Error! No text of specified style in document.

הקדמה לכרך ג

כרך זה הוא השלישי בסדרת ספרי שיעורים בסוד הוי' המבואר. על חשיבותה של הסדרה, דרך העריכה והמבנה הכללי שלה הארכנו במבוא לכרך הראשון, וכמעשהו בראשון ובשני כך מעשהו בשלישי – השיעורים שוכתבו מהקלטות ועברו עריכה מזערית כדי שניתן יהיה ללמוד במקביל להאזנה לשיעורים המקוריים (את תקליטור השיעורים ניתן להזמין גם בטלפון מספר 1-700-700-966 או בחנות אתר האינטרנט של גַל עֵינַי, בכתובת www.pnimi.org.il). חשוב לציין כי הסדרה כולה לא עברה הגהה של הרב, אך היא נאמנת במדת האפשר לשיעורים המקוריים, ועם יצתה תקלה תחת ידינו – עמנו תלון משוגתנו.

כרך זה עוסק בראשון מבין שעריו של "סוד ה' ליראיו" – 'כללות עשר הספירות בשם הוי' ב"ה'. שער זה הוא הארוך ביותר מבין שערי הספר – שלשים ושנים פרקים, והוספה (ג' רישין שבכתר) המכילה עוד עשרה פרקים! רק עשרים וחמשה פרקים מתוכם נלמדו במסגרת השיעורים שהעביר הרב במקומות שונים. בסדרה הנוכחית משתרעים שיעורים אלו על פני שלשת הכרכים הבאים (כרכים ג, ד ו-ה), כאשר כרך זה, השלישי, מכיל את שנים-עשר הפרקים הראשונים ואת הפרק הראשון מבין פרקי ההוספה לפרק א. השיעורים נמסרו בישיבת "שובה ישראל" בירושלים במהלך החודשים סיון-אלול בשנת תשמ"ג.

כאריכות השער הראשון כך יסודיותו וחשיבותו: הספר כולו עוסק בהקבלת מבנים, בתורה ובעולם, לסוד שם י-ה-ו-ה. בשער זה מתבארת בהרחבה הקבלת שם הוי' למבנה היסודי ביותר בקבלה – עשר הספירות. תורת החסידות חושפת את ממד העומק שבמבנה זה באמצעות התבוננות בנפש האדם –"חלק אלו-ה ממעל ממש" – ומזהה בפנימיותו מערכת מקבילה בת שלשה עשר כחות, מאמונה ועד שפלות. הבנת הקבלה זו היא המפתח לכל ההקבלות המתבארות בהמשך דפי הספר "סוד ה' ליראיו". הכרך הנוכחי עוסק בשנים-עשר פרקיו הראשונים של השער, והוא מקיף כמעט את הספירות כולן, מכתר עד יסוד (מאמונה עד אמת).

בראש הספר נלמדת הקדמה כללית לענין הספירות [בספר המקורי נדפסה הקדמה זו כהערת פתיחה בראש פרק א]. בהקדמה זו מתבאר כיצד מתגלה אחדות ה' באורות ובכלים שבכל ספירה וספירה, זאת לאור כינויה בספר הזהר "רזא דמהימנותא".

בפרק הראשון מתבאר ענינה של ספירת הכתר, המקבילה לקוץ שעל גבי האות י שבשם, ושל שלשת הכחות שבפנימיותה – אמונה, תענוג ורצון. מתבארים בו אופי ומהות כל כח בפני עצמו, וכן היחס בין הכחות עצמם. תוך כדי ההסבר נלמדות הקבלות נוספות – שלשת האבות, שלשת היחוסים בישראל, שלש הברכות הראשונות בתפלת עמידה ועוד.

לפרק זה מצורפת הוספה, הנדפסת בסוף הכרך הנוכחי ומהווה מעין שער בפני עצמו – ג' רישין שבכתר. בהוספה מובא עיון מעמיק במבנה הקבלי של פרצופי הכתר (אריך אנפין ועתיק יומין) ושלשת ראשיו (רישא דאריך, רישא דאין ורישא דלא אתידע), סדר עמידתם, ובעיקר – הקשר בין מונחי הקבלה המקוריים ובין אלו שהתחדשו בשפת החסידות. בנוסף לכך מתבארת משנת רבי שמעון, העוסקת בשלשת הכתרים, תוך הקבלתם לשלשת ראשי הכתר.

בפרק השני מתבאר ענינה של ספירת החכמה, המקבילה לאות י שבשם, ושל כח הבטול שבפנימיותה. מורחב בו אודות שלשת המאפיינים השונים של כח החכמה – תקיפות הבטול, טעימת העֹנג וכח הציפיה הדרוכה – ועל הקשר בינם לשלשת כחות הכתר – האמונה, התענוג והרצון.

בפרק השלישי מתבאר ענינן של ספירות הבינה והדעת. בפנימיות הבינה, המקבילה לאות ה עילאה שבשם, מזוהה כח השמחה בנפש, ומתבהרת זיקתה לכח הבטול שבחכמה ולתפקידה בהולדת מדות הלב שברגש. פנימיות הדעת מזוהה בנפש עם כח היחוד, ומתבארת ההבחנה בין המושגים 'דעת עליון' ו'דעת תחתון'.

בפרק הרביעי מתבארת חלוקת הספירות לפי חתך אורכי של 'שלשה קוים'. לראשונה, לאחר עמידה על מהות הכתר, החכמה והבינה, ניתן לזהות במערכת הספירות נטיה לימין, לשמאל ולאמצע. הפרק עוסק במאפיינים של כל אחד מהם, תוך זהוי כיוון זרימתם – תנועה מלמעלה למטה, מלמטה למעלה ותנועה דו-סטרית.

הפרק החמישי מוקדש כולו, בדרך הרמז והמספר, להשלמת התמונה המלאה – עשר הספירות ושלשה עשר הכחות. מזוהה בו ההבחנה בין "צלם אלקים" של המערכת החיצונית, זו המובאת בספרי הקבלה, ובין "צלם הוי'" של המערכת הפנימית, המתחדשת ומתבארת בתורת החסידות.

הפרק הששי מהווה נקודת מעבר בין ג' הספירות העליונות (ג"ר) ובין ז' הספירות התחתונות (ז"ת). מעבר זה מוגדר באמצעות ההבחנה בין המושגים "אור המאיר לעצמו" ו"אור המאיר לזולתו", תוך הסבר שרשם העליון במדרגות האור שלפני הצמצום.

הפרק השביעי חוזר להסבר המפורט של הספירות. הוא עוסק בביאור ספירת החסד ובכח האהבה שבפנימיותה.

הפרק השמיני עוסק בהסבר ספירת הגבורה ובמדת היראה שבפנימיותה. מודגש בו הכרח השימוש במדה המצמצמת, במיוחד על רקע גילוי המדה שקדמה לה.

הפרק התשיעי עוסק בביאור ספירת התפארת ובמדת הרחמים שבפנימיותה. פרק זה מסכם את שני הפרקים שקדמו לו, באמצעות הסבר ההתכללות שיש במדת הרחמים בין המדות אהבה ויראה. אהבה מזוהה עם רגש האהבה הטבעי לזולת, יראה עם האבחנה השכלית-מציאותית כלפיו, והרחמים עם עומק השכל שבהזדהות עמו.

הפרק העשירי עוסק בביאור ספירת הנצח ובמדת הבטחון שבפנימיותה. מתבאר בו הקשר בין הבטחון הפעיל, היוזמה לכל דבר שבקדושה והיחס המתוקן לארץ ישראל.

הפרק האחד-עשר עוסק בביאור ספירת ההוד, על כל פירושיה. מזוהה בו פנימיות הספירה – מדת התמימות – ככח הדבקות במטרה גם בעתות אבדן הבהירות. תוך כדי כך מורחב ההסבר במצות "תמים תהיה עם הוי' אלקיך".

הפרק השנים-עשר עוסק בביאור ספירת היסוד ובמדת האמת שבפנימיותה. מוסבר בו הקשר בין התענוג לכח ההתקשרות, וההבדל שבין האמת הזכרית והאמת הנקבית בעת ההתקשרות.

חלקים רבים בכרך זה מקבילים בתוכנם לפרקי ספר הנפש אך יש בזה מה שאין בזה. "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר", ודברים שהובאו בקצרה במקום אחד הורחבו באחר. כמו כן, צורת העברת התוכן בשיעורים היא בעלת אופי יחודי, והכתיבה הנוכחית משמרת את סגנונם המקורי של הדברים, בעוד שספר הנפש נושא אופי ערוך ומעובד יותר.

ובשולי היריעה יש לחזור ולהודות לכל מי שמנינו בהקדמת הכרך הראשון, ולשאת שוב תפלה לפני הקב"ה שיסייע בעד הרב ובעדנו לגמור עוד ספרים ולזכות יחד עם כל בית ישראל לגאולה האמיתית והשלמה, "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה... ומיד הן נגאלין" (רמב"ם הלכות תשובה ז, ה; ראה כרך א, הקדמה פ"א).