ארבעת המינים – ארבעה סוגי עזות דקדושה

ב. ארבעת המינים – ארבעה סוגי עזות דקדושה

עזות דקדושה הכרחית כדי להתקרב לקדושה

חז"ל אומרים לגבי המינים שהאתרוג דומה ללב, עלי ההדסים דומים לעינים, עלי הערבות דומים לשפתים והלולב דומה לחוט השדרה. בכל אחד מאלה יש עזות דקדושה. אמרנו שלוקחים את הלולב ומצהירים "דידן נצח", מסתובבים עם הלולב ביד כדי להפגין את הנצחון של הקדושה – עזות דקדושה. כל אחד מהמינים אומר עזות דקדושה בצורה מיוחדת.

עיקר הווארט של רבי נחמן – אנחנו כאן בעיקר בהמשך להילולא רבה של רבי נחמן, ה"נחל נובע מקור חכמה" – שעיקר מה שצריך עזות דקדושה הוא כדי להתקרב לקדושה, להתקרב לתורה, להתקרב לצדיק יסוד עולם, לצדיק אמת. אי אפשר להתקרב ולהתדבק בצדיק ללא עזות דקדושה. אי אפשר להתקרב לתורה בלי עזות דקדושה. אי אפשר להתקרב לשום דבר שבקדושה בלי עזות דקדושה, כמו שנאמר בשירת הים "נהלת בעזך אל נוה קדשך"[17]. כלומר, עצם ההתקרבות, שיהודי רוצה חזק להתקרב לאיזה דבר של קדושה, הוא צריך עזות, הוא צריך להיות עז כנמר, ההלכה הראשונה של השו"ע. אבל בפרט הוא מדבר על התקרבות לצדיק אמת. ההילולא של רבי נחמן היא באושפיזין של משה רבינו, ה"רעיא מהימנא", ובפרט הוא מדבר בתורה כ"ב שכדי להתקרב לרעיא מהימנא (אותו צדיק שרועה ומפרנס את האמונה בנשמות עם ישראל, בחינת "ורעה אמונה") צריך עזות דקדושה.

עזות הערבות־הפה: לדבר הרבה עם הצדיק

בתורה הכי קצרה שהזכרנו קודם, רע"א, הוא אומר ש"לא הביישן למד", לכן צריך עזות דקדושה לדבר הרבה עם הצדיק – לא להתבייש מלגשת ישירות לצדיק ולפטפט איתו, לדבר איתו[18]. כמובן, צריך להיות מתוך רצון עז ואמתי להדבק בקודש, אבל הביטוי של הדבר הזה – לא להתבייש מלדבר הרבה עם הצדיק. ככה הוא כותב שם, ככה הוא מסביר. שוב, מאמר חז"ל הוא "לא הביישן למד".

ברגע שקוראים את זה, וכמו שאמרנו קודם – שמים לב לכך שיש ארבע תורות בהן רבי נחמן מדבר על עזות דקדושה, הענין המיוחד של חג סוכות, וכאן הוא אומר שהביטוי של עזות דקדושה הוא פשוט לדבר הרבה עם הצדיק; לחפש צדיק – הצדיק, הכי צדיק – ולא להתבייש, לגשת אליו ישירות ולהתחיל לדבר איתו על כל מה שאתה רוצה. כמו שיש התבודדות עם ה' יתברך, שהיהודי צריך לתפוס שיחה חפשית – להשיח את כל לבו לפני השי"ת, כל מה שמעיק עליו, כל מה שיש לו בלב לומר, הכל, גם דברים אישיים, כל המשברים שהאדם עובר בחייו, לכל אחד יש את המשברים שלו, הגלים שעוברים עליו. אז לאיזה מין מבין ארבעת המינים נקביל את התורה הזו, רע"א – תורה קצרה מאד, שהווארט הוא לדבר הרבה עם הצדיק מתוך עזות דקדושה.

למה זה שייך? אם אמרנו שחז"ל מקבילים את המינים ל"כל עצמותי תאמרנה הוי' מי כמוך" (זה הפסוק שחז"ל מביאים במדרש), שיש לב-עינים-שפתים-חוט שדרה, אז ברור מאד שהתורה הקצרה הזו, רע"א, היא העזות דקדושה של הערבות, "ערבי נחל"[19].

"ערבי נחל" – הערבות הערֵבות ל"נחל נובע מקור חכמה"

כמו שעוד נסביר, מבין כל הסוגים ה"ערבי נחל" הם הכי אהובים והכי קשורים ל"נחל נובע מקור חכמה", לרבי נחמן – הלא הם היהודים הפשוטים. מהם ערבי נחל, ערבות? שאין להם לא טעם ולא ריח, לא תורה ולא מצוות, אבל הם יהודים פשוטים שמאמינים באמונה שלמה – "רחמנא לבא בעי". יש גם פירוש בחסידות שמי שאין לו טעם ולא ריח הכוונה ליהודי שמחזיק מעצמו שאין לי לא טעם ולא ריח, לא תורה ולא מצוות. מי הוא אותו יהודי שמחזיק מעצמו שאין לו כלום? מי שהגיע לתחלה – גם מושג שרבי נחמן מסביר באותה תורה – מי שהגיע לאין, שאין לו כלום. פעם למדתי תורה בחיים שלי? לא. עשיתי איזו מצוה? לא. אני רוצה ללמוד תורה ולעשות מצוות, אבל עוד לא עשיתי כלום. ככה כל יהודי צריך להרגיש.

מי היהודי שעדיין לא עשה כלום בחיים שלו? יכול להיות בן שבעים, בן שמונים, ועדיין לא עשה כלום. ממי לומדים מדרגה זו? מאברהם אבינו, שבגיל 99 החליט שהוא ערל, שהוא גוי, צריך למול את עצמו. בגיל 3 הוא הכיר את בוראו, הרבה במסירות נפש לעשות מצוות, ללמוד וללמד תורה, לגייר גרים – ובגיל 99 מחליט שלא עשיתי שום דבר בחיים, אני פשוט ערל. ככה כתוב בחסידות. לאחד כזה כתוב "וירא אליו הוי'", כידוע הווארט בחסידות – לאחד שבגיל 99 מחליט שהוא צריך למול את עצמו, להתגייר, ראוי שה' יתגלה אליו.

מה זה? בחינת ערבה[20], אין לו כלום. הוא "ערבי נחל", קשור ל"נחל נובע מקור חכמה". ערבה גם לשון געשמאק, ערבות. מי הכי עושה נחת וערבות לנחל נובע מקור חכמה? אותו אחד שלא מחזיק מעצמו כלום, שהוא בתכלית הענוה, השפלות והבטול.

ארבע מדרגות ענוה

בתורה י"ד בלקו"מ מדבר רבי נחמן על שלום, קשור ל"סוכת שלום", ואומר שיש שני סוגי שלום, שלום פרטי ושלום כללי. סדר העבודה של תורה י"ד מתחיל מענוה, והוא אומר שיש ארבע מדרגות של ענוה ושפלות. צריך להיות שפל בפני צדיק, בפני בינוני, בפני רשע וגם "שבו איש תחתיו" – להיות שפל בפני עצמו, שאם עשית משהו בחיים תחשוב שעוד לא הגעת למדרגה שלכאורה אתה בה.

מה הכוונה? "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" – בשבילי מה שעשיתי אולי הוא חטא, נמצא שלא עשיתי כלום. כך הוא מסביר מהי שפלות בפני עצמו, שהיא עיקר השפלות והענוה. מכך מגיעים לשלום פרטי וכללי, אבל הכל מתחיל מענוה – יש ענוה בפני כולם, והעיקר ענוה בפני מה שנדמה שהוא המדרגה של עצמו. שנדמה שהוא עשה משהו בחיים – וגם שם להרגיש שלא עשיתי כלום עדיין. אם עשיתי משהו – זה בחיצוניות, זה לא ממש.

כל יהודי אתרוג – כל יהודי ערבה

זה בעצם משלים מן הקצה אל הקצה מה שאמרנו קודם, שמצד שרש הנשמה של היהודי הוא מושרש בעצמות לגמרי ולא חטא אף פעם. כאן הקצה האחרון ממש, שכמה טוב שהוא עשה – הוא מרגיש שהוא ערבה, ערבה כמושה, בלי טעם ובלי ריח, אין. כלומר, מצד אחד מדגישים את הערבה, שאין לה לא טעם ולא ריח. בקצה השני יש את האתרוג, שיש לו גם טעם וגם ריח – שני הפכים. כמה שהיהודי צריך להחזיק את עצמו ערבה, שאין לו טעם ואין לו ריח, בעצם כל יהודי הוא אתרוג. מצד העצם כולם שלמים לגמרי. השלמות הזו בסוף מתגלה בשלום הכללי שנדבר עליו.

כדי להסביר את זה צריך לדבר קצת על גנטיקה: המקיף של הסוכה (שמגלה את השלום, השלמות והשויון) מגלה את הגנים שנמצאים באופן רצסיבי – מה שעתיד להתגלות בדורות הבאים (בסוד "למען ידעו דורותיכם..."). המינים הם גם בחינת דור – כל מין הוא דור, כמו "דור הולך ודור בא" (אם בגלגול הקודם היית אתרוג יתכן שבגלגול הזה תהיה לולב או הדס או ערבה וכו'). כולם אתרוג, אבל יש אחד שמה שמתגלה אצלו בגלגול הזה הוא הטעם, והריח הוא רצסיבי. בעצם כולם אתרוגים, ואם זה לא מתגלה אצלך עכשיו – זה עתיד להתגלות באיזה שלב אצל הילדים שלך. זו גם נשיאת הפכים – על דרך "עז וענוה" (שיתבאר לקמן) – שכל אחד הוא אתרוג אבל כל אחד צריך להחזיק את עצמו ערבה[21].

עזות ההדסים־העינים: להסתכל על הצדיק

עוד פעם: יש ערבי נחל, שהתעכבנו עליהם רגע כי הסברנו שהם מה שהכי ערב, הכי עושה געשמאק, ל"נחל נובע מקור חכמה", לרבי נחמן. הם תיקון השפתים, העזות של השפתיים, מה שרבי נחמן מסביר בתורה רע"א – העזות לדבר חפשי עם הצדיק, כל מה שבא לך. מהי העזות של העינים? שוב, ב"כל עצמותי תאמרנה הוי'" של המינים צריכה להיות עזות. הסברנו את העזות של השפתים – מהי עזות העינים? מהו עזות הלב? מהי עזות חוט השדרה? עזות העינים היא העזות להביט כל הזמן חזק ולראות את עצמך יחד עם הצדיק (כמו שמבאר רבי נחמן במ"א), וגם להתבונן חזק מאד בצדיק.

יש פסוק בשיר השירים "הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבֻני". לפעמים כשמסתכלים במישהו מאד חזק – במבט חודר – זה אפילו מפריע למי שמסתכלים עליו, עד כדי כך שהוא אומר "הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני", המבט שלך מרהיב אותי, נותן לי גאוה. בכל אופן, גם כשכתוב "הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני" החסיד לא מסב את עיניו ומוריד אותן מהצדיק – גם ללמוד ממנו, ובעיקר להסתכל על היפי שלו ולהתפעל ממנו, "מלך ביפיו תחזינה עיניך". בשביל להסתכל חזק ולא להעיף את העינים מהצדיק צריך עזות בעינים. כמו שצריך עזות בשפתים (הערבות) בשביל לדבר חפשי עם הצדיק, צריך עזות בעינים – שהם ההדסים – כדי להסתכל חזק על הצדיק, לעקוב אחריו, ובעיקר להתפעל מהיפי האלקי שבו. מהו היפי של הצדיק? איך שהאלקות משתקפת ומתלבשת בו.

עזות הלולב־השדרה: לשמש את הצדיק

מהי העזות של הלולב? הרי מברכים על הלולב. הלולב הוא חוט שדרה, המעמיד את "כל עצמותי תאמרנה". מה העזות של חוט השדרה? כתוב – זו תורה כ"ב בלקו"מ – שהעזות של השדרה היא העזות של השימוש. מהו חוט השדרה? כמו חיל שעומד זקוף בפני המפקד שלו ומוכן כל רגע לקבל ממנו פקודה ולבצע מיד מה שאומרים לו.

מהו עצם הלולב? הוא כמו חרב. מכל המינים, זה שהכי אומר "דידן נצח" כשיוצאים מבית המשפט – שהמנצח לוקח לולב, שכולל הכל, אבל העיקר הוא הלולב עצמו – הוא החיל שנצח בקרב. לגבי ההתקרבות וההתדבקות בצדיק, הלולב הוא הנכונות, הנצבות, לשמש – "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה". כמו יהושע בן נון, משרת משה רבינו, שהוא המשב"ק שלו – אותו משב"ק שעומד כל הזמן ניצב, מוכן לשמש, כמו לולב, בסוף הוא נעשה מפקד הצבא, רמטכ"ל המלך. במלחמת עמלק, שהיא עיקר מלחמת מלך המשיח, משה רבינו קורא ליהושע – "צא הלחם בעמלק", זה התפקיד שלך – כי הוא המשרת בקדש, הלולב. הוא החיל הנאמן שמקבל פקודות מהמלך, משה רבינו, "ויהי בישורון מלך", אבל אחר כך הוא הופך להיות המפקד בשטח. אחר כך הוא גם הולך להיות ממלא המקום של משה רבינו. זה הלולב – העזות לשמש את הצדיק בכל עניניו.

שימוש הצדיק – קידום האינטרסים של הצדיק (דוגמת רבי נתן)

מה זה אצל כל צדיק? דברנו עד כה במושגים של צבא, אבל צדיק זקוק לכל מיני שירות. חכם, צדיק, רבי אמתי, זקוק לכל מיני שירות – יש כל מיני תפקידים שמשמשים אותו. מה האינטרס של הצדיק? "יפוצו מעינותיך חוצה". נקח דוגמה – מי שבונה לצדיק יכולת שידור לכל העולם ומשקיע בזה, מקדיש את עצמו לזה, מי שכותב ספרים. מי היה המשב"ק הכי גדול של רבי נחמן? רבי נתן.

מה הוא עשה? הקדיש את החיים שלו למה שהוא ידע שהוא צפור הנפש של רבינו – להפיץ את התורה שלו. לכן הוא עשה ימים כלילות, כל חייו, וכתב שוב ושוב, עוד מהדורה ועוד מהדורה של ספרי רבי נחמן – הוציא ספרים, הלך והפיץ אותם בעצמו. הוא עשה זאת בעזות – מי שמכיר את הדמות של רבי נתן, אין עזות דקדושה יותר מזה. זו העזות לשמש את הצדיק. ודאי היתה לו העזות לדבר איתו ולהסתכל עליו, אבל בעיקר הוא הצטיין בעזות של השימוש. בתורה כ"ב הוא אומר שהעזות של השימוש של הצדיק פועלת את חיבור הבשר לעצם – נסביר יותר את המושג הזה בהמשך.

עזות האתרוג־הלב: העזות להתאהב

אחרון חביב, מה העזות של הלב, של האתרוג? שוב, אמרנו שעזות השפתים היא לדבר חפשי עם הצדיק; עזות העינים להסתכל חזק כל הזמן, לא להוריד את העינים מהצדיק; העזות של השדרה לעמוד כמו חייל שמוכן כל רגע לקבל פקודה, המשרת, המשמש – מהי העזות של הלב? להבין מהי עזות הלב, שמכל המינים במדה מסוימת הוא היקר ביותר – "פרי עץ הדר", הראשון בין ארבעת המינים לפי הפסוק (וכן הכי יקר שנקנה בדמים מרובים), שדומה ללב – יש פסוק מפורש קרוב לסוף שיר השירים: "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת יה". לב הוא פנימי לגבי שפתים, עינים, ואפילו לגבי חוט השדרה.

מהי העזות בלב? העזות להתאהב. והיינו אתרוג מלשון חמדה בלב ("ולא תתואה" בעשה"ד דפרשת ואתחנן ת"א "ולא תרוג" אותיות ול אתרוג, לפי הסדר, ולקחתם אתרוג וכן לולב אתרוג[22]). גם בעינים זה סוג של התאהבות, של מבט, אבל עיקר האהבה הוא בלב. "לית פולחנא" כלפי שמיא, כלפי רבונו של עולם, וגם יחס החסיד לצדיק (כידוע בחסידות שאם שלמה המלך היה חסיד הוא היה כותב את שיר השירים על חסיד ורבי), "כפולחנא דרחימותא". "עזה כמות אהבה" היא העזות להתאהב בלב ("בכל לבבך" המביאה ל"ובכל נפשך" ול"ובכל מאדך"). יש אנשים שלא מעיזים להתאהב אחד בשני. אפילו בן זוג בבת זוגו, בת זוג בבן זוגה – בשביל להתאהב במישהו צריך עזות. מה פירוש "עזה כמות אהבה"? עזות של 'אני מת עליך' בלשון המדוברת. לא כל אחד מוכן למות עליך, אבל מי שמת עליך זה "עזה כמות אהבה".

בעצם, מכל העזות, זו העזות הכי עזה – העזות להתאהב. באמת זה פחד להתאהב במישהו עד כדי ש'אני מת עליך', לכן צריך להיות מאד עז בנפש בשביל להתאהב. עיקר ההתקשרות לצדיק היא ההתאהבות בו – זה עוז וגבורה. את כל המינים נוטלים ביד ימין, אבל את האתרוג ביד שמאל – יש לו קשר מיוחד לעז וגבורה. האתרוג דומה ללב, לב אמיץ "עזוז וגבור".

ארבע בחינות עזות כנגד ד"פ "עז" בתהלים סח (המתקת דינים)

הסברנו שכל אחד מארבעת המינים הוא סוג אחר של עזות דקדושה כדי להתקרב לצדיק. גם כדי להתקרב לקב"ה צריך אותה עזות, אבל זה הרבה יותר מוחשי כאשר מדגימים על הצדיק – כפי שרבי נחמן עצמו מדגים, ואמת לאמתו שצריך להתדבק בצדיק כמו שצריך להתדבק בקב"ה. שנזכה לכל העזות האלה, לארבע פעמים עזות שרמוזות בסוף פרק ס"ח בתהלים. נחזור על הפסוקים. כשאומרים פסוקים – כולם יכולים לומר יחד – זה גם כמו להתפלל, לומר תהלים. אמרנו קודם ששמחה ממתיקה דינים, שתהיה רפואה שלמה לכל חולי עם ישראל וגאולה אמתית לכל עם ישראל. שמחה ממתיקה את הדין, צדקה – במיוחד הקשקוש הזה – ממתיקה דינים. כשמדברים על צדיק, מתקשרים לצדיק, מתאהבים בצדיק – זה גם פועל ישועות בקרב הארץ. בשביל להמתיק את כל הדינים – שתהיה "וצדקה כנחל איתן", נשים עוד מטבע. גם כשאומרים תהלים זה ממתיק את הדינים. נאמר יחד: "וצדקה כנחל איתן", ואת שלשת הפסוקים האחרונים של פרק ס"ח: "לרוכב בשמי שמי קדם הן יתן בקולו קול עז".

עז באתערותא דלתתא ממשיך עז באתערותא דלעילא

לפני שנאמר את הפסוק הבא נאמר עוד ווארט של רבי נחמן[23] שלא אמרנו קודם. כשאדם מקיים את ההלכה הראשונה של השו"ע, "הוי עז כנמר", הוא נותן עז לאלקים. הסוף ש"הוא נֹתן עז ותעצֻמות לעם" – שלאחר האתערותא דלתתא של "תנו עז לאלהים" אז מלמעלה "הוא נתן עז ותעצֻמות לעם ברוך אלהים". ה' נותן עוד יותר עזות דקדושה. צריך להתחיל מעזות דקדושה, לא להתבייש מפני המלעיגים – להפגין קדושה, כמו שמסתובבים עם הלולב – אבל בסוף ה' נותן כח לאדם שיוכל לעמוד זקוף נגד תוקף העזות של הסט"א. בעז הראשון, יש מלעיגים – אבל עדיין אין זה הקליפה הכי קשה, קליפת עמלק, חוצפה של קליפה, תוקף העזות של הקליפה, של הסט"א, שכדי לנצח אותה ה' נותן מנה כפולה ומכופלת של עז מלמעלה, "עז ותעצמות".

שוב, צריך באתערותא דלתתא עז מלמטה, "תנו עז לאלהים", ואז ה' נותן לך עוד יותר עוז מלמעלה כדי לנצח לגמרי את תוקף העזות של הסט"א. נאמר את הפסוק השני: "תנו עז לאלהים על ישראל גאותו ועזו בשחקים". הפסוק האחרון: "נורא אלהים ממקדשך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם ברוך אלהים". יש פה מטבע שבקושי רוצה להכנס לקופה, אז כשהוא יכנס הוא יפעל ישועות...

נעשה הפסקה של קול זמרה – הסוג הרביעי של הקול של עזות דקדושה של חג סוכות, שצריך הרבה קול זמרה. נבקש מידידנו הותיק, רבי דוד-רפאל בן עמי שליט"א, שיעלה וינעים לנו בעזות דקדושה. אמרו לי קודם שיש פה תמונה של עזות דקדושה – אנחנו ידידים ותיקים בקשר לעזות דקדושה דווקא בחג הסוכות (תמונה של "מבצע לולב" ביחד ממלחמת יום הכפורים).

[ר' דוד-רפאל בן עמי סיפר כמה סיפורים על רבי נתן ורבי נחמן מהם הרכיב והצמיד מילים לניגון ידוע]