שבע מדרגות בעילה ועלול

ג. שבע מדרגות בעלה ועלול (סה"מ תרע"א)

שבע מדרגות בעלה ועלול בעולם האצילות

נגיד עוד משהו מתוך המאמר בסה"מ תרע"א: הרבי מדבר במאמר על עלה ועלול, שכל עלול בטל בעילתו, ומונה שבע מדרגות: התענוג, כח המשכיל (ה"מעמיק" שהזכרנו קודם), שכל, מדות, מחשבה, דבור ומעשה. חמש המדרגות שכל-מדות-מחשבה-דבור-מעשה מופיעות כבר בתניא, ועיקר החידוש כאן הוא התוספת של המדרגות העליונות, התענוג ובעיקר כח המשכיל.

אפשר להסביר את כל המדרגות הללו בעולם האצילות: התענוג הוא הכתר (פנימיות הכתר, עתיק יומין) וכח המשכיל הוא החכמה שבכתר (מוחא סתימאה, החכמה שבחיצוניות הכתר, אריך אנפין). יצאנו כעת מהיום הראשון של ראש השנה, בו מתקנים את הכתר של המלכות – "עמק ראשית". שני הימים של ראש השנה הם תיקון "עמק ראשית" – הראשון הוא ה"ראשית" שבכתר והשני ה"ראשית" שבחכמה. אך בתוך הכתר גופא הם פנימיות הכתר, תענוג, והחכמה שבחיצוניות הכתר, כח המשכיל שבנפש. אחר כך, השכל והמדות הם המוחין (חב"ד) והמדות (ז"א) דאצילות, ומחשבה-דבור-מעשה הם כנגד המלכות, שרש הלבושים, בה יש פרצוף לאה (מחשבה) ופרצוף רחל (דבור).

שבע המדרגות בכל סדר השתלשלות

אבל, מי שלומד חסידות יכול לשאול – בדרך כלל מסבירים שמחשבה-דבור-מעשה, שלשת הלבושים של הנפש, הם כנגד שלשת העולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה. לכן אפשר להסביר כאן את הכל הרבה יותר רחב (בבחינת מן המצר אל המרחב, עיקר העבודה של ראש השנה שמצות היום בשופר), בכל סדר השתלשלות:

התענוג הוא המרחב העצמי, אור אין סוף שלפני הצמצום (שהתפשטותו עד אין סוף, סוד מחשבת "אנא אמלוך" שלפני הצמצום, היינו מלכות דאין סוף, כמבואר בדא"ח). המעמיק, כח המשכיל, הוא – כמו שהסברנו בסוד ה"קצר" – הוא הקו הקצר, האותיות הקצרות שהן שרש הכל (היינו סוד צמצום הקו, צמצום לשון ריכוז שלאחר הצמצום הראשון, צמצום לשון סילוק, שגם בו נשאר רשימו של אותיות, בחינת אותיות קצרות. והנה, הצמצום הראשון בא לאחר השיעור באור אין סוף, מה  ש"שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל", סוד עולם המלבוש, ומבואר בדא"ח שהשערה זו היא בסוד מוחא סתימאה, כח המשכיל, שלפני הצמצום. נמצא שיש שלש דרגות של כח המשכיל בכללות כל העולמות, שהם גופא כנגד אברהם-יצחק-יעקב, חג"ת, של הגבורה דכללות, וכמו שיתבאר. וכן הוא בסוד עצמות-העלם-גלוי-התפשטות-השערה-א"ק-אצילות-בריאה-יצירה-עשיה שהשערה כנגד גבורה דכללות וכוללת את שלש הדרגות הנ"ל בסוד "אדם אמצעי", כמבואר אצלנו באריכות במקום אחר). אחר כך השכל הוא אדם קדמון, ובפרט המחשבה הקדומה דא"ק בה נמצאים כל העולמות העתידים (ומשם הם נמשכים בסוד "קורא הדורות מראש"). עיקר החידוש הוא שהמדות הן עולם האצילות כולו – יש בעולם האצילות שכל ומדות, אבל כללות עולם האצילות הוא עולם התיקון שעומד במקום עולם התהו שנשבר, הוא התיקון לשבעת המלכים הקדמונים שהם כנגד המדות. לכן, אמר הרבי המהר"ש שספר המוסר שלו הוא עץ חיים – הספר שמתאר את המדות השבורות ותיקונן. כל עולם האצילות ענינו תיקון המדות. אחר כך בריאה-יצירה-עשיה הם כנגד שלשת העולמות התחתונים בי"ע.

אדמו"ר האמצעי אמר שבכל יום צריך להתבונן לפני התפלה בכל סדר השתלשלות, מאור אין סוף שלפני הצמצום ועד לעולם העשיה. כדי שההתבוננות הזו תשאר טריה ורעננה אנחנו אומרים שצריך כל פעם לתת לה מבנה אחר או הקבלה אחרת. עם מה שאמרנו כעת אפשר ללכת מחר לתפלה...

שבע המדרגות כנגד שבע מדות הלב

[השלמה משיעור רעוא-דרעוין:] כמובן, אם יש שבע מדרגות אפשר להקביל אותן בפשטות לשבע המדות – התענוג, אור אין סוף, הוא ההתפשטות של החסד. עיקר מוסר-ההשכל שנלמד מזה הוא שכדי להרגיש טוב, להרגיש תענוג, צריכים לחזור לאור אין סוף שלפני הצמצום... אחרי הצמצום האדם כבר נמצא במיצר, ב"קצר" (החל מההכנה לצמצום שלפני הצמצום בפועל, מה שה' שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל כנ"ל), ולא מרגיש טוב – צריך לצאת מהמיצר אל המרחב, להגיע למרחב העצמי, כדי להרגיש טוב. אחר כך הקו המצומצם (עם שתי הדרגות שמעליו כנ"ל) שייך לגבורה, כפשוט. אדם קדמון שייך לתפארת, מדתו של יעקב אבינו, עליו כתוב "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון". המדרגות הבאות – מדות-מחשבה-דבור-מעשה, שהקבלנו לאצילות-בריאה-יצירה-עשיה – הן כנגד נהי"ם, כמו שכתוב בכמה מבנים אצלנו שאבי"ע מכוונים כנגד הנהי"ם. החידוש העיקרי כאן היה ביחס לעולם האצילות, שהוא בעיקר המדות של עולם התיקון, וכאן הוא מכוון כנגד ספירת הנצח – המדות הנצחיות של עולם התיקון (ביחס למדות הארעיות של עולם התהו שנשבר). החכמה שבראש קו ימין מתפשטת עד הנצח, סוף קו ימין, לתקן את מציאות העולם, "כלם בחכמה עשית", "כלם בחכמה אתברירו", דהיינו תיקון המדות. "בינה עד הוד אתפשטת", סוד המחשבה ("אם הבנים שמחה", מחשבה אותיות בשמחה, "טראכט גוט וועט זיין גוט" בהוד כנודע). ספירת היסוד, האות-ברית-קדש, היא כח התקשורת (כידוע בפרצוף המכללה התורנית), דבור (כח התִקשורת-הִתקשרות שבדבור היינו הקול שבדבור, דבור ב"אבר חי"). "המעשה הוא העיקר" במלכות, סוד ה"תכלית" כנודע.

התפללו ערבית.