תשובת הצדיקים

לימוד בתורת חיים לפרשת וישלח

יום שבת ויצא תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בצהרי שבת האחרונה, יום ההולדת ויום ההילולא של אדמו"ר האמצעי, לימד הרב בהרחבה את סיום דרושי "תורת חיים" על הפרשה. לקוצר הגליון נערכה בתמצית רבה הנקודה העיקרית של הדברים – נקודה קיומית השייכת לעבודה המרכזית של דורנו, דור התשובה, בו גם הצדיקים הגמורים צריכים לרכוש לעצמם את מעלת התשובה. בתוך הדברים יש קריאה לחידוש ותשובה בעולם הדתי, שהיא גם המענה לבעית ה'חזרה בשאלה' החמורה בדורנו, תוך חשיפת שרשיה העמוקים ודרישת-הגאולה המסתתרת מאחוריה.

[אחרי מנחה]

[נגנו ניגון לחסידי אדמו"ר האמצעי.]

"ויאבק איש עמו" – צדיק ובעל תשובה

פרשת וישלח פותחת במפגש מחודש בין יעקב לעשו, שפנימיותו היא עימות-שתכליתו-בירור בין עולם התיקון לעולם התהו[ב]. בלילה שלפני הפגישה מעביר יעקב את מחנהו את מעבר יבק[ג] וכשהוא נותר בעבר השני, לאחר שחזר על "פכים קטנים"[ד], הוא נקלע למאבק עם שרו של עשו – "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר"[ה]. שרשו של עשו בעולם התהו נעלה מעולם התיקון לו שייך יעקב – לכן עשו מצליח לאיים על יעקב ולכן גם מעונין יעקב להתמודד עם עשו ולרשת את האורות המרובים שלו. אכן, מצד שרש-שרשו של יעקב (שמתגלה ב"ויותר יעקב לבדו") – שרש "יעקב איש חלק"[ו] בעצמות ה', למעלה מהשבירה והתיקון, עליו נאמר "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו"[ז] – הוא מסוגל לגבור על עשו ולבררו כפי שקורה במאבק עם שרו של עשו.

בדרוש פרשת וישלח בתורת חיים מסביר אדמו"ר האמצעי את המאבק הזה באריכות רבה, כדרכו תמיד, ואנחנו נתמקד רק בפרק האחרון של המאמר[ח]. באופן אופייני הוא עושה מהלך שלם ובסופו סותר והופך אותו, דבר המעיד על עוצם בטולו ויכולתו 'לאיין' את כל מה שאמר קודם. על כל פנים, ההיפוך הוא בנוגע לשני צדדי מעבר יבק (האם המחנה היה בצד האחדות ויעקב בצד הפירוד או להיפך[ט]), אך תורף נקודת הביאור ביחס לעבודת יעקב במאבק זה נותר אחד:

שרו של עשו הוא מדרגת עשו כפי שהוא חוזר לשרשו – מדרגת בעל תשובה הנעלה לכאורה מיעקב, הצדיק הגמור, שכן "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"[י]. אכן, מאמר זה נכון רק ביחס ל"צדיקים גמורים שאינן בעלי תשובה", אך כאשר הצדיקים הגמורים עושים תשובה הם עולים למעלה-מעלה מבעלי התשובה לכשעצמם, מנצחים אותם וכוללים אותם בתוכם (כפי שבעל תשובה אמתי – והדבר בולט עוד יותר אצל גר-צדק – חייב בסופו של דבר, בעקבות התשובה שלו, לחזור לעסוק בתורה ומצוות, עבודת הצדיקים). כך, יעקב אבינו במאבקו עם שרו של עשו הופך מצדיק גמור גם לבעל תשובה וכך מנצח את שרו של עשו וכולל בתוכו את עצמת התשובה-של-תהו שלו.

במונחי ספר התניא, ספרן של בינונים המגדיר גם את הצדיקים ואת הרשעים, כאשר רשע עושה תשובה הוא עולה למעלה מן הצדיק (רשע שאינו גמור עולה בתשובתו למעלה מצדיק שאינו גמור ואילו רשע גמור עולה בתשובתו למעלה מהצדיק הגמור) אך כאשר הצדיק יעשה תשובה הוא יעלה שוב למעלה מהרשע-שעשה-תשובה (ושוב, הצדיק שאינו גמור עולה בתשובתו רק למעלה מרשע-שאינו-גמור-שעשה-תשובה והצדיק הגמור עולה בתשובתו למעלה גם מרשע-גמור-שעשה-תשובה). לכאורה, אצל בעל תשובה אמתי ישנה מעלה של "זדונות נעשו לו כזכויות"[יא] שחסרה אצל הצדיק, שיש לו רק מצוות 'רגילות', אך אליבא דאמת הצדיק בתשובתו מחשיב את כל מצוותיו עד כה לעבירות (כידוע מתשובתו התמידית של הרס"ג על עבודת ה' הקודמת שלו, שכחטא תחשב ביחס למעמדו היום) – ו'עבירות' אלה הן ההופכות לזכויות בתשובתו.

המעבר מצדיק לבעל תשובה

במעבר יבק עובר יעקב אבינו 'משבר-אמצע-החיים', כשעליו לחולל שינוי מהותי בעבודתו – לעבור מעבודת צדיק לעבודת בעל-תשובה. כשם שאביו של יעקב, יצחק, התהפך בעקדה מנשמה דנוקבא לנשמה דדכורא[יב] כך על כל צדיק לעבור בשלב מסוים של חייו 'משבר' של שינוי מן הקצה אל הקצה בעבודתו (כפי שהסברנו אמש[יג] לגבי אדמו"ר הזקן, שבמאסר והגאולה הופך מיעקב אבינו של החסידות למשה רבינו של החסידות). המאבק במעבר יבק הוא 'משבר-אמצע-החיים' של יעקב אבינו, בו עליו להפוך מצדיק גמור לבעל תשובה, מבלי לאבד את האיכות של עבודת הצדיק (והרי כל שינוי מהותי בסדר העבודה הוא גופו תהליך של תשובה, כך שהשינוי של יעקב הוא אב-טיפוס לכל שינוי).

עבודת יעקב אבינו היא מורת-דרך לכל אחד ואחת מאתנו, גם אם אינם צדיקים גמורים של תניא. במובן הפשוט, צדיק הוא שם כללי לכל מי שגדל בעולם של תורה ומצוות וזכה לחינוך ברוח ישראל סבא. היום, לדאבוננו, ישנה מציאות בה כנגד החזרה-בתשובה הרבה והמבורכת קיימת גם תופעה הפוכה המכונה 'חזרה בשאלה', בכל גווני הציבור הדתי והחרדי (שלדעת חלק ממומחי הסטטיסטיקה ממדיה לא-פחותים מהחזרה בתשובה). בפנימיות, הנוער שנושר מדרך התורה והמצוות מביע את הרצון העמוק והמוצדק שלו לעבור מעבודת הצדיקים לעבודת בעלי תשובה. אם רק ידעו לחשוף לו את הרגש הפנימי הזה – וזהו תפקידם של היושבים כאן! – הדברים ודאי יתקבלו על דעתו ויצמיחו גל של תשובת-צדיקים שיכולה לכלול את האורות דתהו של התשובה ולהכיל אותם לגמרי בריבוי הכלים דתיקון של התורה והמצוות (וכך להעמיד גדולי תורה שיש בהם גם את מעלת התשובה, כפי שהיו אצל עמודי התורה שבאו מגרים ובניהם – רבי עקיבא, רבי מאיר, אונקלוס הגר, שמעיה ואבטליון ודומיהם).

עבודה זו – אותה חולל יעקב אבינו ב'משבר' מעבר יבק ולה זכה משה רבינו בסוף ימיו, כפי שמסביר אדמו"ר האמצעי במאמר (וכך הגיע עם הסתלקותו לשער הנון[יד]) – היא בעצם תורף עבודתו של המשיח, ש"אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא"[טו] וכך לזכות למעלת "לאהפכא חשוכא לנהורא"[טז] ולתקן את העולם כולו.