"עץ יוסף"

ו' טבת תשע"א, כפר חב"ד

שידור למקסיקו

שלום לכולם. נאמר משהו בהקשר לימים אלה. הדברים נאמרים במיוחד לכבוד הקהילה שלנו במקסיקו, שכולם יהיו בריאים ויצליחו.

"עוד יוסף בני חי"

נפתח ברמז מאד יפה, שקשור לפרשת שבוע – שהיא בעצם הזמן שלנו. ידוע שיש פתגם שצריכים "לחיות עם הזמן" – לקשר את מה שכתוב בתורה לזמן, לחיי היום-יום שלנו:

אנחנו יוצאים כעת מפרשת "ויגש" בה מדובר על יוסף הצדיק. במשך עשרים ושתים שנה יוסף נעלם מאביו והוא חשב שהוא מת, רק אחר כך נודע לו שהוא חי והוא נעשה למלך במצרים. כשנודע ליעקב אבינו שבנו חי הוא אומר בהתפעלות גדולה וברגש עצום – "עוד יוסף בני חי"[1] – כמה שמחה יש לי שיוסף בני חי.

איחוד יהודה ויוסף

אחר כך בהפטרה, החלק מהנביאים שמוסיפים אחרי קריאת התורה, קוראים נבואה של יחזקאל הנביא[2]. ה' אומר לו לקחת שני עצים, עץ יהודה ועץ יוסף שנקרא גם עץ אפרים (בן יוסף), ושני העצים יהיו לאחד – "והיו לאחדים בידך". בדרך נס, ה' עשה משני העצים עץ אחד.

זו נבואה שמסמלת את איחוד שתי הממלכות שהיו בישראל. ממלכת יהודה, ממלכת הדרום, שהיתה קשורה יותר לבית המקדש ולשמירת המצוות, וממלכת ישראל – שהיתה שייכת בעיקר לאפרים – אשר היתה מנותקת מעבודת המקדש ופחות קשורה לשמירת המצוות.

היום שתי הממלכות הן כמו צבור יותר דתי וצבור פחות דתי, למרות שכולם יהודים. בעולם הזה אמנם יש שתי ממלכות, אבל הנבואה אומרת שכאשר יבוא משיח שתי הממלכות – הדתית יותר והדתית פחות – יתחברו, יהיו עץ אחד. כלשון הפסוק: "וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך"[3].

הגימטריא של מקסיקו

הפלא כאן הוא בקשר לערך המספרי של הביטוי שאמר יעקב – "עוד יוסף בני חי". אחד הכלים המיוחדים של הקבלה הוא חשבון הגימטריא של המילים, וכאן החשבון של "עוד יוסף בני חי" שעולה 316, שוה בדיוק ל"עץ יוסף", הביטוי שמתאר את ממלכת הצפון (שתי הלשונות מתחילות באות ע, האות שבה ברא ה' את חדש טבת).

מה הפלא? שוב, הכל לכבוד הקהילה שלנו, שכעת מדברים אליכם – שהמספר הזה עולה גם מקסיקו. מקסיקו עולה עץ יוסף, והוא גם ההתפעלות העצומה של יעקב – חשבתי שיוסף מת והנה פתאום הוא חי וקים, "עוד יוסף בני חי".

חיבור המשיחים

כתוב שיוסף רומז גם למשיח בן יוסף. אנחנו מצפים למלך המשיח שיגאל ויביא שלום לעולם. יש למשיח שני ממדים – ממד של יוסף וממד של דוד, שבא משבט יהודה. כל אחד מהעצים הוא ממד מסוים של המשיח. יוסף מתמודד יותר עם המדע, עם הטבע, מחבר את התורה עם המדע ומחבר עם התורה כל מיני דברים מהעולם החילוני הרחוק.

זו כמובן עבודה קשה, ולכן כתוב שיוסף כל העת בסכנה מסוימת, שמא ההתעסקות שלו תפגום בו, עד כדי כך שכתוב שיתכן שמשיח בן יוסף ימות במלחמה.

משיח בן דוד לעומתו מסמל את השלום, את בנין בית המקדש, מה שיהיה אחרי החיבור של התורה והמדע – הוא חי. כתוב שהתפלות שלנו וכל עבודת ה' שלנו, עבודת הבירורים שאנו מעלים ניצוצות קדושים מהעולם – מחברים את הניצוץ עם שרשו למעלה – הכל בשביל שמשיח בן יוסף יחיה ויתחבר כאחד עם משיח בן דוד.

עשרת השבטים

זו נבואת יחזקאל, שבעצמו עולה בגימטריא יוסף (יחזקאל הוא יחזקאל בן בוזי שעולה עץ החיים). בהסטוריה של עם ישראל היו שתי ממלכות, אבל ממלכת הצפון – ישראל – גלתה לפני ממלכת יהודה. אנחנו היום, לפי המסורת, צאצאי ממלכת יהודה – זו אחת הסיבות לכך שאנו נקראים יהודים.

בתוך ממלכת יהודה היה גם שבט בנימין, אבל כל עשרת השבטים – ממלכת הצפון – גלו הרבה לפני חורבן בית ראשון. הנבואה העתידית היא, שלעתיד יחזרו כל עשרת השבטים. זה אומר הרבה לגבי כל העולם – יש היום הרבה אנשים שלא יודעים שהם יהודים, אבל יש להם איזו זיקה פנימית בלב ליהדות. אולי יש להם שרש של עשרת השבטים, שכולם קשורים ליוסף.

נשיא אחד לכולם

שוב, יש פה שני שרשים מובהקים שמקסיקו שייכת לשרש של עץ יוסף. יעקב חושב שיוסף לא קיים, הוא מת, ופתאום מגלה ש"עוד יוסף בני חי" – זה ה"עץ יוסף" שיחזקאל (העולה יוסף) אומר שצריך לקחת ולחבר אותו לעץ יהודה, שהכל יהיה עץ אחד ממש ודוד מלך ישראל יחזור (הוא חי וקים, הוא הנשמה של מלך המשיח), ויהיה מלך אחד, רועה אחד ונשיא אחד לכולם.

אלה לשונות יחזקאל – צריך מלך, שהוא רועה את הצאן, והוא הנשיא שמלמד את כל ישראל את התורה, גם את גוף התורה וגם את סודות התורה (שהן ההארה האלקית ששייכת לכל נשמה ונשמה).

כל זה שייך לזמן שלנו כעת, בכך נסיים ונאחל ברכות לכל המשתתפים, ושכל מי שיושב במקסיקו ידע שיש לו זיקה מיוחדת דווקא ליוסף הצדיק. הוא אולי נעלם, אבל פתאום מתגלה שהוא חי, שהוא מלך במצרים, והעץ שלו – עץ הדעת – גם עתיד לחיות חיים נצחיים, כמו עץ החיים ממש. שלום וכל טוב לכולם.