ב"ה

הרכבת אנוש לראשנו (ה)

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

במאמר "הרכבת אנוש לראשנו"

לרבי הלל מפאריטש

י"ב אייר תשמ"ד – ישיבת שובה ישראל, ירושלים

 

בפעם הקודמת למדנו ששלשה דלוגים הם בחינת שלש מדרגות של אותיות: זעירות, בינוניות, גדולות. הסברנו אותן על פי דוגמה באות א. חיפשנו את האות א רבתי הראשונה, הבינונית הראשונה והזעירא הראשונה. האות א של המילה אדם רמזה אל הדלוג הראשון, האות א במילה בראשית רמזה אל הדלוג השני, מאור אין סוף לרשימה וקו, ואילו האות א הקטנה במילה ויקרא רמזה אל הדלוג השלישי, מהקו אל העולמות בכלל ואל הנשמה המלובשת בגוף.

הסברנו, שאות זו היא הקריאה אל ניצוץ משה רבינו שיש בכל אחד ואחד. 'בראשית' בכללותה רומזת אל סוד הצמצום הראשון, אל מעשה בראשית, אבל האות א שבה רומזת בפרט אל כח הבירור שבדלוג השני. האות א רבתי במילה אדם, כאשר היא בתקון, נקראת 'הנחת עצמותו' על ידי זריזות במתינות, והיא פועלת את הדלוג הראשון – מעצמות ה' להיות אור אין סוף, להיות אדם.

נסביר יותר: הדלוג הראשון הוא כמו דלוג ממצב של "לא אדם" אל בחינת אדם. אדם הוא מלשון "אדמה לעליון", אך עיקר האותיות שבו הן האותיות דם. האות א שבה היא כמו דלוג ממדרגה שלמעלה ממנה אליה. ברגע שיש כבר התעוררות להיטיב היא כבר מכונה 'אדם העליון', 'אדם דאצילות' בלשון הקבלה, ביחס לעצמות. אדם זו התעוררות, איזה גלוי של אור, בעוד עצמות היא למעלה מאדם. סוד האות א הוא ההתעוררות מעצם הנשמה, שאינה מוגדרת בשום אות, אל גלוי אור שבאותיות דם.

הנושא של שלשה דלוגים יכול להיות בעצמו הקדמה לכל חכמת הנסתר [רק עליו ניתן היה לכתוב ספר שלם]. מי שתופס אותו יש לו את הכל [שלשה דלוגים יש הוא בראשי תבות השם שדי]. ראינו בפעם הקודמת את ההקבלה ביניהם לבין שלשת מיני האותיות, תוך הדגמה באות א, האות הראשונה. היום נתחיל התבוננות חדשה בשלשה מיני אותיות: האות הגדולה הראשונה בתורה, האות הבינונית הראשונה בתורה ובאות הקטנה הראשונה.

מהי האות הגדולה הראשונה בתורה? האות ב במילה "בראשית". מהי האות הבינונית? האות ר שאחריה. מהי האות הקטנה הראשונה? האות ה במילה "בהבראם". יחד עולה הסימן ברה – "מצות הוי' ברה מאירת עינים". פסוק זה אומר דוד המלך בתהלים, ולדברי חז"ל הוא מרמז בששת חלקיו אל ששה סדרי משנה. הבטוי "מצות הוי' ברה" רומז אל סדר קודשים.

האות ב היא האות הראשונה בתורה, האות ר היא האות השניה בתורה ואילו האות ה היא האות ה-1836 בתורה [חי פעמים אמונה]. מה הממוצע של שלשתם? תריג. ברה עולה אור, אין סוף. התורה מסתיימת במילים "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", ונפתחת ב"בראשית ברא". כתוב, שכאשר נועצים את סיום התורה בתחלתה כבעיגול זהו תקון העינים לראות "בראשית ברא אלהים". כלומר, משה רבינו תיקן את העיניים כך שנוכל לראות נכון את מעשה בראשית. הרמב"ם כותב בספר המצות, שקודם צריך להתבונן במצות ה' ורק אחר כך בפעולות. לכן עיקר תקון העינים הוא להאיר את המצות – "מצות הוי' ברה מאירת עינים" – בתוך מעשה בראשית ומעשה מרכבה. לכן תריג הוא המספר הממוצע של שלש מיני האותיות ברה.

רמז נוסף: אם נכה את המילה ברה – ב פעמים ר פעמים ה – יצא המספר 2000. כתוב בקבלה, שיש לכוון באות ב הגדולה של המצילה בראשית שהיא לבדה עולה 2000. כלומר, שלש האותיות הללו נכללו באות הראשונה מביניהן. זו התכללות ויחוד ביניהן.

מה שנשאר – והוא העיקר – הוא להסביר למה האות ב רומזת לדלוג מעצמות לאור אין סוף, למה האות ר רומזת לדלוג מאור אין סוף לרשימה וקו, ומדוע האות ה רומזת אל הדלוג מן הקו אל העולמות והנשמות שמלובשות בגוף. מוסבר בחסידות, שהאות ב הגדולה היא סוד הכוונה בבריאה – "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". האות ב במלוי – בית – עולה תאוה, והכוונה היא שהתאוה של ה' בבריאה היא תאוה לבית. התאוה הזו מושרשת בתוך העצמות, בתוך מדרגת 'יחיד' שלפני הצמצום, והיא זו שפועלת את הדלוג ממנו אל אור אין סוף. במאמר הראשון של פלח הרמון [בראשית] הוא קורא לזה ה'אין האמיתי' והוא פועל גם אחר כך את כל הדלוגים. הכוונה הפנימית של "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" זהו הכח שיש בעצמות לדלג.

האות ר – למדנו על כך בעבר – היא סוד הצמצום. היא הנקודה האמצעית של כל אותיות ה-אב מבחינת ערכם המספרי [מ-א ועד ת הספירה היא מ-1 עד 400, כאשר המספר האמצעי הוא 200]. כפי שהאות א במילה בראשית רמזה לכח הבירור, כך גם האות ר היא כח הבירור. בכתבי האריז"ל האות ר היא האחוריים של שם אלהים [א, אל, אלה, אלהי, אלהים = 200], שהוא סוד הצמצום, והצמצום הוא סוד הדלוג מאור אין סוף לרשימה וקו, בעוד האות א הממלאת את האות ר היא רק כח הבירור שבפעולת הצמצום.

האות ה במילה "בהבראם", וכאן הקשר הוא פשוט. על כך נדרש "ב-ה בראם", והם ה העולמות, אשר שלשת העיקריים בהם – בריאה יצירה ועשיה – רמוזים בשלש הקוים המרכיבים את האות ה. כמו כן, חז"ל דורשים "אל תקרי 'בהבראם' אלא 'באברהם'". אברהם הוא נשמה בגוף, ואם כן ברור כי הדלוג כאן הוא אל הנשמות כפי שהן בתוך הגוף. זהו הדלוג השלישי.

עד כאן הסבר הקשר בין שלשת מיני האותיות הראשונות בתורה אל שלשת הדלוגים, עם רמז יפה לפסוק "מצות הוי' ברה". נוסיף עוד רמז להתבוננות של השעור הקודם: האות א הגדולה במילה אדם היא האות הראשונה בספר דברי הימים. האות א במילה בראשית היא האות השלישית בחומש. האות א הקטנה שבספר ויקרא היא האות החמישית. הסדר הוא 1-3-5, והוא רמז בעלמא לכך שהן מהוות יחוד.

בפנימיות, המספר 1 הוא עצמו הדלוג מעצמות לאור. המספר 3 הוא בסוד הדלוג מאור לקו, בגלל שברגע שיש קו יש כח של שילוש, של שלשה קוים. הדלוג אל העולמות, שזו התחלקות בפרט, שייך אל המספר 5. חמש זו התחלקות והבעה בפרט [ראו במאמר הוראת המספרים], כמו ההתחלקות של חמש האצבעות. זהו הדלוג מן הקו אל העולמות. זהו סוד סדרת האותיות בתורה.

הכלל הוא שאות גדולה היא תמיד דלוג מעצמות לאור אין סוף, אות בינונית היא תמיד דלוג מאור אין סוף דרך הצמצום אל רשימה וקו, ואילו אות קטנה היא תמיד דלוג מן הקו לעולמות ולנשמות המלובשים בגוף בפרט. הסברנו זאת בשני אופנים: אופן ראשון הוא מציאת האות א גדולה, בינונית וקטנה, והאופן השני הוא מציאת האות הגדולה הראשונה, הבינונית הראשונה והקטנה הראשונה בתורה. אלו שתי דרכים של התבוננות בדלוגים דרך צורת האותיות.

שאלה: למה רוב התורה כתובה באותיות בינוניות?

תשובה: בגלל שרובה בסוד הצמצום הראשון, ולכן היא מתחילה ב"בראשית", שהוא סוד הצמצום. ליתר דיוק: המעבר מלפני הצמצום לאחריו. האות הקטנה היא בסוד התשובה, כמו ביאת המשיח, והיא קשורה עם האות הגדולה. לכן שתיהן נדירות. מי שממתיק במדרגה של הקטנות מגיע מיד אל האות הגדולה.

רוב התורה היא בסוד עבודת הבינוני [אגב, הסתלק אתמול החסיד הכי גדול בחב"ד בעולם, ר' ניסן מצרפת זצ"ל, והוא היחיד שנקרא על ידי הרבי הרש"ב והרבי הקודם בתואר בינוני], כמו ספר התניא – "והיא מדת כל אדם". העבודה של הבינוני היא הבירור. מה ההבדל בין אות קטנה לאות בינונית? אות בינונית אלו דברים ששוים לכולם, כמו תורה ומצות. אות קטנה היא כמו דבר שמיוחד בשבילך – "ויקרא אל משה". זו המתקה מיוחדת.

בהמשך נסביר את הדלוגים והאותיות כשלשה מיני אותות.