ב"ה

"ביום עשתי עשר תשל"א"

י"ח חשון תשנ"ה – שכם

אותיות א-ב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א.      הקשר בין יהושע בן נון לבין הרבי בשלשת הימים הגדולים בחייהם

בחירה – דווקא בין שני דברים דומים

...נחבר את זה גם עם המאמר שנלמד. איך בונים ישיבה בה יושבים שנים הרבה? כל המושג 'ישיבה' הוא שנים הרבה. לכאורה הוא לא מושג של שעה אחת, ישיבה היא לא בשביל לקנות עולמך בשעה אחת אלא בשביל לשבת שנים הרבה ללמוד תורה. אבל איך לחבר את ה"שעה אחת" עם שנים הרבה ביחד? זה על דרך "אורות דתהו בכלים דתיקון"[ב].

חשבתי שנתחיל ללמוד עם כולם מאמר חדש (עם הבחורים נמשיך אחר כך מאמצע מאמר "פדה בשלום"[ג]).

זהו מאמר מאד יסודי על בחירה – בחירת ה' בנו ובחירתנו בו. כשה' בוחר בנו הוא בוחר בגוף שלנו דווקא. זהו החידוש של החסידות שבחירת "אתה בחרתנו מכל העמים"[ד] היא בעיקר מצד הגוף. הנשמה פשיטא, היא "חלק אלו-ה ממעל ממש"[ה] לא צריך לבחור את הנשמה. בחירה היא תמיד כשיש ברירה, שני דברים דומים זה לזה ואתה בוחר ביניהם על אף הדמיון החיצוני, מבררים את הנבחר הפנימי העצמי. אבל אם אין שום דמיון בין שני הדברים לא שייך לומר בחירה ביניהם. לכן כתוב בתניא[ו] ובכל ספרי החסידות[ז] הכלל שלא שייך לומר בחירה על הנשמה כי היא באופן ממילא. הנשמה היא חלק אלו-ה ממעל ממש, אין שום דמיון בין הנשמה של היהודי לבין להבדיל נשמה, נפש, של אינו יהודי. איפה שיש דמיון, בגוף, שם צריך לבחור, שם ה' בוחר בנו מכל העמים, אנחנו העם הנבחר. בכלל, לגבי המושג בחירה החסידים של הדור הזה נוהגים לומר שאחד מהחידושים של הרבי לגבי הצדיקים-הרביים הקודמים בחב"ד, שמרבה לדבר על המושג בחירה, הרבה יותר מאשר כל מאמרי החסידות. כל הדבר הזה בתניא רמוז במשפט אחד בלבד. חוץ מאולי מאמר אחד של אדמו"ר האמצעי[ח] על נושא הבחירה אין הרבה על חסידות על כך. מה שאין כן הרבי מאד הרחיב את הנושא והעמיק בזו. זה אחד מהדברים הייחודיים של הרבי וזה נאמר במאמר שהרבי אמר ליום ההולדת שלו כשנכנס לשנת השבעים.

הקשר בין הרבי ליהושע בן נון

יום ההולדת של הרבי הוא ב-י"א ניסן. בתולדות עם ישראל הוא היום בו יהושע בן נון מל את בני ישראל שנית בכניסה לארץ ישראל אחרי שעברו את הירדן ב-י' ניסן. למחרת ב-י"א ניסן הוא שב ומל את עם ישראל שנית. זהו יום חשוב בחיי יהושע ובחיי עם ישראל. כשיצאו ממצרים רק מלו ולא פרעו. הפריעה שהיא שלימות המילה – "מל ולא פרע כאילו לא מל"[ט] – היא רק עם יהושע בן נון, עם בני ישראל כשנכנסו לארץ ישראל. יום גדול זה הוא המזל של הרבי. פטירת הרבי ב-ג' תמוז, דברנו על זה קצת, הוא היום בו העמיד יהושע את השמש והירח "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון"[י]. היום בו הרבי מסר לנו את היעד של ביאת המשיח הוא כ"ח ניסן, היום של כיבוש יריחו. אפשר לומר ששלשת הימים הכי גדולים בחיי יהושע הם שלשת הימים הגדולים בחיי הרבי. מה הקשר דווקא ליהושע? יהושע קשור גם לאפרים, לשכם, ליוסף. על זה דברנו קצת פעם אחרת, רק נכנס לענין: יש שלשה ימים גדולים בחיי הרבי – י"א ניסן, כ"ח ניסן ו-ג' תמוז – יום ברית המילה שעשה יהושע, יום כיבוש יריחו והיום של "שמש בגבעון דום". הכל משום-מה קשור ליהושע בן נון ולכיבוש ארץ ישראל.

ב.      אות א' – ענין הבחירה

ביום י"א ניסן הביא את קרבנו נשיא שבט אשר:

ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר, ואיתא במדרש "כל השבטים לשם גאולתן של ישראל ולשם שבחן נקראו שמותם"

המדרש[יא] אומר שהשם שיעקב אבינו נתן לכל אחד מהבנים שלו, לכל שבט ושבט, הוא על שם הגאולה, יעקב ניבא את הגאולה של עם ישראל בכל שם של שבט. והוא גם לשם שבחן של ישראל – בתוך כל שם של שבט, של בן שלו, הוא שיבח את עם ישראל. הוא בישר וניבא לגבי הגאולה של ישראל ושיבח את עצם מהותם של עם ישראל. זה לגבי כל השבטים. מה לגבי אשר?

ואשר נקרא שמו לשם גאולתן של ישראל כמה דתימא "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות"

זהו פסוק במלאכי, סוף כל הנבואה, והוא הפסוק שאשר הוא על שם גאולתן של ישראל. מה זה אומר? שחלק מהגאולה של ישראל היא כאשר כל העמים יאשרו אותנו – "ואשרו אתכם כל הגוים"[יב] ואז יתגלה ש"אתם", אנחנו עם ישראל "ארץ חפץ [של הקב"ה] אמר הוי' צבאו-ת".

ולשם שבחן כמה דתימא "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו"

כל שבט נקרא לשם שבחן של עם ישראל. "אשרי העם [שהוא השבח של עם ישראל] שככה לו"[יג]. ידוע מה שמפרשים בקבלה[יד] – שככה בגימטריא משה או שככה הוא שם קדוש, ככה ראשי תבות כתר כל הכתרים, רדל"א. אשרי העם שככה לו, ככה – ולא אחרת, למעלה מטעם ודעת. אשרי עם כזה שכל הזמן אומר ככה. שואלים אותו למה? הוא עונה ככה – "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"[טו]. אלו שני הפסוקים שחז"ל מביאים על שבט אשר. פסוק אחד שמרמז לגאולתם של עם ישראל ופסוק שני על שבחן של עם ישראל.

אין אישורן של ישראל אלא על שבחרו בהקב"ה להיות להם לאלקים

המדרש ממשיך ומפרש מה זה "אשרי העם שככה לו אשרי העם שהוי' אלקיו"? שאנחנו בחרנו בה' וה' בחר בנו. על דרך מה שכתוב בפסוק בפרשת כי-תבוא בסמוך לברית של שכם בגריזים ועיבל: "את הוי' האמרת היום להיות לך לאלקים ... והוי' האמירך היום להיות לו לעם סגולה"[טז] – אנחנו בוחרים בהקב"ה להיות לנו לאלקים והקב"ה בוחר בנו להיות לו לעם סגולה. הבחירה הכפולה הזו היא המשמעות הפנימית של שבט אשר, כך חז"ל אומרים. כמובן, על כל שבט דורשים משהו אחר. אמרנו שמהנושאים העיקריים שהרבי עסק בהם בחסידות הוא נושא הבחירה. היות שהמזל שלו, יום ההולדת שלו, הוא שבט אשר. מכאן מובנת דרשת חז"ל שיש בשבט אשר את סוד הבחירה, שאנחנו בוחרים בה' ושה' בוחר בנו. זה קשור בעצם ל-י"א ניסן, לשבט אשר.

והקב"ה בחר בהם להיות לו לעם סגולה, ולפיכך כשבא נשיא אשר להקריב, [כשהוא בא להקריב את הקרבן שלו] הקריב קרבנו ע"ש הבחירה שבחר הקב"ה בישראל מכל האומות, כמה דתימא ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה [עד כאן המדרש].

וצריך להבין, דבתחלת הענין אומר דאישורן של ישראל הוא שבחרו בהקב"ה [שזהו עיקר עינינו של אשר] (וזה שממשיך שהקב"ה בחר בהם הוא לכאורה כמו דבר נוסף) [כפי שאנחנו בחרנו בו גם הוא בחר בנו] ולאח"ז אומר דאשר (על שם אישורן של ישראל) הקריב קרבנו על שם הבחירה שבחר הקב"ה בישראל [הוא עושה עיקר את מה שה' בחר בנו. בתחילה היה משמע שהעיקר הוא מה שאנחנו בוחרים בו, ובסוף דברי המדרש הוא הופך ועושה את העיקר ממה שה' בוחר בנו]. גם צריך להבין, דבחירה שייך דוקא בשני דברים ששניהם שוים [כמו שאמרנו קודם, שזה עיקר הווראט. בחירה שייכת בין שני דברים שווים] או שבכל אחד מהם יש מעלה שאין בזולתו [מה שנקרא "לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה". אם לכל אחד יש מעלה אחרת שייך לומר גם בחירה].

אבל בנוגע להקב"ה ולהבדיל אלקי הנכר, האיך שייך לומר שישראל בחרו בהקב"ה.

איך שייך לומר שאנחנו בוחרים בהשם? מי המתחרה בו, מי המועמד השני בקב"ה? רק כשיש מועמד שווה ערך אפשר לומר שבוחרים בו, כמו בחירות. אני בוחר בה', אם אני בוחר בו סימן שיש איזה מועמד שבחיצוניות על כל פנים שווה ערך לה' ואני בוחר בו. איך אפשר לומר דבר כזה? לגבי ה' זה לגמרי מוקשה, מי המועמד השני לקב"ה?

ועד"ז בזה שהקב"ה בחר בישראל, הרי ישראל הם נעלים באין ערוך מכל האומות [גם זה קשה. הרי הקב"ה וודאי יודע את המעלה שלנו יותר ממה שאנחנו מכירים מה שמוכר וגלוי בעולם הזה. אז גם אצלו – מה זה שייך, יש איזה מועמד אחר כלפיו חוץ מאתנו?!], ומהו שהקב"ה בחר בישראל.

גם מ"ש בתניא [עכשיו הוא מביא את הציטוט המקורי מהתניא שהוא יסוד הבנת הבחירה] דבנו בחרת מכל עם ולשון [זאת אומרים בסוף ברכת אהבת עולם לפני קריאת שמע. ישנן שתי פעמים בהם מדובר על בחירת ה' בנו: לפני קריאת שמע ובחגים, כשאומרים "אתה בחרתנו מכל העמים". בתניא הוא מפרש את הברכה שלפני קריאת שמע שהכתוב באהבת עולם "ובנו בחרת מכל עם ולשון"[יז]] הוא הגוף החומרי [הולך על הגוף לא על הנשמה] הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם [עליו שייך בחירה. הרבי עכשיו שואל, שגם לפי מה שכתוב בתניא שהבחירה שייכת לגוף, מה שהשם בוחר בנו]. צריך ביאור, דזה שהגוף דישראל נדמה (בחיצוניות) לגופי אומות העולם אין זה ביאור (לכאורה) בנוגע להקב"ה.

הרי הקב"ה לא תופס בדמיון החיצוני, מה שנדמה בחיצוניות. אני יכול לומר שהגוף הזה נדמה כמו הגוף הזה, אבל הקב"ה בגוף רואה את העצם. מה הרבי אומר כאן? זו הנחה מקוימת, פשוטה שמי שיסתכל גם בפנימיות הגוף יראה בעליל, ללא שום ספק ודמיון, שיש הבדל. אפילו במדע היום מתחילים לגלות הבדלים מהותיים של גֶנים, [בין מה למה?] בין הפיזיולוגיה היהודית לבין להבדיל שאר אומות העולם. יש הרבה מחקרים חדשים. [יש גם הבדל יותר מהותי בין גוי לגוי?] כן וודאי, בהחלט. מצד הקב"ה, שהוא אליבא דאמת, הרבי אומר שזה עדיין קשה, אתה יכול לומר שלגבי זה נדמה אותו הדבר אבל לגבי הקב"ה זה לא נדמה אותו הדבר, אז "הדרא קושיא לדוכתא"! מה הוא בוחר?

זהו הנושא של ספרו של מרדכי לפיד הי"ד. יודעים שהוא הכין, ומקוים שליארצייט שבעוד חדש בדיוק, בכסלו, אולי יצא הספר הזה. זו עבודת החיים שלו. [הוא בעצמו כתב אותו?] לזה הוא הקדיש את כל חייו. שלום בנו הי"ד עבד איתו. הוא נסע לעורך של הספר, עמדו בצומת בדרך לירושלים לעשות לו הגהה. זה ספר גדול מאד של כ-500 עמודים. מובאת בו כל ההיסטוריה של עם ישראל ובמיוחד ענין ההבדלים שניתן להתחיל להבחין אפילו באופן מדעי בין יהודי לגוי, לגבי יחוס מצד הגֶנים, ספר מאד מענין.

לכאורה זה מה שהרבי מדייק כאן. הוא אומר שאליבא דאמת יש גם הבדל מהותי, אפילו טבעי שאפשר להוכיח אותו, בין גוף של יהודי לבין גוף של גוי. כלפי שמיא בוודאי גלוי וברור. אם כך, "הדרא קושיא לדוכתא" מהי בחירה אם אתה אומר שבחירה היא רק בין שני דברים שווים. כתוב בתניא שהבחירה מתיחסת לגוף, [המהר"ל פה מסביר שהגוף שונה בגלל שבחרו בו להיות שונה.] ככה אתה מפרש, אבל זהו לא הפשט. נקרא את התניא:

דבנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם"

אני גם פעם חשבתי לפרש ככה, אבל הפשט הוא לא כך. הפשט הוא שהגוף כאילו נדמה ומצד זה שייך לומר "ובנו בחרת", ואילו אתה רוצה לומר שבבחירה גופא נעשה ההבדל. מהי באמת הנפקא מינה? הרבה פעמים חשבתי לפרש כך, אבל אם מצד הבחירה נעשה ההבדל לא כל כך פשוט שיש הבדל בגנים, הבדל פזיולגי ממש, רק שהקב"ה בחר ומה שהוא בחר הוא הבדיל. אבל לומר שיש שינוי מהותי בגוף, [אלא אם כן הוא בחר באבותינו?] וברגע שהוא בחר בהם הוא שינה את התאים שלהם?.. גם הגוף השתנה, בסדר. אבל הפשט הוא שהגוף נדמה שווה וה' בוחר. אם אני אומר שבאמת אין שום הבדל מדעי בין הגופים, שהגוף שלנו קדוש והגוף שלהם טמא מצד בחירת הקב"ה, ניחא לומר שהקב"ה בחר, שכן ברגע שבחר נעשה הגוף שלנו קדוש ושל מישהו אחר טמא ובאמת במעבדה הם אותו הדבר. אבל אם אני רוצה לומר לא כך, שגם במעבדה זה אחרת – זה כמו שהוא מסביר. הוא מסביר על דרך הכוזרי[יח] שודאי השגחה שליותה את האנושות מאז אדם הראשון וכל הדורות אחריו עד שהגיע לאברהם והגנים נפרדו והתבררו.

בכל אופן גם לרבי לכאורה פשיטא שיש שינוי מהותי מצד הגוף וכלפי שמיא ודאי גליא שינוי זה. ועל כך "הדרא קושיא לדוכתא" מה שייכת בחירה. עד כאן ההתחלה.

ג.       אות ב' – אנא נסיב מלכא

אני חוזר ואומר עוד פעם שהמאמר שאנחנו לומדים נחשב אולי למאמר העיקרי של הרבי בנושא הבחירה. הוא מאמר די ארוך והוא כולל סוגיא וענין מאד מאד יסודיים.

ב) ויובן זה בהקדים מ"ש חלקי הוי' אמרה נפשי [פסוק במגילת איכה^[יט]] ואיתא במדרש משל למלך שנכנס למדינה והיו עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין כו' [הוא נכנס עם כל השרים שלו וכל החשובים שלו לתוך מדינה וכל אחד מבני המדינה בחר במישהו אחר] חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי [אחד מבני המדינה אומר אני לוקח לעצמי את הדוכסין האלו, אני שייך להם] חד אמר אנא נסיב איפרכין לגבי וחד אמר אנא נסיב איסטרטילוטין לגבי, היה פקח אחד לשם אמר אנא נסיב מלכא [אני אקח את המלך עצמו] דכולהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף [כל השרים מתחלפים והמלך לא מתחלף], כן אומות העולם מהן עובדין לחמה [אחד לוקח דוכסין שהם החמה], ומהן עובדין ללבנה [שהיא האיפרכין] כו' אבל ישראל אינן עובדין אלא להקב"ה [זה נקרא אנא נסיב מלכא], הה"ד חלקי הוי' אמרה נפשי.

שלשת פירושי הפסוק "חלקי הוי' אמרה נפשי"

איך הוא דורש את הפסוק? שאני בוחר ולוקח לחלקי – "הוי' אמרה נפשי". הנפש הפקחת שלי היא הפקח שאומר אני בוחר בקב"ה. מי שזוכר בחסידות או בכלל מתי מביאים את הפסוק הזה ואיפה דורשים אותו לענין חשוב? מביאים תמיד על כך שיש לכל אחד חלק עצמי בתורה, הוא מחפש את חלקו, את התורה העצמית שלו (בתורה אור בדרושי מתן תורה[כ]). כשהוא זוכה, נקרא מתן תורה האישי של כל אחד ואחד, לגלות את החלק שלו בתורה על כך נאמר "חלקי הוי' אמרה נפשי", הוא זוכה לגלות את החלק המיוחד לו בתורה. הרבה פעמים מביאים פסוק זה לענין זה. כאן מביאים אותו לענין בחירת עם ישראל בקב"ה. ידוע הכלל שאם יש שני פרושים לאותו פסוק ודאי יש קשר ביניהם. האחד הוא הבחירה שלנו בתור העם הפקח והחכם בה' לחלקנו, ועל כך דורשים כאן את "חלקי הוי' אמרה נפשי", והשני הוא פרושו לענין "ותן חלקנו בתורתך"[כא], שכל אחד צריך לחפש למצוא ולזכות לגלות את החלק המיוחד לו בתורה. וזה הכונה "אמרה נפשי" שנפשי אומרת את החלק המיוחד לה.

הרעיון דומה לפתגם הבעל שם טוב "נשמת אדם תלמדנו"[כב]. כאשר נפשי אומרת לי "חלקי הוי'" הדבר בא מבפנים, לא מהספר. אחרי שלומדים הרבה את הספר מבפנים, מהנפש – "נשמת אדם תלמדנו", בא מתוכה החלק המיוחד של התורה.

משני פירושים צריך להיות פירוש שלישי. נעשה את הגימטריא: כמה שווה "חלקי הוי' אמרה נפשי"? חלק שווה מנחם, חלקי שווה נחמן, "חלקי הוי' אמרה נפשי". הכל יחד שווה 860. מישהו זוכר מה שייך מספר זה לענינו?... חבל שדוד לא נמצא כאן.. מי שזוכר פעם אחת בהתוועדות ביריחו הוא הכין עוגה ועליה כתב את המספר 860. חלקי הוי' אמרה נפשי שווה שכם יריחו חברון. זה הפירוש השלישי של פסוק זה.

עוד פעם, המדרש מביא את הפסוק כראיה לבחירה העצמית של עם ישראל. כאן עם ישראל בוחר בה', הפקח שבוחר בקב"ה. הפירוש השני הוא התורה העצמית, שכל יהודי צריך לחפש ולזכות להגיע לתורה עצמית שלו התורה המיוחדת שלו. הפירוש השלישי הוא שהפסוק שווה שכם, יריחו חברון. שכם היא "חלקת השדה"[כג], שכם מלשון חלק[כד], כמו שאמרו. [לכאורה שכם היא הבחירה של עם ישראל בקב"ה? ] נכון. [חברון היא שהקב"ה בוחר בעם ישראל?] שבוחרים אחד בשני. [עוד מעט הופכים את קבר יוסף למקום תיירות] גן לאומי.. "באתי לגני אחותי כלה"[כה], כל החסידות היא "באתי לגני".

אם כן, ממדרש זה בא הביטוי העיקרי אותו הרבי הזכיר גם במאמר זה ואחר כך עוד הרבה פעמים והוא הפך להיות מטבע חשוב מאד בספרי החסידות, קודם הוא לא היה ידוע. הביטוי הוא "אנא נסיב מלכא", אני לוקח את המלך. כל אחד לוקח משהו אחר, זה לוקח את הדוכסין וזה לוקח את האיפרכין וכו', היה שם פקח אחד שאמר 'אנא נסיב מלכא'. למה? הוא נימק: כולם מתחלפים והמלך לא מתחלף.

שכם – המשכה ממוחין למדות

וידוע הדיוק בזה, דלכאורה, הרי גם מי שאינו פקח [גם זו שאלה דומה לשאלה הקודמת. השאלה הקודמת מבוססת על ההנחה שבחירה היא רק בין שני דברים שווים, וכדי לבחור בטוב צריך להיות פקח. אבל אם אין שום דמיון אז הוא לא מועמד שווה בבחירות.. אז מה, צריך להיות פקח לבחור באחד שהוא בפשטות יותר מכולם?! גם פה שואלים אותו הדבר.] ואפילו תינוק קטן יודע שהמלך הוא גדול יותר מהדוכסין וכו', ומה צריכים לפקחות בכדי לבחור בהמלך. [איזו פקחות זו שאחד בוחר במלך ולא בשרים שלו? להיפך – הייתי שואל איזו טפשים אלה שבוחרים בשאר? לא שהוא פקח, איזו פקחות זו לבחור במלך?] וגם, הרי גם אם הדוכסין וכו' לא היו מתחלפין [אפילו בלי טעם הנימוק של הפקח, שכולם מתחלפים והמלך לא מתחלף, אפילו אם גם הם היו תמידים – ] היה מובן בפשטות שהמלך הוא גדול מהם [ובפרט לפי הידוע בפירוש הכתוב "משכמו ומעלה גבוה מכל העם" [גם זה שייך לשְכם. כתוב על שאול "משכמו ומעלה"[כו] – משְכם ומעלה. המלך צריך להיות גבוה מכל העם. איך דורשים זאת? לא שהשֶכם שווה, רק שממנו למעלה הוא יותר גבוה – זה חשוב מאד לענין שְכם – מפרשים את זה – ] שגם שכמו של המלך, היינו המדות שנמשכים מהשכל שבראש ולמטה ממנו, הוא גבוה יותר מהראש (השכל) של כל העם,

לא שהשֶכם שווה לראש של השאר, אלא השְכם-שֶכם של המלך גם יותר גבוה מהראש של כולם. "לב מלכים אין חקר"[כז] – מדות המלך, הכח שיש בו להמשיך מדות מהשכל שלו, רגש בלב שהוא בעצם הפירוש היותר מדוייק של שֶכם. לא רק מדות גם אהבה, זה הכח לתרגם שכל למדות. הכח שיש למלך לתרגם התבוננות לרגש, שנקרא השֶכם שלו, הוא יותר גבוה מכל השכל ומהראש של כולם. לפי זה, מהי שְכם? היא שייכת למלך ולכחו להמשיך ממוחין למדות. כמו שעכשיו אמרנו, תרגום שכל לרגש הוא המשמעות של שְכם. שְכם המלך הוא גבוה מכל עם ישראל.

שבזה (כל העם) נכללים גם השרים הכי גדולים ולמה צריך להטעם דכולהו מתחלפין.

[חסר סיום פרק ב' ופרק ג' כולו שכנראה נלמדו בהמשך אותו שיעור]