1

בע"ה

סוד ה' ליראיו – שער כ"א "הרע כסא לטוב" (יב)

פרק ו: מערכות שמות כנגד חיים-טוב-מות-רע

ט"ז חשוון תשמ"ה – ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה לימד הרב את פרק ו' בשער כ"א בספר סוד ה' ליראיו, ולמעשה סיים את השער. בשיעור הוסברו שלש מערכות של שמות העולים בחשבון חיים-טוב-מות-רע תוך הקבלתם למערכת זו. בין הדברים הוסבר על מהירות האור והקשר שלה לרע כסא לטוב, וכן על כח הראיה כמסוגל לזהות את הניצוץ הטוב בתוך הרע.

א.     שלש מערכות

הגענו כאן לפרק האחרון של המאמר הזה "הרע כסא לטוב". כבר עברנו מהמערכת של חיים, טוב, לא טוב ורע למושגים:

חַיִּים, טוֹב, מָוֶת, רַע [מהפסוק "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"[ב]] — כְּנֶגֶד י־ה־ו־ה כַּנַ״ל — [אמרנו שגם ארבעה דברים אלה משתלשלים מארבע אותיות י-ה-ו-ה].

יש פה גימטריא מאד יפה, חוץ ממה שדיברנו אתמול, שזה 801 החשבון הזה, אף – שיש ארבע מערכות של שמות בתורה שכולן שוות אותו דבר, ארבע המדרגות האלו. ארבעה בנים הראשונים של יעקב אבינו שוים לחיים-טוב-מות-רע. יש פה עוד שלש מערכות של ארבעה שמות ששוות לארבעה דברים אלה. קודם כל ארבעה השבטים הראשונים:

עוֹלִים: רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי יְהוּדָה;

אחר כך, בסדר האושפיזין של סוכות, יש שכתוב בספרים שאחרי דוד ששייך להושענא רבה, שמיני עצרת הוא שלמה, דוד ושלמה. כך מובא בספרים[ג]. לפי הסדר הזה, אחרי ארבעה ראשונים:

וְכֵן אַהֲרֹן יוֹסֵף דָּוִד שְׁלֹמֹה;

[דוד הוא השביעי?] כן, הוא השביעי, ושלמה הוא השמיני. [זאת אומרת שמיני עצרת] שמיני עצרת, כן, כך מובא בספרים. כתוב שביום השמיני שלמה שלח את העם, יש על זה פסוק אפילו[ד]. מובא בספרים שהאושפיזין של סוכות, אחרי אברהם-יצחק-יעקב-משה-אהרן-יוסף-דוד, שמיני עצרת הוא בחינת שלמה המלך, כך כתוב.

על פי פשט הרגל הרביעית היא דוד עצמו[ה], הוא השביעי. כאן יש סדר כזה, שאחרי דוד בא שלמה. לפי הסדר הזה, אהרן-יוסף-דוד-שלמה הם קו ישר, ארבע מדרגות רצופות לפי הסדר. זו גם מערכת מסוימת.

אחר כך יש עוד מערכת, שבאמת לא מבינים למה היא הולכת יחד, אבל נסביר בהמשך, עוד ארבעה שמות:

וְכֵן אַבְרָהָם יוֹסֵף מֹשֶׁה אֵלִיָּהוּ.

זאת אומרת, יוסף באותו מקום שהיה קודם. כמו שקודם יוסף היה השני, יש גם עוד ארבעה.

הקבלת המערכות לחיים-טוב-מות-רע

[הם שוים אותו דבר?] כל המערכות האלו שוות אותו דבר, חיים-טוב-מות-רע, והן ארבע כנגד ארבע כנגד ארבע כנגד ארבע. המכנה המשותף ביניהן הוא הגימטריא, שכולן שוות בדיוק אותו דבר. צריכים למצוא את הקשר, ההקבלה בין השמות.

הסדר בראשון ובשלישי הוא לפי סדר הדורות: ראובן-שמעון-לוי-יהודה הם לפי סדר הלידה. גם באחרון, אברהם-יוסף-משה-אליהו הם לפי סדר הדורות שלהם. רק השני הוא לא לפי סדר הדורות, אלא לפי סדר האושפיזין, כמו שהסברנו.

לְהַלָּן מְסֻדֶּרֶת כָּל מַעֲרֶכֶת עַל פִּי סִדְרָהּ הָעַצְמִי, וּמִמֵּילָא מִסְתַּדְּרוֹת הַבְּחִינוֹת כָּל אַחַת לְפִי עִנְיָנָהּ בְּיַחַס לְאוֹתָהּ מַעֲרֶכֶת בִּלְבַד, כַּמּוּבָן.

י  חַיִּים — רְאוּבֵן; אַהֲרֹן; אַבְרָהָם

ה  טוֹב — שִׁמְעוֹן; יוֹסֵף; יוֹסֵף

ו  מוֹת — לֵוִי; דָּוִד; מֹשֶׁה

ה  רַע — יְהוּדָה; שְׁלֹמֹה; אֵלִיָּהוּ

כשמסדרים כל מערכת מול המקור ממנו לקחנו אותם, מארבע המלים חיים-טוב-מות-רע, צריך לראות את ההקבלה. זאת אומרת לראות שראובן ואהרן ואברהם כולם כנגד בחינת חיים; שמעון-יוסף בחינת טוב, ללוי-דוד-משה יש ענין עם המות, כמובן לתקן את המות; וליהודה-שלמה-אליהו כולם ענין עם רע, כמו שהסברנו שרע הוא פגם הברית. עכשיו נוכל לזהות זאת מאד יפה, ומתוך ההתבוננות יתחדשו כמה דברים.

ראיה פנימיות הרעִיה

רְאוּבֵן, אַהֲרֹן, אַבְרָהָם — [כולם] בְּחִינת חַיִּים, בְּסוֹד ״רְאֵה חַיִּים״ כַּנַ״ל:

מה המכנה המשותף של כולם? בכולם יש אותיות ראה. כל השלשה שבשורה הראשונה העליונה כנגד חיים – יש בהם ענין של ראיה. אמרנו שראיה היא בחינת חכמה, והפסוק שהבאנו לחיים הוא "ראה חיים"[ו].

באחד מהשיעורים[ז] הסברנו שאחד מהפירושים של רצוא ושוב הוא ע כסא לנח, תנועה כסא למנוחה. גם בחיים יש תנועה, אף על פי שכאן חיים היא המדרגה הכי גדולה, אבל גם היא "רע כסא לטוב", בגלל שיש כלל גדול "כל חי מתנועע"[ח]. חיים הם ענין של תנועה והסברנו שתנועה היא שורש הרע, רק שחיים הם במדרגה הכי גבוהה ושם הרע (עם ע מתהפך להיות רא (עם א.

נסביר עוד דבר: כל המושג ראיה, לראות (עם א), הוא הפנימיות של לרעות (עם ע). יש רועה כמו משה רבינו, שהוא "רעיא מהימנא"[ט], רועה צאן. אמרנו שכל המלים שקשורות עם ר-ע שייכות כולן יחד. עוד פעם, יש רע (עם ע) ויש רא (עם א). כמו הכלל אצלנו שתמיד א היא הפנימיות של ע[י], ככה ראיה (עם א) זו הפנימיות של ר-ע (עם ע). לכן למשל תחלת פגם הברית מתחיל מהעינים. אמרנו שכל זה קשור עם פגם הברית ועם תיקון הברית. כל המושג "רע כסא לטוב" או שיורד ופוגם בברית, בסוף, שזה רע, או שעולה ומתקן את הברית, כאשר הרע נעשה כסא לטוב. המדרגה הכי גבוהה של "הרע כסא לטוב" היא חיים, שחיים הם התנועה האלוקית, תנועה שקשורה עם ה', הרי החיים באים מחיי החיים, מהקב"ה.

בכל זאת, חיים זו תנועה, לא מנוחה. אם כן, כל המושג שדבר חי הוא השיא של "הרע כסא לטוב". עצם הגדרת החיים הוא תנועה, כך כתוב בחסידות[יא]. ההגדרה מהם חיים היא תנועה עצמית. כתוב "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור"[יב]. זהו גם פסוק מאד חשוב, שמקשר בין החיים לבין הראיה. הפסוק שאנחנו הבאנו עד עכשיו הוא "ראה חיים עם אשה", ויש עוד פסוק עוד יותר ידוע, שהוא הפסוק "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור".

שוב, החיים הם "הרע כסא לטוב" במדרגה הכי גבוהה, לפי הסדר כאן, לכן "ובחרת בחיים". הסברנו שהתרגום של "ובחרת" הוא "אתרעי", מלשון רע, ש"ובחרת בחיים" הוא "הרע כסא לטוב" במדרגה הכי גבוהה, הכי נשגבה.

אור – תנועה ומנוחה

בשלשה שמות אלה, אברהם ואהרן וראובן, המכנה המשותף של כולם הוא ראה, שיש בהם את סוד הראיה, סוד הראיה הוא סוד החיים. וראיה היא גם התנועה הכי מהירה. מהו אור? כמו שכתוב "וירא אלהים את האור כי טוב"[יג], גם הוא "רע כסא לטוב". אף על פי שלכאורה הרע הוא החושך. מהו אור? שיא המהירות, כמו שדיברנו הרבה פעמים. אור בכל התורה כולה הוא המהירות המקסימלית, זאת אומרת, התנועה הכי גדולה שיש. זו התכלית של "הרע כסא לטוב".

בפיזיקה האור נוסע במהירות הכי גדולה, אבל קרן האור עצמה לא מרגישה שום תנועה. כך הוא החוק במדע. מי שנוסע על קרן האור אינו בזמן, כיוון שהוא לא בתוך הזמן, הזמן אצלו הוא אפס. כך יוצא על פי החוקים של איינשטיין, שמי שנוסע במהירות האור הזמן אצלו עומד. זאת אומרת, הוא נוסע הכי מהר לגבינו, אבל לגביו, לגבי עצמו, הוא נח. עוד פעם, קרן אורה לגבינו היא שיא המהירות, אבל לגבי עצמה היא במנוחה מוחלטת. [לא כל אור יש לו אותה מהירות] כן, כל אור בתוך החלל. לא משנה, כל אור במצב מופשט, שאין שום הפרעה, יש לו אותה מהירות בדיוק. אור חשמל, הכל אותו דבר.

עוד פעם, מצידנו-לגבינו, המהירות הזאת היא הגדולה ביותר. אבל לגבי האור עצמו – האור נח לגמרי, בגלל שהוא לא בזמן. אם כן, המצב הזה של אור הוא עצמו תכלית החיבור של נע ונח, וזאת כאשר הנע, הרע – אמרנו שרע הוא תנועה וטוב הוא מנוחה – נעשה כסא לטוב באופן הכי מוחלט, שלגביו התנועה היא כבר לא תנועה, רק לגבינו היא תנועה. [מבחינה אובייקטיבית האם הוא זז או לא זז? האור בתנועה?] זה נקרא יחסיות. כל התיאוריה הזאת היא תיאורית היחסיות. [אי אפשר להגיד באופן אובייקטיבי האם האור זז או שאנחנו?] לא, רק לגבינו או לגביו, הכל יחסי בעולם הפיזיקלי. גם לגבי הקב"ה יש דעת עליון ודעת תחתון, תלוי מאיפה אתה מסתכל. ה' כולל את שתי הדעות יחד.

[אי אפשר להגיד באופן מוחלט האם הוא עומד או לא?] עוד פעם, בדעת תחתון האור נע בשיא התנועה. אין תנועה יותר מהירה מתנועת האור. עד כדי כך, שפעם חשבו שלאור יש תנועה אינסופית. פעם, לפני מאה שנה, חשבו שהאור לא רק שהוא הכי מהר, אלא אפילו במהירות אינסופית. לפני מאה שנה חשבו שאור מגיע מיד לקצה האחרון של היקום בלי שום שהיה כלל, שמהשמש עד הכוכב הכי רחוק לא עובר אפילו הרף עין. כך חשבו לפני מאה שנה. [אם זה נכון זו תנועה?] אם הוא מגיע סימן שהוא נוסע, רק שזו מהירות אינסופית ממש. כך חשבו לפני מאה שנה. אחר כך ראו שזה לא כך.

אבל אחר כך התגלה פרדוקס, שמצד אחד יש לאור את המהירות הכי גדולה בטבע, אבל עם זאת מבחינת האור באמת הוא אינסופי ונח יחד. אור בפני עצמו הוא נח כיון שהזמן אצלו עומד, כך יוצא. [יתכן שיהיה זמן בלי מקום?] זו בעיה. [ומה התשובה?] זה ממד אחר, אף על פי שהממדים מתחברים, אבל זה סוג אחר של ממד. זה נקרא ממד דמיוני, ממד הזמן. יש ממדים ריאליים, שלשת ממדי המקום, הם לא אותו דבר. אף על פי שממד הזמן מתחבר אורגנית עם שלשת ממדי המקום, אבל על פי חשבון הוא סוג אחר של ממד, הוא נקרא ממד דמיוני (Imaginary dimension), לא ממד ממשי. המקום הוא בממדים ממשיים.

"אגלי טל" – שילוב גל וחלקיק

[קרן אור עוברת בצורה של גל או בקו ישר?] זה נושא שלם בפני עצמו. יש גם את זה וגם את זה. על פי פיזיקה של היום יש חלקיק, פרוטון קוראים לו, ויש גם גלים. זה תלוי, לפי התנאים מתחלפת צורת האור, אבל יש גם את זה וגם את זה. זה שהחלק הופך להיות גל מראה שיש כביכול שתי בחינות של מציאות באור. יש לזה רמז מאד גדול בתורה שדיברנו עליו פעם באריכות. בגלל שאתה שואל אני רק אזכיר אותו, זה נקרא "אגלי טל"[יד]. יש בתורה מושג של טיפת טל. טיפה היא כמו חלקיק קטן שנקרא בלשון הקודש "אגלי טל". "אגלי טל" הם טיפות טל. טל הוא אור. כתוב "טל אורֹת טלך"[טו], יש פסוק. קריאת "אגלי טל" לטיפות של הטל יש בה 'הפלא ופלא'. זו מלה אחת שהמשמעות הפשוטה שלה היא טיפות והשורש שלה הוא גם גלים.

עוד פעם, המלה בשביל טיפה, שהיא חלקיק, באה מהמלה גל – לחלק קוראים גל. זה ממש פלא בלשון הקודש הביטוי "אגלי טל". [טל על פי פשט הוא לא אור, הוא מים] אור-מים-רקיע. מים באים מאור, אבל המושג טל בתורה קשור עם אור – יש פסוק "טל אורת טלך". זה הולך על טל תחיה[טז].

[אבל טל הוא גשם] זה לא גשם. זהו סוג מסוים של מים. לפי חז"ל זה משקה אחר. לפי הפיזיקה קשה להבחין בינו למים, אבל לפי חז"ל[יז] יש שבעה משקין, וטל אינו אותו המשקה של מים, הוא משקה אחר. [בפיזיקיה מבדילים ביניהם?] קשה, רק בצורת הטיפה קצת אפשר להבחין. [מצה עשירה עשויה מטל?] לא, היא מי פירות, זה גם משקה אחר, לא משקה בלל, מי פירות אינם משקה, הוא לא דומה. עוד פעם, מצה עשירה היא לא ממשקה. מצה עשירה היא לאפות עם מי פירות שאינם משקה, אין להם דין משקה. טל הוא כן משקה, רק שהוא משקה אחר. יש שבעה משקים, אחד מהם הוא טל ואחד מהם הוא מים, סימן שהם לא בדיוק אותו דבר.

[מה הסבר הקשר בין טל לאור?] ההסבר הפשוט הוא הפסוק הזה שאמרתי, שיש טל, טל תחיה, "טל אורת טלך". זה פסוק של תחית המתים. מכאן הביטוי "טל תחיה", גם נקרא "טל תורה" – "טל תורה מחייהו"[יח]. מהי תורה? אור. זה שכתוב שיש לתורה טל זהו סימן שהאור של התורה מתקבל כטיפות רוחניות של טל. הטיפות האלה נקראות "אגלי טל", שזו מלה אחת שמחברת את שני הענינים של טיפה וגל.

מה הכריח במדע את התאוריה של גלים לגבי אור? שהכל תלוי בחלל. מהי מציאות החלל? פעם חשבו שלחלל יש חומר היולי, החלל עצמו. זו גם בעיה במדע. כביכול חור פשוט, 'אֶתֶר' (Ether) קראו ועדיין קוראים לו. זה נקרא מדיום. אם יש ממוצע, כמו מים, ומשהו עובר בתוכם הוא עובר בצורת גלים. אם כל החלל הוא מן מים רוחניים, האור עובר בצורת גלים. אבל אם הוא חלל ממש, ריקנות מוחלטת – גל לא עובר בריקנות. גל לא יכול לעבור בריקנות, בוואקום. מה יכול לעבור בוואקום? רק חלק, רק חלקיק. אם כן, השאלה האם הוא גל או אם הוא חלקיק היא שאלת החלל. מהו החלל? אם החלל הוא משהו – הוא גל, ואם החלל הוא שום דבר, הוא ריקנות – הוא חייב להיות חלק.

אור – רע כסא לטוב

[לא הבנתי, אם נוסעים במהירות האור ועומדים במקום בזמן אחד, יתכן שישנה תנועה במקום?] כן. כמו מהירות אינסופית. עוד פעם, המנוחה שלו היא באמת מהירות אינסופית. לגביו זו מהירות אינסופית, הוא מגיע מכאן לכאן בלי שיעבור זמן, ובשבילי להגיע מכאן לכאן בלי שיעבור זמן זה נקרא מהירות אינסופית. כך היא ההרגשה של האור. הוא באמת עבר מכאן לכאן. [ובאמת היה זמן] לא, לגביו לא היה זמן. רק לגביי היה זמן. [זו בעיה עם השעון] נכון, אם יש לו על היד שעון לא עברה בו שום שניה. הוא כאן והוא כאן, והשעון שלו פשוט לא יכול לעבוד. [ולמרות זאת הוא זז במקום] נכון, הוא זז ממקום למקום. הוא הגיע ממקום למקום. זה האור בפני עצמו. [יתכן דבר כזה?] כן. כך לפי התאוריה של אלברט איינשטיין. יוצא מזה שיש לחזור בזמן אחורנית, יש כל מיני דברים שלא מתקבלים בדעת.

[מבחינה תאורטית, האם בכלל שייך לומר שיום אחד נדע בדיוק מה קרה לפני אלפיים שנה? יתכן ששום דבר לא הלך לאיבוד?] ברור ששום דבר לא הלך לאיבוד. הנה, אתה דואג לקלוט כל דבר. אם אתה דואג להקליט, אז הקב"ה על אחת כמה וכמה... אבל באמת לא צריך לשמוע את ההקלטה שלו, בגלל שממש יחיו את הדבר כמו שהוא, לא רק בהקלטה. ההקלטה היא רק שם המושאל, לא יצטרכו לשמוע הקלטה. אם יחזרו בזמן יחוו אותו עוד פעם, כמו שהיה ממש.

בקיצור, זה לא נוגע. מה שרציתי להסביר כאן הוא שהאור עצמו הוא שיא ה"רע כסא לטוב", הוא שייך לחיים, זה נקרא אור החיים. עוד פעם, אצלנו המדרגה הכי גדולה היא חיים, ועל חיים כתוב אור – אור החיים. כמו שאמרנו, יש כמה פסוקים של ראיה יחד עם חיים – "ראה חיים עם אשה", והפסוק שדיברנו עליו עכשיו – "ראה חיים עם אשה" שבגימטריא עולה רעיתי (עם ע).

הוא אמינא כסא למסקנה

זה גם קשר – לא הסברתי כשלמדנו אותו – בין ראה (עם א) ורעיה (עם ע). בכלל הראיה היא פנימיות הרע, ואור יותר מכל דבר אחר הוא החיבור של תנועה ומנוחה, שהוא התכלית של "הרע כסא לטוב". כמו שהסברנו, תכלית "הרע כסא לטוב" היא שתנועה מתחברת עם מנוחה. תנועה כביכול מעלה את המנוחה למדרגה יותר גבוהה ולכן על אור כתוב "וירא אלהים את האור כי טוב".

אפשר לפרש כך: כל דבר שכתוב בתורה הוא חידוש. כמו ששואלים בלשון הגמרא "למאי נפקא מינה", מה החידוש, אז אם כתוב בתורה שה' ראה שמשהו טוב, צריך לומר שהחידוש הוא שהייתי יכול לחשוב להפך. כמו כל דבר בתורה, חידוש הכוונה שיש מקום להוא אמינא של להפך, ואני בא לחדש לך שלא, ההפך ממה שחשבת. אז אם כתוב "וירא אלהים את האור כי טוב" סימן שיש בזה איזה חידוש, שאולי להפך, שהאור זה רע ופתאום ה' בא ואומר "וירא אלהים את האור כי טוב". לגבי סוף הבריאה הדבר ברור, כתוב "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"[יט].  זה באמת חידוש. אל תחשוב שיש דבר בכל הבריאה שהוא רע, רק הכל "טוב מאד".

אותו דבר בכל פעם שכתוב טוב – טוב בא לאפוקי רע. זאת אומרת, יש מקום שאולי הוא רע, ואני בא לאפוקי-להוציא ממחשבת הרע, ואומר שלא – הוא טוב. מכך שכתוב "וירא אלהים את האור כי טוב" יש סימן שהאור הוא "הרע כסא לטוב" הראשון-העיקרי בתורה.

הוא אמינא היא כמו הכסא. זה גם כן סוד. כל פעם שיש בגמרא הוא אמינא ואחריה מסקנה, בשביל מה צריך הוא אמינא? כי היא הפך המסקנה. כל המושג הוא אמינא ואחר כך מסקנה, בשכל של הגמרא, הוא הענין של כסא, שאחד כסא לשני. זה כלל גדול בלימוד התורה, שכל פעם יש מחשבה ראשונה שמתבטלת אחר כך, שלא עומדת, אבל היא היתה שלב הכרחי להגיע למסקנה.

אחרי המחשבה הראשונה שנקראת הוא אמינא שמתבטלת – היא נשארת. זאת אומרת, היא מתבטלת ונשארת, כמו שאמרנו לגבי רע, שהרע הדמיוני-החיצוני מתבטל ומה שנשאר הוא התענוג שהוא מוסיף לטוב.

לדוגמה, מהו התענוג של הגמרא? אם לא היתה הוא אמינא בגמרא – לא היה שום תענוג בלימוד. כמו שהבעל שם טוב אמר[כ], עיקר "הרע כסא לטוב" הוא זה מה שהרע נותן תענוג לטוב. אחרת, בלי רע, אין לטוב שום תענוג. אותו דבר בלימוד הגמרא, למה יש געשמאק, למה יש הרגשה טובה, הנאה ותענוג בלימוד נגלה? למה מי שלא לומד נגלה הוא מסכן, אין לו שום געשמאק? בגלל ההוא אמינא, הכל בגלל הקושיות וההוא אמינא, המחשבות הראשונות, שאני סותר אותן.

אחר כך, על ידי שאני סותר אותן אני מגיע למסקנה, ומה שנשאר מהן – כולן נשארות. לכן הן כתובות בתוך הגמרא, זה חייב להישאר, גם הקושיה נצחית והחלק הנצחי הוא "הרע כסא לטוב". זה מה שמוסיף תענוג למסקנה, שהיא הטוב שבסוף.

[אז הטוב קודם לרע?] להפך, לא, בגמרא הוא אמינא באה קודם. קודם בא הרע ואחר כך בא המסקנה. מה שאני חשבתי הכוונה שזו היתה המציאות קודם. כמו שכתוב שבתחלה "אור וחושך בערבוביא משמשים"[כא]. כתוב כך: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", שלפני שה' הבדיל היו האור והחושך יחד. מה שאלקים ראה ש"אור כי טוב" הכוונה שיש ערבוביא של אור וחושך, ואלקים מזהה שהאור הוא טוב, הוא עדיין מעורבב בתוך החושך. כיוון שהוא טוב, הוא מיד מבדיל אותו מהחושך. זה הסדר שכתוב בתורה.

עוד פעם, כתוב בתורה "ויאמר אלהים יהי אור", קודם היה חושך, "וחשך על פני תהום". אחר כך אור. האור מעורב בתוך החושך. ואז "וירא אלהים את האור כי טוב", מתי הוא רואה שהוא טוב? כשהוא עדיין מעורב בתוך החושך, שהוא עדיין יחד עם הרע. אחרי שהוא רואה שהוא טוב, עם הרע, אז הוא מבדיל אותו. ומהי באמת ההבדלה? חושבים שההבדלה היא רק להוציא את האור מהחושך, ובאמת ההבדלה היא להוציא את האור עם החושך שתומך את האור. ההבדלה האמתית היא בתוך החושך, לדחות את החושך השלילי, לעשות הבדלה בתוכו. כמו המושג הבדלה שהבעל שם טוב אומר, שבתוך הרע יש הבדלה. חושבים שהבדלה היא בין האור לחושך על פי הפשט – "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך" – כאילו רק להוציא את האור ולהשאיר את החושך. אבל באמת כשמוציאים את האור – מוציאים את החושך שהוא כסא לאור, שזהו התענוג שהחושך נותן לאור.

אז באמת, מה היה קודם? קודם היה חושך, אחר כך היתה ערבוביא, אחר כך ה' רואה, תוך כדי הערבוביא, שהאור הוא טוב ואחר כך הוא מבדיל. הוא מבדיל את החלק של החושך ששייך לאור.

כח הראיה – זיהוי הניצוץ הטוב בתוך הרע

אם כן, ראיה שייכת לחיים וראיה היא פנימיות, רואה (עם א) היא הפנימיות של רועה (עם ע). יש רואה, כמו "אנכי הרואה"[כב], שמואל הרואה[כג], נביא, משה רבינו, ויש רועה צאן, שהוא גם המנהיג של העם הרועה אותם. איך הוא רועה אותם? על ידי שהוא רואה, כי אם הוא לא רואה, הוא לא יכול להיות רועה, הוא צריך להיות "עיני העדה"[כד]. הרועה חייב להיות הרואה הכי גדול ואם יש לו ראיה, הוא גם יכול להלביש אותה בתוך ה-ע על מנת לתקן את העם. להנהיג את העם פרושו לעלות את הרע בפועל. צריך להיות רואה, ואחר כך אותו רואה בכח עוד יותר גבוה יכול לרדת ולהלביש את ה-א שלו בתוך ע ולהיות רועה צאן, שענינו ממש לברר את הניצוצות.

מה זה רועה? מה הוא רועה? הוא רועה את הרע. הכוונה שהוא מורה את המרעה שלו, הוא מברר את הניצוצות. באיזה כח? בכח הראיה. כח הראיה הוא לראות את הניצוץ. כמו שאמרנו על הפסוק "וירא אלהים את האור כי טוב". שענינו לראות את הטוב בתוך הרע. עוד פעם, עיקר הראיה הוא כמו הראיה הראשונה בתורה – "וירא אלהים את האור כי טוב" – שה' ראה את האור שעדיין היה בתוך החושך. זאת אומרת, ראיה היא לראות טוב בתוך רע, אור בתוך חושך. כמו לזהות ניצוץ, לזהות נקודה טובה, לזהות את הטוב בתוך הרע. זהו כח הראיה, ואחר כך בא הכח לקבץ את הניצוץ, זה רועה, כמו רועה צאן. עוד פעם, קודם צריך לזהות את הניצוץ שנמצא שם, זה רואה עם א. לכן הוא רואה באמת, הוא רואה עם העין שלו. הוא צריך להכניס את כל העין שלו לתוך הראיה.

שלשת כיווני התנועה שבראיה

גם כן, אמרנו שאור הוא התנועה הכי גדולה. גם בראיה עצמה, לא רק מהירות האור, יש תנועה של ראיה. זה נושא גדול שכתוב, לרבי הלל[כה] יש הרבה חסידות על איך שפועלת הראיה, לא כמו שהיום מסבירים במדע. בראיה יש כמה שלבים של אור יוצא ואור נכנס, אור ישר ואור חוזר. עד שרואים משהו יש כמה פעמים רצוא ושוב. זה תהליך מורכב, וצריך להסביר אותו. יש משהו שיוצא מהעין ויש משהו שחוזר מהחפץ לתוכה, ויש עוד פעם משהו שיוצא מהעין אל החפץ. עוד פעם, בשביל לראות משהו נצרכים לפחות שלשה כיווני תנועה. יש תנועה מהעין אל החפץ, ויש משהו שבא לי, כמו האור הגשמי, מהחפץ לתוך העין, ויש עוד פעם משהו שיוצא מהעין לתוך החפץ שאני רואה אותו.

בכל הענין של ראיה יש מהירות גדולה מאד. יכול להיות שהמהירות של העין היא אפילו יותר ממהירות האור. מה שחוזר אלי מהחפץ לתוך העין הוא מהירות אור, אור פיזי, אור גשמי, אבל יש מה שיוצא מהעין אל הדבר –  שהמדענים לא יודעים ממנו – ויכול להיות שהוא אפילו יותר ממהירות אור. [מדובר על משהו רוחני?] יתכן מאד, וכנראה שצריך לומר שהוא אפילו יותר מהר ממהירות האור, זה לא משהו פיזי בכלל.

זה רק להרגיש במח מה שאתה רואה, אחר כך יש עוד כמה פעולות. זה מתחלף לאיך שאתה רואה במח, יש עוד כמה שלבים בתהליך עליהם לא דברנו כלל. הרגשת מה שאתה רואה היא ודאי דבר שנעשה בתוך המח. זה משהו אחר. כאן דברנו רק על התהליך החיצוני. [איפה זה מובא?] זה מובא בסוף פרק ג' של שער היחוד. יש לנו חוברת שנקרא שער היחוד. ובסוף פרק ג' של שער היחוד הוא מסביר באריכות את כל התהליך. יש עוד כמה מקומות, אבל שם הוא הכי באריכות בהסבר.

ראובן, אהרן, אברהם – ראית החיים

איך הגענו לכל זה? שכל השמות שכנגד החכמה הם בחינת ראיה:

רְאוּבֵן — רְאוּ בֵּן;

ראו עצמו הוא אותיות אור. בן עולה משיח במספר סידורי. כתוב על המשיח "בני אתה אני היום ילדתיך"[כו]. למה משיח נקרא בן? משיח במספר רגיל הוא בן אשה, אבל במספר סידורי הוא רק בן, האשה מתעלמת. עוד פעם, המלה משיח במספר רגיל שוה לבן אשה, בן ואשה יחד, אבל במספר סידורי משיח הוא רק בן. האשה מופיעה רק בבחינת המספר הגדול. במספר סידורי היא מתעלמת, ומה שנשאר הוא רק הבן. אם כן, ראובן ענינו לראות את המשיח בבחינת בן. לכל יהודי יש ניצוץ של משיח[כז].

אַהֲרֹן אוֹתִיּוֹת נִרְאֶה [לגביו כתוב בפירוש[כח] על הפסוק שאמרנו קודם "באורך נראה אור"|]; אַבְרָהָם [הוא גם אותיות] — רְאֵה בָּם.

כמו שיש "ודברת בם"[כט], שהולך על דברי תורה, אברהם רואה את דברי התורה. אנחנו רק מדברים בדברי תורה, אבל אברהם הוא אותיות "רֹאה בם". אם כן, כל השמות שבשורה העליונה כולם שמות של ראיה, וראיה היא בחינת חיים לגבי המושג "הרע כסא לטוב".

שמעון ויוסף – שמיעת הטוב

שִׁמְעוֹן וְיוֹסֵף — סוֹד טוֹב [כנגד הבינה]: שִׁמְעוֹן —

פשוט ששמעון כנגד הבינה, בגלל שהוא לשון שמיעה. כמו שחכמה היא ראיה, בינה היא שמיעה[ל]. לגבי שמעון זה פשוט, וכך באמת מובא בקבלה. למה הבן הראשון של יעקב נקרא ראובן? בגלל שחכמה היא ראיה, ולמה הבן השני נקרא שמעון? בגלל שבינה היא שמיעה, לפי הסדר. זה הכי פשוט.

אצלנו בינה היא בחינת טוב. אמרנו שטוב הוא הרגשה טובה[לא], שבראיה אין עדיין הרגשה טובה. בראיה יש הרגשת חיים, כמו "ראה חיים", אבל אין הרגשה טובה ממש. מתי מרגישים טוב? כשיש

״שְׁמוּעָה טוֹבָה״:

זהו פסוק בתורה: "שמועה טובה תדשן עצם"[לב]. לא כתוב 'ראיה טובה'. עוד פעם, שמועה טובה פועלת על הגשמיות ממש, הרגשת הנאה, אבל ראיה היא עדיין בבחינת חיים. היא טוב, אבל במדרגת החכמה, שהיא חיים. מה שאין כן ממש להרגיש טוב עד כדי כך השפעה על הגשמיות, על הכלים והגוף, נפעל רק על ידי שמיעה, לא על ידי ראיה. על כך כתוב "שמועה טובה תדשן עצם". אם כן, שמעון הוא כנגד ההרגשה הטובה המלאה.

יוֹסֵף [הוא גם בחינת טוב, בגלל שהוא] — ״צַדִּיק כִּי טוֹב״ ["אמרו צדיק כי טוב"[לג]. עוד פעם, טוב אצלנו היינו הרגשה טובה].

למה יוסף הוא בינה? הרי בדרך כלל יוסף הוא יסוד! יוסף הוא בינה בבחינת משיח בן יוסף, כמו שלמדנו מאמר שלם של רבי הלל[לד], שמשיח בן יוסף נקרא יסוד האש של אמא.

לוי, דוד ומשה – למות בקדושה

פה יש עוד יותר חידוש:

לֵוִי, דָּוִד, מֹשֶׁה — סוֹד מָוֶת: לֵוִי [איך רואים אצל לוי שהוא קשור משהו עם מות? כתוב ששבט לוי יותר מכל השבטים המות היה פוגע בהם] (כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ פּוֹרֵשׁ לְעֵת הַצֹּרֶךְ) [כתוב בתורה[לה] על לוי שאם לא היו פורשים מכלי הקודש בזמן הנכון] — ״כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ״ [לכן כתוב[לו] שתמיד שבט לוי היה הכי פחות במספר, בגלל שהיו מתים הרבה];

רואים שמכל השבטים היה המות הכי קשור עם שבט לוי. הם היו הכי קדושים וגם הכי מתים. זו היתה סכנה. כל ההתעסקות עם המקדש, עם הכלים, היתה אוכלת בהם. כך רש"י מביא בחומש[לז]. מה עושים שמישהו מת? לויה, זו גם כן בחינת לוי.

איך קשור דוד עם מות? ידוע על:

דָּוִד (שֶׁלֹּא שָׁלַט בְּיִצְרוֹ לִפְרֹשׁ) —

עוד פעם, אמרנו[לח] שהעבודה של ה-ו היא עבודה של פרישות, לפרוש ממשהו. אמרנו שפרישות גם יכולה להתמוטט. כאן במקום זה אנחנו דורשים אותה אחרת. אם אדם צריך לפרוש באמת על פי תורה ממשהו והוא לא פורש, המות מיד יכול לפגוע בו. אם כל עבודת ה' שלו היא רק פרישות, כמו דרך מוסר, שלא מצויה לגמרי, אז זו גם סיבת המות. "לא טוב היות האדם לבדו"[לט], בחינת מות, כמו שהסברנו בפעם הקודמת[מ].

אבל אם הוא צריך לפרוש ממשהו ולא פורש ודאי שהוא פגיע. לוי, על ידי שהוא לא פורש בזמן הנכון הוא פגיע. הרי לוי הוא בבחינת לוִיה, "הפעם ילוה אישי אלי"[מא]. ולכאורה הוא לא בבחינת פרישות, אבל יש צד שהוא צריך לפרוש. אם הוא לא פורש, כמו נדב ואביהוא, או כל הלויים, יש לו תשוקה שלא לפרוש, הוא רוצה להיות תמיד מחובר. מיהו לוי? אחד כזה שכל הזמן רוצה להיות יחד. זה הטבע שלו, והעבודה שלו היא לפרוש לעת הצורך, לפעמים, לא כל הזמן להיות יחד. אם הוא לא פורש בזמן הנכון הוא מת. זה פוגע בו מיד.

אותו דבר דוד. דוד שלא פרש, לא שלט על היצר, היה חייב מות, רק שה' ריחם עליו, כתוב "לא תמות"[מב]. הוא היה צריך למות בגלל החטא שלו. רק שכיוון שמיד הרים ידים ואמר "חטאתי להוי'"[מג], נתן הנביא בישר לו "לא תמות".

 בַּר־נַפְלָא [מה הכוונה?], שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ חַיִּים מֵעַצְמוֹ;

מה הענין של משה? משה כן פירש. שני הראשונים, לוי ודוד, מתו בעקבות שלא פירשו. אבל משה, אמרנו שהענין שלו שכן פרש, רק שמשה הוא בקדושה, הוא עולה לסוד הכתר, כמו שהסברנו אתמול ושלשום, שהוא "ז"א בעתיקא אחיד ותליא"[מד].

מֹשֶׁה (שֶׁפָּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה) — ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה״ — בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת ״אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ״ כְּפִי שֶׁדָּרְשׁוּ עַל הַפָּסוּק ״אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״.

כמו שהסברנו אתמול, כיוון שמשה הוא צדיק גם המות אצלו הוא מות חיובי. הוא גם כן בבחינת מות, אבל מות במדרגת הכתר, לא במדרגת ז"א, בסוד "ז"א בעתיקא אחיד ותליא". הוא האחד שממית את עצמו על דברי תורה.

[מה זאת אומרת מדרגת הכתר? על פי פשט זה מות או לא מות?] כמו כאן, שהוא מת על התורה. הוא לא חייב למות. עוד פעם, אמרנו שהמות הלא טוב הוא הנזיר החוטא והמות הטוב הוא הנזיר הצדיק, כמו משה רבינו. פרישתו מהאשה היא מת, אבל עד מאה ועשרים הוא נשאר חי. דוקא בגלל שהוא מת – הוא חי עד מאה ועשרים.

איך שלא יהיה, לכולם יש עסק עם מות. לוי יש לו עסק עם מות, ודוד יש לו עסק עם מות, וגם למשה יש עסק עם מות. כל הזמן משה יש לו עסק עם מות, רק שאצלו המות הוא "אדם כי ימות באהל"[מה].

[יש עוד ענין עם דוד שגרם למיתה כשספר את ישראל[מו]] נכון. [לא לכולם יש עסק עם מות?] לא, יש אנשים מיוחדים. אמרנו אתמול שיש פסוק שדוד אמר "אנכי הולך בדרך כל הארץ"[מז], ממנו לומדים שדרך ארץ היא בחינת מות[מח]. רק דוד אמר אותו, לא מישהו אחר. כולנו מתים בגלל שלכולנו יש שייכות לדוד. אלו נשמות כלליות.

למשל לאברהם אבינו אין עסק עם מות. אצלו זה לא חשוב, זה לא מְשחק. לאברהם ולכל הקודמים יש עסק עם משהו אחר, אבל ללוי דוד ומשה יש עסק עם מות, כל אחד לפי הענין שלו. האחרים לא, כיון שנשמות אלה הן נשמות כלליות, ודאי לכל אחד יש בחינה מהנשמות האלה.

תיקון נשמות ער ואונן

יש נשמות שיש להן עסק עם רע. מי הן?

יְהוּדָה, שְׁלֹמֹה, אֵלִיָּהוּ — סוֹד רַע: יְהוּדָה — [כמו שכתוב בפירוש[מט]] ״וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע״ כַּנַ״ל;

הבכור שלו, שהוא הרע של התורה, פגם בפגם הברית. אחר כך הוא עצמו צריך לתקן זאת עם תמר. זה לא רק הבן שלו, הוא צריך לבוא במקום הבן שלו. מי נולד? פרץ. יש עוד כמה גימטריאות נפלאות שלא הסברתי כשלמדנו, כמו ער ופרץ גימטריא תמר. אמרנו שבזכות מסירות הנפש של תמר היא פעלה שער יתגלגל בפרץ, וזה התיקון שלו. באמת זו גימטריא מאד נפלאה. אתה חשבת מיד אחר כך? [אשתי מצאה את זה] באמת זה נפלא. זו גימטריא כל כך פשוטה וטובה, יוצאת מן הכלל. כתוב שתמר הפכה את ער להיות פרץ. [היא הפכה?] היא פעלה, היא תיקנה את ער. ער, הבעל הראשון, מת בגלל שהוציא זרע לבטלה, לא רצה שהיא תתעבר, והיא תיקנה, היא מסרה את נפשה להתחבר עם יהודה. הבן פרץ, שהוא התיקון, הגלגול של ער, הוא התיקון של ער, כך כתוב בכתבי האריז"ל[נ]. אנחנו רק אמרנו שההבדל בין שניהם הוא 100, אבל מה שעוד יותר פלא הוא שהחיבור שלהם – ער ופרץ יחד – עולה בדיוק תמר. תמר היא המחברת את שני אלה יחד. זו באמת גימטריא מאד-מאד יפה.

אחר כך ראיתי עוד גימטריא מאד יפה. כמה כולם יחד? עוד דבר יפה: אמרנו שבין ער לפרץ יש 100 – פרץ הוא 100 יותר מער. זרח הוא התיקון של אונן. כמה זרח יותר מאונן? ההבדל ביניהם הוא אונן עם הכולל, 108.

כמה סכום שני ההבדלים יחד? יצחק. זאת אומרת, יש כח של יצחק שמתקן את הזרע לבטלה של שניהם – הוא הופך את ער ואונן לפרץ וזרח. יצחק אבינו עולה זרע.

כתם-"מכתם לדוד"-"כתם פז"

עוד דבר יפה: כמה שניהם – פרץ וזרח – יחד? אדם פעמים אחד, אדם במספר קדמון[נא], ראשי תבות פז. זה עוד משהו יפה מאד, שראשי תבות שלהם פז. שני אלה נקראים תיקון הברית, התיקון של ער ואונן, וראשי תבות שלהם הם משהו יפה בקבלה, פז. כתוב "ראשו כתם פז"[נב]. יש משהו מאד קשה בזוהר שאדמו"ר הזקן כותב עליו בתניא[נג]. הוא מביא שכתוב בזוהר[נד] שעל פגם הברית אין תשובה. הוא כותב בשם הספר ראשית חכמה[נה] שהכוונה בזוהר שאין תשובה היינו שתשובה תתאה לא מועילה, אבל צריך תשובה עילאה – רק תשובה עילאה מועילה לגבי תיקון הברית. אבל בזוהר כתוב שבכלל אי אפשר לחזור בתשובה.

מאיפה לומדים את זה? רב יהודה אומר זאת בזוהר, והוא לומד זאת מהפסוק בירמיהו "אם תכבסי בנתר ותרבי לך בֹּרִית נכתם עונך לפני"[נו]. אלו שלש מלים מהן לומדים בזוהר שאי אפשר לתקן את פגם הברית, שאפילו אם תכבסי אותו בבורית – בֹרית אותיות ברית –  בסבון "נכתם עונך לפני". העון נכתם לפני, אי אפשר לתקן, לגבי פגם הברית הכתם נשאר, כמה בורית שלא תביא לכבס, לא יעזור שום דבר, בגלל ש"נכתם עונך לפני". זה הפסוק שכתוב בזוהר לגבי פגם הברית.

כתוב בחסידות לא כך, שלא לפי הפשט, שתשובה תתאה אמנם לא עוזרת, אבל תשובה עילאה כן עוזרת. כמו על פי הפשט של "אין לך דבר שעומד בפני התשובה"[נז]. אם הכתם נשאר, איך אפשר לעשות תשובה? איך אפשר לתקן את זה ושהכתם ישאר? יש בכתם שני פירושים. יש כתם כפשוטו, ויש כתם מלשון "מכתם לדוד"[נח], שהוא כתר, זהב משובח. גם כתם וגם פז הם שני שמות של זהב הכי משובח.

זה משהו מאד חשוב לכל מי שיש לו קשר עם ברסלב, למה התיקון הכללי של רבי נחמן, שבא לתקן את הברית, מתחיל עם המלה "מכתם"? למה הוא מתחיל עם הפרק הזה? בשביל לתקן את אותו פסוק שהזוהר מביא ואומר שאין תיקון. עוד פעם, הפסוק שהזוהר מביא שאין תיקון לפגם הברית הוא הפסוק "נכתם עונך לפני", שהכתם נשאר. לכן הוא אומר שיש תיקון, והוא מתחיל את התיקון עם אותה מלה, "מכתם לדוד". איך חז"ל דורשים "מכתם לדוד"? "מכתו תמה"[נט], שלמות הברית. כך יש מדרש חז"ל בפירוש. אותה מלה, "מכתם", לא רק שהיא פגם הברית, היא שלמות תיקון הברית. דורשים את הפסוק "מכתם", המכה היא הברית, זאת אומרת כריתת הברית נקראת המכה של האדם, זה ניב בחז"ל, והם דורשים את המלה "מכתם" – "מכתו תם", שהברית שלמה.

חוץ מזה, מהו כתם על פי פשט? זהב טוב[ס]. חוץ מזה שכתם הוא לכלוך, יש כתם שבבחינת זהב, "כתם פז". איפה עיקר הפגם? בראש, בדעת. לכן שם צריך להיות עיקר התיקון. התיקון נקרא "ראשו כתם פז".

כך מובא בספרי הקבלה[סא], שכתם ראשי תבות שלשה הכתרים – כהונה, תורה, מלכות[סב]. כך מובא, כתוב בפרקי אבות שלשה כתרים הם: "כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהם", וראשי התבות של שלשה הכתרים הם כתם. לכן כל מה שאנחנו לומדים על הכתרים, ג הרישין שבכתר[סג], כולם נקראים תיקון הכתם שהוא הכתם עצמו. כתם עצמו הוא כהונה-תורה-מלכות.

זה נושא שלמדנו פעם, הסברנו שהסדר של כהונה-תורה-מלכות הוא של ה-ג רישין, שכתר כהונה כנגד אמונה, כתר תורה כנגד תענוג, וכתר מלכות כנגד רצון. ג הרישין אצלנו הם אמונה-תענוג-רצון, לפי הסדר כהונה-תורה-מלכות, ראשי תיבות כתם.

[האם התרגום של כתם הוא כתר?] לא התרגום, כתם על פי פשט הוא זהב משובח – יש שבעה שמות של זהב – רק שהוא זהב משובח ששייך לכתר, הזהב של הכתר. גם פז הוא זהב משובח. מי זה פז? יוצא מזה שהוא תיקון הברית. פז ראשי תבות של שני הבנים של תמר, שהם תיקון הברית, פרץ וזרח. והגימטריא שלהם יחד היא 585. כמה עולים ער ואונן יחד? גם שם של מישהו חשוב בתורה – שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן[סד].

רמזי ער ואונן

כמה עולים כל הארבע יחד? 962. זה אחד יותר מהמשפחה של אדם הראשון ושל אברהם אבינו. המספר 961, שהוא 31 בריבוע, שוה לאברהם-שרה-יצחק, וגם אדם-חוה-הבל-קין-שת. אלו שתי משפחות בתורה שעולות כך. [מה עם ישמעאל?] הוא לא שייך לשרה, הוא לא במשפחה הזאת. המספר שבא אחריו הוא לז פעמים שם הוי'. זהו סוד שם סג, שהשורש שלו עולה כו והמילוי שלו לז. כאשר לוקחים את המילוי לז ומכפילים אותו בשורש יוצא המספר הזה. מספר זה עולה בגימטריא "לעולם הוי' דברך נצב בשמים"[סה], פסוק שהבעל שם טוב דרש[סו]. חשבתי על איזו גימטריא אחרת, עכשיו אני לא זוכר אותה, אז נעבור הלאה.

עוד פעם, הכל היה לומר שליהודה יש עסק עם רע בגלל שהוא מתקן את הרע. הרע של ער, הבכור שלו, ובאמצעות מסירות הנפש של תמר הוא מתקן את הרע של ער – "ויהי ער בכור יהודה רע". זאת אומרת, בתורה המלה "יהודה" כתובה יחד עם "רע". כתוב "ויהי ער בכור יהודה רע". באמת השם 'יהודה' זה סמוך למלה 'רע' בפסוק זה. כלומר שיהודה צריך להתמודד ולתקן את הרע. יהודה רע בגימטריא זולה 300, כמו "פחד יצחק"[סז] וכו'.

שלמה ואליהו – תיקון הרע

איך לשלמה יש קשר עם פגם הברית? דוד באמת פגם והוא תיקן זאת, אבל לגביו:

שְׁלֹמֹה פָּגַם בְּאֶלֶף נָשִׁים [הוא ממש בסוד האלף, רצה לתקן את כל הרע שבעולם, את כל המושג הזה];

מה לגבי אליהו? איך שייך לאליהו? הוא המלאך הברית.

וְאֵלִיָּהוּ — סוֹד שֵׁם בן כַּנּוֹדָע, וְכַנַ״ל בְּסוֹד בְּהֵמָה, כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה כִּסֵּא לַטּוֹב, שֶׁהוּא סוֹד בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

אליהו בא לבשר את הגאולה בגלל שהוא כנגד הרע, הוא במדרגה הכי נמוכה. לכן מה עושים? איזה כסא עושים בברית? כתוב "כסא אליהו". בברית מילה. עוד פעם, הרע הוא תיקון הרע והכסא שעושים בברית, כל הסוד הזה של כסא הברית, הוא "הרע כסא לטוב". קוראים לזה "כסא של אליהו" בגלל שזהו התיקון שלו[סח] [גם מבשר אותיות בשר] כן, זו ברית בשר.

וְזֶהוּ שֶׁגּוּפוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה [כתוב[סט] שרק אצל אליהו עולה הגוף], שֶׁהַגּוּף — בְּחִינַת הָרַע — נַעֲשָׂה כִּסֵּא לַטּוֹב מַמָּשׁ.

זאת אומרת הוא מגיע ומזכך את המדרגה הכי נמוכה, שהיא הגוף הגשמי ממש, הרע. כתוב שהגוף נקרא "משכא דחויא", כך כתוב בזוהר ומובא בתניא[ע], שזה עור הנחש, הגוף. כתוב שעור אותיות רע.

איך עוד יודעים – עוד רמז מאד חשוב בכתבי האריז"ל שלא הזכרתי קודם – שרע קשור עם ה תתאה שבשם? כתוב בכתבי האריז"ל[עא] ששם הוי' הוא כנגד עצמות-גידים-בשר-עור. זהו אחד מהדברים הכי חשובים כנגד י-ה-ו-ה[עב]. [בכל אבר יש שם הוי'. העצם הוא י, הגידים הם ה הראשונה, הבשר הוא ו והעור הוא ה האחרונה. זה בפרטיות, אבל כל הגוף, כולל העצם והכל, נקרא העור של הנחש. כל גוף האדם כולו, עכשיו לאחר החטא, נקרא "משכא דחויא", שהוא עור הנחש. לגבי העור כתוב בפירוש שעור הוא בחינת רע. עוד פעם, עור אותיות רע בהיפוך. אם כן, זהו גם רמז מאד פשוט בכתבי האריז"ל, שרע כנגד ה תתאה שבשם, בגלל שכתוב בפירוש שעור הוא ה תתאה שבשם ושזה בחינת רע. זהו רמז מאד ברור שרע כנגד ה תתאה.

[בספר תורה של רבי מאיר היה כתוב "כתנות אור" ב-א[עג]] כן, כמו הראה (עם א) לגבי רעה (עם ע). מאיר היינו "מאיר עיני חכמים"[עד].

[למה דוקא הביטוי הזה, עור?] כתוב שעל ידי חטא אדם הראשון הוא החליף את הלבוש שלו, קודם היה לו לבוש זך שנקרא חשמל. היה לו חשמל קודם. הגוף שלו היה בבחינת חשמל ועל ידי החטא הוא קולקל, והלבוש ירד והתחלף בעור. ["כתנות עור" זה עור הנחש?] כן. הנפש הבהמית בכלל. בתניא כתוב שכל הגוף והנפש הבהמית נקראים "משכא דחויא", עור הנחש. זה מופיע בספר כמה פעמים.

מהי ברית מילה? לחתוך את הערלה. כתוב[עה] שהמלה ערלה גם באה מעור, העור הגס. כתוב בפירוש שמה שחותכים בברית מילה הוא העור הגס. הרע הכי גס הוא הערלה, כך מובא בפירוש. מובא שיש עור שכל כך גס וחיצוני שחייבים לכרות אותו, זו הערלה. "יהודה רע" שאמרנו קודם עולה בסדר הפוך עולה ערל, בגלל שיהודה עצמו שוה ל.

עלית אליהו בסערה השמימה

אם כן, מה למדנו עכשיו? ששלשה אלו שבאו בסוף, יהודה שלמה ואליהו, לכולם יש ענין עם הרע, שהרע הוא ענין של הברית.

בזה אנחנו סיימנו, ברוך ה', את שער "הרע כסא לטוב". סיימנו עם כסא של אליהו וברית מילה. על אליהו כתוב שהוא עלה בגוף, בסערה השמימה. הגוף ממש, שזו בחינת ה תתאה שבשם, כמו הרע, הפך את הכל להיות כל כך "מכון לשבתך... הוי"[עו], לגילוי אלקות, שהכל עלה באש.

אליהו הוא השיא, שהוא – כמו שאמרנו – נוסע במהירות האור, הוא עלה השמימה והפך להיות אור, כמו קרן אור. גם הגוף ממש הפך להיות בחינת אור. [איך עושים את זה?] אליהו הנביא יודע לעשות זאת. לכן אליהו הוא גם הכי זריז, כתוב עליו. [קופץ בקפיצה אחת] כן. כתוב שהוא קופץ מסוף העולם ועד סופו בקפיצה אחת ונמצא בכל הבריתות יחד. הוא ממש הפך מעור להיות אור, אבל הוא התחיל מעור, שהוא הגוף.