בעטו, בנאומו ובממונו

ב. עבודה חדשה – "אורות דתהו" בעטו, בנאומו ובממונו

עבודה חדשה

בסעודת משיח דברנו על מאמר של הרבי שאומר שכל מה שקשור ל"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – הכל נפלא לגבי מה שהיה ביציאת מצרים, אם כי שמדמים זאת ליציאת מצרים, אך אומרים ש"אראנו נפלאות", שיותר נפלא מיציאת מצרים. הוא מסביר שגאולת מצרים היא "כי ברח העם", עבודת אתכפיא, אבל הגאולה העתידה במהרה בימינו היא "לא במנוסה" אלא "בשובה ונחת", עבודת אתהפכא. לכן לעתיד לבוא מדברים על האתהפכא ומגיעים ישירות אליה.

הרבי מחדש שכל הדברים שיהיו כשיבוא משיח הם דברים חדשים – שמים וארץ חדשים, תורה חדשה וגם גילוי אלקות חדש. היום כל הגילויים הם מחיצוניות עתיק, אבל כשיבוא משיח יהיה גילוי מפנימיות עתיק – משהו אחר לגמרי, שצריך להסביר מהו. גילוי ה' שיהיה, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדו", יהיה משהו אחר לגמרי מההשגחה הפרטית שרואים בעולם הזה, גם מי שזוכה לגילויים הכי נעלים בעולם הזה.

הרבי מסיים עם ווארט מאד חזק, שכמו שהכל יהיה חדש, חידושים נפלאים – "אראנו נפלאות" – כדי לזכות לזה צריך בסוף ימי הגלות שעבודת ה' שלנו תהיה "עבודה חדשה", סוג חדש של עבודת ה' שלא היה אף פעם. זה דורש ביאור. בתוך המאמר הרבי לא בדיוק מבאר מה הכוונה בעבודה חדשה, אלא רק מכריז שיש כעת ענין חדש שצריכים לעבוד את ה' בעבודה חדשה.

עבודה חדשה בדור החדש (הנולדים אחרי כ"ח ניסן נ"א)

על העבודה החדשה התחלנו לדבר בסעודת משיח, וגם המשכנו קצת בשיעורים שהיו אחריה. יש לצפות לראות את ניצני העבודה החדשה דווקא בדור הצעיר, בנשמות החדשות. כתוב שכאשר יבוא משיח תהיינה נשמות חדשות, לא נשמות מהעבר. יבוא זמן שתהיינה כאלה נשמות חדשות שגם לא היו בנשמה הכללית של אדם הראשון – משהו אחר לגמרי, יותר גבוה. פשיטא שאם יש נשמות חדשות עבודת ה' שלהם היא משהו חדש לגמרי. מצד אחד התורה הזאת – גם תורת הנגלה – לא תהיה מוחלפת. מצד שני, עבודת ה' הפנימית תהיה באופן אחר לגמרי.

מהי העבודה החדשה? אמרנו שנשמות חדשות, אם כבר יש, הן ודאי הילדים – ומן הסתם זה הילדים של בת עין. נשמות חדשות שבאופן טבעי – הלב שלהם אומר – שצריכים עבודה חדשה. לא תמיד מוצאים את העבודה החדשה, אבל מגששים – לפעמים מגששים באפילה, אבל מגששים. בלי לקרוא את המאמר של הרבי הם יודעים זאת בעצמוֹת שלהם, בעצם הנשמה החדשה שלהם.

הם גם יודעים ומרגישים שהעבודה החדשה היא כמו שהרבי דבר בכ"ח ניסן לפני 24 שנים – שנתיים לאחר יסוד הישוב כאן. הוא אמר "אני את שלי עשיתי וכעת עשו אתם כל אשר ביכלתכם להביא את המשיח תיכף ומיד ממש" והנוסחא לכך "ענינים שהם באופן של אורות דתהו אבל בכלים דתיקון". צריכים עשרה עקשנים שיתעקשו על משיח, ואם כבר צועקים "עד מתי" צריכים לצעוק זאת מכל הלב, ולא כ"מצות אנשים מלומדה". צריכים לטכס עצה, שאני כבר טכסתי את כל העצות שיש לי לטכס – כעת אתם תטכסו עצה איך מביאים את מלך המשיח. את כל זה הרבי אמר בכמה דקות בכ"ח ניסן לפני 24 שנים.

קימה ונפילה בלימוד העבודה החדשה

שוב, מי שנולד אחרי זה כבר נולד עם זה בתוכו – הנשמה שלו שמעה זאת למעלה, בגוף העליון, מקום אוצר הנשמות. הוא כבר שמע את זה מזמן, הוא נולד עם זה, לכן זה נמצא בתוך העצמוֹת שלו, בתוך הנשמה שלו. אז הוא נולד כאן בבת עין, הוא גדל, הוא שמע שצריך "אורות דתהו" – את זה קל להבין – אבל מה זה "כלים דתיקון" קשה להבין, אז "ברי ושמא ברי עדיף", לכן הולכים על מה שבטוח בטוח, אורות דתהו. בכל אופן, הרבי הדגיש שצריכים "אורות דתהו אבל בכלים דתיקון".

מה שהתחלנו לומר בסעודת משיח שהעבודה החדשה היא העבודה הזו, עבודה מיוחדת שלא היתה אף פעם בגלות, כי אף פעם לא עמדנו על סף ביאת משיח ממש – "הנה הנה משיח בא", "וכבר בא" ממש. אף פעם לא היינו במצב כזה, וכעת רק צריך לגמור זאת – לעשות פעולה שהיא אחת מ-לט מלאכות שבת. צריכים ללמוד הלכות שבת, ויש מלאכה אחת מאד מענינת – שיש בה הרבה 'לומדות', ראוי להקדיש לכך גם שיחה בנגלה – "מכה בפטיש". צריך רק עבודה של הכאה בפטיש – ואז משיח בא. כל החבר'ה מבינים שרק צריכים "מכה בפטיש" ואז משיח בא. אפילו אלה שיש להם "מכה בפטיש" שלהם ביום ההוא, גם אנחנו – רק צריכים איזה מכה בפטיש כדי לגמור את התיקון.

שוב, זה מצב חדש שמצריך, דורש ומבקש עבודה חדשה ומגששים מה היא. כמו תינוק, כשהוא מתחיל ללכת הוא הרבה נופל. אף על פי שהוא נופל, "שבע יפול צדיק וקם" – מעודדים אותו שיקום וימשיך לנסות, שח"ו לא יתייאש. גם הנפילה היא חלק מלימוד ההליכה, לימוד העבודה החדשה – שיקום וימשיך ללכת, ולאט לאט הוא ילמד ללכת ישר, בדרך הישרה. הרבי אמר שהדרך הישרה היא תורת משיח, היא באמת ה"שוב" ולא רק ה"רצוא" של התהו – ה"שוב" של הכלים דתיקון. הוא יגדל וילמד איך לחבר יחד את האורות דתהו עם הכלים של התיקון. הכל עבודה חדשה – עבודה חדשה איך במציאות שלנו כאן היום בארץ מביאים את המשיח.

העבודה החדשה – מלחמת תנופה באהבת ישראל

יש ב"היום יום" פתגם שאנחנו לא עוסקים במלחמת תנופה, אבל הרבי אמר בפירוש בשיחות שהגיע הזמן גם למלחמת תנופה. זאת אומרת שגם זו עבודה חדשה לגמרי. אם כתוב ב"היום יום" שלא עוסקים במלחמת תנופה, הכוונה שכך בכל הדורות – מהבעל שם טוב, שהוא מהפכה, וכל הרביים הם מהפכנים, ואף על פי כן נזהרו לא להכנס למלחמת תנופה מול הממסד – לא הממסד הגוי וגם לא הממסד כאן בארץ.

כך היתה עבודת ה' בכל הדורות, מאז חורבן הבית. אם כי שבתחלת הדורות אחרי החורבן היו כמה התעוררויות כן להכנס למלחמת תנופה אבל הכל כשל – המרד של בר כוכבא, המרד של ביתר לידנו פה, והיו עוד נסיונות. יש מי שאומר[ז] שריש לקיש היה עוד נסיון להקים מרד, מלחמת תנופה נגד הממסד, אבל החברים שלו לא הסכימו איתו. ככה, כששקענו יותר ויותר בחשכת הגלות, שכחנו מהדבר הזה – מלחמת תנופה. עד שעכשיו חזרנו לארץ, עומדים על סף הגאולה, והרבי בעצמו אמר שכבר הגיע הזמן למלחמת תנופה. הוא לא אמר איך עושים זאת ומה עושים, לא אמר מה הוא מתכוון לגבי הממסד כאן בארץ, אבל הוא השתמש בביטוי הזה.

שוב, קם דור חדש שמבין שצריכים עבודה חדשה. דברנו על אהבת ישראל, על הלל-עקיבא ששוה אברהם. כמו ש"אורות דתהו בכלים דתיקון" זו נשיאת הפכים, כך לומר מלחמה מתוך אהבת ישראל זו נשיאת הפכים. שאתה נלחם במשהו – שתמיד יש מאחוריו מישהו – ואתה עושה זאת מתוך אהבת ישראל צרופה. אם אתה נלחם בממסד הרוסי או ממסד אחר – מילא. אבל כאן זה בארץ, מסבך את הענין עד אין סוף – איך נלחמים מלחמת תנופה נגד אחינו היקרים, שאנחנו אוהבים אותם בלב ובנפש וגם אומרים שמן הסתם אתה יותר צדיק ממני. זו העבודה החדשה, שאפשר להבין שהיא באמת משהו חדש לגמרי. הווארט הוא שצריכים ללמוד איך ללכת ישר עם העבודה החדשה הזו.

אורות דתהו בכלים דתיקון – מלחמת תנופה (במס"נ) באמצעים חוקיים

אפשר ללמוד כללים – בכל אופן העבר מלמד את ההוה ואת העתיד. אפשר ללמוד מבעלי מסירות הנפש שודאי כבר צפו והתחילו את העבודה החדשה, גם בדורות הקודמים, שאחד מהם הוא הרבי הקודם במסירות הנפש שלו. הוא לא נלחם ראש בראש נגד הממסד, אבל הוא עשה פעולות שהצפי שלהם הוא קשה מאד. כמוהו היו עוד צדיקים, לא חב"דניקים. היו המון חב"דניקים שמסרו את הנפש, אבל חייבים לציין שהיו עוד הרבה יהודים לא חב"דניקים – גם צדיקים, רביים – שמסרו את הנפש ממש, חוץ מאלה שמתו על קידוש ה', כל השואה, שה' יקום דמם.

שוב, יש לנו עכשיו אתגר שקשה להבין, ש"לית כל מוחא סביל דא" – אתגר של מלחמת תנופה בארצנו הקדושה, כאשר מי שעומד מולנו הוא ממסד שמתנכר. כל יהודי הוא יקר, אבל הממסד הוא איזו קליפה, כמו שדברנו מזמן על קליפת האגוז – קליפה שמתנגדת בכל תוקף למשיח, למשיח האמתי, לגאולה. יש פה מילדים ועד נוער שמרגישים שצריכים פה עבודה חדשה. כל חב"דניק, כל מי שמקרב יהודים, עושה עבודה חשובה מאד – אבל זו לא עבודה חדשה. זה חשוב מאד, אבל זה היה – צריך להמשיך, אבל צריך להכיל זאת בתוך העבודה החדשה. עוד מרכיב שצריך להכיל בעבודה החדשה – איך מקרבים את כל היהודים לתורה ומצוות, בכיף ובשמחה, ברוב שירה וזמרה, ברקודים ומחיאת כפים.

הכלל הוא שככל שמתבגרים בעבודה החדשה, כשאדם מתבגר הוא נעשה יותר חכם ויותר נבון, שמבין דבר מתוך דבר, והוא ילמד. נלמד מהרבי הקודם כלל אחד גדול, שכאשר באים לחקור אותו הבולשת הרוסית דבר ראשון (אחרי שהוא דואג לשרוף את כל המסמכים שיכולים להפליל אותו) הוא מצהיר – אומר זאת באמת – שלא עברתי על החוק בכלל, לא עשיתי שום דבר לא חוקי במדינה הזאת.

את זה החבר'ה צריכים מאד לאמץ. דברנו על כך גם לפני שנה ביצהר, דווקא בתקופה הזאת, וכעת חוזרים על זה. לא צריך להסתבך – זה רק נותן לצד השני כח אם אתה מסתבך, אם יש להם איזה קלף לעצור אותך ולשים אותך בכלא. לא זו ההליכה הישרה. צריך לעשות המון פעולות – שהכל חוקי, חוקי בארץ, לא בחוק שלי אלא בחוק של מישהו אחר – לשם השגת המטרה בעבודה החדשה, במסירות הנפש.

הרבי כן כותב במאמר שהעבודה החדשה היא מסירות נפש – עבודה חדשה היינו צורה חדשה של מסירות נפש. מסירות הנפש ברוסיה היתה מסוג אחד וכאן בארץ זו עבודה של מסירות נפש מסוג אחר. שוב, אתה לוחם נגד משהו – אם אתה חושב שאפשר בלי להלחם זה דמיון, וזה גם לא היוקר של עבודת ה'. מה שיקר הוא מלחמה. לכן דברנו שאם אדם נלחם הוא לא צריך כל מיני עבודות אתכפיא שהן גם מלחמה. יש מלחמה, אל תדאג – כשדלגנו על האתכפיא לא דלגנו על מלחמה. יש מלחמה, צריך לנצח. לכן הרבי שר כל הזמן "דידן נצח" – אנחנו מנצחים.

לכתוב, לדבר, לנגן ולהפיץ

שוב, הכלל הראשון הוא שלא עוברים את החוק. אפשר לעשות את כל העבודה החדשה בלי לעבור את החוק. מה הווארט? מה המלה? מה עושים? הכל אפשר לעשות מכח הדבור ומכח הכתיבה. יש ביטוי בלוח "היום יום" – "מי בעטו ומי בנאומו". יש אנשים שמוכשרים בדבור שלהם ויש אנשים שמוכשרים בעט שלהם, בכתיבה שלהם – צריך לפתח זאת. יש אנשים שמוכשרים בנגינה שלהם. יש כלים שאיתם – עם הנגינה שלך, עם הכתיבה שלך – אפשר לעשות מהפכה.

כל המהפכות בעולם נעשו מכח הנאום והכתיבה. גם פה בארץ. ככל שהעולם מתקדם כח הלחימה בכח פיזי הוא פחות ופחות חשוב, ויותר ויותר חשובה המלחמה בכל המדיה – כל מה שעומד לרשותנו, לפרסם, להפיץ. לכן, אם יש ילד שעדיין לא מסוגל לכתוב ולא לנאום, איך הוא מוציא את האנרגיה שלו בעבודה החדשה? בכל מיני דברים, זה לא מבוקר. אבל צריך שגם כשהוא עצמו לא יכול לנאום, לא יכול לכתוב ולא יכול לנגן – הוא יכול להפיץ. ילד שרק יודע לדבר יכול גם לנאום טוב טוב, להביע את עצמו, ויכול להפיץ – רק תתן לו את הדפים ותלמד אותו להפיץ נכון ומה לומר לאנשים תוך כדי.

נקח דוגמה מאד מעשית. איני יודע אם האשה הזו עדיין יושבת כאן – אשתו של אלעד סלע שי'. יש פה סיפור – כל יום יש סיפורים שמקוממים כל נפש של מי ששומע ומבין מה קרה כאן, מה זה אומר, ואיך הממסד משקיע את כל הנשמה והכח שלו בדברים שוליים, רשעות לשם רשעות, ובדברים חשובים, איך להבטיח את העם היהודי בארץ ישראל, הוא לא משקיע כדבעי. הוא מוציא כחות בלי סוף על מחלקה יהודית שאין לה שום זכות קיום בכלל. את כל הכעסים שיש לי כשאני שומע דבר כזה – צריך לדעת איך לנתב אותם ולכתוב בצורה חכמה, עם הרגש, עם הכעס, אבל בצורה חזקה מאד, ולהפיץ זאת בישראל. זה הכל – זו צורת המלחמה והעבודה החדשה שצריכים לעשות פה.

שוב, ילד קטן גם יכול להצטרף לזה. אדרבא, ילדה גדלה באולפנא, ילד בבית ספר, כל אחד יכול לעסוק בעבודה הזו – שהיא המהפכה בפועל. זו העבודה החדשה שצריכים בשבילה מסירות נפש – גם על זה יעצרו אותך, אבל באמת לא עברת את החוק בכלל. ככל שתעשה פעולה טובה, תכתוב דברים טובים, זה יקומם וירגיז את הממסד המתנכר מכל התג מחיר שבעולם. מה זה תג מחיר? זה שטויות. תעשה משהו יותר רציני. יכול להיות דף שהוא מליון פעמים יותר רציני מאיזה תג מחיר שלא שוה כלום. לכן מומלץ שכל הילדים ילמדו טוב-טוב איך מדברים ואיך כותבים, ושהילדים הגדולים יהיו אחראים "להזהיר גדולים על הקטנים" (שעוד מעט נקרא בתורה, "אמר אל הכהנים ואמרת", שכולם פרחי כהונה), וככה צריכים להלחם את המלחמה מתוך אמונה ובטחון ושמחה. כמו שכעת הוספנו – מי בעטו, מי בנאומו ומי בגיטרה שלו או באיזה כלי אחר שיש לו. צריך ללכת, להסתובב ולהביא את דבר ה', את בשורת הגאולה, לכל היהודים.

ישוב כדוגמה למדינה יהודית (שאיפת הרוב במדינה)

שלחו לי היום סקר נחמד מאד שהתפרסם בעיתון הארץ, שאחוז היהודים בארץ שאומרים שהיהדות יותר חשובה מהדמוקרטיה עלתה ל‑38 אחוז ואלה שאומרים שהדמוקרטיה יותר חשובה ירד ל‑33 אחוז – סימן של מהפכה, קורה משהו, העולם בשל, העולם מוכן כמו שהרבי אומר. היהודים שמבינים שהדבר הכי חשוב לשמור עלינו הוא היהדות שלנו, האידישקייט, ולא הדמוקרטיה, הוא כבר יותר מאלה שחושבים ההיפך במדינה כאן.

לכן, כאן המקום שזוכה – בזכות יום ההולדת שלו, יום ההקמה שלו – לעבודה החדשה. על מה קם הישוב הזה? נפתח את ספר הזכרונות. הישוב הזה קם על כך שמתוך אהבת ישראל יעשו מלחמה נגד הממסד. כל מי שגר כאן ולא יודע זאת – שילמד. המקום הזה אמור להיות המקום שמתוך הרצון שכולם יחזרו בתשובה, שיקיימו את כל המצות, בפרט אלו הנוגעות לחיי הצבור, כולל המצוה לפרנס יהודים והעברה של "לא תחנם" והכלל הגדול ש"סכנתא חמירא מאיסורא" – לא נותנים לערבי להכנס לכאן, הכל על טהרת העבודה העברית וכו'. רוצים שיהיה כאן מקום אחד, יחיד ומיוחד בארץ ישראל שהוא ישוב משיחי – ישוב תורני כמו שצריך להיות. זה החלום והחזון של הישוב הזה, שכעת יום הולדתו – המזל שלו גובר.

איך עושים שיש פה דוגמה של הישוב היהודי האמתי בארץ? זו מלחמה, "אורות דתהו אבל בכלים דתיקון". אם יודעים לדבר נכון, לכתוב טוב ולנגן טוב – אפשר לכבוש את כולם. עוד פעם, העולם מחכה, היהודים רוצים זאת – כולם רוצים זאת. אם שלשים ושמונה אחוז יכולים לומר זאת, זה כבר עבר הרבה את חמישים האחוז שחושבים כך. לחיים לחיים, שנזכה לעבודה החדשה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. שיהיה מזל טוב לישוב בת עין מגדל עדר, ונשמע בשורות טובות.

יש עוד ניגון "אלי אתה" של הצ"צ.

"מי בממונו"

ב"היום יום" שכתוב "מי בעטו, מי בנאומו" כתוב גם "מי בממונו" – לא אמרתי זאת קודם כי לא חשבתי שיש פה מישהו שיכול בגדול לעזור בכסף שלו, אבל יתכן – הלואי – שאני טועה. אם באמת אין פה אני מאחל שיהיו פה הרבה עשירים אדירים, שלא יתהללו בעושר שלהם – "אל יתהלל עשיר בעשרו" – רק שיוכלו לקיים את עיקר, "מי בממונו". צריך הרבה כסף כדי לעשות את המהפכה – להפיץ בחכמה בכל המדיה, צריך הרבה "מי בממונו".

אני רוצה לבקש מחיים נתיב, ממיסדי הישוב והתנועה, שיספר לנו על "חי וקים" – היום זה נקרא "דרך חיים", אבל התחיל בשם "חי וקים". אני חושב שהוא זוכר את ההשתלשלות עם הרבי יותר טוב ממה שאני זוכר – אני רוצה לרענן את הזכרון, שחיים יספר. במקביל להקמת הישוב הוקמה תנועה עממית שרוצה לפעול למען מלכות ישראל בארץ ישראל. מה הרבי אמר? "יהא בהצלחה רבה, אזכיר על הציון".

[חיים: שלחנו את המכתב והגיע טלפון אחרי זמן מאד קצר, תשובה על המסמך – על הלוגו של "מלכות ישראל – חי וקים" – "יהא בהצלחה רבה, אזכיר על הציון". שוב, היה פלא שהגיע בטלפון – חידוש גדול מאד – מיד כשהדבר הזה הגיע לרבי.]

שוב, לגלגול שלו קוראים "דרך חיים" – יש פה כמה חברי הנהלה ועוד כמה אנשים, כדאי שכולם ישמעו על זה ויצטרפו לזה. יש עדות בהן אומרים "בשם ה' נעשה ונצליח".