המצוה הראשונה – מצות ציצית

המצוה הראשונה – מצות ציצית

המצוה הראשונה של נער בר מצוה

כל מה שדברנו היה הקדמה לווארט שרצינו לומר לכבוד הבר מצוה הערב – ווארט שקשור למה שדורשים כמעט בכל מסיבת בר מצוה, ובפרט בר מצוה שחל באותו יום של הבר מצוה (כעת אנחנו אחרי, אבל כמו שהסברנו בהתחלה זה כדי בהשגחה פרטית לחבר את כל הפרשות בראשית-נח-לך לך-וירא, שהרי יום הבר מצוה, כח תשרי, התברך משבת בראשית). תמיד שואלים מה המצוה הראשונה שהבר מצוה מקיים[ח].

למה כל כך חשוב לשאול את השאלה הזו? הרי, כמו שאמרנו הרגע, הוא מתחייב בכל מצוות התורה. כעת שמענו שיחה שאחרי שהוא נעשה בר מצוה מדאורייתא הוא צריך להתכונן וללמוד איך לעשות את המצוות נכון, וזה גם חלק מקיום המצוה. בכל אופן, הוא מתחייב בכל תריג המצוות, ושואלים מה המצוה הראשונה שהוא מקיים בפועל ממש. הרי "הכל הולך אחר הפתיחה" ו"בתר רישא גופא אזיל", ועל כן חשוב מאד להתבונן במצוה הראשונה שמקיים הבר מצוה ושבכללה כל תריג המצות שהוא עתיד לקיים במשך כל ימי חייו!

בדרך כלל עונים שהמצוה הראשונה היא קריאת שמע של ערבית (כפתיחת המשנה, התורה שבעל פה – "מאימתי קורין את שמע בערבית"[ט]). למחרת בבקר הוא מקיים את המצוה של הנחת תפילין, "איתא במדרש תילים", נושא המאמר של הבר מצוה, אבל עוד לפני התפלין של הבקר הוא מקיים בערב, דבר ראשון, מצות עשה דאורייתא, של קריאת שמע של ערבית. אדמו"ר הזקן פרש: "שמע ישראל" – יהודי שומע בשמיעה הפנימית והעצמית שלו (א איד דערהערט) – "הוי' אלהינו", שהוי' הוא כחנו וחיותנו, און "הוי' אחד". זה תורה של אדמו"ר הזקן שמובאת ב"היום יום" של היום (י"ב חשון) – כוונה שמאד מתאימה לבר מצוה לכוון, כוונה קלה.

ציצית – המצוה הכוללת

אם כן, בדרך כלל אומרים שקריאת שמע היא המצוה הראשונה, אבל כעת נאמר עוד משהו: איזו מצוה בתורה היא המצוה, ב-ה הידיעה, בה רמוזות כל תריג מצוות התורה? מן הסתם כולנו יודעים שהיא מצות ציצית, שבה כתוב "והיה לכם לציצִת וראיתם אֹתו וזכרתם את כל מצות הוי' ועשיתם אֹתם"[י]. מצות ציצית היא כדי לזכור את כל מצות הוי'.

רש"י, שהוא "פשוטו של מקרא" ל"בן חמש למקרא", כמו שהרבי אומר תמיד, מסביר איך הוא ענין זכרון כל המצוות בציצית. הוא מסביר משהו גדול מאד, שכאשר מסתכלים על משהו מיד מציירים את האותיות שלו (כמו שכתוב בתניא, שהאותיות של השם של כל דבר בלשון הקדש מהוות ומחיות אותו נברא), וכאשר רואים את הציצית ("וראיתם אֹתו") רואים מול העינים את אותיות ציצית. רואים את אותיות השם של החפצא כמו הדעה ש"יש אם למקרא" (מחלוקת ר"י ור"ע, וכאן מוכח שרש"י סובר שיש אם למקרא) – הרי הכתיב הוא ציצִת, אבל הקרי הוא ציצית, בגימטריא 600[יא]. אחר כך רואים שיש בכל ציצית 8 חוטים ו‑5 קשרים – לא מדאורייתא, אבל כך המנהג הברור – ועושים חשבון ש‑600 ועוד 8 ועוד 5 עולה 613, תריג[יב].

שוב, בפשוטו של מקרא ב"וראיתם אתו וזכרתם", איך מתוך הראיה זוכרים את כל המצוות? כשעושים את החשבון הנ"ל, מכאן שבר מצוה צריך להיות בקי בכל מיני חשבונות – לחבר את הגימטריא של המלה, 600, עם המציאות שרואים, 8 חוטים ו‑5 קשרים, וכך זוכרים את כל תריג מצוות התורה.

מחלוקת הרמב"ם והרא"ש לגבי חיוב ציצית בלילה

האם יכולה להיות דעה שהמצוה הראשונה של בר מצוה היא ציצית? הוא נעשה בר מצוה בצאת הכוכבים, בלילה, וקורא קריאת שמע כמה דקות (או אפילו כמה שניות) אחרי זה. אבל מאותו רגע ממש שהוא נעשה בר מצוה, האם יש דעה שהדבר הראשון שהוא מקיים מדאורייתא הוא מצות ציצית, שהרי יש לו טלית קטן?

הדבר הזה הוא מחלוקת – מחלוקת שאדמו"ר הזקן מביא באורח חיים סימן יח, סימן חי, לגבי זמן חיוב ציצית. מחלוקת הרמב"ם והרא"ש: הרי כתוב בפסוק "וראיתם אתו", "כסות לילה פטור מן הציצית". יש מחלוקת מהי "כסות לילה". לפי הרמב"ם, העיקר הוא הלילה – לא משנה אם זה בגד של יום או של לילה, בזמן הלילה הוא פטור מן הציצית. ממילא, לפי הרמב"ם אי אפשר לומר שהמצוה הראשונה שהילד מקיים כשהוא נעשה בר מצוה היא ציצית, כי זה לילה. אבל הרא"ש סובר ההיפך, שמה שכסות לילה פטור מן הציצית הדגש הוא על הכסות – לא על הלילה, על הזמן, אלא על החפצא, על הבגד – שאם הבגד הוא כסות לילה, בגד שלובשים אותו אך ורק בלילה, הוא פטור מן הציצית אפילו אם תלבש אותו ביום (אף שיש לו ארבע כנפות). אבל אם אתה לובש כסות יום – וטלית קטן היא גם כסות יום, או כסות יום ולילה – היא חייבת בציצית גם בלילה.

לפי הרא"ש אפילו מברכים על כסות יום "על מצות ציצית" בלילה. למה אנחנו לא מברכים? כי אנחנו בספק כמי ההלכה. היות שיש לנו ספק, לכן "ספק ברכות להקל" ומחמירים כשתי הדעות – כך אדמו"ר הזקן פוסק. בכל דעה יש חומרא, ואנחנו מחמירים כשתי הדעות ולא מברכים בלילה על כסות יום.

בכל אופן, לדעת הרא"ש המצוה הראשונה מדאורייתא שהילד מקיים כשהוא נעשה בר מצוה היא הטלית-קטן שלו. זה מאד מתאים, כמו שאמרנו הרגע, כי בטלית קטן רמוזות כל תריג מצוות התורה – היא באה להזכיר לו את כל תריג מצוות התורה בהן הוא מתחייב באותו רגע שהוא נעשה בר מצוה.

טלית (של) קטן וטלית (של) גדול

יש טלית קטן ויש טלית גדול. טלית גדול משמע שהיא טלית של גדול. אצלנו נוהגים שטלית גדול לובשים מהחתונה. קודם שמענו מהאבא של הבר מצוה שבר מצוה היא גם בחינת חתונה – חתן הבר מצוה. טלית קטן, בתור חינוך – שמענו שיחה של הרבי על חינוך לעומת חיוב של בר מצוה – הולכים איתה מהחאלקה, ויש שמקדימים עוד לפני כן. יש כאלה שאולי ישימו טלית קטן על תינוק בן יומו. זה מתאים מאד, טלית קטן היא טלית של קטן. יש טלית של גדול ויש טלית של גדול[יג].

תמצית השקלא וטריא בענין גילוי/כיסוי ציציות הט"ק על פי הקבלה

יש שיחה של הרבי[יד] שאפשר לקשר לכל זה. שיחה מאד מענינת, שהרבי חוקר את החקירה הידועה – שנוגעת לכל הבחורים, לכל מי שיושב כאן – האם הציציות צריכות להיות בחוץ או שצריכים לשים אותן בפנים. שם, מיד בהערה בתחלת השיחה, הרבי אומר – דבר מאד מיוחד, שאיני זוכר בשום שיחה – שאני לא בא להכריע כאן, נהרא נהרא ופשטיה. הוא אומר שבין חסידי חב"ד, יש חסידי חב"ד כאלה ויש חסידי חב"ד כאלה, ואצל הרבי הקודם ראיתי ככה, ואיני בא להכריע. אחר כך הוא אומר, גם חידוש, שמי שרוצה לראות את כל השיטות בזה יסתכל בשו"ת יחוה דעת לרב עובדיה יוסף ושם יראה את כל השיטות.

האריז"ל אומר שהציציות של הטלית קטן צריכות להיות בפנים, שלא יראו אותן. הבית יוסף, המחבר, אומר שהן צריכות להיות בחוץ. עד כדי כך שהמחבר אומר שצריך ללבוש טלית קטן על הבגדים, ולא תחת הבגדים, אבל לפחות – וכך אדמו"ר הזקן פוסק – שאם הטלית קטן תחת הבגדים שיראו את הציציות. חסיד חב"ד יכול לומר שאני הולך לפי השו"ע של אדמו"ר הזקן, שהציציות צריכות להיות בחוץ. אבל, אומר הרבי, הרי מקובל אצלנו בעל פה שאדמו"ר הזקן אמר שכאשר יש מחלוקת בין הפוסקים והמקובלים הלכה כמו המקובלים. אז, שואל הרבי, קושיא גדולה – למה יש גם אצלנו חסידי חב"ד שהולכים עם הציציות בחוץ? בסוף הרבי אומר, מביא מהמקורות באריז"ל – פרי עץ חיים ושער הכוונות – שהאריז"ל הלך עם הציציות בפנים, והיה יחידאה בזה גם בין שאר המקובלים (ולא רק שאר הפוסקים), וגם לא הורה לאחרים לנהוג כך. אז משמע שזו הנהגה שלו ששייכת ליחידי סגולה.

הרבי אומר שמי שהולך עם הציציות בפנים משמע שהראיה שלו, "וראיתם אתו", היא ראיה פנימית רוחנית. לפי זה, אם הולכים עם הציציות בחוץ אז הראיה היא ראיה חיצונית, על מנת להזכיר בפועל את כל תריג המצוות, אבל אם הולכים עם הציציות בפנים אז הראיה היא רוחנית להזכיר את כוונות המצוות. הרי ידוע מהבעל שם טוב בסוד "חכם לב יקח מצות", שבכל מצוה יש שתי מצוות – המצוה בפועל והכוונה הפנימית. "אשר קדשנו במצותיו" – בכל מצוה יש שתי מצוות. אז הרבי אומר שמי שנוהג כמו האריז"ל – יחידי סגולה – הראיה היא להזכיר את כוונות המצוות. טלית גדול היא לכולי עלמא בחוץ, להזכיר בפועל "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות הוי' ועשיתם אתם".

השקלא וטריא בענין על פי נגלה – מחלוקת הטור והרמב"ם

הרבי אומר, תוכן השיחה הזו, שיש גם מחלוקת בין הרמב"ם והטור. כל אחד מאתנו שהולך עם הציצית בחוץ נוהג כמו הטור, לאו דווקא כמו הרמב"ם. המחלוקת היא האם "וראיתם אתו" הוא חלק מהמצוה או ענין בפני עצמו. אם "וראיתם אתו" הוא חלק עצמי של המצוה, אז חייבים שהציציות תהיינה בחוץ, כדי לראות אותן. אבל אם מצות ציצית היא פשוט לשים ציצית על בגד של ארבע כנפות, ויש תוספת של "וראיתם אתו", אז בטלית גדול ודאי שהציציות הן בחוץ ואפשר לראות אותן, אבל לא מחויב שגם בטלית קטן מחוייבים לראות את הציצית. הוא מביא מהרמב"ם ש"וראיתם אתו" הוא לא חלק מהמצוה אלא תוספת, אבל לפי הטור זה חלק עצמי של המצוה, ולכן חייבים שהציצית תהיינה בחוץ. יוצא מהשיחה שהאריז"ל יכול לסבור כמו הרמב"ם.

שתי השיטות – שני פירושי ציצית

הרבי מביא מרש"י שיש שני פירושים במלה ציצית. מה הפשט של ציצית בכלל? או שציצית היא כמו ציצית הראש, שערות שנמשכות מהבגד, או שציצית לשון "מציץ מן החרכים", לשון ראיה. הרבי אומר שגם שני הפירושים האלה של ציצית הם קשורים למחלוקת הרמב"ם והטור. הטור אומר שהראיה היא מעיקר מצות ציצית, ולכן יבאר שציצית היא מלשון "מציץ מן החרכים", לשון ראיה. ואילו לפי הרמב"ם ציצית היא שערות, דבר שתולה מהבגד, כמו ציצית הראש – לא לשון ראיה – ולכן המצוה לתלות ציצית, אבל לא ש"וראיתם אתו" הוא חלק מהמצוה עצמה אלא רק תוספת מצוה.

הרבי לא מביא, אבל יש דעה בראשונים – סמ"ק – שמונים מצוה מיוחדת להסתכל כל פעם על הציצית. כלומר, יש מצוה ללבוש ציצית ועוד מצוה מיוחדת של "וראיתם אתו", שמקיימים כל פעם שמביטים על הציצית.

חבור המחלוקת בענין "וראיתם אֹתו" למחלוקת בענין כסות לילה

ננסה לחבר את שני הדברים שאמרנו יחד (זה כבר לא כתוב בשיחה): יש מחלוקת בין הרמב"ם והטור לגבי פירוש "וראיתם אתו" – האם זה חלק עצמי של מצות ציצית או שזו תוספת. יש עוד מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש – הטור הוא הבן של הרא"ש, אז מסתמא הוא הולך בשיטת אביו – לגבי כסות לילה, וממילא ההשלכה היא לגבי מה המצוה הראשונה שבר מצוה מקיים, ציצית או קריאת שמע. בכלל, בקריאת שמע יש את פרשת ציצית, וכל מי שקורא קריאת שמע בלי ציצית מעיד שקר בעצמו.

האם אפשר לחבר בין המחלוקות האלה? כלומר, לומר שמה שהרמב"ם סובר ש"וראיתם אתו" הוא לא חלק מהמצוה קשור לכך שהוא סובר שגדר "כסות לילה" אינו בכסות אלא רק בלילה? אם מתבוננים קצת, מאד נשמע שזה קשור, שהא בהא תליא. אם הפטור של כסות לילה הוא בגלל לילה, לא בגלל הכסות, אז יש לומר שהראיה היא לא מעצם המצוה (מפני שה"וראיתם אתו" מתיחס לזמן שבו לובשים את הבגד ולא לבגד עצמו). כך לשיטת הרמב"ם. אבל לשיטת הרא"ש, אם הכסות היא כסות יום ואז היא חייבת בציצית גם בלילה, אז ה"וראיתם אתו" הוא דין בכסות, והוא חלק מעצם המצוה.

צידוד בכך שהמצוה הראשונה של בר מצוה היא ציצית

צריך עדיין להתבונן בזה יותר, אך נראה שאפשר לחבר יחד את שתי המחלוקת, הרמב"ם והרא"ש לענין כסות לילה והרמב"ם והטור לענין "וראיתם אתו".

שוב, מה שנוגע לבר מצוה הוא שהיות שאדמו"ר הזקן פוסק כמו הטור נגד הרמב"ם[טו] יש לראות בזה גם נטיה לשיטת הרא"ש נגד הרמב"ם (הגם שלהלכה מחמירים כשניהם כנ"ל), ולכן יש לומר שהמצוה הראשונה שבר מצוה מקיים היא מצות ציצית שמזכירה את כל תריג המצוות התורה.

בשיחה הנ"ל הרבי מביא את לשון הב"ח שציצית היא מצוה כללית ואילו תפילין היא מצוה יחידית (כלומר פרטית). מצד אחד כל התורה הוקשה לתפלין, אבל הב"ח אומר שיחסית תפלין הן מצוה פרטית וציצית מצוה כללית. גם דבר חשוב: הרבי ר' אלימלך אומר שהמצוה שצריך להזהר בה ביותר כדי להביא את המשיח היא מצות ציצית.

ציציות כשרות – נוי הבגד

נאמר עוד דין אחד לגבי ציצית: בסימן יג באורח חיים יש את הדין של ציצית בשבת – האם מותר לצאת בטלית גדול בשבת. כל אחד שהיה אצל הרבי, ששם נוהגים כרשות הרבים דאורייתא, האם יוצאים ברחוב עם טלית גדול בשבת? כן. פשיטא שיכולים ללבוש טלית גדול בשבת. מה השאלה? האם אני מטלטל את הציציות או לא. מתי אני יכול לצאת בטלית גדול בשבת? רק אם כל הציציות כשרות. אם הציצית פסולה באמת היא משא, ואני עובר על ארבע אמות ברשות הרבים אם אני יוצא עם טלית שהציציות שלה פסולות בשבת.

השאלה נשאלת מה לגבי ליל שבת – ש"לילה לאו זמן ציצית" – האם אני יכול לצאת עם טלית גדול בשבת בלילה? מתי זה נוגע למעשה? יש יום אחד בשנה שהשאלה נוגעת למעשה – יום כפור. האם אני יכול בלילה ברשות הרבים לצאת עם טלית גדול? אדמו"ר הזקן פוסק שכן. לפי הרא"ש אין בעיה בכלל, כי לפי הרא"ש אני חייב – זה כסות יום, ולא משנה שכעת לילה. יש הרבה אנשים בליל כפור שלא הספיקו ללבוש את הטלית-גדול מבעוד יום ולברך, ואז יש שאלה אם יכולים לברך. לא יכולים לברך, מספק, אבל מי שמברך לא הפסיד לדעת הרא"ש – לדעת הרא"ש מברכים לכתחילה, ורק מפני הספק איננו מברכים.

אבל שוב, האם אני יכול לצאת בטלית לרשות הרבים? הרי אדמו"ר הזקן אומר שחוששים לשתי הדעות, אז אם אני חושש לרמב"ם – שבלילה גם כסות יום פטורה – אולי אני נושא את הציציות? פוסק אדמו"ר הזקן שגם לפי הרמב"ם אפשר לצאת עם הציצית בלילה, בליל יום כפור. למה? מאד יפה – את זה רציתי להדגיש לבר מצוה – כי ציצית כשרה היא נוי, היא לא משא.

ציצית כשרה היא לא משא, אלא פשוט עושה את הבגד יפה. אם ציצית אחת פסולה, ואף אחד בעולם לא ישים לב, זה כבר לא נוי אלא ציצית ואתה עובר על טלטול, איסור חמור מדאורייתא. אבל אם הציציות כשרות מותר לצאת איתן בלילה, לא כי הוא זמן ציצית אלא כי הן נוי.

היות שציצית היא מצוה כללית, שכוללת את כל מצוות התורה – מצוה משיחית, כמו שאמרנו בשם הנעם אלימלך, שבזכות מצוה זו יבוא משיח, ההידור בה – אפשר ללמוד מכאן שכל מצוה כשרה היא נוי לאדם, נוי ליהודי. יש ענין בפני עצמו, במיוחד בשבת – שבת היא גם משהו כללי ביותר.

טלית קטן – צמיחה מקטנות לגדלות, לראית אור התורה והידור במצוות

בכך נסיים, נברך את הבר מצוה שיזכה מתוך הציציות הכשרות שלו – שתמיד תהיינה כשרות, שיהדר ויבדוק תמיד. גם רצינו להזכיר, שהיות שטלית קטן לובשים מגיל צעיר מאד, כנראה שהיא איזה מעבר – עיקר הכח לעבור מחיוב של חינוך בלבד לחיוב דאורייתא. כל השיחה של הרבי שחזר הבר מצוה היא איך נעשה המעבר מהקטן שמקיים מצוות לגדול שמקיים מצוות, ואפשר לומר שהכח של המעביר מהקטנות לגדלות לגבי קיום כל המצוות הוא הטלית-קטן. אחר כך הוא יזכה לטלית-גדול, כשיתחתן בחתונה גדולה.

כעת הוא גם חתן, מתחתן עם התורה – האור הגנוז, "וירא אלהים את האור כי טוב", "כי טוב לגנזו", והיכן גנזו? בתורה. כעת שלמה שמשון יעקב הולך ללמוד תורה, והבעל שם טוב אומר שהאור הגנוז לצדיקים מתגלה לכל צדיק שלומד תורה, "ועמך כֻלם צדיקים". אבל ה"וראיתם אתו", הראיה הזו – כל ראית האלקות, ראית האור הגנוז בתורה – מתחילה ממצות הציצית, המצוה הכללית של "בראתי", שכוללת את כל תריג מצוות התורה.

נברך ששלמה שמשון יעקב יזכה לעבור בהצלחה מהחנוך לחיוב דאורייתא – ענין של דעת, מה שמקבל דעת – והדעת הזו היא בתוך הטלית-קטן שלו. שיקיים הכל בהידור. אצל חסידים לא אומרים חומרא אלא הידור – מהדרים. מהדרים גם שכל מצוה תהיה נוי. הפשט הוא שכשאתה מקיים את המצוה היא נוי, וכאן הרמב"ם אומר ואדמו"ר הזקן פוסק שאפילו מצוה שאינך מקיים כעת – הנוי של החפצא נשאר. זה כל כך נשאר שמותר לצאת עם זה בשבת, לא נקרא טלטול. בכל מצוה יש השראה שנשארת לעולם, אור שנשאר, וזה היפי של המצוה. שוב, שתזכה לכל תריג מצוות התורה, כל ה"בראתי", עם כל הנוי וכל היפי.

כתוב שכל הגלות שלנו היא כי היפי, החן שלנו, בגלות. המשיח יבוא כאשר החן, היפי, הנוי, יחזור לעם ישראל. בזכות הציצית שלך והתפלין שלך וקריאת שמע שלך וכל המצוות שאתה מקיים – שנזכה לנוי, "זה אלי ואנוהו", שהולך גם על בית המקדש. שיבוא משיח ו"משיח בונה מקדש", שלמה בונה מקדש[טז], במהרה בימינו.