אור לר"ח ניסן ע"א, כפר חב"ד

כינוס תנועת דרך חיים

א. יכולת-כח-פועל ביציאת מצרים

כתוב בהגדה "יכול מראש חדש, תלמוד לומר 'ביום הזה' וכו'". אם בעל ההגדה אומר ש"יכול מראש חדש", ההוה-אמינא הזו קיימת, כלומר שבאמת "יכול מראש חדש". "יכול" זו יכולת. כל דבר עובר תהליך של יכולת, בכח ובפועל כידוע בחסידות. היכולת היא משהו היולי לגמרי, הבכח הוא כבר פוטנציאל, אנרגיה, איזה כח. היכולת היא העלם שאינו במציאות והבכח הוא העלם שישנו במציאות. "יכול מראש חדש" זה היכולת, "ביום ההוא" זה הבכח, והלילה זה הבפועל – שלש מדרגות בהגדה.

ידוע ש"ישראל עלו במחשבה", ו"מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", גם לתורה הקדומה. לכן נסביר ש"יכול מראש חדש" בניחותא, ומה יוצא מזה? ה"תלמוד לומר", התורה, אבל ה"יכול מראש חדש" הוא לפני התורה, זו מחשבתן של ישראל שקדמה לכל דבר, גם לתורה הקדומה. אם נחזיק שם, בשרש של ישראל שמעל לשרש של התורה, שם "יכול מראש חדש", ברגע הזה. רק אחרי ש"תלמוד לומר", שיש תורה, הענין יורד קצת. אפשר לומר שגם מקדם את הענין, לפי שלבים, אבל אם רוצים "משיח נאו", "יכול מראש חדש", צריך להיות לפני ה"תלמוד לומר". יש אנשים שאין אצלם כזה דבר לפני ה"תלמוד לומר", יש "תלמוד לומר", אבל ה"יכול מראש חדש" הוא לפני ה"תלמוד לומר". זה התנוצץ עכשו בהשראת הקהל הקדוש. [ר' עודד כי טוב: יש "תלמוד לומר" של נסתר, "ביום ההוא", ואח"כ "תלמוד לומר" של נגלה, "בעבור זה".]

ב. נסים למי שמנסים

חכמה וכתר: נסים ונסי נסים

שוב, חדש ניסן, הוא על שם נסים, נסי נסים. מי שרואה נון בחלום נסים נעשו לו, שני נונין נסי נסים. כך כתוב בגמרא בפרק "הרואה"[א]. ניסן זה נסי נסים. מה שיש למעלה מהטבע הוא כבר נס, אבל נסי נסים היינו שגם למעלה מהטבע כטבע יחשב ביחס לנסי נסים. כתוב שנסים הם מוחין דאבא, חכמה, ונסי נסים כתר. כמו קדש וקדש-קדשים, שהקדש הוא נבדל, נס שנבדל מהטבע והסדר הרגיל. הטבע מתחיל מאמא, אבל הנס הוא באבא, בחכמה, מוחין דאבא, תלמוד ירושלמי לעומת תלמוד בבלי. נסי נסים היינו שגם הנס הוא טבע, כידוע שהיחס בין החכמה לבינה הוא כיחס שבין אין ליש. החכמה נקראת אין והבינה יש, אבל "החכמה מאין תמצא" – היא האין של היש – ולכן לעומת הכתר, החכמה היא גם יש, והכתר הוא אין, האין האמתי. הנס הוא "מאין", מ"אין מזל לישראל". עד עכשיו יצא לנו שיש נסים בחכמה ונסי נסים בכתר.

בינה: "או הנסה אלהים"

יש בשרש נס – שהוא השרש, השער, של ניסן – הרבה ענינים, כמו בכל שער של שתי אותיות. צריך לעשות פרצוף, אבל כעת לא נעשה את כולו אלא נאמר רק כמה דברים. אם הנס הוא באבא ונסי נסים בכתר, הם דבר אחד – כמו י וקוצו של י – אבל המשמעות היא אחת. כעת נאמר רק מה היא בינה, ונשאיר למחר את שאר הפרצוף. בינה היא "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי"[ב] – ה"ממצרים גאלתנו" ששרנו קודם. מה פירוש "הנסה" שם? לא נס ולא נסיון, אלא ניסוי. כמו שאומרים היום – אני מנסה לעשות משהו. ככה מסבירים המפרשים שם. יש עוד כמה דוגמאות – אין הרבה, אבל יש עוד כמה בתנ"ך – לשימוש הזה של שרש נסה, שהוא כנראה השימוש הכי שגרתי היום.

שוב, יש רק כמה פסוקים בכל התנ"ך של נסה במובן של לנסות, והכי חשוב ביניהם בפסוק של יציאת מצרים, שאנחנו כעת מקדימים לחגוג. "הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" שייך לאמא, מכמה בחינות. קודם כל, "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" היינו לידת העם מרחם האם – מצרים היא יסוד אמא. רמז עוד יותר פנימי, אפשר לומר, שרש"י מציין שורה של מלים הפותחות ב-ה השאלה בהקשר של פסוק זה, ו-ה השאלה היא ה עילאה שבשם, אמא[ג]. אם כן, יש כאן ממש רמז מובהק ש"הנסה" שייך לאמא.

חיבור אבא ואמא – נסים למנסים

מה יצא? שנס בחכמה, ונסיון – או כמו שאומרים היום, ניסוי – באמא. צריך להיות "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", ולכן נפרש לעניננו כאן, במה שהתקבצנו כאן הערב – למי ה' עושה נסים? למי שעושה ניסוי. למי שלא מנסה לעשות שום דבר אין נס. זה באמת ניסוי, שלא יודעים מה יצא ממנו.

אפשר לציין שהיום הוא יום ההולדת של רבי נחמן מברסלב, שאנחנו בשנת ה-200 להסתלקותו, ואחד מסיפורי המעשיות הוא מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו, שהמילדת שם עשתה ניסוי – מה יצא מזה. אנחנו כל השנים וכל החיים חיים עם הסיפור הזה. אנחנו רק בעמוד הראשון של הספור, בגלל שמה שהכי הלהיב אותנו הוא המילדת שם. מה שקורה אחר כך – קורה. אבל המילדת, שעושה את הניסוי לראות מה יצא מזה... היא גם מילדת, בחינת אמא. זה ווארט ראשון, שצריך להיות יחוד אבא ואמא, "תרין ריעין דלא מתפרשין" – אבא כאן הוא הנס, ו"הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" הוא ניסוי של מילדת. באמת הניסוי הוא ניסוי להוליד משהו, וה' יעשה נס למי שעושה ניסוי.

לא תמיד הניסוי מצליח על ההתחלה, לפעמים – כמו הגנב של רבי זושא – צריך כמה פעמים. אבל מי שלא מוכן לעשות ניסוי, אין סיכוי שהקב"ה יענה בנס או בנסי נסים. הענין הזה שייך לנו כעת, בראש חדש ניסן. אפשר באמת לומר ששני הנונין – אחד של נס ואחד של נסוי. זהו גם הקשר שבין ניסן לסיון. הרי סיון הוא מעין סיום של ניסן – שבועות הוא העצרת של פסח – ו-סיון צרוף אותיות נסוי. ניסן הוא נסי נסים והסוף שלו נסוי. כתוב שהיחס בין ניסן לסיון הוא גם אבא ואמא. שיא הנסים הוא ראיה, "ראתה שפחה על הים", ואילו חיבור הראיה לשמיעה הוא במתן תורה, "וכל העם רֹאים את הקולֹת", רואים את הנשמע, יחוד של אבא ואמא – כך כתוב.

בכל אופן, זה ווארט ראשון: אנחנו פה בגדר של מנסים, "הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי", ולכן יש סיכוי – ואנחנו מאמינים, ניסן הוא גם חדש של אמונה – שה' יעשה לנו נסים, למי שעושה את הניסוי. לחיים לחיים.

מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר – בין נס לטבע

אפשר לומר שרבי יהושע אומר שבניסן נגאלו אבותינו ובניסן עתידים להגאל ורבי אליעזר חולק ואומר שבתשרי עתידים להגאל. אפשר לומר, יש לנו גם חברים שמהססים לגבי הניסויים, על דרך המילדת של רבי נחמן, ואפשר לומר שהם משרש רבי אליעזר. תשרי הוא יחסית על דרך הטבע, משהו מיושב, טבעי. ניסן זה נסים, "החדש הזה לכם ראש חדשים". אם כן, אפשר לומר שכל הפולמוס בין החברים זה בעצם פולמוס בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כמה ניסוי צריך לעשות וכמה רוצים ללכת על נסים של חדש ניסן. עד כאן ווארט אחד. לחיים לחיים.

מענין שגם אותו חבר יקר שלא נמצא כאן, מה שהוא הכי רצה שנלמד בשכם, הוא הפציר כל הזמן שיהיה לנו שיעור קבוע בסיפורי מעשיות – מי שזוכר (הצעירים לא זוכרים). באמת למדנו כמה סיפורי מעשיות בזכותו. [את הסיפור הזה?] כנראה שלא. זה חוב עלינו. למדנו כמה סיפורים טוב, אבל צריך את הכל ללמוד טוב. במיוחד היו כמה סיפורים להשלים את הבעטלר השביעי, שאין לו רגלים. לחיים לחיים.

ג. מדינת ישֻׁרון

להשמין – ולבעוט; "החתונה הגדולה"

הווארט השני להיום הוא על שם העם שלנו: יש יעקב, יש ישראל, ויש עוד שם שלישי – ישֻרון. יש אנשים שרוצים במקום מדינת ישראל שתהיה מדינת יהודה, אך לכאורה אם רוצים תחליף של מעלה – לפי הרבה מפרשים ישֻרון גבוה מישראל, או שבאמצע בין יעקב לישראל, אבל גם באמצע הוא יותר גבוה כי הממוצע המחבר תמיד יותר גבוה משני הדברים שהוא מחבר – כך שלכאורה היה אפשר ללכת על "מדינת ישֻרון". מה פירוש השם ישֻרון? הוא מופיע בכל התנ"ך ארבע פעמים בלבד, כאשר שלש מהן בסוף התורה. פעם אחת בשירת האזינו ופעמים בפרשת וזאת הברכה, ובכל שאר התנ"ך השם הזה מופיע רק פעם אחת, בישעיהו[ד]: "אל תירא עבדי יעקב וישֻׁרון בחרתי בו". חוץ מפסוק זה יש עוד שלש פעמים בסוף התורה, כנ"ל.

הפעם הראשונה לכאורה בהקשר שלילי, "וישמן ישֻרון ויבעט" – הפעם הראשונה, "הכל הולך אחר הפתיחה" – אבל אנחנו מפרשים שאם רוצים לבעוט בממסד הקיים צריך הרבה שֶׁמֶן, הרבה פנימיות התורה, ודווקא צריך להיות ישֻרון. מי שיכול לבעוט בממסד, שלטון הקיים, בממשל הקיים, הוא דווקא ישֻרון, אבל רק כשהוא מלא שמן זית זך כתית למאור – כשיש לו מלא-מלא רזין דרזין דאורייתא. הוא בועט בטבע, בעט אותיות טבע – הוא בועט באלה שמשועבדים ונכנעים לדרכי הטבע. זו הפעם הראשונה, "הכל הולך אחר הפתיחה".

אחר כך הפסוק אותו רצינו לדרוש בעיקר – "ויהי בישֻרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". מאד מקובל שמצרפים את הפסוק הזה בחתונות ל"עוד ישמע" – מענין אם מישהו יודע מה הקשר. מי המציא את הצרוף הזה? כנראה שלא סתם. אפשר לומר שחתן דומה למלך, אבל אולי יש עוד פסוקי מלך. בכל אופן, ודאי שזה פסוק ששייך לנו, לכך שואפים, סימן שאנחנו רוצים חתונה. הפסוק הזה מזמין חתונה, מה שבחסידות קוראים "החתונה הגדולה" בין קוב"ה ושכינתיה.

אחר כך, בסוף הברכות של משה רבינו, כתוב "אין כאל, ישֻרון". ישֻרון, תדע שאין כמו האלקים שלך – אין כמו ה' אלקי ישראל, "אין כאל ישֻרון". זו הפעם השלישית, שקשורה לסוף של התורה. שוב, השם הזה קשור לסוף התורה, שעד שמגיעים לסוף לא יודעים שיש כזה שם. ואחר כך מופיע עוד פעם אחת בכל התנ"ך.

ישֻרון ממתיק את יעקב

איך המפרשים מסבירים משמעות שם זה? אומרים שבא להמתיק את השם יעקב. יעקב הוא מלשון "ויעקבני זה פעמים", יש איזה לא-יושר-ותם ביעקב. הגם שכתוב "יעקב איש תם ישב אהלים", אבל הפירוש הוא ההיפך מזה, לכן עשו קובל על "ויעקבני זה פעמים", ואילו ישורון בא לומר שאותו יעקב הוא ישר ותם. היעקב הזה, שאתה חושב שהוא מתוחכם ורמאי, בעצם הוא שיא התום והיושר. נשים לב שגם ישראל וגם ישֻרון מתחילים ישר, אבל הם לא מאותו שרש. ישׂראל ב-שׂ שמאלית, לשון שׂררה, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", אבל ישֻׁרון לא לשון שררה אלא לשון יושר – יושר ותום. ככה מסבירים.

נאמר איזו גימטריא יפה: אם אני מחשב את המילוי, חלק הנסתר, של יעקב – יוד עין קוף (עד כאן המילוי עולה יוסף) בית - עולה משיח בן יוסף, שעולה ישורון. אז באמת ישֻרון הוא הנסתר של יעקב, הוא ה"גוי מקרב גוי" שנמצא בעיבור בבטן המלאה של יעקב, הוא הוא ישורון שהוא הוא משיח בן יוסף. רמז מאד יפה.

"והיה העקֹב למישור"[ה] – יעקב לישֻרון. יש הרבה בתי כנסת בעולם, הרבה יותר בחו"ל מאשר בארץ, שנקראים ישֻרון. בארץ יש בירושלים בית כנסת ישֻרון, ובהשגחה פרטית היו שם הרבה שיעורים יפים, עד שזרקו אותנו משם, כנראה מתוך טענה שאנחנו לא ישרים, אבל אנחנו דווקא חושבים שכן אנחנו ישרים ותמים. היו עוד כמה מקומות שזרקו אותנו משם, ואחד מהם בית כנסת ישֻרון. גם מכון ויצמן, מאותה סיבה בעצם. בגלל פרופסורים דתיים עם כפות על הראש, שהיו מאוימים. אותו סוג אנשים. זה מאמר מוסגר, כמובן, מתוך אהבת ישראל צרופה לכל אשר בשם ישראל יכונה, מי שיצאו ממצרים, "גוי מקרב גוי".

"ויהי בישרון מלך" – דרך הנהגה מאוזנת

הפסוק העיקרי הוא "ויהי בישֻרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". מאד יפה שיש כאן שלש דרגות, שבעצם הן ארבע, כי יש מחלוקת מי הוא המלך – יש מפרשים שהמלך כאן הוא הקב"ה ויש מפרשים שהוא משה רבינו. זה ממש פסוק של "שום תשים עליך מלך", שכל מלך הוא כפול, כמו ש"כל מעשה שבת כפולים". כך לגבי המלך כאן, אין פסוק אחר שהוא מלך כפול. "אלו ואלו דברי אלהים חיים", וכאן המלך הוא הקב"ה ומשה רבינו. או שתאמר שזה איזה "עצמות בגוף", או שתאמר שיש כאן קיום מלא של "שום תשים" לפי פירוש הזהר – "'שום' לעילא, 'תשים' לתתא". אחר כך יש "בהתאסף ראשי עם" – צריך הרבה אספות של ראשי עם, מי שכאן הוא בבחינת "בהתאסף ראשי עם". התכל'ס הוא "יחד שבטי ישראל", שכל היהודים יתאחדו ושנזכה למאה ועשרים חברי כנסת לתנועה, ואז זה כבר לא מפלגה בכלל, כי מפלגה היא פלג וזה כבר כולם, "יחד שבטי ישראל", כל אחד. בשביל זה צריך "ויהי בישֻרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".

אפשר גם לקרוא מלמטה למעלה. אם קוראים מלמעלה, לפי הסדר, קודם צריך מלך – מלך כפול, כפי שהסברנו – ואחר כך המלך אוסף את ראשי העם, כמו "ויקהל משה", ובזכות זה שהראשים ביחד ממילא אחר כך פועל שכל העם כולו מתאחד, "יחד שבטי ישראל", "שבת אחים גם יחד". אפשר גם לקרוא הפוך, דמוקרטי, מלמטה למעלה – שבאיזה זכות יש מלך? "אין מלך בלא עם", והכוונה שקודם יש עם, הכל מתחיל מה"יחד שבטי ישראל". צריכה להיות תנועה של אחדות בתוך עם ישראל, בדרכים דמוקרטיות נקרא לזה, מתוך ה"יחד שבטי ישראל, נעשו "ראשי עם" שמתאספים, "בהתאסף ראשי עם", ומכחם מקיימים את המצוה של מינוי מלך, "שום תשים עליך מלך", שזה "ויהי בישֻרון מלך". אם כן, שוב, אפשר לפרש את הפסוק מלמעלה למטה או מלמטה למעלה.

יש גם הרבה רמזים יפהפיים בסדר של מלך, ראשי-עם, שבטי ישראל. בעצם הפסוק מתחיל בישֻרון ונגמר בישראל – שני השמות בפסוק. ישראל היינו "שבטי ישראל", מאד מתאים לדרוש ש-ישראל אותיות לי-ראש. איפה מודגש הלי-ראש? בעמך, ב"שבטי ישראל", שהם אומרים לי-ראש. אבל הכל יחד, כל המכלול של המלך וראשי העם ושבטי ישראל – הכל בישֻרון. כנראה שישֻרון, שהוא קו ישר של יושר ותום, "הולך בתם ילך בטח", הוא דרך חיים דו-סטרית. זה גם כאן מה שאנחנו מנסים כאן לפעול, שיהיה איזון דו-סטרי, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. שוב, יש הרבה מה לומר על הפסוק הזה, ונשאיר בכך.

ד. תמצות המסר: ארץ ישראל שלמה, משפט עברי, חינוך

פרצוף תקון המדינה

עוד נקודה אחת וגמרנו: כבר הזכרתי לכמה חבר'ה כאן. היה איזה מסמך ששוקי כתב, שמפלגת השלטון תמיד מחזיקה שלשה תיקים – בטחון, אוצר וחוץ – ואת השאר היא יכולה לחלק. התיקים האלה הם "צפור הנפש" של המפלגה ששולטת. עכשיו, כשאנחנו רוצים לעצב מסר, קודם כל בתור תנועה, לא בתור מפלגה – מסר לעם – קודם כל, ההשראה אמורה להגיע ממה שחשבנו וכתבנו במשך הרבה שנים של חשיבה בספר תקון המדינה, ששם אחרי כל השלבים הרעיוניים יותר, העליונים, שהם עד החב"ד ועד בכלל, הצעדים המעשיים מתחילים מחסד.

רק לרענן את הזכרון שלנו: חסד הוא ארץ ישראל שלמה, לספח שטחים, לתת לכל אחד נחלה, עבודה עברית, כל זה בחסד. זו משימה ראשונה של הממשלה-המדינה המתוקנת; גבורה – חיסול מחבלים, אין יותר טרור; תפארת – תקון המשפט בין אדם לחברו, שיהיה משפט עברי, עדיין בלי כפיה דתית בין אדם למקום כלל וכלל. רק לתקן את החברה, משפט עברי במקום המשפט הגויי שיש כאן בארץ. כמובן שזה כולל מוסר מלחמה וכל מה שנוגע לחיים הבריאים של החברה בתור חברה; אחר כך עידוד עליה בנצח, עידוד ירידה של גורמים עוינים – לאו דווקא מחבלים מוצהרים, אבל כל מי שהוא אויב ישראל, גם בכח, צריך לעודד את הירידה שלו מהארץ – בהוד. נצח והוד הולכים יחד, שני עידודים; אחר כך, תקון החינוך ביסוד, היחוד של שמים וארץ, "כי כל בשמים ובארץ", לייחד את התורה והמדע עם כל מה שזה אומר; בסוף, היעד, בית מקדש ומשיח, הוא מלכות. "והיה הוי' למלך על כל הארץ". הסברנו שעד היסוד דברים שאנו מאמינים שריאלי לעשות וחייבים לפעול בעצמנו, זה מה שה' רוצה. אחר כך, המכה בפטיש, המשיח והגאולה דורשים התערבות חזקה של הקב"ה. אבל עד היסוד ועד בכלל מוטל עלינו.

חזרנו על הפרצוף כדי לרענן:

חסד סיפוח שטחים ועבודה עברית		גבורה חיסול מחבלים
	תפארת משפט עברי
נצח עליה לארץ		הוד עידוד עזיבת גוים
	יסוד תורה ומדע
מלכות משיח ובית המקדש

ארץ ישראל שלמה, משפט עברי, חינוך על טהרת הקדש

מה שאנחנו רוצים, המסר שלנו לעם ולעולם – שבעה דברים הם יותר מדי, וצריך את התמצית שכוללת הכל, ואמרנו שמה שכולל הכל היינו החסד והתפארת והיסוד, ארץ ישראל שלמה, משפט עברי וחינוך על טהרת הקודש.

כשאמרתי לפני כמה ימים, מישהו העיר – מה עם כלכלה? גם משהו מאד חשוב. כמו שאמרנו קודם, וכתוב גם בספר, תקון הכלכלה הוא פונקציה הנגזרת מארץ ישראל שלמה. גם בטחון וגם כלכלה. לכן, אם מישהו ישאל אותנו מה התנועה הזו מציעה לעם – הדבר הראשון הוא סיפוח השטחים. לתקן את השגיאה הכי חמורה שעשתה מדינת ישראל, שלא מיד ספחה את "השטחים הכבושים" במרכאות. וכמה שיש טענות, שזה לא יתכן, גם מצד אומות העולם וגם מצד הפנים. צריך אנשים חכמים לסתור את כל טענות השוא נגד היכולת שלנו מיד לספח את כל ארץ ישראל, לקחת רבונות יהודית על כל ארצנו.

ידוע הרמז ש"הוי' איש מלחמה הוי' שמו" עולה ארץ ישראל (832), ורק איש ראשי תבות 'ארץ ישראל שלמה'. שוב, הבטוי 'ארץ ישראל שלמה' כולל גם בטחון וגם כלכלה. אחר כך משפט עברי, צריך כבר להחליף את מערכת המשפט הקיימת. אחר כך חינוך על טהרת הקדש, מהגן ועד האוניברסיטה. בספירות זה מאד חשוב, החסד והתפארת והיסוד של המבנה. לכאורה זה הדבר שצריכים לבנות עליו את התעמולה, שהרבי הקודם אומר ש"ברית כרותה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם". העיקר הוא לבנות שופר טוב שיכול לבנות את מה שאנחנו רוצים להעביר לעולם, וכך לבנות תמיכה רחבה. אחד יאמר שבעיקר מענין אותי החינוך, אחד משפט ואחד ארץ ישראל השלמה, אבל לכאורה שלש הנקודות העיקריות שלנו.

"יומא דאזיל עם כולהו יומין" – החסד כולל הכל

איזה מין צרוף זה חסד-תפארת-יסוד?

זה העיקר. תפארת ויסוד הם יעקב ויוסף, "גופא ובריתא חשבינן חד", ואברהם אבינו שכולל את הכל הוא חסד; אברהם-יעקב-יוסף, השלישיה הכי טובה. הכל בכלל, הנצח וההוד נכללים ממילא בארץ ישראל שלמה – כתבנו שאם יש ארץ ישראל שלמה ומשפט עברי כולם יעלו. כעת לא רוצים לעלות. יצחק, הבטחון, גם נכלל בארץ ישראל שלמה.

אז למה לא להגיד חסד-גבורה-תפארת-יסוד?

אפשר להגיד הכל, אבל זה נכלל. יש אנשים שאוהבים לשמוע דברים קשים ויש שאוהבים דברים רכים. המסר 'ארץ ישראל שלמה' כבר מאיים, אבל חייבים לומר אותו, כי זה העיקר. ברור שמי שהוא ארץ ישראל שלמה הוא ימין קיצוני, ולכן הוא נלחם בטרור.

אבל למה לא להזכיר בטחון אישי? זה סימטרי, רגל רביעית במרכבה...

לא שאסור לומר. לדעתי דבר שהוא כמעט בדרך ממילא לא צריך להדגיש. הטענה שלי מאז ששת ימים שאם יש סיפוח שטחים אז פתרנו את הבעיה.

כולם אומרים הפוך, שאם יש סיפוח שטחים יבואו ערבים.

אמרנו שיש כל מיני טענות למה לא, וצריך לדון בכך ולהפריך את כל הטענות. גם בפועל. אומרים שצריך להיות סעד לכולם. מי אומר שצריך להיות אותו סעד לכולם? מי אומר שצריך לשלם חשמל ומים לאויב? צריך לשבת ולחשוב ולדון בנושא הזה. בכל אופן, לא יתכן בשום פנים ואופן שעם ישראל, אם הוא רק מסוגל וה' נתן לו, לא יקח בעלות על הארץ שלנו. נישט-שייך. לוקח בעלות, ואם יש בעיות צריך לפתור את הבעיות.

הרב לוינגר אמר בזמנו שצריך לספח את חברון ולשבת עם הערבים, זה לא מובן מאליו.

לגבי סיפוח חברון אני מסכים איתו, איך לשבת עם הערבים כבר סיפור אחר...

לכאורה לפי המשפט העברי.

כמו שאמרנו, צריך הרבה הסבר. ברגע שאתה אומר סיפוח שטחים, התקשורת הצליחה במשך השנים כל כך לשלול ולעשות מהדבר הזה שטות והבל ודמיון שוא, שצריכים הרבה הסבר להחזיר את ההוה-אמינא שאפשר לספח את השטחים. אבל בלי זה, כל זמן שיצהר הוא שטח כבוש אז אין בטחון ואין כלום. כמה שתדבר על בטחון, זה לא שוה גרוש כאשר הבית שלך הוא לא בארץ ישראל, לא בארץ ישֻרון. שוב, זה חייב להיות בראש המצע. והיות שזה מעורר תמיהות אז צריך הרבה חשיבה של אנשים טובים, שיכולים להתמודד עם כל הטענות למה זה לא יתכן.

עד כאן גמרנו את שלש הנקודות. לחיים לחיים.

עקיבא: במקשים של הטלפון חסד-תפארת-יסוד זה 358 – משיח.

יפה, לא צריך יותר מזה.

[המשך – פגישה עם ישיבת חומש:]

ה. ארץ ישראל שלמה, משפט עברי, חנוך על טהרת הקדש – המבנה הפנימי

חזרה על שלש הנקודות

אמש היה פה כינוס של התנועה, ודברנו על כך שיש שלש נקודות שצריך להציג כמצע של התנועה: נקודה ראשונה – ארץ ישראל שלמה; נקודה שניה – משפט עברי; נקודה שלישית – חנוך על טהרת הקדש, שהכוונה מהגן ועד האוניברסיטה, שגם הרבה לימוד תורה כמובן, נגלה וחסידות, אבל החידוש הוא שתהיה אינטגרציה אמתית בין התורה לבין המדע. שלשת הנקודות הללו הן מסר מאד-מאד חשוב בשביל הדור שלנו, אם רוצים שהדור שלנו יהיה דור של גאולה.

משפט עברי פירושו החלפת כל מערכת המשפט בארץ, וכמו שהסברנו באריכות שאין הכוונה להתחיל ממה שנקרא 'כפיה דתית' בכלל, אלא רק לתקן את המשפט "בין אדם לחברו", שהכל יתנהל פה על פי משפט עברי, כולל כל מה שנוגע לבטחון, שגם תלוי בהלכות, כמו מוסר מלחמה. כל מה שנוגע לקיום הישוב, שהמשפט יהיה משפט על פי תורה, משפט עברי.

נקודת המוצא היא שעם ישראל קבל מהקב"ה את ארץ ישראל, כולל יהודה ושומרון, כולל חומש לדוגמה, והוא צריך לקבל בשמחה את המתנה, ושכולם ידעו שזו מתנת ה'. ככה רש"י פותח את החומש, "נטלה מהם", שאותם "הם", עממי כנען לא קיימים במציאות בכלל, כלומר שמי שאינו יהודי ונמצא כאן בארץ הוא בכלל לא מ"הם", ואין שום זיקה כלל וכלל למישהו זר כאן בארץ (וגם אין הכוונה שהולכים מיד לגרש את כולם, יש הרבה מה לדבר על כך, אבל) פשוט ש"נתנה לנו".

במושגים בין לאומיים קוראים לכך סיפוח שטחים, שצריך מיד לספח את השטחים, עוד לפני פסח אותיות ספוח. כדי שנוכל להכנס לחג הפסח שמחים וטובי לב, צריכים להיות אחר סיפוח השטחים, הבעלות על ארץ ישראל חייבת להיות ברורה, וכך גם זכות הישיבה של כל יהודי בכל מקום שרוצה בארץ, ולכל יהודי – מי שכאן וגם מי שבחו"ל – יש לו נחלה בארץ ישראל.

זו צריכה להיות אקסיומה, נתון פשוט, מה שנקרא בחסידות "הנחה עצמית". זה המסר הראשון, ארץ ישראל שלמה. וצריך משפט אחר לגמרי, משפט עברי, וצריך – בתור אתגר – לתקן את כל מערכת החינוך. כמו שאמרנו קודם, זה מתחיל מהגן ועוד לפני הגן, בבית.

מלחמה על שלמות הארץ; חנוך לשלמות הארץ

היות שאנחנו אוהבים לעשות גימטריאות, ולא עשינו אמש, נאמר כעת: ארץ ישראל שלמה ראשי תבות איש, ומהפסוקים החשובים בתנ"ך שיש בהם איש יש פסוק בשירת הים, "הוי' איש מלחמה הוי' שמו"[ו], והפסוק כולו עולה ארץ ישראל, לב פעמים הוי', כבוד הוי', "וימלא כבוד הוי' את כל הארץ"[ז]. ה"איש מלחמה" שם נלחם על ארץ ישראל שלמה. בפשט נלחם שם במצרים על הים, אבל מה שנצחי בפסוק הוא המלחמה על ארץ ישראל שלמה. מה פירוש "הוי' שמו"? שמו של הקב"ה שלום, "עת מלחמה ועת שלום", התכלית היא שלום – זה "הוי' שמו". הכל יחד עולה ארץ ישראל.

גם לגבינו, בשביל ללכת על "ארץ ישראל שלמה" צריך להיות איש. הפסוק אומר "וחזקת והיית לאיש"[ח] (צוואת דוד לשלמה בנו), צריך להתחזק ולהיות איש. כל אחד כאן – כך חשבתי שהכי מתאים להתחיל – "כולם אנשים", כולם אישים, כל מי שעולה לחומש הוא בגדר איש, "וחזקת והיית לאיש". כתוב ששלשה דברים – ארבעה דברים – צריכים חיזוק כל הזמן, כל יום. כל הזמן צריך "וחזקת והיית לאיש". שאנחנו לוחמים, ככל האפשר בדרכי נעם – אין לנו רצון להלחם מכות עם אף אחד, ח"ו, עם יהודים ודאי שלא – אבל זו מלחמה. יש מצוה בתורה להתדמות לקב"ה, "והלכת בדרכיו" – מה הוא איש מלחמה אף אתם אישי מלחמה.

הגימטריא הראשונה היא ש-ארץ ישראל שלמה עולה חנוך על טהרת הקדש. הנקודה הראשונה שוה בדיוק לנקודה האחרונה. מי שמאמין בגימטריאות, זה אומר משהו. גם מי שמאמין, יש אמונות אמתיות ויש אמונות טפלות, ואנחנו מסבירים שלשם כך צריכים חוש מיוחד של "נכרין דברי אמת" שמבדיל ומפריד מדברים טפלים שהם סתם. יש באמת הרבה דברים שהם סתם, וקשה להסביר למה אני אומר שדבר אחד הוא סתם, אף שהשויון על הניר הוא שוה אבל הוא לא שוה כלום. לשם כך צריך נסיון וחוש. חדש ניסן הוא חדש של נסיון.

הכלל הראשון, שאם מיד מבריק לך הסבר טוב למה שני הבטויים שוים זו מתחילה להיות הצדקה ומתחיל להיות יפה. רוצים דברים יפים, ולא סתם. המלחמה על ארץ ישראל שלמה תלויה בהשקעת מחשבה ומרץ בחינוך. אם רוצים לעלות לחומש ולנצח, גם בדרכי נעם, בכיף, בשמחה, אז בכל אתר ואתר שאתה נמצא – אני מבין שלא כל האנשים נמצאים כל היום כל יום בחומש, אז בכל שאר הימים שלא נמצאים שם, מה שנקרא "הזמן הפנוי" (כשאנשים מתפנים יש להם זמן הפנוי) – העיקר הוא חינוך על טהרת הקדש.

מה זאת אומרת תכל'ס? יש אנשים שעוסקים בכך, וצריכים ללמוד מה הכוונה. ככל שיש יותר ויותר חנוך על טהרת הקדש בכל אתר ואתר, יש גם יותר חוזק ותוקף לעלות לחומש ולנצח – להרים את הדגל על התורן (כפי שדברנו קודם), יש דגל ויש גם וילון שיש בו רוח חיים, וכדי שהסיפור יצליח צריך את החינוך על טהרת הקדש.

שלש נקודות, חמשה ממדים, עשרה קצוות

נחבר את שלש הנקודות יחד. את זה שהמשפט לא מתוקן החבר'ה יודעים היטב, ומכך סובלים מדי יום ביומו – העוות של מערכת המשפט, שהוא לא משפט יהודי, לא משפט עברי, אלא משפט גוי. עיקר הגויישקייט שיש בארץ הוא בבית משפט, ששם הרֶשַׁע כמו שאומר שלמה המלך. אם לא נתעסק במקביל בכל החזיתות הללו – לא שכל אחד יכול להתמחות בכולן, בדרך כלל מתמחים בדבר אחד, אבל גם מי שמתמחה במקצוע אחד פשוט לו שיש עוד מקצועות חיוניים, ואלה שלשת הדברים החיוניים לנו, וצריך להבין זאת טוב טוב (כעת מתחיל זמן חרותנו, "יכול מראש חדש") – זה לא ילך, לא סגי הא בלא הא.

אם מחברים את שלש הנקודות יחד – ארץ ישראל שלמה-משפט עברי-חנוך על טהרת הקדש – עולה 3125, וכאן יוצא דבר הכי חמוד – זה חמש פעמים חמש פעמים חמש פעמים חמש פעמים חמש, חומש בחמישית (5⁵)... כולו אומר חֹמש, חׂמש בחזקת חׂמש.

כתוב שהקב"ה ברא את העולם בחמש בחזקת חמש, שזו ה-ה זעירא של "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". "בהבראם" היא המלה ה'חומש' של הסיפור השני של מעשה בראשית, ויש שם ה מיוחדת, ה זעירא (שהיא האות ה-ה מסוף התבה), וחז"ל אומרים "ב-ה בראם". זו גם ה-ה שעתידה להנתן לאברהם אבינו, שקודם נקרא אברם, אותיות בראם, ועתיד לקבל ה. לכן זו ה זעירא, שאחד הפירושים הוא שנמצאת בפוטנציאל – מחכה להנתן לאברהם. כתוב ש-אברם הוא גם חזקת חומש – 3 בחזקת 5. כשמוסיפים לו את הממדים שלו – כל חזקה היא עוד ממד.

אברהם אבינו כתב את ספר יצירה, המיוסד על כך שה' ברא את העולם בחמשה ממדים – שלשה ממדי עולם-מקום (עמק רום ועמק תחת, עמק דרום ועמק צפון, עמק מזרח ועמק מערב), ממד אחד של שנה-זמן (עמק ראשית ועמק אחרית) וממד אחד של נפש (עמק טוב ועמק רע). יש עשר ספירות, וכל ספירה היא קצה של ממד. לכן כל התפיסה של המציאות לפי ספר יצירה היא עולם גדול של חמשה ממדים, עשר ספירות, עשרה קצוות. לכן אברהם מתחיל מ-3, עולם-שנה-נפש, בחזקת 5. כשמוסיפים את הממדים עצמם – הכוללים של הממדים – נוספת לו ה והופך להיות אברהם. אבל הכי מושלם זה חמש בחזקת חמש = ארץ ישראל שלמה, משפט עברי, חנוך על טהרת הקדש.

שלישיות נוספות; שלישית העשיות

מי שמתמצא בבית המדרש שלנו קודם כל מחייך, כי כל מספר אומר לו כל מיני דברים שהוא מכיר. יש תאוריה היום, משהו אמתי לגמרי במדעי תקשורת, שכל חברה נבנית על ידי קודים פנימיים. הגיבוש של חברים הוא על ידי תקשורת של קודים. כלומר, שאם אני אומר 33 כולם מחייכים ומיד מבינים מה הכוונה שלי, אבל מי שהוא בחוץ לא מבין מה שאני מתכוון (כמו הורים שמדברים באידיש כדי שלא יבינו הילדים). הוא חושב שכל האנשים כאן נפלו מהירח. אבל אם הקוד תופס טוב, הוא לאט לאט מתפשט, פושה הלאה, משתרע והולך.

כל המספרים הם קודים פנימיים, ואת המספר 5 בחזקת 5 מכירים בתור כמה שלישיות מאד מאד חשובות. כאן אמרנו שלישיה חדשה, ארץ ישראל שלמה-משפט עברי-חנוך על טהרת הקדש. אבל יש עוד כמה שלישיות ידועות, שאולי הכי חשובה היא זו שרבי אייזיק אומר, שכל ספר התניא וכל החסידות כולה הם בעצם שלשה מושגים – השתלשלות, התלבשות, השראה – שגם עולים 3125, חמש בחזקת חמש, חומש בחזקת חומש. יש עוד שלשה מושגים אצלנו, שלש רמות של מודעות – מודעות עצמית, מודעות אלהית, מודעות טבעית – שגם עולות אותו מספר.

יש עוד כמה וכמה דברים, אבל השלישיה שהכי קשורה לשלישיה שלנו, שנבין מה זו ארץ ישראל שלמה והעליה כל יום לחומש – היא שלשה פסוקים באיזה כח ה' ברא את העולם. ההסבר למה שנאמר עכשיו מופיע בקונטרס עץ חיים – שמומלץ שכל אחד ילמד – קונטרס שהרבי הרש"ב כתב עבור תלמידי הישיבה שיסד, תומכי תמימים. כתב כמה דברים עבור תלמידי הישיבה החדשה, וזה אולי הכי חשוב מהם.

הוא מסביר שם שלשה פסוקים – "כל אשר חפץ הוי' עשה"[ט], "כֻלם בחכמה עשית"[י], "בדבר הוי' שמים נעשו"[יא]. הפועל עשה המשותף בכל הפסוקים שייך לעולם שלנו, עולם העשיה. עשיה פירושה תקון, "לעשות" – לתקן. אבל מאיפה כח העשיה בא? הפסוק הראשון אומר שבא מהחפץ של ה', "כל אשר חפץ הוי' עשה", "כי חפץ חסד הוא"; הפסוק השני אומר שזו פעולת חכמה; הפסוק השלישי אומר שה' עשה הכל בכח הדבור.

ההסבר של שלשה מרכיבים פנימיים בבריאה, תקון העשיה, ואיפה אני רואה כל אחד מהם משתקף בעולם – איפה אני רואה את החפץ של ה', איפה אני רואה את החכמה שלו ואיפה את הדבור שלו: כמובן, דבור קשור לדַּבָּר, מנהיג. הדבור של ה' הוא מלכות, "בדבר הוי' שמים נעשו", "דַּבָּר אחד לדור" – "אמר מלכא עקר טורא"; איפה אני רואה את החכמה של ה' ואיפה אני רואה את החפץ של ה'? רצון יכול להיות גם אמצעי, אבל חפץ הוא תכל'ס – רואים אותו בדבר הכי פנימי, הכי תכליתי. לפי הסוד "חפץ חסד" הוא חסד דעתיק שמתלבש בגלגלתא דאריך – זה חסד, אבל חסד שבכתר. החפץ הוא בכתר, והמקור הוא בפנימיות הכתר, חסד דעתיק; החכמה בחכמה, כמובן. אחר כך יש השתלשלות עד הסוף, המלכות, הדבור. זה רק בכללות. גם שלשת הלשונות האלה יוצאים אותו מספר, 3125.

ארץ ישראל שלמה – "כל אשר חפץ הוי' עשה"

זו השלישיה הכי חשובה, בגלל שאפשר לעשות הקבלה מאד יפה בין שלשת הפסוקים הללו לשלש הנקודות שאמרנו. בהשקפה ראשונה לא הכי ברור, אפשר לחשוב שחכמה היא חנוך, או ארץ (ישראל) כי "הוי' בחכמה יסד ארץ", אבל כעת נסביר שהדרך הנכונה להקביל היא לפי הסדר מלמעלה למטה:

יש "כל אשר חפץ הוי' עשה", התקון שנעשה על ידי חפץ – עם ישראל היושב בארץ ישראל הוא "ארץ חפץ", "תהיו אתם ארץ חפץ אמר הוי' צבאות". ה' חפץ בנו ומכנה אותנו ה"ארץ חפץ" שלו. ציון (ועם ישראל היושב בציון) מכונה "חפצי-בה"[יב], שהוא גם שם האם של משיח[יג]. כל הכח שלנו להיות בארץ הוא חפץ – צריכים לחפוץ את הארץ. מי שעולה יום יום לחומש, העיקר הוא מפני שחפץ בכך. למה אתה עושה את זה? זה החפץ שלי. החפץ שלי להיות שם הוא גם החפץ של הקב"ה, זה תקון שנעשה מכח החפץ, חפצי-בה, ועל ידי זה "ולארצך בעולה" (המשך הפסוק: "כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה"). כשהבנים יושבים על הארץ זה כמו חתונת חתן וכלה, אנחנו החתן והארץ הכלה שלנו.

ידוע שכלפי התורה יש פסוקים שהיא החתן ואנו הכלה, וגם לגבי הקב"ה. לגבי התורה יש את שני הכיוונים, כך מוסבר בלקוטי תורה[יד], שלפעמים אנו הכלה והתורה החתן, ויש גם "מורשה-מאורסה קהלת יעקב", שהתורה היא הכלה ואנו החתן. לגבי הקב"ה ודאי אנו הכלה והוא החתן (כמו בכל שיר השירים, קדש קדשים). וכן לגבי הארץ אנו ודאי החתן. כל ה"ארץ ישראל שלמה", ה"וחזקת והיית לאיש" זה כמו איש-נעמי, שפירושו בעל, האישות כלפי הארץ היא הבעלות על הארץ, אבל לא בעלות של תוקף סתם אלא בעלות של אישות. זה נלמד תמיד מ"איש נעמי", נעמי לשון דרכי נעם. חטאו של איש נעמי היה שעזב את הארץ, לא עמד בנסיון, סימן שלא היה מספיק חפץ בארץ; כנראה היה עולה כל פעם לחומש, אבל באיזה שלב היה קשה לו ונמאס לו וירד, לא רק מחומש אלא מהארץ כולה – החפץ שלו לא היה מספיק חזק. הכל תלוי בחפץ.

משפט עברי – "כלם בחכמה עשית"

תקון המשפט הוא ה"כֻלם בחכמה עשית". הכל קשור לארץ ("כל אשר חפץ" בחינת "ארץ חפץ" ו"כלם בחכמה עשית – מלאה הארץ קנינך", והפועל המשותף לכולם הוא עשיה כנ"ל, בחינת מלכות וארץ), חוץ מהאחרון לכאורה שמדבר על שמים, אבל "השמים... יענו את הארץ" כנ"ל. משפט התורה הוא המשפט הכי חכם שיש, קודם כל איך לפתור בעיות בין אדם לחברו – בעיות של חברה, גם בעיות של יחסי שכנות, גם ב"עת [יחסית] שלום" וגם ב"עת מלחמה", איך להתנהג. אלה משפטים, ומשפט התורה הוא משפט נצחי, משפט חכם – "כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך". הכל מתחיל מ"מה רבו מעשיך הוי'", רמז למריבות המעשים זה עם זה.

אנחנו אומרים שהחכמה כאן היא לא חינוך, אלא חכמת כללי המשחק. בכל חברה יש את כללי המשחק של החיים, ויש בכך חכמה רבה. מי שמכיר, היום המקצוע הכי in באוניברסיטה הוא "תורת המשחקים" – שם מתחברים כל המדעים, זו נקודת מפגש של המון מקצועות[טו]. יש שם מדע, מתמטיקה, כלכלה וכו'. נדמה לי שמי שזכה בפרס נובל על תרומתו ל"תורת המשחקים", פרופ' אומן, גם היה בחומש באחת העליות. רואים שהוא יהודי ימני, שאוהב את ארץ ישראל. כמה תלמידים שלו הם חברים שלנו. בכל אופן, תקון המשפט הוא החכמה. מה שצריכים להראות לעולם שהחוקים הכי חכמים לפתור את בעיות החברה הם משפט עברי, וכל משפט אחר כאן בארץ הוא פשוט טפשי – לא שכל אלא סכלות. אנחנו רואים זאת כל יום בבית משפט, הכל טפשות מוחלטת.

חנוך על טהרת הקדש – "בדבר הוי' שמים נעשו"

נשאר לפי זה שהחנוך על טהרת הקדש הוא במלכות. בדרך כלל אנחנו משייכים את החנוך על טהרת הקדש ליסוד, אבל כאן בפסוק הוא מתקשר למלכות – מלכות ויסוד הרבה פעמים הולכים יחד (שניהם באותו היכל – היכל לבנת הספיר). "בדבר הוי' שמים נעשו" – מה עיקר החבור בין התורה והמדע? בדיוק פסוק זה. ש"בדבר הוי'" – התורה, ההלכה, אותיות לשון הקדש, שלכל דבר "שמו אשר יקראו לו" בלשון הקדש הוא הצנור דרכו הוא נברא בכל עת ובכל רגע תמיד, "בדבר הוי' שמים נעשו". זה מתחבר לפסוק "לעולם הוי' דברך נצב בשמים" של שער היחוד והאמונה בתניא, שמתאר את הבריאה בכל רגע מתוך אותיות לשון הקדש, וזה בדיוק חנוך על טהרת הקדש. לחנך לחיבור התורה והמדע, לגלות את דבר ה' בטבע (ובכך לזכות להנהיג את הטבע כרצון ה').

זו בקיצור נמרץ ההקבלה של שתי השלישיות השוות במספרן, שלש הנקודות של המצע ושלשת הפסוקים של עשית-תקון עולם (לתקן עולם במלכות שד-י ראשי תבות שלשה דברים יחד = בראשית כנודע). צריך את כולם יחד.

עד כאן הפתיחה. הבנתי שרוצים לשאול או להתוועד, אז אני מעביר עכשיו לרב אלישמע שימשיך את ההתוועדות. הווארט היה שצריכים "וחזקת והיית לאיש", "ארץ ישראל שלמה", והכח בנפש הוא חפץ. בשביל חומש צריך הרבה הרבה חפץ. לחיים לחיים.