התחדשנו — האתר החדש של מכון גל עיני עלה לאוויר. תחל שנה וברכותיה! מוזמנים ללמוד, ולדווח לנו על כל תקלה בכפתור ההערה שבכל עמוד באתר. האתר הישן זמין בינתיים בכתובת old.galeinai.org.il
היה שותף תרום למכון לגל עיני

יום הולדת מיכאל מיטלמן

כ"ד תמוז תשע"ארמת אביב

כ"ד תמוז ע"א – רמת אביב

יום הולדת מיכאל מיטלמן

"כי יסכר פי דוברי שקר", איחוד תורה ומדע

"צמאה לך נפשי"

לכבוד בעל יום ההולדת רצינו לומר כמה מלים על הפרק החדש, פרק סג. יש שני ניגונים על אותם פסוקים בחב"ד – הפסוק הכי מפורסם בפרק הוא "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וגו' כן בקדש חזיתיך". הבעל שם טוב מסביר את "כן בקדש חזיתיך", שכמו שדוד בורח ונרדף על נפשו במדבר יהודה, "בארץ ציה ועיף בלי מים", הוא אומר "כן בקדש חזיתיך", "כן" כאן במובן של הלואי, הלואי שעם אותם געגועים וצמאון וכמיהה שאני כמה לך כאן במדבר הציה כך ארגיש כשאני חוזר לקדש. לכן הבעל שם טוב אמר שאת כל הגעגועים של הגלות צריכים לקחת כשחוזרים לקדש, לארץ ישראל, ובונים את בית המקדש. לא לשכוח את העצמה היהודית שהיתה כל אלפים שנות גלות שמתגעגעים לציון.

כתוב שהמלים ציה וציון יוצאות מאותו שרש. מתוך הציה, מדבר השממה והצמאון, צמאים לציון. במושגי החסידות "נקודת ציון" היא הנקודה הפנימית שבלב. כתוב בתניא שהגלות היא שהנקודה הפנימית לא מתגלה, וברגע שנקודת הרעותא דלבא מתגלה זו שיבת ציון, זו הגאולה, ביאת המשיח. בכל אופן, מתוך הפרק זה הפסוק הכי מפורסם בין חסידים. יש עליו שני ניגונים. ניגון אחד הרבי לימד ואמר שמיוחס לאדמו"ר הזקן, ניגון דבקות. את שני הניגונים הרבי לימד, והשני הוא יותר שמח, עם מלים ברוסית באמצע. ננגן את ניגון הדבקות.

"והמלך ישמח באלהים" – המלך הנסתר, שמחה מתוך העלם

הפסוק האחרון של הפרק החדש, החותם – הרבה פעמים הרבי רצה דווקא לדרוש את הפסוק האחרון של הפרק, שכבר כולל את כל השנה הבאה עלינו לטובה, "הכל הולך אחר החיתום" – מתחיל "והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר". זה סיום הפרק. מתחיל עם המלה "והמלך". רש"י אומר שאם כי כאן דוד עוד לא מלך לגמרי, כאן הוא כבר נמשח בסתר על ידי שמואל. הוא בורח משאול ונמצא "בהיותו במדבר יהודה" (פרק יחידי שמתחיל כך), אף על פי כן, היות שכבר נמשח להיות מלך הוא קורא לעצמו "והמלך". כלומר, שהפסוק המסיים הולך על דוד עצמו.

יש פרקים בתהלים שהשם שמופיע בפרק הוא שם הוי', ויש פרקים עם שם אלקים – הרבה פעמים הולך בסדרות. כאן הפרק הוא של שם אלקים (שתיכף נסביר את המעליותא בו). כאן חותם "והמלך ישמח באלהים", וממשיך "יתהלל כל הנשבע בו" – שמתוך שיוודע שה' מושיע את הצדיק, איך שה' עזר למלך לנצח את כל אויביו, כולם ישבעו בשם ה', ומסיים "כי יסכר פי דוברי שקר". האויבים שלי מדברים עלי שקרים, וה' יסתום להם את הפה (יסכר לשון סכר). זה סיום הפרק, שאחרי שה' יסכור את פיות דוברי השקר עלי יבוא משיח.

כתוב ש-משיח אותיות ישמח, "והמלך ישמח". בכל ספר תהלים כתוב רק פעם אחת "והמלך", בגימטריא מיכאל (כמעט אותן אותיות) – לכבוד בעל יום ההולדת. "והמלך" בגימטריא מיכאל, "ישמח" אותיות משיח, וזה דווקא "באלהים". כתוב "צחֹק עשה לי אלהים", כשיצחק אבינו נולד (אנחנו יושבים אחד ליד השני...) שרה אמנו אמרה "צחֹק עשה לי אלהים". אלקים הוא שם של הסתר, אבל כל ההסתר והקושי הוא בשביל צחוק. בלי הסתר אין צחוק – "פחד יצחק". צחוק הוא יצחק, והוא שם אלקים. כל הצחוק והשמחה של ביאת משיח תלויים בשם אלקים, ולכן "והמלך ישמח באלהים". אלקים עושה את הצרות כביכול, אבל כשהצרה נפתרת והצדיק מנצח ונסתמו כל פיות דוברי שקר – אז שמחה וששון ליהודים, "ליהודים היתה אורה ושמחה וששֹן ויקר". בכל אופן, כך כתוב, "והמלך [=מיכאל] ישמח [= משיח] באלהים".

סכירה בקשר למים

כעת נדבר על סוף הפסוק. המלה האחרונה בפרק היא "שקר", רק שהוא בא בקשר לכך שצריך לסתום את השקרים. כל העולם הזה הוא שקרים (מכיר את התופעה הזאת?), כאן עלמא דשקרא. בכח הפרק הזה אפשר להביא לכך שכל השקר נסכר, זה תקון השקר – "כי יסכר פי דוברי שקר". כדי שנוכל להסביר את זה, נראה מה רש"י אומר. כמו שה"והמלך" זו פעם אחת בתהלים (אבל יש עוד כמה בתנ"ך), יש כאן מלה מאד נדירה – שרש סכר מופיע פעם אחת בתורה, פעם אחת כאן בתהלים ורק עוד פעם אחת בכל התנ"ך (בישעיהו: "וסִכרתי את מצרים ביד אדֹנים קשים"). שרש מאד נדיר, וכאשר רש"י רוצה להסביר אותו מצטט את הפסוק מהתורה – שכל "בן חמש למקרא" זוכר – "ויסכרו מעינֹת תהום רבה וארֹבֹת השמים" בסוף המבול. קודם ה' פתח את מעינת תהום רבה וארבת השמים, ובסוף, כאשר רחם האלקים על הארץ (גם שם נאמר שם אלקים דוקא, פעמיים: "ויזכר אלהים [זה השם מדת הדין הוא ונהפכה למדת רחמים ע"י תפלת הצדיקים, רש"י] את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח [רוח תנחומין והנחה עברה לפניו, רש"י] על הארץ וישכו המים. ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים"), כתוב "ויסכרו". זו הפעם הראשונה והעיקרית ממנה זוכרים מלה זו, ורש"י אומר שה"יסכר" בסוף הפרק החדש שלך הוא מלשון "ויסכרו".

מה זה אומר? סכר קשור ליסוד המים, עושים סכר לעצור את המים. כאן דווקא לוקחים מלה מאד נדירה – רוצים לומר שה' יסתום את פי השקרנים, שלא יהיה שקר בעולם, למה בוחרים את המלה הנדירה הזו? – כנראה יש דברים בגו, איזה מסר עמוק דווקא במלה זו, בבטוי שקשור למים. בסוף המבול ה' סכר את המים התחתונים, "מעינת תהום", וגם את המים העליונים שירדו מ"ארבת השמים".

"אל תאמרו מים מים"

לגבי הבטוי "דוברי שקר", יש עוד פעם בתהלים בטוי דומה לכך, המופיע בפרק "אין דורשין" במסכת חגיגה (הפרק היחיד בגמרא שיש בו את סודות הקבלה, מעשה בראשית ומעשה מרכבה), בסיפור המפורסם של "ארבעה שנכנסו לפרדס". לפני שנכנסו רבי עקיבא קרא לחבריו ואמר להם "כאשר תגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שנאמר 'דֹבר שקרים לא יכון לנגד עיני'"[א] (עוד פסוק בתהלים). בפרק שלנו כתוב "כי יסכר פי דוברי שקר" והפסוק הדומה הוא "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני", ורבי עקיבא אומר אותו על מי שמגיע ל"מקום אבני שיש טהור" ואומר "מים מים", שהוא כנראה שקרן, ואם תאמרו כך משום שה' ירחיק אתכם (לכל אחד קרה משהו לא טוב, חוץ מר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום).

יש כאן בטוי משותף, "דובר שקר" (מי שהוא דובר שקר מדבר דברי שקר ועובר על הנאמר בתורה: "מדבר שקר תרחק"), ומושג הסכר – מושג של מים – מאד מתאים לשם. שם הוא אמר שעיקר השקר בעולם הוא לומר "מים מים". כשמגיעים למקום מאד גבוה ברוחניות מי שאומר שם "מים מים" משקר – כנראה שזה שרש כל השקרים שבעולם, איתם רוצים לגמור. שרש כל השקרים הוא באותו מקום נעלה מאד, שגם חכמים גדולים מאד יכולים לטעות ונדמה להם שיש שם "מים מים". מהשקר הזה משתלשלים כל השקרים שיש בעולם, עלמא דשקרא. לכן הפסוק אומר "יסכר פי דוברי שקר" – כמו "יסכרו מעינת תהום וכו'".

האריז"ל אומר בפירוש ש"מים מים" היינו מים עליונים ומים תחתונים, כמו ב"יסכרו", ומי שאומר "מים מים" מפריד בין שני המימות, כאילו הם שני גופים, ושם הוא מקום שצריך להרגיש אחדות. הוא מסביר את הסוד של שתי המימות בסוד ציור האות א, שיש בה קו של רקיע וה-י למעלה היא מים עליונים וה-י למטה מים תחתונים. הכל אות אחת, ואם יש הפסק ה-א פסולה. הוא אומר שהמקום הזה הוא סוד האות א, למעלה מבריאת העולם שנברא ב-ב של בראשית. שם, ב-א, שנקראת "אבני שיש טהור" (בספר יצירה כל אות היא אבן, ואבן שיש טהור היא האות א), יש מים עליונים ומים תחתונים, אבל הכל אחד. אסור לחשוב ולומר שיש שם שני גופים נפרדים של מים.

מים עליונים ומים תחתונים – תורה ומדע

תכל'ס, מה זה אומר? מה הם מים עליונים ומים תחתונים? שרש השקרים הוא ההפרדה ביניהם, והתקון הוא "יסכר פי דוברי שקר", כמו ששם כתוב "ויסכרו וגו'". יש כמה פירושים. יש פירוש בזהר שבו הוא מנבא כמעט אלפים שנה מראש, שבשנת 600 לאלף הששי – שנת 1840 בלוח הלועזי – יהיה כמו שנת שש מאות לחיי נח, שנפתחו מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. הזהר מנבא שבאותו זמן, 600 שנה לאלף הששי, שוב יהיה מבול. אבל איזה מבול? של ידע. כתוב בזהר שמבול הידע הוא מים עליונים, תורה, ומים תחתונים, מדע. כך כתוב בזהר. זה הפשט. באמת, רואים שבשנה הזו – 1840 בתאריך שלהם – קרו הרבה דברים, גם בהתפתחות של המדע והטכנולוגיה במיוחד, וגם בגילוי של פנימיות התורה, של החסידות.

בכל אופן, לדורנו, וזה גם יכול להיות נוגע ממש לבעל יום ההולדת, לפי הווארט הזה, מה שהפרק הזה אומר, "כי יסכר פי דוברי שקר", שאסור לדבר שקר בשרש, שיש הבדל מוחלט – אם כך נפרש, יש עוד פירושים למים עליונים ומים תחתונים, אבל זה פירוש הזהר – בין תורה ומדע. כל מה שאמת הוא אמת, יש אמת אחת. כתוב "חכמה בגוים תאמין, תורה בגוים אל תאמין". יש אמת אחת, ואמת היא תורה – "אין אמת אלא תורה". אם יש משהו אמתי הוא חלק מתורת המשיח (שמכניס את חכמת הגוים תחת כנפי האמונה של תורת ישראל, שאזי הופכת אותה חכמה להיות חלק בלתי נפרד של 'תורה בישראל [לא בגוים]', בדיוק כמו גר שנתגייר, והוא סוד "חכמה בגוים – תאמין", כמו שהסברנו הרבה פעמים).

היהודים של המשיח עסוקים בלאחד את כל האמת שבעולם, לגלות לעיני כולם שאין מים-מים, אין שני תחומים, צריך לחבר עליונים ותחתונים שיהיו אחד. ואז "והמלך ישמח באלהים" – מי עשה את הרקיע, את ההבדלה? שם אלקים, "ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים". שם אלקים עשה את הרקיע המבדיל, אבל פנימיות הרקיע – כתוב בחסידות – היא ממוצע מחבר, ותכלית ההבדלה היא ההמתקה, בלשון הבעל שם טוב. צריכה להיות הכנעה, אחר כך הבדלה, והתכלית בסוף היא המתקה (הפעם היחידה שמופיע השרש מתק בתורה היא בבטוי "וימתקו המים"[ב]; קודם המים היו מרים ואי אפשר היה לשתות אותם, כלומר שהיה מצב של "בלי מים", מצב של הכנעה, וכמו שדוד אומר בתחילת הפרק "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים" – כל הפרק עוסק במים ועד להמתקה כאשר "יסכר פי דוברי שקר"). ההמתקה היא שמתגלה שהכח שהבדיל שואף בפנימיותו לחבר בחזרה. זה משיח, זה סיום הפרק.

שה' יעזור שיהיה "והמלך ישמח באלהים", ומתי זה יהיה? "כי יסכר פי דוברי שקר". שה-שקר בעצמו יתהפך ל-קשר. יש מאמר של הרבי הקודם[ג] שגם מדבר על קרש, קרשי המשכן (בחינת שטות דקדושה, הכח בנפש להפוך את השקר של עלמא דין לקשר בר קיימא דלעמא דאתי), אבל המלה הפשוטה היא קשר. שתהיה שנה של קשר בין מים למים, והתקשרות עם כל המובן החסידי – התקשרות לקב"ה, התקשרות לרבי, התקשרות לתורה ולעם ישראל ולארץ ישראל. מזל טוב מזל טוב.


© כל הזכויות שמורות למכון גל עיני. הטקסט מיועד ללימוד ולשימוש אישי בלבד.