נועם אלימלך שופטים / ואני תפלה

כתב הנועם אלימלך: או יאמר שופטים כו' דהנה יש שני צדיקים יש צדיק שיוכל לפעול הכל על ידי דבורו הקדוש ואינו צריך כל כך לזעוק ולהתפלל כי דבורו עושה רושם ויכול לעכב הדינים שלא יבואו כלל. ויש צדיק שאינו במדרגה זו וצריך להתפלל ולזעוק להשם יתברך עד שישמע השם יתברך את תפילתו. וזהו עיני ד' אל צדיקים ואזניו אל שועתם כי העינים הם למעלה מאזנים כידוע. והצדיק אשר הגיע אל מדריגה העליונה עד שהשם יתברך משגיח עליו בעין פקיחא אזי נפעול הכל על ידי השגחה הזאת שהשם יתברך משגיח על דבורו ותנועותיו. וזהו ואני תפילה והצדיק שהוא למטה ממדריגה זו צריך שועה ותפלה וזהו עיני ד' כו' רמז לשני מדריגות הנ"ל. וזהו שופטים כו' תתן לך כו' לשבטיך רוצה לומר שתתן שופטים כאלו אשר יכולים לעכב הדינים שלא יבואו כלל בכל שעריך דהעולם הוא של הצדיק כדאיתא שהשם יתברך היה נמלך עם נשמת הצדיקים במעשה בראשית וזהו לשבטיך רמז שיכולים לעכב שבט הדין.

צדיק עליון וצדיק תחתון

כמו בהרבה תורות, הנועם אלימלך מדבר כאן על שני סוגי צדיקים, ויש לומר שהם "צדיק וטוב לו, צדיק גמור", "צדיק עליון", לעומת "צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור", "צדיק תחתון" (רע היינו למטה בארמית, כמו 'מלרע'), ומקבילים גם לצדיק ובעל תשובה.

ה"צדיק וטוב לו" פועל בעצם דבורו הטוב, שאומר דברים טובים על ישראל ("דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו"). עצם מציאותו היא תפלה, "ואני תפלה" – תפלה תמידית כ"עבודה שבלב"[א] אע"פ שאינה תפלה מפורשת. עליו נאמר "עיני הוי' אל צדיקים"[ב], עיני הוי' = עליון (צדיק עליון) – ה' משגיח על כל דבוריו ותנועותיו, וכמו שאמרו צדיקים על רבי אלימלך עצמו שקיים "כל עצמותי תאמרנה הוי' מי כמוך" עד שכל פמליא של מעלה היו יורדים לראות את הזזת האצבע שלו... "עיני הוי'" – שרש העינים והראיה הוא בספירת החכמה, שייך לצדיק מעיקרו. על צדיק כזה מדבר הנועם אלימלך גם בתורה הבאה, על הפסוק "כי יפלא ממך דבר למשפט... בין דין לדין" – צדיק פלאי העושה פלא בדבורו, ממתיק הדינים מעל ישראל וממשיך דין על הרשעים, והוא עולה ומגיע עד לשרשו בכסא הכבוד, "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'" (כיחזקאל שנקרא "בן אדם" וראה במרכבה "דמות כמראה אדם", דהיינו שרש נשמתו-הוא). לצדיק עליון יש "דעת עליון", הכרת האמת שלמעלה היש ולמטה האין, וכל עבודתו להמשיך מלמעלה למטה, על ידי תורה לשמה ויחודים עליונים, וכך פועל הכל לטובה במציאות התחתונה.

לעומתו, ה"צדיק ורע לו" חש את המציאות התחתונה וזקוק תמיד לתפלה ושועה מפורשת אל השי"ת. המודעות שלו היא של "דעת תחתון" (למטה היש ולמעלה אין), והוא בתנועה של תפלה מלמטה למעלה. עליו נאמר "ואזניו אל שועתם" – שרש האזנים והשמיעה בבינה. זהו בעל התשובה, הזועק תמיד לה', תשובה שייכת לבינה, "ולבבו יבין ושב". ורמז: שועתם = שפלות (שפלות הצדיק החש עצמו מרוחק, למטה) = עת רצון (שתתקבל שועתו).

מאזנים מעוינים

"עיני ה'... ואזניו" – עינים לשון עיון, "מאזנים מעוינים" בלשון חז"ל[ג], וכן אזנים לשון מאזנים, מאוזָן בלשוננו. הכל שייך ל"מתקלא" (מאזנים שבהם שוקלים), סוד עולם התיקון שבו "אשגחן אפין באפין". הצדיק עליון הוא 'מעוין', "פנים אל פנים", משגיח תמיד בפני ה' וה' משגיח תמיד בפניו[ד]. ואילו הצדיק תחתון, צדיק ורע לו, הוא אדם המאוזן בכל מחשבותיו, דבוריו ומעשיו. הצדיק המעוין ממשיך בני וחיי לעולם, סוד "מאור עינים", והצדיק המאוזן ממשיך מזוני לעולם, ודוק.

וברמז: עינים אזנים = 288 = רפח, בירור רפ"ח ניצוצין על ידי הצדיק. והנה צדיק = 204, ובחכמת החשבון 204 ברבוע = 288 במשולש (כמו היחס בין המספרים 35 ו-49 בסוד ספירת העומר).

יגדיל תורה ויאדיר

וזהו ה' חפץ למען צדקו כו' רוצה לומר כל מה שחפץ ד' לעשות הן רחמים והן דין ח"ו הוא הכל למען צדקו שרוצה לעשות צדקות דהיינו שמעכב הדינים על ידי הצדיק והוא צדקה לעולם ולצדיק כי צריך לעלות במדריגה גדולה. וזהו יגדיל תורה כו' וזהו שבטיך ומשענתך פירוש שבטיך רוצה לומר הדינים. ומשענתך פירוש הצדיקים המעכבים אותם והם למשענת לנו שלא יבואו המה ינחמוני וק"ל.

"הוי' חפץ למען צדקו" – גם הרחמים וגם הדינים הם "למען צדקו", כדי לעשות צדקה. חפץ ה', פנימיות רצונו, בעשותו דין, הוא שהצדיק יעכב ויבטל-ימתיק את הדין. "יגדיל תורה" – ה' רוצה שהצדיק יעלה למדרגה גדולה על ידי תורה לשמה, ויזכה להיות "אדיר" (בחינת משיח). ורמז: הוי' חפץ = צדיק, פנימיות רצון ה' מתגלה ע"י הצדיק, וכן נאמר על המשיח (הנקרא "אדיר"[ה]), "וחפץ הוי' בידו יצלח"[ו].

"ויאדיר" שייך ל"אדיר וחזק"[ז] נוטריקון אחד (כאשר חזק נכנס בתוך אדיר), כאשר ה-ד של אדיר, היא ד רבתי ד-אחד הרומזת לדין – המתקת הדין על ידי הצדיק המביא את הכל לאחדות, מגלה שהכל טוב ורחמים גמורים.