"טל ילדֻתיך"

ט"ו ניסן, יו"ט ראשון דפסח תשפ"ב – כפר חב"ד

בחזרה לאביב הילדות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

תפלת טל, בחג הראשון של פסח, פותחת את כל תקופת הקיץ. הטל קורא לנו לחזור לימי הנעורים, עם הרעננות והטריות שלהם וגם עם היכולת לשחק. בעוד עבד עומד דרוך לפני המלך, הרי שבן חכם יודע עד כמה אביו אוהב אותו והוא משתובב ומשחק מתוך הידיעה שתמיד הוא נמצא בעולמו-מקומו של המלך וגורם לו תענוג. שיעור אביבי המורה-דרך לעבודת ימי האביב והקיץ הבאים עלינו לטובה וכולל בתוכו גם כוונות-טל קצרות והתבוננות ביחס בין משה למשיח.

בע"ה

[אחרי מנחה.]

נגנו "ושמחת בחגך".

טל ילדות

אמרנו כעת תפלת טל. בארמית טל הוא לשון ילדות, טליא, וגם לשון משחק – הגדר של ילד שהוא משחק. כנראה התקופה של הקיץ, בה אומרים "מוריד הטל", מחזירה אותנו לילדות – חידוש מרענן של חודש האביב. פסח הוא זמן של לידה[ב], "בני אתה אני היום ילדתיך"[ג] – זהו אחד הפירושים במה שמשיח ענה לרבי יהושע בן לוי שיבוא "היום"[ד], היום של "בני אתה אני היום ילדתיך", שחוזרים לילדות.

"לך טל ילדֻתיך"[ה] נאמר על אברהם אבינו[ו]. לאברהם אבינו היה עבד שנקרא "זקן ביתו"[ז], אליעזר עבד אברהם הוא נשמה גדולה – נשמה שהיתה בקליפות, הוא בעצמו כנען[ח], "ארור כנען"[ט], והוא יוצא ומתגלגל הרבה גלגולים עד שהוא מגיע למשיח, כך כתוב באריז"ל[י]. לעת זקנה אברהם זוכה גם בבן, יצחק אבינו. בהגדה של פסח אומרים "כנגד ארבעה בנים דברה תורה" ויצחק אבינו (שהיום יום ההולדת שלו) הוא הבן החכם[יא], עליו דורשים[יב] "בן חכם ישמח אב"[יג].

בן חכם – 120 שנה

"בן חכם" בגימטריא מאה ועשרים – שלמות של חיים. כעת מדברים על 120 שנה של הרבי, שזוכה לשלמות של חיים. מאה ועשרים היינו החיים של משה רבינו וגם כעת של הרבי. במשה רבינו כתוב "לא כהתה עינו ולא נס לֵחֹה"[יד] – הוא נשאר בטריות של "טל" גם בשלמות של מאה ועשרים שנה. אמנם, את משה רבינו ה' לא משבח כבן אלא כעבד[טו], אבל – כמו שעוד נרחיב – למשה רבינו יש את המעלה של "בן שנעשה עבד"[טז].

שמעתם את הניגון החדש בביצוע החדש? [כן.] מי שר שם? [אילון הייטנר.]

נגנו "אשא עיני".

נגנו "טל בו תברך".

לשחק ליד המלך

המסר העיקרי היה שהבן החכם, שבסוד הטל, נמצא עם ה' גם כשהוא משחק. יש כלל של "מחוי במחוג קמיה מלכא"[יז] – שמי שמחוי במחוג קמיה מלכא, שיוצא מחוץ להתנהגות שראויה לפני המלך, חייב היפך-החיים. החידוש כאן – חידוש גדול – שהכלל הזה נכון דווקא לגבי עבד, אבל הוא לא נכון לגבי בן. הבן תמיד ראוי להיות לפני אביו, המלך, ואף פעם הוא לא יוצא החוצה. גם כשהבן משחק – טל – הוא עדיין לפני המלך. אנחנו פוסקים[יח] כמו רבי מאיר, ש"בין כך ובין כך קרויים בנים"[יט] – גם כשהבן 'יוצא' הוא נשאר בן.

"ברוך המקום"

לפני "כנגד ארבעה בנים דברה תורה" אומרים "ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא". כתוב – גם בחב"ד[כ] וגם בספרי חסידות אחרים[כא] – שארבעת ה"ברוך" רומזים לארבעת הבנים. הסדר כאן כמו שם הוי' ב"ה – שני ה"ברוך הוא" הם כמו ה עילאה ו-ה תתאה. לפי סדר הבנים (כסדרם בהגדה, לא בהקבלה לעולמות ולאותיות שם הוי' ב"ה), שני ה"ברוך הוא" הם כנגד הבן הרשע והבן שאינו יודע לשאול – שני הבנים שהאור אצלם בהעלם, "הוא" לשון נסתר. הכי מובהק כאן הוא הבן התם, "יעקב איש תם יֹשב אהלים"[כב], התלמיד חכם, שכנגדו כתוב כאן "ברוך שנתן תורה לעמו ישראל".

כנגד ה"בן חכם" כתוב "ברוך המקום". "המקום" הוא כינוי לה'. למה? לומדים זאת ממאמר ה' "הנה מקום אתי"[כג], שחז"ל דורשים "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו"[כד]. בקבלה כתוב ש-מקום רומז לשם הוי' ב"ה – הוי' ברבוע פרטי[כה]. מקום עולה גם ו"פ שם אל[כו] – 'אל' גם במובן של כיוון, כנגד ששת הקצוות של המקום. החכמה של הבן החכם היא לדעת ש"הוא מקומו של עולם", ש"לית אתר פנוי מיניה"[כז], וממילא בכל מקום נמצאים עם ה'. הבן החכם הוא חלק מה"מקום", מהתודעה של "לית אתר פנוי מיניה", הבן הוא חלק מהאבא, ולכן הוא לא יכול 'לצאת' מלפני ה'. החידוש שיוצא כאן הוא שהחכמה של ה"בן חכם" היא למעלה מחכמת התורה – חכמת התורה שייכת לבן התם, ולבן החכם שייכת החכמה של "ברוך המקום"[כח].

כמה שוה חכם ועוד מקום? [254.] מה המספר הזה אומר[כט]? מספר שאנחנו אוהבים שנים, מאז שהתחלנו ללמד בשכם... "עוד יוסף חי"[ל]. מה דרשנו עליו אז? "עוד יוסף חי" בגימטריא 'צחֹק אחד גדול'. גם כשהילד צוחק-משחק הוא נמצא ב"מקום" של האבא, "הוא מקומו של עולם".

אם מצרפים טל ל-מקום מקבלים 225 – י-ה ברבוע[לא], בחירה. במילוי, מם קוף וו מם (משיח) טית למד, עולה 851 – חיה פעמים יחידה, "זה הדבר אשר צוה הוי'"[לב] (עיקר נבואת משה[לג]), "בעתה אחישנה"[לד] (גאולת משיח).

כוונות טל

נחזור על משהו שאוהבים לומר – נדמה לי שאומרים כל שנה... יש למלה טל שלש כוונות, כנגד חכמה-בינה-דעת:

טל בגימטריא "הוי' אחד"[לה]. "הוי' בחכמה"[לו] וגם "אחד" שייך לחכמה, כמו שכתוב בספר התניא[לז] בשם הרב המגיד שהגילוי של "אחד האמת" הוא דווקא בספירת החכמה. טל ר"ת טפה לבנה[לח] – הטפה של יסוד אבא. שוב, זו החכמה של הבן החכם – לדעת ש"הוי' אחד" בכל מקום, שאי אפשר לצאת מכלל האחדות שלו.

כמו ששם הוי' הוא בחכמה, שם אהיה – השם של יציאת מצרים[לט] – הוא השם של הבינה[מ]. טל בגימטריא אהיה חי. כמה עולה חי פעמים אהיה? 378, סוד ה-חשמל, שגם שייך לבינה[מא].

בדעת יש תרין עטרין – עטרא דחסדים ועטרא דגבורות. כתוב[מב] שהשמות העצמיים של ה' הם שמות שיש בהם רק אותיות אהוי. יש שלשה שמות כאלה, שני השמות שהזכרנו – הוי' ואהיה – ועוד שם שלישי, סודי, השם של הבעל שם טוב, שם אהוה. אבל כתוב[מג] שבשם אהוה עצמו כלול עוד שם, אהוי, כאשר שם אהוה הוא בעטרא דחסדים של הדעת ושם אהוי הוא בעטרא דגבורות של הדעת – אהוה בגימטריא טוב ו-אהוי בגימטריא טובה, "איהו טוב, איהי טובה"[מד] (כאשר טוב-טובה מתייחדים בכח היחוד של הדעת, בסוד "גם בלא דעת נפש לא טוב ['האומר לדבק טוב]'[מה]"[מו]). אהוה-אהוי גם בגימטריא טל[מז] – זו הכוונה השלישית, של הדעת.

ענין חשוב שכל סוד ה"טל" – ה"בן חכם" – הוא חב"ד. כוונה שמסתמא כבר אמרנו כמה פעמים[מח].

ר' אליה ריבקין אהב לשיר בפסח (ובכל יום טוב) ניגון – ניגון שמחה חב"די לפסח.

ניגנו את ניגון 2 ("והביאנו לציון עירך")[מט] בדיסק קובליץ.

"ילדתיך" במשה ומשיח

משה רבינו, כמו שהזכרנו, הוא "בן שנעשה עבד". היתרון של משיח על משה שהוא "בן שנעשה עבד שנעשה בן"[נ] – הוא חוזר למעלה של הבן, שאיפה שהוא לא נמצא ומה שהוא לא משחק הוא נמצא עם האבא. בכל אופן, גם אצל משה וגם אצל משיח יש את המעלה של ה"טל", מעלה של בן. מהו בכל זאת ההבדל?

הזכרנו שני פסוקים בתהלים שיש בהן מלה עם כתיב זהה אך בניקוד אחר – "לך טל ילדֻתיך", בפרק ב בתהלים, ו"בני אתה אני היום ילִדתיך", בפרק קי בתהלים (ורמז: "מרחם משחר לך טל ילדתיך" ועוד "אני היום" עולה טל ברבוע!)[נא].

על אברהם אבינו כתוב "מרחם משחר לך טל ילדתיך", רמז לכך שהכיר את ה' משחר הילדות[נב], "בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו"[נג]. ההכרה היא כח הדעת[נד], בגימטריא "ילדתיך". כמו אצל אברהם אבינו, גם אצל משה רבינו – הדעת הכללית של עם ישראל[נה] – הדעת-ההכרה מופיע מראשית דרכו, כשהוא רואה בסבלות אחיו ומתערב[נו]. זו דעת של הכרת ה' טריה וערנית – שחורגת מההרגל ומהחינוך, מחפשת תשובות חדשות ואכפתית למתרחש.

אמנם, ה"ילדתיך" של משיח, דעת-משיח, היינו התחדשות גמורה בעצם – "אני היום ילדתיך" בלידה חדשה ממש. בפרק ב, בו נאמר "בני אתה אני היום ילדתיך", נאמר גם "עבדו את הוי' ביראה וגילו ברעדה"[נז], את ההתחדשות המוחלטת מלווה חויה של "במקום גילה שם תהא רעדה"[נח] – החויה הפנימית שהמאפיין הכי בולט שלה הוא מורנו הבעל שם טוב, בחינת משיח.

העיקר שנחזור לילדות שלנו בקיץ – שנהיה שוב ילדים.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• טל הוא לשון ילדות ולשון משחק – גדר הילד הוא המשחק.
• הזהירות מלהיות "מחוי במחוג" לפני המלך היא לעבד – אך הבן משחק לפני אביו.
• חכמת הבן החכם היא ההכרה ש"הוא מקומו של עולם" ו"לית אתר פנוי מיניה".
• חכמת הבן החכם היא למעלה מחכמת התורה של הבן התם.
• טל הוא סוד "הוי' אחד" (בחכמה), אהיה-חי (בבינה) ויחוד אהוה-אהוי (בדעת).
• משה רבינו – כאברהם אבינו – זוכה לדעת רעננה משחר ילדותו (ולא נס ליחו עד 120) אך מעלת המשיח בהתחדשות גמורה ועצמית בכל יום, "אני היום ילדתיך".