נגעי בתים

ד. משמעות אקטואלית ל"ונתץ את הבית"

איזה בית נותצים?

הפסוק אומר "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית". מכאן חז"ל לומדים שכל בית שאין בו אבנים ועצים ועפר אינו בדין נתיצה. אין נגעי בתים, אין מציאות של בית מנוגע, אלא אם כן הוא בנוי מאבנים, עצים ועפר. צריך את כל המרכיבים בכל הקירות. אם יש קיר אחד מבין ארבע קירות הבית שכולו שיש, אף על פי ששאר הקירות הם כן מאבנים, עצים ועפר – אין לבית דין של בית המנוגע. צריך שכל הבית, מכל צדדיו, מכל הרוחות, יהיה מאבנים, עצים ועפר. נתבונן בכך – מה הם אבנים, עצים ועפר? שוב, הפסוק אומר "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית".

קודם נאמר שיש מאן דאמר בחז"ל[ח] שבית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות. אז בשביל מה יש פרשה גדולה שלמה (של 21, אהיה, פסוקים בתורה – כאשר זהו הפסוק ה-13 ביניהם, לפי חתך זהב של 21 ל-13 ו-8) בענין זה? לפי אותו מאן דאמר התירוץ הוא "דרוש וקבל שכר" – בשביל לדרוש את המציאות הזו ולקבל שכר. כל פעם שכתוב "דרוש וקבל שכר" האם הכוונה היא שנשאר בעולם הדרוש, עולם הבריאה (פשט-רמז-דרש-סוד כנגד אצילות-בריאה-יצירה-עשיה מלמטה למעלה)? שכר היינו עולם הבא, גם בינה, אמא שמקננא בכורסיא בבריאה.

אך האם "דרוש וקבל שכר" אומר שכל הסיפור נמצא רק בבריאה, בלי השלכה מעשית בעשיה? אי אפשר לומר, שהרי הבעל שם טוב אומר שכל מצוה, כל פסוק וכל אות וקוץ בתורה שייכים לכל אדם בכל עת ובכל מקום – מכל דבר צריך ללמוד הלכה למעשה בעולם הזה. אם כן, יתכן שהדימויים של בית המנוגע לא משתקפים בדיוק כפי שהם במציאות, אבל כל דבר שקיים ברוחניות יורד ומשתקף ומתממש, גם בפרטי דיניו, בעולם שלנו. ואם הרבי אמר שעל אותו בית בירושלים צריך לקיים את הפסוק "ונתץ את הבית" הוא ידע שיש מאן דאמר שבית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ואף על פי כן אמר שצריך לקיים זאת באותו בית.

יתר על כן, חז"ל דורשים את הפסוק הזה לגבי בית המקדש, שכאשר העמידו צלם בהיכל הקב"ה קיים את הפסוק "ונתץ את הבית" והחריב את בית המקדש. איך פותחת הפרשה של בית המנוגע? "כי תבֹאו אל ארץ כנען אשר אני נֹתן לכם לאחֻזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחֻזתכם". הלשון כאן מאד אומרת דרשני – מה הפירוש "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם"? "בבית ארץ אחזתכם" לשון יחיד, כאילו מדובר בבית אחד. "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם". יש בית אחד שהוא נקרא "בית ארץ אחזתכם". מהו הבית הזה? או בית המקדש, אם מעמידים בתוכו עבודה זרה, כלומר שממירים אותו מבית קדש לה' שח"ו יהיה שם צלם בהיכל. מי עשה זאת? מנשה, בשנות רשעתו, לפני שחזר בתשובה. היום, ח' ניסן, הוא נשיא לשבט מנשה – התקון של מנשה – גמליאל בן פדהצור. אם יש צלם בהיכל הקדש צריך לקיים "ונתץ את הבית" על בית המקדש. וכל שכן וק"ו שאם יש כזה בית בירושלים, שמשם יוצאים עוותים ושקרים גדולים מאד, כמו "הסכמים" במרכאות לוותר על ארץ ישראל, ודאי וודאי צריכים לקיים שם את הפסוק "ונתץ את הבית" כמו שהרבי אומר, כל שכן וקל וחומר.

לצאת מאחיזת הגלות, לאחוז מתוך בחירה

למה המלה "אחזה" כתובה פעמיים בפסוק הראשון? "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחֻזתכם" – למה כופלים כאן את המלה אחוזה? המפרשים מסבירים שכאשר היהודים ירדו לגלות במצרים, השם הכללי של כל גלויות עם ישראל, כתוב "ויאחזו בה", ומסבירים שהוא לשון נפעל, שארץ מצרים אחזה בהם ועבד לא היה יכול לברוח משם לפני הקץ שהקב"ה חשב לעשות, כמו שנקרא בעוד כמה ימים בהגדה של פסח. לפני בא הקץ הארץ אחזה בהם, לא הם אחזו בארץ – הארץ אחזה בהם ולא נתנה להם לזוז משם. זו הגלות, המנטליות של הגלות. מי שנמצא בגלות, גם היום, הגלות אוחזת ביהודים שנמצאים שם – כך מסבירים. מה שאין כן כאן, כתוב פעמיים, כדי להדגיש שכאן זה הפוך – אתם אוחזים בארץ, הכל תלוי בבחירה שלכם. אם תבחרו בטוב תאחזו בארץ, ואם לא באמת הארץ תקיא אתכם, אבל הכל תלוי בבחירה שלכם. במצרים לא הכל תלוי בבחירה, כי אין עדיין חופש בחירה, שם עבדים היינו לפרעה מלך מצרים. אבל כאן יש חופש. ידוע שבית הבחירה על שם חופש הבחירה.

בנות צלפחד אמרו "תנה לנו אחֻזה" (כידוע הרמז בגימטריא של לשון זה, 562 [ציונות[ט]]) – זו הבחירה הטובה ביותר, שרוצים אחוזה, והאחיזה שלנו כאן תלויה אך ורק בבחירה הטובה שלנו. אבל אם בוחרים לא טוב, אז "ונתתי נגע צרעת" – נוטריקון "ונתץ", המלה העיקרית בפסוק ה-13, כבר רמוזה בפסוק הפותח.

"אל משה ואל אהרן... כנגע נראה"

פרשת נגעי בתים מתחלה "וידבר הוי' אל משה ואל אהרן לאמר", אחת מעשר פעמים של דבור ה' למשה ואהרן. המדרש אומר שיש עשר דברות למשה ואהרן ועוד שלש פעמים אמירות לשניהם. הפירוש הפשוט לכך שפרשת נגעי בתים נאמרה לשניהם הוא, שצריך את הכהן. אומרים לכהן "כנגע נראה לי בבית". פעם יחידה בתנ"ך המלה "כנגע" – שחז"ל לומדים ממנה שתלמיד חכם שראה נגע בביתו לא יקבע ויאמר 'ראיתי נגע', אלא יגיד שנראה לו כנגע. יש מי שאומר שלא היה ולא עתיד להיות כי נוהג רק בארץ ומשה ואהרן לא נכנסו לארץ – דין זה נמצא אצל משה ואהרן במוחין שלהם, אבל הם לא נכנסו לארץ כדי שהדין יתקיים בפעל.

נאמר משהו שהרבה יותר מתיישב לדעתי (לא ראיתי מי שאומר): שכאן הת"ח והכהן הם בעצמם משה ואהרן[י]. משה ברוב ענותנותו צריך לומר לאהרן "כנגע" ולא "נגע" – יודע יותר טוב מאהרן, אבל צריך להשאיר לו הכבוד, שלו דווקא הסגולה האלהית לטמא ולטהר את הנגע. על דרך המליצה, בבדיחותא, אפשר לומר שלכן לא היה ולא עתיד להיות – אין כזה ת"ח שיוותר לכהן...

כל הפסוק הפותח את הפרשיה, בצרוף המלה "כנגע" – "וידבר הוי' אל משה ואל אהרן לאמר... כנגע" עולה משיח במספר קדמי (1331 = 11 בחזקת 3).

משה אומר "כנגע נראה" – נראה אותיות אהרן, ו"כנגע" היינו ענות משה. כשמחברים שתי מלים אלה לפסוק הראשון עולה ג"פ תענוג (כל תענוג הוא 23 ברבוע) = בית חדש בית אמתי (לשון הרבי).