ב' ניסן ע"א, כפר חב"ד

להצטער בשמחה

בקור בתלמוד תורה

בהתחלה דובר על כך שב' ניסן הוא יום ההילולא של הרבי הרש"ב, שהוא הרבי החמישי (ה) מאדמו"ר הזקן והשביעי (ז) מהבעל שם טוב, כך שנוצרת המלה זה – ענינו "משה נתנבא ב'זה'". והוא נקרא "הרמב"ם של החסידות", בבחינת "ממשה עד משה לא קם כמשה".

כל פעם שאומרים "זה" צריך לחשוב על הרבי הרש"ב, שהוא הרבי ה-זה, זהו זה.

יש ניגון שמכירים מהרבי הרש"ב? כדאי להתחיל עם ניגון. יש ניגון של הרבי הרש"ב שקוראים לו ניגון ההכנה. לאיזה כלי בתורה – יותר פשוט, גם היום – דומה קלרינט? [חליל]. נכון, זה סוג של חליל. [בעל המנגן אמר שעוגב]. תלוי מה זה עוגב, תלוי בדעות. ניגנו ניגון הכנה.

א. נשיא היום – נתנאל בן צוער

נתנאל – נתינת התורה

כולם אמרו היום את ה"נשיא" אחרי התפלה? כולם יודעים שבתחלת חדש ניסן בכל יום צריכים לומר את הנשיא היום. מי הנשיא היום? [נשיא יששכר]. זה השבט, אבל איך קוראים לו? מי שאמר הבקר בתפלה את הנשיא [נתנאל בן צוער]. יפה, מצוין. נכתוב את השם שלו על הלוח ונראה משהו יפה. בחסידות דורשים את המשמעות של כל שם. קודם כל, מה היה מיוחד בשבט יששכר? [שלמדו כל הזמן תורה]. נכון, הם היו תלמידי חכמים, התלמידים הכי טובים, שקדו כל הזמן על התורה. כמו שאנחנו צריכים להיות כאן תלמידי חכמים, הם הכי שקדו על התורה. הנשיא הוא הראש של השבט, ולכן צריך להיות בתוך השם שלו איזה רמז, סוד, איך זוכים לכתר תורה. כל הילדים צריכים לזכות לכתר תורה. מה הכוונה? מי שלומד הרבה תורה, ולומד "לשמה", לשם שמים, ה' נותן לו כתר של תורה. כך אומרים חז"ל. מי שזכה הכי הרבה לקבל את הכתר של התורה הוא שבט יששכר, ולנשיא קוראים נתנאל בן צוער. צריך להיות משהו בשם שרומז איך זוכים ללמוד תורה. צריך כמובן לרצות, וללמוד, אבל איך זוכים? למה רומזת המלה צוער? זה שם אביו.

כשלומדים חסידות על שמות ואומרים שמישהו הוא הבן של מישהו אחר, איך מפרשים? שהאבא הוא הסבה. קודם יש את האבא, והוא מוליד את הבן, יש סיבה ואז תוצאה – הבן התוצאה והאבא הסבה. הסבה באה קודם, ואחר כך מוליד את הבן-התוצאה. התוצאה היא נתנאל, ומה פירוש נתנאל? [נתן-אל]. איזו ברכה אומרים בבקר שה' נותן? מה ה' נותן? [נותן לשכוי בינה]. נכון, זה בינה, ומה אחר כך? "נותן התורה". מה ה' נותן? תורה. איך קוראים לשבועות? מה הא-ל נותן? שבועות הוא "זמן מתן תורתנו" – מדגישים את המתן, הנתינה.

בן צוער – להצטער בשמחה

התוצאה עצמה, שה' נותן את התורה רמוזה בשם נתנאל, נתן אל. ומה הפירוש של צוער? לאיזה מלה האותיות דומות? [צער, עצוב]. חושבים שצער הוא להיות עצוב, אבל עצבות אינה דבר חיובי. מה הכוונה שאדם מצטער? לא חייבים צער על משהו עצוב. אם אדם רוצה משהו חזק והוא עובד קשה – הוא גם מצטער, אבל הוא מצטער מתוך שמחה ואפילו מתוך כיף. הוא רוצה את התוצאה מאד חזק.

מי זוכה שה' נותן לו את התורה? בשביל לזכות שה' יתן את התורה צריך לעבוד מאד קשה, להתייגע על התורה, להצטער על התורה. מישהו זוכר מהי "דרכה של תורה" בפרקי אבות? כתוב שם "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא"[א]. למי שאוהב את התורה לא אכפת לו בכלל מכל מיני דברים גשמיים. הוא לא שם לב לאוכל. צריך לאכול בריא, אבל לא שיש לו כיף באוכל. מה הכיף שלו? ללמוד תורה. מי שאוהב את התורה עד כדי כך, בשביל ללמוד תורה בכיף הוא מוכן להצטער בדברים אחרים.

נשיא יששכר – "לפום צערא אגרא"

יש עוד מאמר חז"ל בפרקי אבות: "לפום צערא אגרא", בטוי בארמית. הרבי היה אומר להרבה אנשים, בפרט לתלמידי חכמים, את המשפט הזה – "לפום צערא אגרא"[ב]. מה פירוש המלה "פומא" בארמית? פה. אם כן, "לפום" היינו "לפי" – לפי הצער השכר. למי יש שכר? לאיזה שבט יש שכר בשם שלו? [יששכר]. יששכר פירושו יש שכר[ג]. למי יש שכר? "לפום צערא", למי שמצטער על הדבר באופן חיובי מגיע השכר[ד]. מי שעובד יפה מגיע לו שכר. על מה צריך לעבוד קשה? על תורה מתוך כיף. לפום צערא אגרא – לפי הצער השכר. יששכר, יש שכר, זהו שם השבט. יצא לנו מזה ש"נתנאל בן צוער" היינו שה' נותן את התורה למי שכל כך אוהב את התורה עד שמוכן להצטער עליה, לא עצוב אלא שמח.

בן צוער – להיות צעיר

נשאל עוד שאלה: איזו מלה נוספת אפשר לעשות מהשרש צער, שאין בכך שום צער? אתם זקנים או צעירים? צעיר הוא מאותו שרש של צער. למי ה' נותן? למי שהוא צעיר. יש ווארט, פתגם, של חסידים שאומרים שחסיד הוא תמיד צעיר, אף פעם לא זקן. מה רוצים לומר? למה חסיד הוא תמיד צעיר? מה יש לצעירים שהרבה פעמים אין לזקנים? יש לצעירים הרבה אנרגיה. יודעים מה זה אנרגיה? כח. הרבה חשק. לפעמים כשאדם מזדקן הוא קצת מאבד את החשק. לכן חסידים אף פעם לא מזדקנים, כי חסיד כל הזמן מלא חשק. כל הזמן הוא בחור צעיר.

בין האבות, אברהם יצחק ויעקב, אחד נקרא צעיר – מי הצעיר בין האבות? [יעקב]. מישהו זוכר מה הפסוק? כשהוא נולד, ואפילו לפני שהוא נולד, כשעדיין היה בבטן. מי האמא של יעקב? [רבקה]. ומה היה לה בבטן? [תאומים]. הם היו שם בשלום? [לא]. נכון, בגלל שאחד צדיק ואחד רשע, והם רבו שם, התרוצצו בתוך הבטן. מה רבקה חשבה? [שיש לה אחד מבולבל]. שזה לא בסדר, אחד שרוצה לצאת לבית כנסת וכשעברה על בית עבודה זרה גם רוצה לצאת. היא התבלבלה. מה היא עשתה? הלכה לדרוש את ה'. מה ה' אמר לה? ["שני גוים בבטנך"]. ומה הבטוי? מי יעבוד את מי? ["רב יעבֹד צעיר"]. איך קוראים לגדול, לעשו? ["רב"]. כתוב "ורב יעבד צעיר", שהגדול יעבוד את הצעיר. אז מי הצעיר כאן? יעקב.

מכל הכתרים, בין האבות, מי זכה בכתר תורה? יעקב הוא כתר תורה. מי שרוצה כתר תורה צריך כל הזמן להיות צעיר, נקרא צעיר עוד לפני שנולד ומזה אפשר ללמוד על כל חייו, שתמיד היה צעיר. הכל נמצא בתוך השם "נתנאל בן צוער". ככה בחסידות מתבוננים, חושבים ומבינים מה רומז השם. היום צריך באופן מיוחד לחשוב על נתנאל בן צוער, שה' נותן את התורה למי שמצטער עליה – שלומד קשה, חזק – וגם למי שכל הזמן נשאר צעיר. שכל הזמן יש לו המון המון חשק ללמוד תורה. ככה שיהיה לכולנו.

ב. כל יהודי יהלום

לא מתעייפים מלספור יהלומים

נלמד עוד משהו יפה: יש סיפור של הרבי הרש"ב שנקודת הסיפור היא שהוא אמר פתגם יפה, שכל יהודי הוא יהלום. מה האבן הכי יקרה שיש בעולם, הדבר שעולה הכי הרבה כסף בעולם, בגשמיות? יהלום. מה יותר יקר? אם יש לי משהו בגודל כזה מזהב טהור או יהלום, מה יותר יקר? [יהלום]. אז הוא יותר יקר מזהב, יותר יקר מהכל, אין אבן יקרה יותר מיהלום. הרבי הרש"ב אמר שכל יהודי הוא יהלום, וגם הרבי היה אומר כך כל הזמן. מה הרבי היה עושה כל יום ראשון? [מחלק דולרים]. כמה שעות הוא עשה את זה? הרבה שעות, הרבה זמן. זה היה כדאי לו כל כך הרבה זמן? הוא עמד שם הרבה שעות לחלק דולרים, בשביל מה הוא עשה את זה? בגלל שהוא אוהב יהודים[ה], והוא היה אומר שזה כמו אחד שסופר יהלומים, הוא לא מתעייף מלספור. אמרנו שצעיר הוא אחד שלא מתעייף, תמיד עם חשק, עם כח. כך יעקב תמיד נשאר צעיר וכך הרבי היה מחלק דולרים כל הזמן, כי כל יהודי הוא יהלום. הווארט הוא שכל יהודי יהלום, כמו אחד שיש לו יהלומים והוא סופר אותם כל הזמן, כי הם יקרים לו.

נמחק את הלוח ונעשה עוד תרגיל: יש משהו בב' ניסן שצריכים לחשוב על אהבת ישראל, איך כל יהודי בעולם הוא הדבר הכי יקר שיש בעולם. בתורה כותבים "יהלֹם", בלי ו. נכתוב – כל יהודי יהלם – זה המשפט. נעשה חשבון גימטריא, איך אני רואה באמת שהמשפט נכון. אני רוצה להראות על פי הגימטריא של המשפט שהוא נכון. לומדים כאן איך לחשב, נכון? כמה שוה כל? [50]. כמה שוה יהודי? [35]. כמה ביחד? [85]. כמה שוה יהלם? [85]. אז מה יש במשפט הזה? ש-כל יהודי באמת שוה יהלם, כי כל יהודי עולה 85 וגם יהלם עולה 85.

עוד יותר, כשמתבוננים בדבר כזה, ש-כל יהודי שוה יהלם, אפשר לראות ששתי המלים הן בתוך היהלם. הרי כל הוא 50 ו-יהודי 35. איפה יש 35 בתוך יהלם? לה. זו נקראת התבוננות פרטית. בחב"ד הרבי הרש"ב, מאדמו"ר הזקן, אמרו שצריכים להתבונן התבוננות פרטית, לא התבוננות כללית. אם אני אומר ש"כל יהודי" שוה "יהלם" זו התבוננות כללית. אני רוצה התבוננות פרטית, בתוך ה-יהלם יש יהודי, לה, ויש גם כל, י-ם. ה-יהודי הוא בצדדי המלה יהלם או באמצע? [באמצע]. זה הלב של היהלם. יהודי הוא לא סתם יהלם, אלא הלב של היהלם. בחוץ יש י-ם, כמה זה בגימטריא? [50]. איזו מלה זו? כל. כלומר שהכולל, זה שכל יהודי הוא יהלם הוא ה"כל", אבל היהודי הוא הלב של היהלם. זו משוואה מאד יפה.

אולי אחר כך תקדישו אחד השיעורים כאן לספר את הסיפור של עשיר אחד שקצת זלזל בכך שהרבי מקדיש כל כך הרבה זמן ליהודים הפשוטים, והוא היה יהלומן. אז הרבי הרש"ב אמר לו כמו שאתה מבין ביהלומים, כך אני מבין ביהודים.

מתנות לאביונים – לתת את היקר ליהלם

מה המשפט הכי חשוב במגלת אסתר שקראנו לפני שבועיים, וגם אומרים אותו בכל מוצאי שבת? ["ליהודים היתה וגו'"]. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששֹן ויקר". מה הן ארבע המצוות של פורים? בפורים יש ארבע מצוות מיוחדות שכנגד ארבע המלים האלו. חז"ל[ו] אומרים "'אורה' זו תורה". מה התורה של פורים? המצוה לקרוא את המגלה; מה היא ה"שמחה" של פורים? הסעודה; מה ה"ששֹן" ("זו מילה")? כתוב שזה משלוח מנות; ומה ה"יקר"? מתנות לאביונים.

מה הרמב"ם (הזכרנו אותו, כי הרבי הרש"ב הוא "הרמב"ם של החסידות") אומר שהמצוה הכי שמחה בפורים? סעודה היא הפשט, אבל הרמב"ם מחדש חידוש – מה הכי שמח? [מתנות לאביונים]. מתנות לאביונים נותנים לכל היהודים הפשוטים, האביונים, ו"כל הפושט יד נותנים לו" בלי להסתכל. למה? כי כל יהודי הוא כל כך יקר, הוא יהלם, שמגיע לו הכל. זה ה"ויקר".

מה הדבר אומר לנו היום? שכל יהודי הוא הדבר הכי יקר בעולם, וממילא מגיע לו הכל, ולכן נותנים בלי הגבלה, בשופי, לכל יהודי, כל מי שפושט ידו נותנים לו. את זה צריכים ללמוד לכל השנה. השמחה הכי גדולה לי היא שאני זוכה להבין שכל יהודי הוא יהלם, הוא הכי יקר, וממילא מגיע לו הכל. מה אנחנו רוצים שה' יתן לנו? גאולה, משיח. משיח גם יגלה תורה חדשה. מבקשים שה' יתן לנו את זה, וצריכים גם בכיף להצטער בשביל זה, אבל עם ישראל כל הזמן מצטער בשביל זה, וכבר מגיע לו, כי הוא כל כך יקר. כל יהודי הוא יקר, וודאי שעם ישראל הוא הכי יקר בעולם, ומגיע לו משיח וגאולה תיכף ומיד ממש.

שרו "ממצרים גאלתנו".

מישהו זוכר בסידור איפה אומרים "ממצרים גאלתנו"? אומרים זאת כל בקר. עוד מעט, אולי בשנה הבאה תגידו – בין קריאת שמע לבין שמו"ע אומרים משפט זה, כל יום. אומרים "אמת ממצרים גאלתנו הוי' אלהינו ומבית עבדים פדיתנו". זה דבר שכל יום צריכים לומר, במיוחד בחדש ניסן. שיהיה חג כשר שמח, ושיהיה משיח נאו.