מופיע ג"פ מספר זה (27 ברבוע) בשלש דברות רצופות – "כאשר צוך הוי' אלהיך" בשבת, "כאשר צוך הוי' אלהיך" בכבוד אב ואם, "לא תרצח". זה (729) 3 בחזקת 6, וחוזר ג"פ אז זה (2187) 3 בחזקת 7.

"ולמען ייטב לך" = זרע. "למען יארכון ימיך" זה חיי, ובדברות השניות מוסיפים "ולמען ייטב לך", שבפרט זה בני, בחינת זרע. זה שייך לדור שנכנסו לארץ, שעיקר בשורת הבנים קשורה לכניסה לארץ ולבנין בית המקדש. לכן דוקא כשעומדים להכנס לארץ באה התוספת של "ולמען ייטב לך" העולה זרע, עם חידוש ה-ט הרומזת להריון. "ולמען ייטב" = ברכה = זכר ("ולמען" = דוד ברבוע כללי, כל הבטוי ב"אחוריים": ולמען ולמען ייטב ולמען ייטב לך = 700 = 50, אב ואם, פעמים דוד).

הדברות השניות מוסיפות על הראשונות (בכבוד אב ואם) 1010 – "כאשר צוך הוי' אלהיך" "ולמען ייטב לך" והתוספת של ה-י במקום ה-ו (תוספת של ד במספר). י"פ 101, מאין וכו'. כל הדבור בפעם הראשונה עולה 2783, ובפעם השניה עולה 3793. יחד = 6576 = ד"פ 1644 (= "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"). רמז שכבוד אב ואם (שזה אהבת אב ואם), באופן של כפלים לתושיה, עולה ד"פ מצות אהבת ה' (יחס של "ואד יעלה מן הארץ" כנודע).

עיקרי הדברות בלוח הימני

בלוח הימני, ב-ה הדברות שהם "כבוד הבורא", עיקרי הדברות הם: "אנכי הוי' אלהיך" (= "גל עיני"; "אנכי הוי' אלהיך" היינו עיקר האמונה במציאות ה', מצות "האמנת אלקות", אחר כך – "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – זה השגחה), "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", "לא תשא את שם הוי' אלהיך לשוא", "זכור את יום השבת לקדשו", "כבד את אביך ואת אמך" = 5536 = לב (כבוד) פעמים קעג ("אנכי הוי' אלהיך"), היינו שזה "אנכי הוי' אלהיך" ועוד אל פעמים "אנכי הוי' אלהיך"! חלוקת לב ל-א ועוד לא זה כמו ב"כבד את אביך ואת אמך" בחלוקת ר"ת ושאר האותיות כנ"ל. בכל הנ"ל יש 91 אותיות – משולש 13.

חוץ מ-91 (אמן) אותיות הנ"ל יש עוד 529 – 23 ברבוע, תענוג – אותיות בעשרת הדברות (כתר = אמן תענוג). ההפרש בין תענוג ל-אמן = 438 = 6 פעמים חכמה = בית הוי' = רחל לאה בלהה זלפה (ארבע נשות יעקב), שביחד עם יעקב (אמן אמן) = כתר, כנודע (כבד ברבוע פרטי = 420 = יעקב רחל). בלי "כבד את אביך ואת אמך" הכל עולה 4608 = הרבוע הכפול של 48 (יובל, מח).

אפשר לצייר את משולש האותיות בשני הכיוונים, מ-1 ל-13 או מ-13 ל-1:

א

נ כ

י י ה

ו ה א ל

ה י ך ל א

י ה י ה ל ך

א ל ה י ם א ח

ר י ם ע ל פ נ י

ל א ת ש א א ת ש ם

י ה ו ה א ל ה י ך ל

ש ו א ז כ ו ר א ת י ו

ם ה ש ב ת ל ק ד ש ו כ ב

ד א ת א ב י ך ו א ת א מ ך

א נ כ י י ה ו ה א ל ה י ך

ל א י ה י ה ל ך א ל ה י

ם א ח ר י ם ע ל פ נ י

ל א ת ש א א ת ש ם י

ה ו ה א ל ה י ך ל

ש ו א ז כ ו ר א

ת י ו ם ה ש ב

ת ל ק ד ש ו

כ ב ד א ת

א ב י ך

ו א ת

א מ

ך

בצורה הראשונה, שני הדברות הראשונים (שמפי הגבורה שמענו, ושכתובים בתורה בפרשה אחת) משלימים את המשולש של 8 (36 אותיות, 13 של "אנכי הוי' אלהיך" ועוד 23 של "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"), נמצא ש-13 השורות מתחלקות ל-8 ו-5, חתך זהב של 13. בצורה השניה רואים עוד יותר את התאמת החלוקה של אותיות הדברות לפי הצורה: ב"אנכי הוי' אלהיך" יש 13 אותיות, וממילא הוא תופס בדיוק את השורה העליונה של המשולש של 13. הדבר השני, "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" תופס בדיוק את שתי השורות הבאות. שני הדברות הבאים, "לא תשא וגו'" ו"זכור וגו'", שבהם 40 אותיות, תופסים בדיוק את 5 השורות הבאות. והדבר האחרון "כבד את אביך ואת אמך", שבו 15 אותיות (המשולש של 5) תופס את שאר 5 השורות עד הסוף!

הוספת הדברות שבלוח שמאל לעיקרי הדברות שבלוח ימין

לפי ההגיון הזה צריך להוסיף ל-5536 הנ"ל את כל לוח שמאל, שעולה 8154, וביחד = 13690 = י"פ 1369 (ממוצע כל דבור) = י"פ 37 ברבוע, מספר האותיות בפרשת "בחדש השלישי", פרשת ההקדמה לעשרת הדברות, כמנין "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" ("אין מים אלא תורה", וזו הפרשה ש'מרחפת' על מתן תורה). בלי הכולל, 13689 = 117 ברבוע. לא יתכן י"פ ברבוע שבעצמו רבוע, אבל י"פ פחות אחד זה יתכן (אבל מאד נדיר). 117 – ט פעמים יג – זה ההפרש בין רמח ל-שסה, מספר פסוקי שיר השירים. הרבוע שלו זה אחד הסודות המופלאים של מעשה בראשית, שמחד כתוב בירושלמי ש"אין רבוע מששת ימי בראשית", אבל כל יום חמישי של מעשה בראשית עולה בגימטריא 117 ברבוע! 13690 (שמייצג לנו עשרת הדברות כרגע) בא תחת הכותרת "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" = 1332 = לו פעמים לז. בצירוף לי"פ לז ברבוע (שע פעמים לז) = 406 פעמים לז = 15022 = ז"פ לז פעמים חן (כבוד הוי').

כבוד ה', כבוד שבת וכבוד הורים

כפי שהוזכר לעיל, בעל הטורים ציין את סמיכות כבוד הורים לכבוד שבת. פשט פשוט בזה – מסביב ליום השבת קדש יש הרבה הזדמנות לקיים כבוד הורים. ורמז: שבת כבוד אב ואם = כח ברבוע = "פעלת צדיק [לחיים]". אבל בפשטות הכבוד הראשון הוא "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – לכבד אותי ולא אף אחד זולתי ("לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"). אז יש שלשה עניני כבוד – כבוד ה' (דבור ראשון) כבוד שבת (דבור רביעי) כבוד הורים (דבור חמישי – סה"כ המקומות של הכבוד לפי סדר עשרת הדברות, 1 4 5, עולים 10, אם כי גם השני והשלישי – העולים 5, חצי 10 – זה המשך של כבוד ה'). המספרים שכנגדם – 173 ("אנכי הוי' אלהיך"), 1837 ("זכור את יום השבת לקדשו"), 928 ("כבד את אביך ואת אמך") = 2938 = 13 פעמים 226 (מספר המלים בפרשית הדבור הראשון והשני).

כתוב שהיחס בין שבת לכבוד אב ואם זה המשכת אור מקיף והמשכה בפנימיות. זה הסבר פנימי לבעל הטורים הנ"ל. יכול גם להיות הסבר למה לא כתוב כבוד במפורש בשבת, כי זה עדיין בגדר מקיף. המשכת הכבוד, "כבוד הבורא", בפנימיות זה במצות כבוד אב ואם. זה קשור לכך שכבוד אב ואם כפשוטו כנגד יה, ו"יארכון" בחינת כתר – כח"ב דאצילות – ותלמוד תורה (כנגד כולם) זה כח"ב דבריאה, וממשיכים את כבוד אב ואם על ידי מצות ת"ת – זה הקשר.

כל זה הקדמה לענין של "בן חכם ישמח אב": עיקר השמחה שהבן גורם לאביו – כשהוא מחדש חידושי תורה (בשלחן שבת, אם רוצים לקשר את כל הדברים הללו – המשכה ממקיף של שבת לכבוד אבא ואמא בפנימי והמשכת זה לבריאה ע"י ת"ת).

"בן חכם ישמח אב"

זה פסוק יפהפה שרצינו לדבר עליו ולא הספקנו: "בן חכם [= כבד אביך אמך = משולש 15 = אליהו הנביא, עליו כתוב 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם', והוא מבשר ה-משיח אותיות] ישמח אב [= נשיא (משמות המשיח) = יט ברבוע]" = טבעת = 13 פעמים 37 = 16 בהשראה (מצירוף משולש ורבוע, משולש 15 ועוד רבוע 19, וכן תבת טבעת מתחלקת ל-טבע, 9 ברבוע, ו-ת, 20 ברבוע). "בן יכבד [= אביך אמך] אב" = מהיטבאל. ההמשך הוא "ועבד אדֹניו" (קודם היה לנו עבד במשולש – "כבד את אביך ואת אמך" במילוי).

שכר ועונש בעשרת הדברות

יש עוד תופעה במיקומים שעולים 10 – 2, 3, 5 – שרק בדברות האלה יש שכר וענש. המפרשים מציינים את זה. בדבור השני "כי אנכי הוי' אלהיך [חוזר, וכעת זה כבר בתוספת] אל קנא נקם עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי [עונש] ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי [שכר טוב, פי 500, 'פרו ורבו']", בשלישי "כי לא ינקה הוי' את אשר ישא את שמו לשוא" (זה רק עונש, בלי מדה טובה, לכן כתוב שבדבור הזה כל העולם הזדעזע, כי אין איזון לענש), ובחמישי יש רק שכר "למען יארכון ימיך וגו'" (ורש"י מביא את המכילתא, שזה הפשט, שמשמע שהקיצור והאריכות בעוה"ז דוקא, "שדברי תורה נוטריקון הם נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן". במפורש יש רק שכר – איזון לדבור השלישי שבו רק ענש). בדבור השני לא כתוב איזה חסד ה' יעשה לשומרי המצוות, אבל "למען יארכון" זה משהו מסוים. הדבור השני לא נקרא מתן שכרו בצדו בחז"ל, משא"כ ב"למען יארכון ימיך" – זה עיקר מדת הטוב של ה', מתן שכר. ב-יג עיקרי הרמב"ם שכר ועונש זה העיקר ה-יא, לפני משיח (ה-12) ותחית המתים (ה-13). בעשרת הדברות מציאות השכר וענש מתחילה מהשני, מחריף בשלישי ומתמתק בחמישי. זה גם משהו חשוב מאד בעשרת הדברות. הדבור הזה של כבוד הורים הוא המתקת הכל.

בפיוט "אקדמות" יש גם הבטוי – שלקוח מחז"ל, אבל כתוב שם בעצמה רבה – שכמה שיטיילו עם הקב"ה לעתיד לבוא עדיין תהיה אימה. זה הרושם של רש"י כאן, שעם כל אריכות הימים וכו' 'מאזן' שאם כן כן ואם לא לא. על "וידבר אלהים" רש"י אמר "אין אלהים אלא דיין, וכן הוא אומר אלהים לא תקלל [קשור לאסור קללת הורים] ותרגומו דיינא... דיין להפרע" (לא לחשוב שזה רק רשות לעשות ולקבל שכר, אלא יש עונש אם לא עושים).

האחדות בשרש במצות כבוד אב ואם

"כבד את אביך ואת אמך למען" = 1118 = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". רמז יפהפה כמה מצוה זו מרכזית. בפעם השניה "שמע ישראל" מופיע בהמשך לעשרת הדברות, אם כי שם יש הפסק לפני ה"למען" ב"כאשר צוך הוי' אלהיך".

עוד רמז פשוט: כבוד אב ואם (כמו בלשון המשנה) = 82, בחלוקה ל-לב נתיבות חכמה ו-נ שערי בינה (כנ"ל). לפי זה, אב ואם יחד זה בחינת אמא, וכבוד הוא בחינת אבא (המכונה כבוד נאצל בקבלה כנודע). אחד בהכאה עולה לב ו-אהבה בהכאה עולה נ, אחד בחכמה ו-אהבה בבינה. הכל יחד עולה ב"פ אם. הכאת אב אם = 81 = אנכי.

רש"י כותב שתבת "אנכי" בתחילת עשרת הדברות באה ללמד שאל תחשבו שאני שנים, כי על הים נדמיתי כבחור מלחמה ובהר סיני כזקן מלא רחמים. לעניננו, "אנכי" זה לא לחשוב שזה שנים, אב ואם, אלא זה אחדות פשוטה בשרש. כבד אב אם = 70 (נפש) = 26 (הוי') ועוד 44 (אב אם = ילד, כידוע) = אדם וחוה.

תרגום יונתן ל"כבד את אביך" – כבודו העצמי של האב

תרגום אונקלוס למלה "כבד" הוא "יקר" (ו'נזהר' מזה ש"יארכון" זה פועל יוצא – כותב "יורכון"), אבל בתרגום יונתן יש שלש מלות פתיחה "עמי בית ישראל" = 37 פעמים 29 (זה מתחלק במספר הגדול שקבלנו קודם, 15022 – רמז ל-15 תבות של "כבד וגו'" בדברות הראשונים ו-22 תבות של "כבד וגו'" בדברות השניים – שהוא 14 פעמים "עמי בית ישראל"). בחלק מהדברות פותח "עמי בני ישראל". כאן הוא פותח "הוו זהירין" – מצוה זה "זהיר טפי". באונקלוס זה "יקר" – פועל, "כבד" – אבל התרגום יונתן עושה את זה שם, "הוו זהירין ביקרא דאבוהי ויקרא דאימיה". זה קצת דומה ללשון במשנה בקדושין "מצות הבן על האב" ו"מצות האב על הבן" (שבהתחלה, בסוגית הגמרא שם, לא מובן מה זה מה), יש כבוד של האבא (כמו "מצות האב"), וזה מוטל על הבן. רק "כבד את אביך" זה שהבן צריך לכבד את אביו, ו"יקרא דאבוהי" זה שיש כבוד עצמי לאבא, ובעיקר צריך להזהר לא לפגוע בו.

הווארט הכי עיקרי שלנו על כבוד אב ואם הוא שהבן נותן כובד לאבא והאבא נותן קושי לבן (כובד וקושי של "אבן ישראל"[16]). "מצות הבן על האב" זה מה שהאב נותן לבן, קושי (החל מברית מילה, שנותן לו קושי). היום אומרים שזה לתת לבן בטחון עצמי – החל מברית מילה, ועד להשיטו בנהר וללמד אותנו אומנות. איך אני יודע שלאבא יש כבוד? כי יכול למחול עליו.

כבוד אב ואם וסגולת ברכת כהנים

הצמח צדק הביא ששם הוי' הוא אב-אם-בן-בת. תעלה לנו כאן עוד סגולה של כבוד אב ואם, שפועל כמו ברכת כהנים – "עד מהרה ירוץ דברו" וכו' (וכן את "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם... כבוד אב ואם" אומרים אחרי ברכת כהנים אחרי ברכת התורה. כתוב במפרשים שבחרו ברכת כהנים כי יש בזה שלשה פסוקים, כמו בעליה לתורה, אבל באמת קוראים שם ששה פסוקים עם שני הפסוקים שלפני הברכה ופסוק אחד אחריה). כתוב שעיקר ברכת כהנים הוא ללידת וגידול ילדים, וזה גם עיקר סגולת בית המקדש בכלל – להרבות את עם ישראל. אב אם בן במספר קטן זה 3-5-7, כמבנה ברכת כהנים. בת במספר קטן זה 6 (כל ששת הפסוקים של ברכת כהנים שאומרים בבקר לאחר ברכת התורה), היות שהיא המלכות היא כוללת הכל. בברכת כהנים יש 60 אותיות, 6 במספר קטן, בת. 3 ועוד 5 ועוד 7 תבות עולה 15 = 6 במספר קטן, בת. גם בהכפלה, 3 פעמים 5 פעמים 7 עולה 105 שבמספר קטן = 6, בת. אם כן, יש בכבוד אב ואם סגולת ברכת כהנים. האבות מברכים את הילדים, וכנראה שבשביל זה צריך לכבד את האבא (כמו אצל יצחק, שאצלו הברכות הכי גבוהות בתורה, "ויתן לך אלהים מטל השמים וגו'", מרדל"א – לכן לא יודע את מי הוא מברך – זה "יתן ויוסיף ויתן" עד אין סוף, כח האין סוף ממש, "מטל השמים" זה בחינת "טל ילדֻתיך").

ג פעמים "כבד את" בתנ"ך

יש ג"פ בתנ"ך "כבד את" – פעמיים "כבד את אביך ואת אמך" ועוד פעם אחת במשלי "כבד את הוי' מהונך". "כבד את אביך ואת אמך" "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך הוי' אלהיך" "כבד את הוי' מהונך" (60 אותיות – 15 בפסוק הראשון ו-45, 3 פעמים 15, בשני האחרים – על דרך 60 אותיות של ברכת כהנים) = 3159 = 13 (אחד, אהבה) פעמים 243 (3 בחזקת 5 – רמז ל-5 האותיות הראשונות, "כבד את", המשותפות בכל 3 הפסוקים).

פסוקי אב ואם עיקריים

ארבעה פסוקי אב ואם בתורה (בלי הכאה וקללה): "כבד את אביך ואת אמך", "איש אמו ואביו תיראו", "כבד את אביך ואת אמך", "ארור מקלה אביו ואמו" (שבמבנה שלנו הם חסד גבורה תפארת יסוד, אברהם יצחק יעקב יוסף) = 3510 = ה"פ שבת. רק ה-ג שכנגד האבות (חג"ת), שהן העיקר (מצות עשה, ובסוד "האבות הן הן המרכבה" כנ"ל): "כבד את אביך ואת אמך", "איש אמו ואביו תיראו", "כבד את אביך ואת אמך" = 2856 = אמונה (רדל"א, פנימיות עתיק) פעמים יחוד (פנימיות הדעת), עיקר סוד מצות כבוד אב ואם, וד"ל.

בשלשת הפסוקים של כבוד ומורא יש 175 אותיות, כמנין שנות אברהם אבינו ע"ה (7 פעמים 5 ברבוע כנודע). 175 = מקלה – "ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל העם אמן", "את זה לעומת זה וגו'". בכל שבעת הפסוקים של כבוד אב ואם שכנגד הז"ת כנ"ל יש 160 (= כבד בהכאה) אותיות בנוסף ל-133 האותיות של שני פסוקי "כבד וגו'" כנ"ל. "תן לחכם ויחכם עוד".

פסוק ההפסקה בין הכאה וקללה

כפי שהוזכר, יש נושא חשוב של הופעת הפסוק "וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" בין "ומכה אביו ואמו מות יומת" ל"ומקלל אביו ואמו מות יומת", ויש זה רמז יפהפה. נכתוב את הפסוקים בלי העונש (הזהה) מות יומת:

ומכה אביו ואמו

וגנב איש ומכרו ונמצא בידו

ומקלל אביו ואמו

רוצים להראות שהגונב חייב להיות באמצע: רק המלים הראשונות – ומכה וגנב ומקלל = 338 = הוי' פעמים אחד = הרבוע הכפול של 13. אחר כך – אביו ואמו איש אביו ואמו = 455 = ה פעמים ז פעמים יג (כפולת ז ו-יג, אחרי שהראשון היה יג ו-יג). נשאר "ומכרו ונמצא בידו" = 481 = טבעת (כפולת 13 ו-37, המספר הראשוני ה-13, 13 המספר הראשוני ה-7 ו-7 המספר הראשוני ה-5). הכל יחד = 1274 = מט פעמים הוי' = ז"פ יעקב. כל קטע מתחלק ב-13, אבל הכל יחד זה גם כפולת 13 וגם 7 ברבוע.

"באמת"

"כאמה בתה" – אם שמים אם בתוך בת זה באמת (= בתולה). אמת זה 21 ברבוע, ויש 21 פעמים "באמת" בתנ"ך. אחד מהם זה פסוק במשלי: "מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון". "כסאו לעד יכון" = "ולמען ייטב לך" = זרע. "מלך שופט באמת" = 928 = "כבד את אביך ואת אמך". נשארה באמצע המלה "דלים" = ד"פ אהי' (ד אותיות דלים המרכיבות את תבת ילדים).

ט. פרצוף הארורים

וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת הוי' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן.

הגיון החלוקה לספירות ב-יב ארורים

יש כאן יא פרטים ובסה"כ יב ארורים, וצריך להתבונן איך לחלק במבנה כזה את הספירות. כשיש תוספת על עשר הספירות, ומגיעים ל-יא, לפעמים מחלקים ליסוד ועטרה ולפעמים מונים גם את הכתר וגם את הדעת. אבל כאן המלכות עומדת בפני עצמה, כארור ה-יב, אז צריך יא בלי המלכות. לכן חייבים לכלול גם כתר וגם דעת, ובנוסף לעשות עוד חלוקה. עקרונית, כנ"ל, אפשר לחלק את היסוד ליסוד ועטרת היסוד, אבל כאן זה לא מתאים כל כך. יש דרך אחרת, הרבה יותר פנימית – לחלק את הדעת ל-ב עטרין (אפשר גם לחלק את הכתר, אבל כאן חלוקת הדעת היא החלוקה החלקה ביותר):

כתר: "האיש אשר יעשה פסל... ושם בסתר"

"ארור האיש אשר יעשה פסל... ושם בסתר" זה כתר – זה כתר על כל העברות שכאן (שהוא גם המכנה המשותף הכללי לכל ה"ארורים", שהם על דברים שבסתר, כמובא במפרשים). "סתר" היינו כתר עליון, "ישב בסתר עליון". יש להעיר שזה הפסוק שהאריז"ל בחר לפתיחת האדרא כאזהרה מפני הגשמת אלקות – זה החשש של למוד הקבלה לא כדבעי. הכל מתחיל מלמוד הפנימיות כדבעי, בדרך החסידות.

חכמה: "מקלה אביו ואמו"

"ארור מקלה אביו ואמו" כנגד החכמה. הקלון הוא היפך הכבוד, פגם ב-לב נתיבות חכמה (כבוד נאצל כנ"ל).

בינה: " מסיג גבול רעהו"

"ארור מסיג גבול רעהו" כנגד הבינה, בהיותו פוגם בשם סג, בהשגת הבינה. כתוב ש"מסיג" זה לשון השגה ואנחנו דורשים שאיסור השגת גבול רעהו היינו שאסור להשיג את המגבלה של החבר – לא לתפוס את המגבלות שלו. לכל יהודי יש רחבות פנימית אין סופית, השייכת ל"רחֹבות הנהר" של הבינה, מחשבת אמא עילאה שם "ישראל עלו במחשבה" – זה מה שצריך להוציא מיהודי ולטפח את המרחב האין סופי שלו, ולא להסיג את גבולו ולפגום בכך.

ה"ח וה"ג שבדעת: "משגה עור" ו"מטה משפט גר וכו'"

"ארור משגה עור" (שנותן לו עצה רעה) ו"ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה" זה ה"ח וה"ג שבדעת. "עור" הוא פגם הראיה, כנגד החסדים שבדעת הבאים מצד החכמה. וכן, כל העצות הטובות באות מעטרא דחסדים שבדעת. לעומת זאת המשפט, הדין, בא מעטרא דגבורות שבדעת (ויסוד הדין הוא שמיעה, ולא ראיה, והיינו מקור הגבורות שבדעת מן הבינה). על גר יתום ואלמנה צריך לרחם במדת הרחמים שהיא פנימיות התפארת, ונשמת התפארת היא הדעת (על כן אסור לרחם על מי שאין בו דעת). הטית הדין היינו הטית הדעת וקלקול ה"משפט רחמי" בקישוי הלב השייך לגבורות.

ורמז: "ארור משגה עור בדרך" "ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה" = 2938 (הנ"ל, חשבון קיצורי הדברות 1 4 5) = 13 פעמים 226 ("בדרך") = 26, הוי', פעמים 113 (מספר ההשראה ה-8) – הדעת בכללותה, ה החסדים שבה וכן ה הגבורות שבה, היא סוד שם הוי' ב"ה כנודע.

חסד-גבורה-תפארת-נצח

אחר כך יש ארבע ארורים של "שֹכב" וצריך לכוון את ארבע השכיבות האסורות-ארורות כנגד ארבע הספירות הבאות. זה אכן מכוון היטב. קודם כל, זה אומר שכל השכיבות האלה הן פגם בלב, כולן בטויי תאוה רעה. אין פה אשת איש (וזה חידוש, בגלל שיש בארורים מעין הקבלה/דמיון לעשרת הדברות, והייתי חושב שכל השכיבות האסורות הן כנגד "לא תנאף", אך שם הפשט הוא אשת איש וכאן קרבות ובהמה), אלא רק דברים מאוסים מצד עצמם. כמו שכתוב שאצל בני נח (שגם להם אשת איש אסורה, אבל יש בזה חידוש שבכלל שייך אצלם גדר אשת איש כנודע, ודוק) עיקר האיסור שייך לדברים מאוסים מצד טבע בני אדם. המלבי"ם אכן אומר שכל ה"ארורים" הם דוקא בדברים מאוסים בטבע, שאסורים גם אצל בני נח. ולהקבלה בפרטות:

חסד: "שֹׁכב עם אשת אביו"

"ארור שֹׁכב עם אשת אביו" כנגד החסד, ענף החכמה, זה "כנף אביו" (חטא של ראובן – כפי שמציין המלבי"ם – המכוון כנגד החסד, וברור שזה "מקלה אביו" אז זה ממש בפשט הכנף שלו). אם כי היה מקום לקשר חסד ל"שכב עם אחותו", שעל זה כתוב "חסד הוא", אבל יש גם חסד בתפארת (סוד "יעקב אשר פדה את אברהם").

גבורה: "שכב עם כל בהמה"

"ארור שכב עם כל בהמה" (זו השכיבה היחידה כאן שאיננה איסור קורבה, אך יש לומר שהבהמה היא קרובת הנפש הבהמית...) זה גבורה, זה השרש של שם בן (סתם ככה, כמו בבלעם לשכב עם חמור, שהוא מצד הגבורה). לפי פירוש חז"ל זה גם הקפדה על יחוס ונשיאת אשה ההוגנת לו – גם זה גבורה (בחינת נקיות הדעת, נקיי הדעת שבירושלים, להקפיד עם מי הוא מסב בסעודה ובדין, כמבואר אצלנו בפרצוף הדעת).

תפארת: "בת אביו או בת אמו"

אח ואחות זה תפארת – "בת אביו או בת אמו", תפארת מקבלת מאבא וגם מאמא (זו עבירה ביתית, לכן זה בסתר, "כתפארת אדם לשבת בית"). יעקב נשא שתי אחיות, שאיסורו, לאחר מתן תורה, הוא ע"ד אח ואחותו, וד"ל.

נצח: "שכב עם חֹתנתו"

"חֹתנתו" זה תחת "אשת אביו" (זה אשת אבא של אשתו, או לפי פירוש אחר זה כלתו, שזה אשת בנו, "ברא כרעא דאבוה") – פגם בספירת הנצח.

הוד: "מכה רעהו בסתר"

"ארור מכה רעהו בסתר" על פי פירוש רש"י זה לשון הרע, וכתוב אצלנו בהרבה מקומות שכללות הענין של לשון הרע זה פגם בספירת ההוד. אם הפירוש הוא שפיכות דמים ממש (מלבי"ם), הרי ההוד הוא ענף הגבורה (שם ממוקם איסור רציחה בעשרת הדברות ובשבע מצוות בני נח) – "הודי נהפך עלי למשחית" (וכן דם מכוון כנגד ההוד ב-ז משקין).

יסוד: "ארור לֹקח שֹחד"

"ארור לֹקח שֹחד" המעוור צדיקים להכות נפש דם "נקי" זה פגם במדת ה"צדיק יסוד עולם", שהרי במקום אחר בתורה קושרים בפירוש את הנקי לצדיק ("נקי וצדיק אל תהרג"). זה גם קצת קשור לעטרא דגבורות שבדעת במבנה הזה – כתוב שהיסוד עולה לדעת ונוטה לשמאל. המלבי"ם אומר שזה כולל "מי שמאבד את עצמו בשביל הנאת הגוף" – זה ממש פגם היסוד, אבדן השלמות העצמית בשביל הנאתו.

מלכות: "ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה וכו'"

ה"ארור" האחרון, הכלל שבא אחרי כל הפרטים, "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", הוא הכלל-המלכות כמובן.

ולסיכום:

	כתר "ארור האיש אשר יעשה פסל... ושם בסתר"
חכמה "מקלה אביו ואמו"		בינה "מסיג גבול רעהו"
	ה"ח וה"ג שבדעת "משגה עור" ו"מטה משפט גר יתום"
חסד "שֹׁכב עם אשת אביו"		גבורה "שֹׁכב עם כל בהמה"
	תפארת "בת אביו או בת אמו"
נצח "שֹׁכב עם חתנתו"		הוד "מכה רעהו בסתר"
	יסוד "ארור לֹקח שחד"
	מלכות "ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה"