ז' אלול ס"ח – בית גל עיני אירופה, ציריך

חידוש הנבואה על ידי מלאכי

אופשערעניש למלאכי-ישראל טישלר

החידוש בא במקום ההפסקה – חידוש הנבואה על ידי מלאכי חותם הנבואה

קוראים לבעל השמחה מלאכי-ישראל. מלאכי היה אחרון הנביאים שעמד לעם ישראל, בשלשת הנביאים חגי-זכריה-ומלאכי. בפשט מלאכי ישראל הוא סיום הנבואה בעם ישראל, אבל הוא ודאי גם מי שבא לחדש את הנבואה בעם ישראל. כמו שהרמב"ם פוסק שהסנהדרין תתחדש בטבריה בגלל שהיא פסקה בטבריה. האופשערעניש קצת נדחה כדי שיהיה בפרשת שפטים – הפרשה של חידוש הנבואה לקראת הגאולה, כמו שאומר הרבי בדבר מלכות של שפטים. זו גם תחלת פרשת "כי תצא למלחמה על אויביך" – צריך להיות על האויב, לגמרי מעליו בזכות משה רבינו, ואזי בודאי "ונתנו הוי' אלהיך בידיך".

עזות דקדושה מנחשון בן עמינדב

נאמר גימטריא: מלאכי ישראל = נחשון בן עמינדב. מי שירד לים – אם ה' אומר ללכת ויש ים בדרך, עוברים דרכו, במסירות נפש, ואז "להוי' ויאמרו לאמר אשירה". יש לו הרבה עוז, אוהב נמרים, ויהיה לו עוז כמו נחשון בן עמינדב.

יש ספר חריף, רמ"ח אותיות, ווארטים חב"דיים חריפים שחובה על כל אחד לדעת – דברים מהרביים ור' הלל וכו' – שלא נמסרו לדפוס מעולם (בינתיים). שם יש שלשה תנאים לחסיד:

• תנאי ראשון – שיהיה עז פנים (מהו עז פנים? און-התפעלות, מה שמדברים תמיד. און-התפעלות, יש מי שאומר שלא צריכים לעשות – לא להתפעל).
• תנאי שני – צריך לדעת איך לקחת משקה (לא אומר שצריך לשתות, אבל צריך לדעת לקחת משקה – לא העיקר הכמות אלא האיכות).
• תנאי שלישי – שיודע חסידות. ושם מסיים: אם מישהו יאמר לך שאפשר להיות חסיד בלי אחד מהדברים האלה הוא שקרן (לא בדיוק, לשון אחרת).

לפי זה, בהשגחה פרטית, אפשר לקנות מתנה למלאכי רמ"ח אותיות וללמוד איתו כל יום. זה נקרא 'חינוך חסידי'.

חזרת הנבואה "אבות על בנים ולב בנים על אבותם"

עיקר הווארט הוא מה שאמרנו בהתחלה: שהענין של מלאכי הוא חידוש הנבואה. הווארט הוא שחידוש צריך לצאת מאותו מקום בו הוא הפסיק. כל דבר שבקדושה, אם הוא נפסק – רק נדמה שהוא נפסק. אם הסנהדרין נפסקה בטבריא זה רק נדמה – אולי אלפי שנים, אבל רק נדמה, הגרעין חי שם, הזרע חי שם באותו מקום שכאילו נפסק. הוא עתיד לצמוח משם. ליתר דיוק, הנבואה צריכה לצמוח ממש מהנבואה האחרונה של מלאכי, מהמלים האחרונות. מה סוף הנבואה שלו? "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". תחלת הסוף היא "זכרו תורת משה עבדי" (עם ז רבתי – האות רבתי האחרון של נבואת עם ישראל, שגם צריך להחזיק אותנו עד ביאת משיח). אחר כך, כעבור כמה פסוקים, זה הסוף ממש: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". רש"י כותב שהכוונה ב"על" זה "על ידי" – שהבנים משיבים את לב האבות. את הרש"י הזה הרבי תמיד היה מביא.

אם כן, זה עיקר המלאכי-ישראל, שמלאכי ישראל פועל על האבא שיעשה תשובה, ואז, כאשר "והשיב לב אבות על ידי בנים", שהאבא עושה תשובה, מיד הנבואה מתחדשת – רק השאלה איפה, באבא או בבן. שנזכה לחידוש הנבואה עם כל התעוזה, עז כנמר, ועם כל העליונות של עם ישראל – "על אויביך", שאנו רק למעלה בעצם, לא למטה. אז, עם כל העליונות האמיתית – שאינה גאוה, כי הולכת עם בטול מוחלט, תקיפות הבטול – ועם כל התעוזה מחדשים את הנבואה, ואז "ובא לציון גואל".

חידוש הנבואה על ידי צמצום הפער שבין הדורות

מלאכי = 101. כתוב ש"אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד", שהפעם המאה ואחת עולה על כולנה וממשיכה את העצמות. ישראל הוא המספר הראשונה ה-101. הכל בסוד מאה פעמים ואחת. הכל מדת העקשנות – היצר הרע אומר שאם לא הלך מאה פעמים עדיין עושים מאה פעמים ואחד, אך מי שמבין יודע שצריך לעשות מאה פעמים ואחת, זה נחשב כנגד הכל. "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" – צריך שאת הענין הזה, של 100 פעמים ו-1, האב ימסור לבנו, ואז באמת הנבואה תצמח מהבן. צריך לומר ש"והשיב לב אבות על בנים" זה לב אבות על ידי בנים, ואחר כך "ולב בנים על אבותם" שבכיוון השני, שהבנים חוזרים אחרי האבות. צריך להיות שקודם הבן מחזיר את האבא בתשובה, ואחר כך גם האבא עושה משהו, ועל ידי האבא הבן מקבל את התודעה הזאת של מאה פעמים ואחד, ומתחדשת אצלו הנבואה.

המלה נביא היא כמו אבן-ישראל, חיבור של אב ובן וכו'. דוקא על אליהו כתוב "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" – משם לומדים שהרב והתלמיד כמו אב ובן. זה לקשר את הפער בין הדורות. כל זמן שיש פער בין הדורות הנבואה לא יכולה להתחדש, כי נבואה היא משהו נצחי. אם הבנים חושבים שרק אנחנו מבינים ולא הזקנים – מתי הם ימותו ואנחנו ננהיג את הדור, כמו שאמרו נדב ואביהוא – אי אפשר לחדש את הדור. צריך להגיע לכך שאין פער בין הדורות – מה שתלוי בזה שיש בטול משותף – ואז, כשאין פער, פתאום הנבואה צומחת ומתחדשת.

כל הפסוק של "בין עֹבד אלהים לאשר לא עבדו" הוא פסוק סמוך במלאכי – ממלאכי לומדים ענין של השונה פרקו 101 פעמים, זו ברכה למאה בוקס אנד בייגלס.