תיקוני כלה בשבועות

בע"ה

חג שבועות, ו' סיון ע"ח – כפר חב"ד

התוועדות שבועות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

שיעור קצר שנמסר בצהרי שבועות עוסק ב'תיקונים' המיוחדים של שבועות – תיקון ליל שבועות ומגלת רות – ומתייחס גם לקריאת התורה של שבועות.

פרק א עוסק בעיקר בתיקון ליל שבועות – כד ספרי התנ"ך, שהם כד קישוטי כלה, בחלוקה הפנימית שלהם ובטעמיהם – ומלמד כיצד ההתקשטות בליל שבועות בתורה ה'ישנה', בה עסקנו בשנה שעברה, בונה כלים ל"אור חדש" של התורה שנקבל בשבועות בבקר.

פרק ב פותח בהתבוננות נאה בשלש המגלות שקוראים ברגלים – כסדר שעובר כל זוג שמתחתן – ומתמקד במגלת רות הגיורת. מודגש היחס בין הגר והגיורת שהם גיבורי החג – יתרו ורות – שהוא-הוא היחס בין התורה שבכתב והתורה שבעל פה, שתי התורות שאנו זוכים לקבל ב"זמן מתן תורתנו".

א. תיקון ליל שבועות

קישוטי כלה

בלילה אמרנו תיקון ליל שבועות. עיקר התיקון הוא שאומרים התחלה וסוף של כל ספר מ-כד הספרים של התנ"ך, כמו שנסביר. בחלק התורה של התיקון, אומרים את ההתחלה והסוף של כל הפרשות, אבל עיקר התיקון הוא ההתחלה והסוף של כל כד הספרים, סוד "ושמתי כד-כד [כד התחלות ו-כד סיומים] שמשתיך"[ב].

יש בתנ"ך עשרים וארבעה ספרים, כנגד עשרים וארבעה קישוטי כלה שמופיעים בספר ישעיהו[ג], מהם לומדים[ד] ששלמות תכשיטי הכלה היא כד קישוטים. בנישואין שלנו לקב"ה בשבועות, "'יום חתונתו' זה מתן תורה"[ה], אנחנו מתקשרים ב-כד ספרי התנ"ך. כך בליל שבועות אנחנו אומרים את אותיות התיקון כדי לתקן ולקשט את הנפש, כמו שאומר הזהר שהשכינה "אתתקנת ואתנהירת בקשוטהא"[ו]. תקון הוא מעשה – "אשר ברא אלקים לעשות"[ז] היינו לתקן[ח] – ו-מעשה בגימטריא קשוט! באמירת התיקון אנחנו מתקשטים לקראת החתונה – קבלת התורה.

[איך אפשר להתקשט בקישוטי התורה, בלילה, לפני שקיבלנו אותה בבקר שבועות?!] בכל שנה מתקשטים בתורה של השנה שעברה כדי לקבל תורה חדשה. בתיקון העיקר הוא אמירת האותיות, שהן בחינת כלים – אלה התכשיטים[ט] – ואילו קבלת התורה היא המשכת תריג אורות (תריג בגימטריא אורות), שהה כללות כל המצוות. כלומר, ביחס לתורה החדשה, התורה של שנה שעברה אינה אור אלא כלי בלבד. התורה החדשה היא בחינת "אור חדש על ציון תאיר"[י], וכנודע הפירוש בחסידות[יא] ש"אור חדש" היינו ש"חדש להיות אור", ולעניננו נפרש שעד עכשיו היתה כלי ולא אור (כלומר, התורה החדשה בוקעת-מתחדשת מתוך ה"כלי" של התורה שנתנה בסיני, שהרי 'עוד פעם מתן תורה לא יהיה'[יב]).

חלוקת כד ספרי התנ"ך

עשרים וארבעה הספרים מתחלקים לשלשה חלקים:

חמשה חומשי תורה, שהם נבואת משה רבינו ב"אספקלריא המאירה"[יג] (ארבעה חומשים "מפי הגבורה" וחומש דברים "מפי עצמו"[יד] – בחינת רוח הקדש[טו], מדרגת הכתובים הכלולה בתורה – בהתלבשות השכינה בתוך גרונו[טז]).

שמונה ספרי הנביאים, נבואה ב"אספקלריא שאינה מאירה".

אחד עשר ספרי הכתובים, שאינם נבואה אלא "רוח הקדש"[יז]. רוח הקדש היא אתערותא דלתתא, מתוך הלב, שיש בה מעלה מסוימת אפילו ביחס ל"אספקלריא המאירה" (בסוד "כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש"[יח]).

יש פה סדרה עולה – 5, 8, 11. זו סדרה לינארית עם הפרש קבוע של שלש – סוד "אוריאן תליתאי"[יט]. המספר הקודם בסדר הוא 2, רמז לשני לוחות הברית הקודמים גם לחמשה חומשי תורה, אותיות החקיקה שלמעלה מאותיות הכתיבה[כ] של תורה שבכתב. המספר הבא בסדרה הוא 14, רמז ל-יד ספרי הרמב"ם, ה"מקבץ לתורה שבעל פה כולה" (עד ש"אדם קורא בתורה שבכתב תחלה, ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם")[כא].

שבעה סוגי טעמים

כל המקרא, כל מלה וכל פסוק בכל כד הספרים, מתחלק לארבעה רבדים: טעמים, נקודות, תגים, אותיות (טנת"א[כב]). טעמים (באידיש "טרוֹפ") היינו הלחן, המנגינה שבה קוראים את הפסוקים. לספרים שונים יש טעמים מיוחדים:

יש את הטעמים של חמשה חומשי תורה, כפי שאנו קוראים בקריאת התורה.

בראש השנה ויום כיפור קוראים בתורה בטעמים מיוחדים – זהו עוד סוג של טעמים של החומש.

יש את הטעמים של הנביאים, בהם אנו משתמשים בהפטרה.

בתוך הכתובים יש חלוקה לספרים שונים:

לשלש המגלות שקוראים בשלשת הרגלים יש טעמים מיוחדים, אותה מנגינה.

למגלת אסתר, שקוראים בפורים, יש טעמים מיוחדים.

למגלת איכה, שקוראים בתשעה באב, יש גם טעמים מיוחדים.

חוץ מזה, יש טעמים מיוחדים לספרי אמת – תהלים, משלי ואיוב[כג]. האשכנזים כבר לא יודעים את הטעמים האלה, אך אצל חלק מהספרדים יש להם מסורת. בחב"ד מקובל[כד] שאדמו"ר הזקן עדיין ידע את הטעמים האלה – טעמים שדורשים נשימה ארוכה – ומסר אותם לנינו הרב"ש, שהוא האחרון שידע אותם.

אם כן, מנינו שבעה סוגי טעמים, שהסימן שלהם הוא "טוב טעם ודעת למדני"[כה] – המלה "טעם" עולה ז"פ "טוב", כנגד שבעה סוגי טעמים טובים המאפשרים לנו לקרוא בנעימה ולשנות בזמרה[כו]. הטעמים הם עיקר התענוג של ספרי התנ"ך, בהם הכי מרגישים שהספרים הם תכשיטים, קישוטי כלה.

ב. חג הגיור

מגלת רות

חטיבה מיוחדת בתוך אחד עשר ספרי הכתובים היא חמש מגלות, כנגד חמשה חומשי תורה. המגלות שייכות לחגים:

בשלשת הרגלים, לפי סדרם בתורה, יש סדר מיוחד של שלש מגלות, שאפשר להסביר אותו לפי הסדר של חיי זוג:

בפסח קוראים את מגלת שיר השירים, שיר האהבה, המתאר את האהבה של חתן וכלה עוד לפני החתונה.

בשבועות, "יום חתונתו" של ה' וכנסת ישראל, קוראים את מגלת רות, בה מתחתנים בעז ורות[כז] (וגם מי שלא נוהג לקרוא אותה בצבור, כמונו, אומר אותה בתקון ליל שבועות).

בסוכות קוראים את מגלת קהלת, שאפשר לומר שכבר מתארת את החיים שאחרי הנישואין. קהלת לשון קהלה, אסיפה, קשורה לחג האסיף, בו אוספים את הפירות הביתה – הבית כבר מלא בילדים (משוררים, "מזמור לאסף"[כח]).

את מגילת אסתר קוראים בפורים ואת מגלת איכה בתשעה באב.

חג הגיור

בסיפורי המגלות יש גיבור וגיבורה. בפורים הגיבור הוא מרדכי והגיבורה היא אסתר, כאשר למגלה קוראים דווקא על שם הגיבורה – מגלת אסתר. בשבועות הגיבור הוא בעז והגיבורה היא רות, וגם כאן קוראים למגלה דווקא על שמה – מגלת רות. גם בשיר השירים אפשר לתת שמות לגיבור ולגיבורה – שלמה ושולמית.

העיקר בשבילנו הוא הגיבורה של שבועות, רות, שיש בה משהו מיוחד מאד – היא גיורת שנעמי חמותה גיירה אותה. [בלי בית דין?!] בלי בית דין. ממנה לומדים את כל הלכות גיור[כט] – בהתחלה היא דחתה אותה, אמרה לה 'למה לך להתגייר?', אך כשהיא התעקשה נעמי גיירה אותה. רואים שהתנאי הראשון לגיור, להיות יהודי (להצטרף ל"עם קשה ערף"[ל]) הוא עקשנות.

חוץ מבעז יש לחג השבועות עוד גיבור, שגם הוא גר: עם ישראל חיכה עם מתן תורה עד שיגיע גר מיוחד – יתרו חותן משה[לא]. זה בולט במיוחד בכך שכל הסיפור של מתן תורה – קריאת התורה של שבועות – הוא בתוך פרשת יתרו.

אם כן, רואים שיש קשר מיוחד בין קבלת התורה לגרים. ה' הציע בהתחלה לתת את התורה לכולם, גם לגוים, אבל הם לא רצו[לב]. בשבועות כולנו כמו גרים. במתן תורה הפכנו להיות יהודים, וממילא בכל פעם שמקבלים את התורה זהו מעין תהליך של גיור. עלינו ללמד את התורה לכל הגוים שבעולם – קודם את שבע המצוות שנתנו להם ואחר כך את כל התורה[לג] – ולצרף לעם ישראל את כל אלה ששייכים אלינו, את כל גרי הצדק (כידוע שכל גר היה מלכתחלה עם נשמה שמיועדת להיות יהודי, ולכן חז"ל משתמשים בבטוי "גר שנתגייר" ולא 'גוי שנתגייר'[לד]).

יתרו ורות – תורה שבכתב ותורה שבעל פה

יש קשר ודמיון מובהק בין שמות שני הגרים, יתרו ורות. כתוב[לה] ש-רות, שעולה 606, רומזת ל-606 מצוות שהיא קבלה על עצמה בגיור, התוספת שמשלימה את ז מצוות בני נח (שכבר היתה מחויבת בהן קודם) ל-תריג. ב-יתרו יש תוספת י על רות. אם נעשה ממוצע, נחלק את ה-י הזו בין שניהם ל-ה ו-ה, השמות שלהם הם תורה-תורה.

מה הן שתי בחינות התורה, התורה של יתרו והתורה של רות? תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהן בעצמן זכר ונקבה (כמו שדורשים על הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך"[לו] ש"מוסר אביך" היינו תורה שבכתב ו"תורת אמך" היינו תורה שבעל פה[לז]). רות היא הגיורת שממנה מתגלה התורה שבעל פה, סוד שש השעורים שנתן בעז לרות[לח], כנגד ששה סדרי משנה[לט] (וממנה לומדים הלכות גיור, כנ"ל), ויתרו הוא הגיבור של התורה שבכתב, הוא נקרא "יתרו" על שם שייתר פרשה בתורה (שבכתב)[מ] וכל מתן תורה נמצא בפרשה שלו.

אחד החילוקים בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה הוא שאם אדם קורא תנ"ך בלי להבין הוא יוצא ידי חובת לימוד תורה, אבל אם הוא קורא תורה שבעל פה בלי להבין – קורא משניות בלי שהוא מבין – הוא לא יוצא ידי חובת לימוד תורה[מא]. התורה שבכתב היא בעצם למעלה מטעם ודעת, היא בסוד "'אנכי' – אנא נפשי כתבית יהבית"[מב], גילוי אלקות בטהרתו. היא סוד "כתר תורה"[מג] שלמעלה מטעם ודעת – כתר האותיות של עשרת הדברות שבפרשת יתרו (הוספת ז – מצוות דרבנן או מצוות בני נח – ל-תריג מצוות התורה)[מד]. התורה שבעל פה נתנה לאדם שיבין אותה בשכלו על מנת לקיים אותה למעשה (מהתורה שבכתב אי אפשר לדעת את פרטי המצוות על מנת לקיים אותן בפועל, כמבואר בתניא[מה]).

העיקר: צריך להפיץ תורה בכל העולם. הרבי אמר שמי שיודע את האות א, אפילו אם הוא עוד לא למד את האות ב, צריך ללמד את הזולת א – צריך להשפיע הלאה, להפיץ מה שכן יודעים. יהודי הוא משפיע בעצם, והוא צריך להשפיע לכל העולם את אור התורה.

שנזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• עיקר תיקון ליל שבועות הוא אמירת כד פסוקי ההתחלה ו-כד פסוקי הסיום של כל ספרי התנ"ך – "ושמתי כדכד שמשתיך".
• התקון-הקישוט הוא בעיקר עצם אמירת האותיות (גם ללא הבנה).
• מתקשטים בתורה של שנה שעברה כדי לקבל תורה חדשה של השנה.
• עיקר התיקון הוא אותיות-כלים לאורות של התורה החדשה.
• לסדרת תורה-נביאים-כתובים קודמים שני לוחות הברית ואחריה באים יד ספרי משנה תורה.
• מכח שבעת מיני הטעמים של התנ"ך זוכים ל"טוב טעם ודעת למדני".
• מגלת שיר השירים (פסח) היא האהבה שלפני החתונה, מגלת רות (שבועות) היא החתונה עצמה ומגלת קהלת (סוכות) היא החיים שאחרי החתונה.
• גבורי מתן תורה הם גרים – יתרו ורות – ובמתן תורה עם ישראל כולו מתגייר (כל שנה מחדש).
• יתרו-רות הם תורה-תורה – תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
• תורה שבכתב היא כתר תורה, למעלה מטעם ודעת, ותורה שבעל פה מפנימה את הלימוד להבנה ולמעשה.
• תכלית מתן תורה היא השפעת תורה של עם ישראל לעולם כולו.