בע"ה

שבת שבע ברכות למ"מ וד"ל גינזבורג

טז אלול סו – צפת

סיכום שיעור מפי הרב יצחק גינזבורג[1]

א. נקודת השלמה למדובר בהתוועדות החתונה (ליל שבת בבית הכנסת): אף שאין שלמות בעולם הזה, יש מציאות בה החתן רואה את השלמות בכלתו ולהיפך. רק למתבגרים בררנים צריך לומר שאין שלמות בעולם. ובאמת, זו סיבה להתחתן צעירים – אז אפשר לחפש שלמות ולמצוא שלמות, רואים שלמות בבן הזוג. ככל שמתבגרים מתייאשים מהשלמות בעולם, ואז אם בכל זאת מחפשים שלמות – דבר שכבר התייאשו ממציאותו – צריך לשכנע שאין שלמות וכו'.

שני הנושאים שדוברו בחתונה – "איהו תמים איהי תמימה" ו"אין שלמות" – קשורים, שהרי תם משמעו גם שלם. כשבני הזוג תמימים מוצאים שלמות זה בזו וזו בזה.

ב. סעודת ליל שבת: הזכירו ביטוי (כנראה בשם הרבי הריי"צ) שבחינוך "האבא הוא הרבי והאמא זה תומכי תמימים". יסוד עתיק בחסידות שכל אחד צריך אבא ואמא – רבי ומשפיע. גם כאן זה מתאים, כי ישיבת תומכי תמימים זה מיסוד של ההשפעה, שבאה בנוסף על ההתקשרות לרבי. האבא זה נקודת ההתקשרות לרבי, והאמא זה כל האוירה החסידית – מה שמקבלים מזקני החסידים וכו' (כל ה-רמח אותיות, שבא מהמשפיע הראשי בתו"ת אצל הרש"ב). "בינה עד הוד אתפשטת" – ההתפשטות של הבינה זה עד התמימות שבהוד, ענין המשפיע מתפשט ל"תומכי תמימים" (וכפי שיוסבר בהמשך במהותו של תמים). יש גם מעלה ב"פנימיות אמא" על "פנימיות אבא" (על עצם הענין ש"פנימיות אבא פנימיות עתיק" אומר המהרח"ו שכך שמע מהאר"י, אך אינו מבין זאת, הרבי ריי"צ מוסיף ש"פנימיות אמא פנימיות עתיק" – והערה ארוכה של הרבי על כך בסה"מ ה'ת"ש – ויש בכך גם מעלה).

הוזכר שהרבי אמר שבשביל להביא משיח צריך ללכת על "שמחה בטהרתה" – שני מושגים מובהקים של בינה, שפנימיותה שמחה והיא (ביחס לקדושה של אבא) טהרה. שני ענינים שקשורים לתיקון הלב – "נתת שמחה בלבי" ו"לב טהור ברא לי אלהים". זה שיחה מ-יד אלול ואילך, כאשר שלושים יום קודם "זמן שמחתנו" יש להרבות בשמחה. גם בכך "שמחה עד הוד אתפשטת" – כאשר זה ששמחת חג הסוכות מתפשטת למפרע (מה"לעתיד לבא" של אמא) עד יום יסוד תו"ת, עד הוד. גם כאן, יש בשמחה של אמא איזו מעלה על הבטול של אבא (בטול שהוא לכאורה עיקר הענין של חב"ד, שעליו דברו כל הדורות).

ב"יום יום" של יד כסלו – ה"יום יום" של החתונה (תאריך החתונה של הרבי) – מביא בקיצור שיחה מ"תורת שלום" על צדיק-ישר-תמים-חסיד. בפשטות כנגד אותיות שם הוי' ב"ה מלמטה למעלה – צדיק זה יסוד ז"א או יסוד מלכות, ישר זה תפארת, תמים זה בינה (כנ"ל) וחסיד זה חכמה (הרש"ב אומר בפירוש שה-י זה מהרבי, מחכמה).