בע"ה

כינוס ילדים ד שבט

ד שבט סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג[1]

ערב טוב לכל הילדים. היום זה ד' שבט, ולפני יומיים – יום ראשון – היה ב' שבט. לפני שבוע הזכרנו ש-ב' שבט זה הילולא של צדיק מאד גדול, הרבי ר' זושא מאניפולי, החבר הכי טוב של אדמו"ר הזקן. אצל המגיד ממעזריטש, ממלא מקומו של הבעל שם טוב, היו הרבה תלמידים צדיקים, והחברים הכי טובים היו אדמו"ר הזקן, צעיר התלמידים, ורבי זושא, המבוגר בתלמידים. עם כל הפרשי הגיל הם היו צמד חמד של חברים. יש הרבה סיפורים על הרבי ר' זושא, וגם על הקשר בינו לבין אדמו"ר הזקן. יש סיפור שסיפר הצמח-צדק, נכדו של אדמו"ר הזקן, שפעם סבו סיפר סיפור על הרבי ר' זושא – על כמה שהיתה לו יראת שמים, שהיה ירא ה'. יראת ה' היא מצוה גדולה, "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה", ככתוב בתניא. כתוב שהמלה הראשונה בתורה, "בראשית", זה גם צירוף ירא-בשת – יראה מתוך תחושה שאני לפני ה', שמתוכה האדם מתבטל לגמרי ביראה ובושה – כי זו תכלית הבריאה, שכולנו נגיע ליראה זו. בשמים יש היכלות – מי ששר ומנגן מגיע להיכל הנגינה, וכו'. יש היכל היראה, ואדה"ז אמר שיראתו של רבי זושא היא חידוש גם לגבי היכל היראה. כדי להמחיש זאת הוא סיפר עליו סיפור, שפעם יצא החוצה בלילה לראות את השמים הבהירים שבחוץ, בהם רואים כל הכוכבים, ואמר את הפסוק מתהלים ח (שכל מי שעבר גיל שבע צריך להכירו, ואולי זה הפרק הכי חשוב לילדים, כי בו כתוב "מפי עוללים ויונקים יסדת עז", כפי שהרבי היה מסיים את ה-יב פסוקים) – "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". כשאני רואה את כל הכוכבים אני מרגיש כמה אני קטן, פחות מטפת חרדל, ומתוך ראיה זו האדם מתבטל ומקבל יראת בשת (כי לא רק רואה כוכבים ושמים, אלא מרגיש את בורא העולם הגדול והאין סופי). כתוב שהרבי ר' זושא אמר פסוק זה כל כך התחיל לרעוד ולקבל יראת שמים, עד שהיתה לכך תופעה גופנית. כתוב בחסידות שאם יש מדה אמיתית, כמו אהבה אמיתית או יראה אמיתית, זה מופיע גם בגוף – לא רק בשכל או ברגש. איך היראה הופיעה אצלו בגוף? שהתחיל לשלשל. אחד שיש לו פחד מאד גדול, זה יכול להתבטא בשלשול. הוא שלשל שלושה ימים, ולא סתם שלשול – הוא שלשל דם מרוב יראה. הצמח צדק סיפר שכאשר סבי סיפר זאת על הרבי ר' זושא הוא התעלף. הוא רצה להמחיש בסיפור זה כמו גדולה היתה יראת הבשת של הרבי ר' זושא, ותוך כדי שסיפר זאת הוא פשוט התעלף.

יש משהו דומה לכך, חוץ מסיפור זה ששלשל שלושה ימים דם, שפעם אדמו"ר הזקן אמר לכל חסידי חב"ד שהדבר הכי חשוב ללמוד מהרבי ר' זושא – שפעם אחת התחיל ללמוד בספר עץ חיים, ספר היסוד של הקבלה, שכתב האר"י הקדוש, ושם מתחיל במילים "כשעלה ברצונו הפשוט". כשרבי זושא רק אמר את שלושת המילים הללו מיד התעלף, ואדמו"ר הזקן אמר – הוא אמר שלוש מילים והתעלף, ואנו מדברים על עתיק ואריך וא"ק ואוא"ס ועוד מושגים נעלים, וכאילו שזה לא מזיז לנו. כך אדה"ז התלונן בפני החסידים – איפה הוא ואיפה אנחנו – כדי שנלמד ממנו את יראתו. יש סיפור שרבי זושא התעלף, אחרי שלוש מילים, ויש את הסיפור בו אדמו"ר הזקן התעלף בעקבות הסיפור על יראת רבי זושא.

הצדיקים הגדולים אמרו עליו שהגיבור שבגיבורים – בעל הכי הרבה כח בעולם לעבודת מלכו – לא יכול להחזיק יותר משעתיים בעבודת מלכו באותו אופן של גבורה וכח בו עבד רבי זושא את בוראו עשרים וארבע שעות ביממה.

נסיים בעוד סיפור אחד, שפעם אחת בא מישהו אל המגיד – הרבי של הרבי ר' זושא – והיו לו הרבה צרות, בריאות ופרנסה וכו', ובקש מהמגיד שיעורר עליו רחמים ויושיע אותו. אז המגיד אמר לו ללכת לתלמידו, רבי זושא, והוא יפתור לך את הבעיות. אז היהודי עם כל חבילת הצרות שלו הלך לרבי ר' זושא, ואמר לו שהמגיד שלח אותי אליך, שיש לי הרבה צרות והרבה יסורים – מה עושים? מאין יבוא עזרי? אז הרבי ר' זושא, שהיה עני מדוכא, התפלא מאד – איני יודע למה הרבי שלח אותך אלי, הרי לי אף פעם לא היו יסורים בחיים, איני יודע על מה אתה מדבר ולכן איני יכול להזדהות איתך (ובשביל לרחם ולעורר רחמים צריך להזדהות). זה בדיוק מה שהמגיד רצה שאותו אדם ישמע, שאיש עם הרבה יותר יסורים ממנו – הרבי ר' זושא – אומר שאין לו יסורים כלל. אם יקח זאת ללב, יתמודד נכון גם עם יסוריו. ורמז: עני מדוכא ר"ת עם. יש פתגם שאדה"ז מביא בתניא, כלל מאד גדול, ש"אין מלך בלא עם". איך זה מסתדר? הרי מלך טוב רוצה בטובת העם שלו, ומשפיע להם רק טוב ופרנסה – איך העם הוא עני-מדוכא? צריך לומר שכל מלך, אם הוא מלך אמיתי, צריך רק צדיק אחד שהוא עני-מדוכא, ומזה שהוא עובד את המלך וירא את המלך ואוהב אותו ומאמין שהמלך הוא עצם הטוב ועושה לו רק טוב, ושמח ומאושר בהזדמנות לעבוד את המלך, ולא חסר לו מאומה. אם יש אחד כזה, זה סימן שהמלך הוא מלך – הוא עושה את המלך מלך אמיתי. מלך אמיתי זה אחד שכל כך טוב שיש לו מישהו שאובייקטיבית הוא עני-מדוכא, אבל מרוב שמחתו בעבודת המלך לא מרגיש כלום, ורק כל הזמן שמח ומאושר שהוא עבד-מלך.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. מאד חשוב לזכור, כאשר אנו מתקשרים ברבינו הראשון, שהחבר הכי טוב שלו היה רבי זושא, ולכן צריך לספר עליו הרבה סיפורים.