גלגולי־תיקוני רשב'י: משה רבינו, אחיה השילוני ויותם מלך יהודה

ב. גלגולי־תיקוני רשב"י: משה רבינו, אחיה השילוני ויותם מלך יהודה

שרשי רשב"י – משה רבינו, אחיה השילוני ויותם מלך יהודה

[לג בעמר שוה משה] אם כבר הזכרנו את הזיקה של רשב"י למשה רבינו, למי עוד הוא שייך? יש כמה שמועות באריז"ל מיהו רשב"י. בכמה מקומות הוא כותב שעיקר גלגול משה רבינו – בין התנאים ובכלל – הוא רשב"י. יש משה רבינו ויש רשב"י ויש "עד דרא דמלכא משיחא" – זה הלשון, ש"עד דרא דמלכא משיחא" לא יהיה עוד כמותו (וכדורו, דור דעה, כמו דורו של משה רבינו). יתכן מאד ש"דרא דמלכא משיחא" כבר מתחיל מהבעל שם טוב (שאז התחיל להתקיים "כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו'"). בכל אופן, כך האריז"ל כותב – יש משה רבינו (ודורו), יש רשב"י (ודורו), ולא תהיה כזאת תופעה עוד עד דרא דמלכא משיחא[9].

מי עוד שייך לרשב"י? שרנו קודם שמקומו של רשב"י עם אחיה השילוני. כתוב שרשב"י הוא גלגול של אחיה השילוני (כמו שכתוב שהוא גלגול של משה רבינו).

יש עוד מישהו שכתוב בגמרא[10] שיש לו זיקה לרשב"י – יותם מלך יהודה, המלך היחיד בין המלכים ש"אין בו דופי".

תיקון יותם – תיקון הבמות

אבל, אפילו שיותם כזה מלך מושלם, שאין בו דופי – יותם מלשון תם ושלם – בכל אופן גם עליו, כמו על שאר המלכים הצדיקים (היו עוד כמה), כתוב שהבמות לא סרו בימיו[11]. עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות – הוא לא הצליח לבער את הבמות. הצבור היה כל כך מושקע בבמות – הן היו לשם שמים, אך הן אסורות כשיש בית מקדש – והעם המשיכו לעבוד את ה', לדעתם, בבמות. זה איסור גמור, והמלך הצדיק לא הצליח לבער את הבמות.

לכן, אומר האריז"ל, מצד אחד רשב"י הוא גלגול יותם ויותם גם משלים אותו – יחד עם יותם הוא יכול לפטור את כל העולם כולו, מיום שנברא העולם עד משיח – ובכל אופן, לגבי יותם האריז"ל אומר שרשב"י חזר לעשות את התיקון שלו. יש משהו בזהר הקדוש – בלימוד הקבלה, ובדורנו בלימוד באופן "דיתפרנסון מיניה" (בכך תלויה ביאת משיח) היינו דא"ח – שהוא תיקון גדול של יותם מלך יהודה, תיקון במות יחיד. צריך להתבונן מה זה. רשב"י צריך לתקן את אותו מלך בין המלכים שכתוב שאין בו דופי.

תיקון אחיה – תיקון החתימה על ממלכת ירבעם

מה לגבי אחיה השילוני? האריז"ל אומר בפירוש שכמה שאחיה השילוני גדול, ורשב"י מאחל לעצמו להיות במקומו[12], והוא מאותו שרש וגלגול שלו – עדיין רשב"י בא לתקן אותו. מה עשה אחיה שצריך תיקון? אחיה נתן גושפנקא לירבעם בן נבט, שבלי ידיעתו כללה גם את מה שאחר כך הוא עשה עגלים ועבד עבודה זרה והסיר את העם מעבודת המקדש.

ידוע שהמלך הכי רשע הוא ירבעם, ש"חטא והחטיא את הרבים", בדיוק ההיפך מ"מצדיקי הרבים" (אם "מצדיקי הרבים" הם כמו כוכבים מאירים ברקיע השמים אז מחטיאי הרבים, וירבעם בראשם, הם כמו חורים שחורים, כוכבים ש'מתו', ואצלם מתקיים לגריעותא "בלע המות לנצח", וד"ל). מי שחתם עליו הוא לא פחות ולא יותר מאחיה השילוני – הרבי של אליהו הנביא, הרבי של הרבי של אלישע הנביא (אלישע – יש מאין = השילוני, הוא כבר נמצא רמוז בשם מקומו של רב רבו). כידוע, יש שלישיה – אחיה, אליהו, אלישע – שנקראים 'סדר', כמו אברהם-יצחק-יעקב. מצד אחד אחיה הוא גדול-גדול, הוא גם הרבי של הבעל שם טוב – קשר בין רשב"י לבעל שם טוב – מצד שני הוא צריך תיקון והאריז"ל אומר שרשב"י בא לתקן אותו.

'תיקון' משה – גילוי פנימיות התורה

אם כן, יש כאן שלשה שרשים של רשב"י – של היום, ל"ג בעומר. השרש הראשון הוא משה רבינו. האריז"ל לא אומר שיש איזו בעיה במשה רבינו שרשב"י צריך לתקן. בכל אופן, אנחנו יודעים שעד רשב"י לא נתנה רשות לאף אחד בעולם – אף נביא ואף גדול בישראל – לגלות את הנסתרות של התורה. רק לרשב"י הותר לגלות את הממד הפנימי של התורה, "נשמתא דאורייתא".

פשיטא שאם ממשה רבינו קבלנו בגלוי רק את הנגלה של התורה, "גופא דאורייתא", ובא רשב"י והוא הראשון שקבל רשות לדבר עם תלמידיו ואחר כך גם בא בכתוב (יש דעות שונות כמה זמן לקח מהילולא דרשב"י, היום, עד שהתחילו לכתוב את הדברים – לפי בעל סדר הדורות לא היה מיד – אבל הכל כתוב בשם רשב"י ותלמידיו), יש פה תיקון של משה רבינו. משה רבינו היה ראש ישיבה גדול, שלימד נגלה, והתיקון שלו הוא שיבוא מישהו, רבי, ויגלה את הממד הפנימי של הדברים, וגם יחבר את הנסתר עם הנגלה.

גילוי סודות התורה על ידי נשמה דאור מקיף

רשב"י קרא על עצמו את הפסוק "הולך רכיל מגלה סוד". גם על זה יש דרוש של האר"י הקדוש, שיש שני סוגי נשמות – נשמות שהן בבחינת אור מקיף ונשמות שהן בבחינת אור פנימי. הוא לא כותב זאת, אבל הענין קשור לכך שיש שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם. הרועים – שהגדול שבהם הוא משה רבינו, רעיא מהימנא – הם בעצם אור פנימי. והנשמה של הנסיכים – שמונה, יותר משבעה, אין סוף שלמעלה משלמות הטבע, והגדול שבהם הוא משיח – שייכת בעיקר לאור מקיף.

אומר האריז"ל^ח שרשב"י הוא נשמה דאור מקיף. מה היחוד של נשמה דאור מקיף? מה האופי שלה? הוא אומר שמי שיש לו נשמה דאור מקיף, הגם שהוא מגלה סודות ורזין דרזין דאורייתא, אף אחד לא מבין אותו, חוץ מיחידי סגולה שבאמת ראויים להבין אותו.

הרי יש כללים, יש פרק "אין דורשין" – פרק של הגמרא, גם נגלה – ויש בו תנאים חמורים, שנפסקו ברמב"ם, למי ראוי ללמד מעשה בראשית ומעשה מרכבה. אז איך רשב"י מגלה זאת לכולם? אומר האריז"ל שאין בעיה. מצד אחד הוא אכן קורא על עצמו "הולך רכיל מגלה סוד", אבל מה שהוא מגלה נשאר סוד כי הוא נשמה דאור מקיף, כך כותב האריז"ל.

לימוד נגלה שבתורה על ידי נשמה דאור פנימי

אם הנשמה היא נשמה דאור פנימי, מה שהוא מגלה הוא מגלה וכולם מבינים בדיוק מה שהוא מתכוון. מי שמלמד נגלה חייב להיות נשמה של אור פנימי, שיבינו אותו עד הסוף, שלא תהיה שום אי-הבנה בהלכה – נגלה הוא הלכה, הלכה למעשה.

מי ששייך לנגלה חייב להיות נשמה דאור פנימי, חייב להיות רועה ומפרנס בבחינת מזון פנימי – האור צריך להאכל ולהתעכל היטב, להקלט בכל האברים. צריך "ואכלת ושבעת", לאכול ולשתות, והשתיה מחלקת את המזון שיבלע היטב בכל האברים. אם אדם אוכל ולא שותה כתוב ש"אכילתו דם", האוכל לא נבלע. צריך לאכול נכון ולשתות, ולכן הנשמה שמזינה ורועה את הצבור צריכה להיות נשמה של אור פנימי.

הסודות – הגם שאינם מובנים – פועלים בעולם

אבל, אומר האר"י, רשב"י – הוא גם בעל נגלה, בכל המשנה, בכל התלמוד, אבל היחוד שלו שחוגגים היום הוא הפנימיות שלו – הוא אור מקיף. לכן הותר לו לגלות סודות, כי גם לאחר שמגלה אותם נשארים סודות. איך הבעל שם טוב קרא לכח גילוי הסודות שלו? כשהוא מגלה סודות הוא פועל פעולה אדירה, אף שרובם ככולם לא מבינים אותו, ובטוח לא מגיעים לסוף דעתו.

למה צריכים זאת? למה זה טוב? עושה תיקון גדול בכל העולם, מזכך את המציאות, מכין את העולם להיות דירה לו יתברך, שיוכל לבוא משיח, וגם ממשיך ברכה בגשמיות וברוחניות. כשהיתה בצורת, אין גשם, רשב"י רק פתח ודרש על הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" – אנחנו שיושבים יחד – ומיד ירד גשם (והרמז: גשם = "הנה מה טוב ומה נעים"![13]). לא משנה אם מבינים עד הסוף או לא מבינים בכלל – יש פעולה חשובה וגדולה ביותר.

מדרש "יהי אור" – גילוי האור המקיף

אמרנו שהשם המקורי של ספר הזהר הוא מדרש "יהי אור". כתוב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", וכתוב בזהר של רשב"י שה"יהי אור" הראשון – המאמר הראשון, המאמר הפתוח והמפורש הראשון, "יהי אור" – הוא לא מה שכתוב אחריו "ויהי אור". הרבה פעמים כתוב ש"יהי אור" הוא אור ישר ו"ויהי אור" הוא אור חוזר, אבל יש גם פעמים שכתוב ש"יהי אור" הוא אור מקיף ו"ויהי אור" הוא אור פנימי.

לפי מה שאמרנו כעת, "יהי אור" הוא אור של נסתר – הממד הפנימי של התורה, "נשמתא דאורייתא", ה'תיקון' שרשב"י עושה על משה רבינו – ו"ויהי אור" הוא אור פנימי (של רשב"י בנגלה דאורייתא, במשנה וכו' – "יהי אור ויהי אור" עולה "נעשה אדם", וכמו ששרנו בשבחו של רשב"י "'נעשה אדם' נאמר בעבורך"). האריז"ל אומר ש"יהי אור" הוא שרש נשמת רשב"י, אור מקיף, לכן יכול בלי פחד וחשש לגלות בשופי רזין ורזין דרזין דאורייתא. אחר כך "ויהי אור" – צריכים גם נגלה, פנימיות, שיהיה מובן לגמרי, הלכה למעשה, "הליכות עולם לו", "אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'" (יש לומר בנוסח הברכה שמברכים לפני זמן מתן תורתנו, "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות"[14], ד"שמחה" היא גילוי אור מקיף ואילו "פנימיות" היא גילוי אור פנימי – "יהי אור ויהי אור").

כל התיקונים מכח גלגול-תיקון משה

צריך לומר עוד יותר, שמכח גילוי פנימיות התורה של רשב"י, "יהי אור" – שהוא בעצם התיקון שהוא עושה על משה רבינו, בכך הוא גם מתקן את שני האחרים. אמרנו שהוא צריך לתקן את אחיה השילוני ואת יותם מלך יהודה, שנים גדולים מאד.

התיקון של אחיה השילוני היום מובן ופשוט וגם מוסבר אצלנו בכמה מקומות. החטא של אחיה הוא חטא של רב גדול, נביא גדול, שחותם בלי הבחן, בלי בקורת – נותן אישור לממסד הקיים, חותם על ממלכת ישראל, חותם על מדינת ישראל – מה שלא יהיה. חותם על מגלת העצמאות, הוא אומר דבר טוב, אחרי אלפים שנה היהודים חוזרים לארץ ישראל, אז ראוי לחתום על זה – דבר גדול מאד. הוא לא שם לב שתצא מזה עבודה זרה – נחשב לו חטא.

יש משהו אחר שכתוב על אחיה השילוני, שקרע את הממלכה – אבל זו היתה נבואה מאת ה', לא החתימה על ירבעם. נבואת קריעת הממלכות היא לא חטא שלו – גם אותה הוא צריך לחזור לתקן, שהוא עצמו יחזור לאחות (לשון אחיה) את הקרע שהוא עשה בממלכות, לחבר את השמאל והימין ("משמאל ומימין על ישראל שלום"). יש מה שהוא חתם על ירבעם, וזה החטא שלו אותו צריך רשב"י לתקן.

רשב"י מתקן זאת, שוב, מכח שהוא גלגול של משה רבינו. כל התיקונים שלו הם מכח היותו גלגול משה רבינו, ובכך גופא יש לו יתרון על משה, כמו שהוא אומר שמשה רבינו "לא ידע כי קרן אור פניו" – שהוא זכה לקרני הוד – ואני כן יודע. כנראה למשה יש קרני הוד שהם הוד אחד, ומה שיש לרשב"י, שיודע שקורן, הוא הוד שבהוד, ל"ג בעומר. כל מה שהוא מתקן, גם את אחיה וגם את יותם, בא מכח היותו גלגול משה.

עבודת הבמות – במה אישית לכל אחד באינטרנט

אמרנו שהתיקון של אחיה הוא התיקון של רב גדול, גדול הדור ממש, שחותם על המדינה. צריך לתקן זאת עם נשמתא דאורייתא. מה התיקון השני? התיקון של יותם. יותם משתדל להיות מאה אחוז בסדר, אבל הוא לא יכול לשרש את מה שהעם שקוע בו מדורי דורות ולא יכול להשתחרר ממנו – שהוא מקריב בבמות יחיד. גם יאשיהו המלך – יש הרבה זיקה בין ל"ג בעומר ליאשיהו, הרי יאשיהו שוה "הוד שבהוד", כמו מנחם-מענדל. הוא היה ראוי להיות מלך המשיח, עליו קונן ירמיהו הנביא "רוח אפינו משיח הוי' נלכד וגו'". גם אצלו כתוב שלא הצליח להסיר את הבמות – אף מלך צדיק לא הצליח, גם לא יותם, יאשיהו וחזקיהו.

מה המשמעות היום של חתימה על ירבעם אנחנו מבינים. מה הפירוש היום לכך שאי אפשר להוציא מהעם את עבודת הבמות? כתוב "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" – "אל תקרי 'בַמֶה' אלא 'בָמָה'". לפני התפלה, כל עוד נשמתו לא התפשטה ברמ"ח אבריו והיא נמצאת רק "באפו" (גם מלשון חרון אף) אדם נחשב במה, ישות, חמץ בפסח. מהי במת יחיד? יש נגע שהולך ומחמיר מדי יום ביומו, שכל יחיד, כל אחד ואחד, בונה לעצמו במה. זו נקראת במת יחיד – לכל יחיד יש במה, יש לו דף בפייסבוק. יותר מזה, יש לו אתר, יש לו כמה אתרים. מהי במה? אתר. היום כל העולם הוא וירטואלי, היום דור ועולם שמלא במות – כל אחד עם הבמה שלו, שהוא מקריב עליה מה שהוא רוצה להקריב, מפרסם את עצמו. מהו בית המקדש? שיש רק במה אחת. לא שכל אחד לא יתפלל ויעבוד את ה' בבית שלו, אבל שלא יעשה מעצמו במה (בזמן איסור הבמות, כלומר בזמן שיש רבי בישראל, וכמו שיתבאר).

תיקון יותם על ידי התקשרות לרבי ותיקון אחיה על ידי ספר הזהר

איך אפשר לתקן את הדבר הזה בדור שלנו, שלכל אחד יש את הבמה הזו? האריז"ל אומר שלשם כך בא רשב"י לתקן את יותם, אותו מלך שאין בו דופי חוץ מהענין של הבמות. קודם כל, במה היא ישות – כך כתוב בחסידות. מביאים את הפסוק והפירוש הזה דווקא במאמר החתונה, לפני שמתחתנים, כאשר החתן והכלה באים לבנות בית נאמן בישראל, מקדש מעט, לא במת יחיד. איך מתקנים זאת? על ידי התקשרות לרבי. נחזור למה שאמרנו שהאות של ל"ג בעומר בפסוק "והמשכלים יזהרו" היא ה-י של רבי, הרבי שנמצא בתוך "הרבים".

יש את ספר הזהר, חכמת הנסתר של התורה, אבל יש את הרבי. כעת הזהר בכתב, וכל דבר שבכתב הוא מסמך. במסמך של הזהר, אם נפיץ אותו כדבעי, "יפוצו מעינותיך חוצה", יש כח לבטל את המסמך שאחיה חתם על ירבעם. מסמך אחר, מגלת העצמאות, או כל מסמך שלא יהיה – יש בכח הזהר לתקן אותו. אבל בשביל לתקן את הבמות, את יותם – יותם הוא מלך – צריך התקשרות לרבי, שגם הוא מלך. רק התקשרות לרבי יכולה לבטל את מה שהאדם עושה לעצמו במה, פותח את דף הפייסבוק שלו, ואז הוא נעשה א גאנצע געצ'קע, 'אליל קטן'. הוא עובד את העבודה שלו, וכמו שאדמו"ר האמצעי כותב בקונטרס ההתפעלות שאנשים עושים מעצמם במה כאילו עובדים את ה' והם בעצם עובדים את עצמם, פולחן עצמי. הפנימיות של איסור במות, במת יחיד, הוא שבכל במת יחיד העבודה מתדרדרת לפולחן עצמי. יציאה מפולחן עצמי היא רק על ידי התקשרות לרבי.

כלומר, לרשב"י יש שתי סגולות: הוא "הולך רכיל מגלה סוד", מחבר ספר הזהר (או לפחות התלמידים בדור שאחריו חברו-כתבו בשמו את הזהר), ורשב"י הוא הרבי, כמו שרואים היום שכל היהודים נוהרים לרשב"י, גם היהודים הפשוטים שלא יכולים לפתוח זהר ולהבין בו שום דבר.

נשמה דאור מקיף בסוד חש-מל – שותק לאחד ומדבר לשני

היינו באמצע להסביר את אותו סוד שהאריז"ל אומר, שנשמה של אור מקיף יש לה תכונה שמי שלא ראוי לא מבין אותה, ולכן רק היא הורשתה לגלות סוד. זה הדרוש של הבעל שם טוב על המלה "חשמל". יש הרבה סודות של "חשמל", והבעל שם טוב אמר ש"חשמל" היינו 'חש' לזה ומדבר-'מל' לזה. הרבי מדבר, "פתח פיך ויאירו דבריך", "יהי אור", אבל יש רק אחד שהוא באמת מדבר אליו, מל אליו, ואילו ביחס לכל השאר הוא שותק כי לא מבינים את פנימיות ואמתות הכוונה שלו. כך הבעש"ט מסביר מהו "חשמל" – הכל דבור, משדר לכולם, שידור חי, וכמה שכולם רואים ושומעים לזה הוא 'חש' ולזה הוא 'מל'. זה בדיוק מה שהאריז"ל מסביר על נשמה דאור מקיף, אומר שהיא הנשמה של רשב"י.

בכל אופן, אמרנו שהכל מתחיל מהיות רשב"י גלגול של משה רבינו, אבל יש לו מכח זה גופא שתי בחינות – בחינה אחת שהוא מתקן את אחיה, שחתם על ירבעם, וכח שני שהוא מתקן את יותם שלא היה מסוגל (רצה, אך לא היה מסוגל) להסיר את הבמות. איך יתכן שיבוא מלך ויסיר את כל הבמות, את כל דפי הפייסבוק עם הפולחן העצמי? צריך כזה רבי גדול שמתוך התקשרות אליו כל אחד יוותר על הבמה, על דף הפייסבוק. אם יש לך כשרון הרבי רוצה שתנצל אותו עד הסוף, אבל בלי לבנות לעצמך במת יחיד – יש רק במה אחת, הרבי עצמו, כולם יתנו לו את הבמה.

אם כן, למדנו את השמועות, הדרושים השונים של האריז"ל, לגבי רשב"י והתיקון שלו.

חידוש המשיח: גילוי "משה אמת" בתוך "ותורתו אמת"

אצל משה רבינו יש שתי בחינות – שהוא נביא, אב כל הנביאים, וגם שהוא רבי ומלך, "ויהי בישֻרון מלך". צריך להודות – הוד שבהוד – למשה רבינו, בפרט אלו שבעבר התנגדו לו, קרח ועדתו. כתוב שמשיח יבוא כאשר הקרח שבדור יודה למשה רבינו שבדור. מה הוא אומר? "משה אמת ותורתו אמת". סימן שיש שתי בחינות – יש בחינה אחת של "משה אמת", משה עצמו, בתור מלך ורבי, כנגד בחינת יותם, התקשרות לרבי, "משה אמת", ויש בחינה של "ותורתו אמת", התורה של משה רבינו, שמשה גלה את הנגלה דאורייתא, גופא דאורייתא, ורשב"י בא והשלים וגלה את הנסתר, את הנשמתא דאורייתא.

יש פירוש, על פי מה שמבואר באריכות בדרשות הר"ן[15], ש"משה אמת" היינו אמתה של תורה, דעה אמתית, כמו דעת רבי אליעזר בתנורו של עכנאי, שהעידו עליו מן השמים שדעתו אמת. אבל התורה נמסרה להכרעת הרבים, ש"יחיד ורבים הלכה כרבים" – כלל גדול בתורה – לכן, הר"ן כותב זאת מאד חריף, ש"דעתו של רבי אליעזר אמת ודעתו של רבי יהושע לא אמת", ואף על פי כן הלכה כרבי יהושע כי תורת אמת מעידה וקובעת ומכריעה ש"יחיד ורבים הלכה כרבים" ו"תורה לא בשמים היא" (כמו שאמר רבי יהושע) והיא נמסרה להכרעת השכל של בני אדם. אפילו אם אצל גדולי הרבנים של הדור יש ספק, לא יעזור כלל שתצא בת קול מהשמים להכריע את הספק, ומוטב שישאר ספק מאשר שהאמת האלקית – "משה אמת" – תתגלה ותכריע. תיקו, תשבי יתרץ קושיות ואבעיות (בשכל הישר שלו שיתקבל על דעת חכמי הדור), ועדיף שבינתיים ישאר בספק.

כל זה להסביר שהרבי האחרון, מלך המשיח, הרבי של ל"ג בעומר, של היום, רשב"י – שכולם, כמו שאמרנו קודם, נוהרים אליו ומזדהים איתו – נמצא בתוך הרבים, אף שהוא לכאורה דעת יחיד הוא חלק מהרבים, הוא בתוך הרבים, ה-י של "ומצדיקי הרבים". זהו רבי מיוחד, שמצד אחד הוא רבי וכולם צריכים לבטל את במות היחיד שלהם לבמה של הרבי, ויש לו נביעת האין סוף, ולכאורה הוא "משה אמת" ולא "תורתו אמת", אבל בסוף הכל מתחבר – ה"משה אמת" דווקא נמשך ומתגלה בתוך הרבים. הרבים הם דעת הקהל, צריכים להיות "ומצדיקי הרבים ככוכבים" ואז הדבר יומשך לנצח, "לעולם ועד".