בע"ה

כינוס ילדים דידן נצח

מוצאי ה טבת סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג[1]

ילדים, היום זה חג. רצו לקחת לרבי שלנו ולנו את הספרים שלו – יש לו אלפי ורבבות ספרים, ורצו לקחת לו אותם – היה משפט, ואפילו הגוים הסכימו שהספרים של הרבי ושלנו. נצחון זה "דידן נצח" – נצחון של הספרים – ולכן יש לנו חג, והיום קונים ספרים חדשים לכולם, כך הרבי אמר. מה שאז רצו לקחת, ח"ו, מהרבי את הספרים שלו, ואחר כך היה נס, שהכל חזר, זה כמו מצוה של "פדיון שבוים" – כך אמר הרבי. פדיון שבוים זה שלפעמים לוקחים יהודי ושמים אותו בבית הסהר, ומבקשים כסף רב עבור שחרורו, והבעל שם טוב ותלמידיו עסקו בכך תמיד יותר מכל מצוה, וכתוב בגמרא שפדיון שבוים זה "מצוה רבה".

אמרנו שבוע שעבר שאנו רוצים כל שבוע לספר סיפורי צדיקים מצדיקים שהיארצייט שלהם באותו שבוע. יש השבוע שני ימי הילולא חשובים – אחד שהסתלק ב-ה' טבת ואביו ב-ז' טבת (שלפני עשרים שנה הרבי אמר שזה יום מסוגל ללכת להתפלל על קברי צדיקים, ולכן כולם עשו זאת). ז' טבת – הילולת רבי צבי, בן הבעל שם טוב (היתה לבעל שם טוב גם בת, הרבה יותר מבוגרת מרבי צבי, ביותר מ-יד שנה, הרבנית אדל – שנקראה הנביאה – והיו לה בנים צדיקים, הרבי ר' ברוך והרבי ר' אפרים). ה' טבת זה יארצייט של הבן של רבי צבי – רבי אהרן. הילולת הבעל שם טוב גם בחג – בשבועות – בנו ב-ז טבת ונכדו ב-ה טבת. כולם היו כמובן צדיקים מאד מאד גדולים. נתחיל לספר שני סיפורים יפים מאד של רבי צבי. יש הרבה סיפורים יפים דווקא במסורת חב"ד על רבי צבי, וגם את נכדו – הפחות מוכר – רבי אהרן מזכיר הצמח-צדק ב"שרש מצות התפלה" בדרך מצותיך. היות שהילולא שלו ב-ה טבת, חג הספרים, והוא מוזכר בספרי חב"ד בדרך מצותיך דווקא, אז יש כאן רמז יפה שאחרי תניא צריך להיות לכל אחד דרך מצותיך (הספר השני בחשיבותו בספרות חב"ד – היום כדאי לכל ילד שאין לו בבית דרך מצותיך לקנותו).

נספר שני סיפורים קצרים על רבי צבי, בן הבעל שם טוב, אבי רבי אהרן:

כשרבי צבי היה ילד קטן לקחו הבעל שם טוב לבקר אצל רב מורה הוראה חשוב. נכנסו לבית הרב הזה, שהיה גם אדם מאד עשיר, והיו לו הרבה כלי כסף וזהב בביתו. הבעל שם טוב שם לב שהילד הקטן, ר' צבי, מסתכל על כל הכלים היפים והיקרים שיש בבית. כשיצאו מהביקור אצל אותו רב הבעל שם טוב אמר לבנו, צבי, שמתי לב שכשאר היינו בבית אותו רב לטשת עין לכל כלי הכסף והזהב ששם – אתה שאלת בלב למה לאבא שלי אין כאלו כלים בבית? שאלת-התלוננת לה' למה אצלנו בבית אין כאלו כלים יקרים? ר' צבי אמר שאכן כן, והבעל שם טוב אמר לו – וזה מוסר השכל חשוב לכל ילד – שאם יהיה לנו כסף, ואם יהיה לך כסף כשתגדל, אז יותר חשוב מקנית כלי כסף וזהב זה להוציא את כל הכסף לפדיון שבוים, ואם נשאר לך קצת כסף צריך לפזר זאת לעוד צדקות. זה סיפור שמסור לנו מהבעל שם טוב הקדוש ובנו רבי צבי, שלימד אותו מה צריך לעשות כשיש כסף. היום הרבי לימד שכשיש כסף לקנות בו גם ספרים – יש בזה גם ממד של פדיון שבוים, ובעיקר כתוב בשו"ע שכאשר קונים ספרים כל ספר הוא גמ"ח להשאיל למי שאין לו. צריך לקנות ספרים מתוך מחשבה שרוצים להשאיל לעוד ילדים שיקראו בספר.

עוד סיפור קטן: פעם אחת כשרבי צבי היה ילד קטן בחיידר, עם עוד ילדים, וכדרך הילדים לפעמים הולכים מכות – אחד החברים הרביץ לרבי צבי. כמובן, כשמקבלים מכות זה כואב ובוכים, כדרך הילדים. אחרי כמה ימים הילדים עשו 'סולחה', אך בנתיים ר' צבי מאד התרגז על הילד שהרביץ לו. זה סיפור מאד נחמד, שמוסר השכל שלו שאפילו שדרך הילדים שלפעמים רבים, צריך להתחנך שאסור להרביץ אף פעם לאף אחד. הסיפור שכעבור כמה ימים הבעל שם טוב עצמו קרא לאותו ילד, שהרביץ לבנו, ואמר לו "רדנצ'יק, למה נתת מכות לבני צבי?!". רדנצ'יק זה בעל פונדק – כמו היום מישהו שיושב בקיוסק – וזה ילד קטן, שלו אין קיוסק ולאביו אין קיוסק, מדוע קרה לו כך? הילד הזה גדל, נעשה בחור ונעשה אבא, והתחיל לעבוד בכל מיני עבודות ולא הצליח בשום עבודה בעולם – בסוף קנה קיוסק ונעשה בעל קיוסק עד סוף ימיו. זה הדבר היחיד בו הצליח כל ימי חייו. הבעל שם טוב ראה שמי שנותן מכות עתידו להיות בעל קיוסק – מי שלא רוצה להיות כזה, כדאי אף פעם לא לתת מכות לאף אחד.

לבן הבעל שם טוב קרא רבי צבי, ולנכד קראו (אחרי הסתלקות הבעש"ט) אהרן. צבי אהרן = משיח, הבא לגאול את עם ישראל (כשמו של הבעל שם טוב עצמו). זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, ונזכה למשיח צדקנו תיכף ומיד ממש, ונפדה את כל השבויים – גם הספרים וגם היהודים.