דרכי הגיור

בע"ה

י"ז כסלו תשפ"א – רשימת הרב

נחלי אמונה – פרשת וישב

לעילוי נשמת ר' דוד-רפאל פיינשיל (בן עמי) ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

כתב רבי נחמן[ב]:

דע שכשהקב"ה מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים, אזי הוא ית' בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלוקת עליו, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה[ג] משום שולחן מלכים, כי אז אינן מתגיירין מאהבה, רק מחמת שרואין גדולת ישראל, ועיקר הגרים הוא כשמתגיירין בעת שישראל סחופים בעוני ודוחק, כמ"ש מי גר אתך[ד], בעניותך וכו' (שם בגמ') וע"כ בהכרח שיהיה מחלוקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגייר גרים, כדי שלא יהיה לו שום שלוה, כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת, ואזי יכול לגייר גרים באמת לא משום שלום ונחת כנ"ל.

וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו[ה] ואיתא במדרש[ו] מגורי אביו, שהיה מגייר גרים כמו אבותיו, כמו מגיורי אביו, וזה שארז"ל (שם) וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף[ז], היינו מחמת שיעקב היה מגייר גרים, בחי' מגורי אביו, עי"ז לא היה יכול לישב בשלוה כדי שיהיו הגרים באמת, ואם יהיה לו שלוה לא יוכל לעשות גרים, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח כנ"ל.

גיור בלי ישוב הדעת

המגייר הראשון, מכחו ממשיך יעקב לגייר, הוא אברהם אבינו (כפי שלומדים מהפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן"[ח]), "אב המון גוים"[ט], שהוא גם הגר הראשון שבא לחסות תחת כנפי השכינה. חיי הגר, שעוזב את מקומו הטבעי ומסתפח על עם ה' אינם חיי שלוה. לכן לא ניתן לגייר מתוך שלוה, אלא רק מתוך תחושת המגייר שהוא עצמו גר בעולם הזה, כאברהם אבינו (שאמר בקנית מערת המכפלה, "גר ותושב אנכי עמכם"[י], ובכלל היה בתנועת "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"[יא] כאשר "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד"[יב]).

ב'מרכבה' של עם ישראל הגרים נאחזים במלכות (כדלקמן), אך להעדר-השלוה וישוב הדעת בעולם הזה (עד לחוית "עני ודחק"[יג] שמזכיר רבי נחמן) יש שרש גבוה: גר רומז ל-ג ראשונות – הספירות כתר-חכמה-בינה, שלמעלה מספירת הדעת (דעת תחתון) ממנה ישוב הדעת (בפרט, בפרצוף אתב"ש, גר הוא סוד הבינה, ה עילאה, שלמעלה מדעת, הכוללת – בסוד "היכל קדש קדשים" ורקיע ערבות – "את כל "הנסתרֹת להוי' אלהינו"[יד]).

הולדת-בריאת גרים

את המצוה הראשונה בתורה, "פרו ורבו", גם כעבודה רוחנית – על יהודי לעשות עוד יהודי[טו]. בכלל, כשמלמדים מישהו תורה ומחזירים אותו למוטב יש בכך פעולת הולדה[טז], ועל אחת כמה וכמה בגיור גרים שהרי "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי"[יז]. בגיור גר בעצם מולידים-בוראים אותו מחדש, והרמז: גר בגימטריא ברא (המלה השניה בתורה, שהיא גם שלש האותיות הראשונות בתורה, כדרשת חז"ל[יח] ש"בראשית" היינו "ברא-שית" – התורה מתחילה בגיור[יט]!).

אברהם אבינו, הגר והמגייר הראשון, פתח את ספרו – ספר יצירה – בכך שה' "ברא את עולמו בשלשה ספרים, בסופר וספר וספור". יש ללמוד מכך שלש דרכים של 'בריאת' גרים: "בסופר" – על ידי גימטריאות שמראות את הפלאת התורה ומושכות את הלב; "בספר" – בלימוד התורה שבכתב דווקא, הכתוב בספר (שהמציאות מראה ש'מדברת' גם לאומות העולם ומהווה עבורן פתח להתקרב); "בספור" – על ידי סיפורי צדיקים (כמבואר במ"א שעבור אומות העולם לא די ב'מסר' אלא הם נזקקות ל'דמות' כריזמטית המושכת את לבם, וכפי שהוכח גם בדתות-השקר שהתפשטו בעולם).

"וישב יעקב" בגימטריא "פרו ורבו" – רמז להולדת-בריאת הגרים על ידי יעקב בפרשתנו (כדברי רבי נחמן). סגולת הגיור של פרשת וישב מתבטאת גם בגיורי יהודה את בת שוע "איש כנעני"[כ] ואת כלתו תמר[כא] (וכן גיורי כל כלות השבטים, לדעה שהם נשאו מבנות כנען). ב"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"[כב] עסק יעקב בכל שלש הדרכים: "יעקב" הוא עמוד התורה – גיור על ידי הוראת תורה שבכתב (שבסוד התפארת, מדת יעקב, לעומת התורה שבעל פה, שבסוד המלכות), "ספר". "מגורי אביו" היינו גיור על ידי ספורי מעשיות מהדורות הקודמים, סיפורי צדיקים, "ספור". "כנען" היינו סוחר, שדרכו לחשב חשבונות תמיד – גיור על ידי גימטריאות, "סופר".

הגיור בדרך לגאולה

העובדה שדווקא כל אבות האומה, שרש יחוס ישראל, עסקו בגיור[כג] מחברת בין האזרח המיוחס (כינויו של אברהם אבינו, "איתן האזרחי"[כד]) והגר שזה מקרוב בא. "האבות הן הן המרכבה"[כה] והגרים משלימים אותם כרגל רביעית במרכבה[כו] (וכן לדורות זו ה'מרכבה' השלמה של עם ישראל – שלשת המעמדות המיוחסים, כהן-לוי-ישראל כנגד שלשת האבות והגר כרגל רביעית). החיבור (באהבה, "ואהבתם את הגר"[כז]) של ה-גר עם ה-אזרח ("כגר כאזרח יהיה"[כח])[כט] יוצר אחדות אמתית – אחדות ישראל שהיא הכלי לברכה ולגאולה.

כח הגיור של יעקב[ל] נרמז בשמו בסוד י-עקב – ישראל המיוחס הוא בסוד לי-ראש, שרש הנשמה, אך כדי לגייר נדרשת הארת הנשמה (י) להגיע עד ל-עקב, מקום הגרים. הגיור שייך בפרט לדורנו, דור "עקבתא דמשיחא", כמדובר בשנים האחרונות על המהפכה הרביעית[לא], ללמד תורה לאומות העולם ובכך לגלות להם את אור היהדות ולעלות משם ניצוצות קדושה. כפי שמדגיש רבי נחמן[לב], ביאת המשיח תלויה בגיור גרים – הגיור בעקבתא דמשיחא יהפוך את הדור שלנו, מ"דור אחרון לגלות" ל"דור ראשון לגאולה"[לג].

פרשת וישב, עם סגולת הגיור שבה,  נקראת תמיד בסמיכות לי"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, שענינו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה", הכח להביא את המשיח (כמענה המשיח לשאלת הבעל שם טוב "אימתי אתי מר?")[לד]. הרבי הדגיש תמיד[לה] שמעינות החסידות צריכים להגיע עד ל"חוצה" שאין "חוצה" הימנו, והרי אין יותר "חוצה" מהפצת אור התורה והחסידות לאומות העולם. ממילא, בזכות המהפכה הרביעית נזכה ל"קאתי מר" – דא מלכא משיחא, בב"א.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• גיור כרוך בחוסר-שלוה – למתגייר וגם למגייר, החשים כגרים בעולם הזה.
• שרש הגר הוא בג"ר – למעלה מהדעת וישוב הדעת.
• גיור הוא תכלית "פרו ורבו" ברוחניות – 'על יהודי לעשות עוד יהודי'.
• שלש דרכים לגייר גרים: גימטריאות, לימוד תורה שבכתב וסיפורי צדיקים.
• האחדות בין האזרח לגר היא כלי לברכה ולגאולה.
• פעולת הגיור שייכת לדורנו במיוחד – דור עקבתא דמשיחא – והיא שתהפוך אותו מדור אחרון לגלות לדור ראשון לגאולה.
• המהפכה הרביעית היא תכלית ה"יפוצו מעינותיך חוצה" ובזכותה "קאתי מר" בב"א.