רמ"ח אותיות (רלב-רלה)

בע"ה

שבת קדש פרשת עקב, כ"ג מנחם-אב ע"ח – כפר חב"ד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ליל שבת

[לפני קבלת שבת:]

נגנו "ידיד נפש". מנוחה ושמחה (חב"ד). ניגון מפולטובה.

את אות רלא למדנו בעבר, היא מדברת על ר' הלל.

רלב. חכם הרזים – מה השליחות שלי?

רלב. אמרו חז"ל [במסכת ברכות] (וברש"י): "הרואה אוכלוסי ישראל (חיל גדול של ששים ריבוא) אומר ברוך חכם הרזים"

אם מישהו נמצא לדוגמא על הר, על מקום גבוה – והוא רואה ששים ריבוא יהודים ביחד, הוא צריך לברך את הקב"ה שהוא כולל את כולם, את הרז של כל אחד ואחד, כמו שיבאר.

ופירש ר' גרשון בער: מדוע לברך דוקא "חכם הרזים" ולא הדיעות או החכמות?

הרי יש מאמר חז"ל "כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה כך אין דעתן שוין זה לזה", אם כן השוני בין האנשים מתבטא בדעותיהן השונות זו מזו, והקב"ה כולל וסובל את כולן, ולמה נוסח הברכה היא "חכם הרזים" ולא 'חכם הדעות' או 'חכם החכמות'? על יהושע בן נון כתוב "איש אשר רוח בו", ואומרים חז"ל שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אדם, כפי שמזכיר בהמשך, כשהפשט של זה הוא שיכול לסבול את כל הדעות של האנשים. דבר זה שייך לדעות, ולמה הלשון היא רזים?

אלא הענין הוא, שיש בנשמת כל אחד ואחד מישראל ענין המיוחד רק לו ומוסתר בו ("רזים") [לכל אחד יש את הרז שלו], ופרט זה הוא המייחד את דבקותו והכרתו באלקות [הכרה זו פנימיות הדעת, שיודע בהכרה פנימית] ואת אופן עבודתו המיוחדת שאין זאת לשום אדם אחר [כל זה מושפע מהרז של האדם]. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק [לגבי יהושע] "איש אשר רוח בו – שיכול להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד" [כשהכוונה כאן שיודע את הרז שיש לכל אחד מישראל. לכל אחד יש רז, שלא רואים מבחוץ מה הוא, אף אחד לא יודע מה הרז שלך, וגם אתה בעצמך הרבה פעמים לא יודע מה הרז שלך, מי כן יודע? הרבי]. וזהו ענינו של רבי, שיודע את הרזים של כל אחד וכוללם יחד.

כתוב "אתה יודע רזי עולם", האדמו"ר הזקן אמר שהצדיקים בעולם הזה יכולים לדעת 'רזי תורה', אבל 'רזי עולם', שזה הרבה יותר עמוק, רק הקב"ה יודע, וצדיקים דומים לבוראם. זהו הרז שיש לכל אחד מישראל. יש ששים רבוא שרשי נשמות לישראל, ולכל אחד יש את הרז שלו.

אם כן יש ששים רבוא רזים. נעשה גימטריא. קודם נאמר שכמו שהרבי כולל את כל הרזים, כך הוא כולל את כל השירים של כל אחד, כמו שכתוב "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת", לכל נשמה יש רז מיוחד ושיר מיוחד משלה. יש שם כזה שקוראים לבת היום 'שירז', חיבור של שיר ורז. יש גם ששים רבוא שירים, שיר הוא נוטריקון ששים רבוא. כמה עולה ששים רבוא רזים? [שמע ישראל וכו'?] פחות [1116], שתי המילים הראשונות של התורה "בראשית ברא", ששוות כתר מלכות. הקב"ה ברא בתחלת הבריאה ששים רבוא רזים, שלכל אחד יהיה את הרז שלו.

הענין הזה מתקשר לתורה הראשונה של הבעל שם טוב בכתר שם טוב, שם הוא מדבר על מה שאומרת הגמרא "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם", ואומר שהסבה שלא עלתה בידם היא כיון שעשו כרשב"י, כלומר רצו לחקות את רשב"י ולהיות כמוהו, ולא היה שייך לאופן עבודתם. כמו שרבי זושא אמר שכשהוא יבוא למעלה לא יאמרו לו 'למה לא היית משה רבינו' או 'למה לא היית רשב"י' (שרשב"י הוא הגלגול העיקרי של משה רבינו), אלא יאמרו לו 'למה לא היית זושא?', כי לכל אחד יש את הדרך המיוחדת לו בעבודת ה' שאליה הוא צריך להגיע. הענין הוא לא להיות תוכים, לא לחשוב שאם בחור אחד עושה קייטנה עם הרבה ילדים אני גם צריך לעשות קייטנה, צריך לדעת מה הענין שלי.

מי יודע את הרז של כל אחד? הרבי. יש אומרים שמתי שתהיה ההתגלות של הרבי מלך המשיח יברכו כמה ברכות, אחת מהן היא "חכם הרזים". זה מאותה סבה, שהוא יודע את הרז של כל אחד [הרז עולה רבי] כן. יש כמה גדרים של רבי, שהוא נשמה כללית, נשמה דאצילות ונשמה חדשה. העובדה שהוא יודע את הרז של כל אחד מישראל נובעת מכך שהוא נשמה חדשה. ([יברכו חכם הרזים על הרבי, כי הוא כולל את כולם, או פשוט כי יראו ששים ריבוא יהודים?] לכאורה משמע שלא מברכים על הרבי שיודע את הרזים, אלא על זה שרואים ששים ריבוא).

הרז של האדם מתבטא גם בתפלה ובקשר שלו לקב"ה וגם בשליחות שלו בעולם. כמו מי שהיה בשליחות בהודו, וגילה שם את הרז שלו. בגלל שהרבי יודע את הרז של כל אחד הוא יכול לומר לך מה השליחות שלך בחיים. [לכל אחד יש שליחות אחרת?] כן, לפי הרז שלו, לכל אחד יש את הרבי-משפיע-צדיק-גבור שלו. [איך יודעים מה הרז שלי?] בשביל זה יש רבי ומשפיע. [בעצם הוא אומר כאן שכל אחד הוא אינדיבידואלי?] יש ענין לקבל השראה מצדיק או ממישהו שיודע ללמוד תורה יותר ממני, ככה כתוב בהיום יום שברוחניות צריך להסתכל על מי שלמעלה ממני, אבל הכוונה היא לקחת ממנו השראה לעבודה שלי, ולא לחקות אותו. מה שאני לומד מאחרים, שזהו מה שכתוב בתניא שכל אחד מתוקן מחברו, כשהפירוש הוא לא רק שלכל אחד עבודה אחרת מחברו אלא שהוא מתוקן מחברו, שהוא לוקח השראה מהעבודה של חברו, דבר זה הוא במקיף של האדם, ואילו בפנימי, העבודה הפנימית היא העבודה המיוחדת, הרז של כל אחד ואחד, וכתוב שהשרש של הפנימי הוא למעלה משרש המקיף.

איך אני יכול לדעת מה השליחות שלי? אפשר לחשוב שמה שקשה לי זה רומז ששם דוקא אני צריך להשקיע מאמצים כי זה השליחות שלי. אבל לי הרבי אמר שאם זה הולך וזורם לך תמשיך עם זה, ואם לא אז תוותר על זה. [זה סותר שיחה של הרבי של "אך בגורל", שהרבי אומר שבמקום שיש נסיונות וקשה צריך להתמקד בזה, שזו אומר שזה החלק שלך] אבל כך הרבי אמר לי, אתה מכיר את הסיפור? [לא] הייתי ביחידות אצל הרבי, וסיפרתי לו שר' אושר שלח אותי לעשות כסף והרבי אמר לי שאם זה הולך לי להמשיך ואם זה קשה אז סימן שזה לא הענין שלי. [ומה היה בסוף?] כנראה שזה לא הענין שלי, הלואי שיהיו תלמידים שידעו לעשות שנורר... [אבל יש לחלק, שזו לא מצוה לעשות שנורר, מה שאין כן במצות שבמקום שקשה צריך להמשיך בכך] ודאי שזו מצוה לעשות שנורר, ר' הלל עשה שנורר, היה את כל השד"רים. [זה לא אומר שזו מצוה, המצוה היא לתת צדקה.] כמו שיש מצוה להניח תפילין, והרבי עשה מבצע תפילין להניח תפילין לכולם [אין מצוה להניח תפילין לכל יהודי] יש דין ערבות, כל ישראל ערבין זה בזה, יש גם מבצע צדקה של הרבי. [זו התעסקות במצוה, ולא מצוה פרטית שכל אחד ישים צדקה] כתוב שגדול המעשה יותר מהנותן [זו עדיין לא מצוה] יש חובה על בית הדין בכל מקום לדאוג שכולם יתנו צדקה, קשור לפרשת השבוע עוד שבועיים, שופטים, ומטילים מיסים על הציבור בשביל זה. [בסדר, לא יכול להיות שלכל אחד יש את העבודה שלו, אם כן צריך להיות 600,000 ספרים] הרבי רצה שקה"ת יוציאו 613 ספרים, כנגד תרי"ג מצות, שכל אחד מתחבר למצוה אחרת, שמעת על זה? [לא].

יש דבר ששאלו אותנו על זה, במיוחד אצלנו שאלו על זה, הרבי הרש"ב כותב בסוף קונטרס העבודה שלו שכל אחד צריך לקבוע לעצמו שיעור בספרי מוסר, מדובר בספרי מוסר עתיקים, כמו ראשית חכמה, ואף אחד לא עושה זאת. ספרי מוסר מדברים באופן השוה לכל נפש, עבודת תקון המדות השייך לכולם בשוה. אבל בחסידות מדברים לכל אחד לאופן העבודה המיוחד לו. כמו שאדמו"ר הזקן כותב בהקדמה של התניא. [מילא תניא, אבל שאר הספרים לא יכול להיות ש-100,000 איש יתחברו לאותו ספר?] יכול להיות, אבל כל אחד יקח נקודה אחרת ממנו, לפי הרז שלו. יש לנו ספר שנקרא "ענין התפלה וההתבוננות" על מאמר של ר' הלל, ששם מבואר שיש מצב שכל אחד מתפלל מהמקום. בממד ההתנהגות במעשה כולם שוים, בממד הרגש גם דומים, ואפילו בשכל אפשר שיחשבו אותו הדבר, אבל אנחנו מדברים כאן על הפנימי דפנימי, הרז של כל אחד, שזה שונה אצל כל אחד [וזה מקרין על כל שאר החלקים?] ודאי. רז זה הוא נקודת האמת של כל יהודי, אפשר לחשוב שהאמת נמצאת במוחין, אבל היא נמצאת במוטבע, ביסוד, מלשון לאמת את הדבר, הרז הוא מאמת את כל עבודת ה', שעושה הדברים באמת איך שהוא לעצמו, ולא כחיקוי של מישהו אחר.

זה מתקשר לווארט של ר' הלל על הפרשה, בפרשת היראה "הוא תהלתך והוא אלהיך", שהקב"ה הוא "אלהיך" שלך, כפי הדרך המיוחדת שלך.

אם כן לפעמים כשקשה צריך לדעת שזה לא השליחות שלי ולפעמים כן. [איך יודעים?] בשביל זה צריך רבי.

[זה כמו שלכל אחד יש את הזהיר טפי שלו] נכון [במילה זהיר יש אותיות הרז].

לראות את הרז הזה מתגלה. יש כאלה שרואים מי שמניח תפילין לראשונה בחייו, 'קרקפתא', וזה מזיז אצלם משהו, יש כאלה שאפילו בוכים.

רלג. לכלב תשליכון אותו

רלג. נאמר בכתוב: "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו". האר"י ז"ל אמר [מביא דרשה מהאריז"ל] שבפסוק זה מרומז שאדם העובר על איסור נדה – מת ומתגלגל ככלב [(כאן כתב "בכלב") כך צריך להיות. יש סיפור בגמרא על אחד שהיה מקל בהלכות נדה ומת]: "בשר" הוא הברית קודש [יש ארבע עורלות: עורלת האזן, עורלת הפה, עורלת הלב ועורלת הבשר. מילת עורלת האזן היא "דעהרער", שמיעה פנימית; מילת עורלת הפה הוא בשמירת הלשון, לשמור מה שמוציאים מהפה; מילת הלב הוא "ומלתם את ערלת לבבכם"; מילת הבשר הוא תיקון הברית]; "שדה טריפה" הוא נוקבא דקליפה, איסור ערוה [והכוונה כאן בפרט איסור נדה]; "לא תאכלו" הוא כלשון הכתוב (לגבי פוטיפר) "הלחם אשר הוא אוכל" [שרומז על ענין הזיווג]; ובאם עבר ועשה כן [משמע דוקא במזיד ולא בשוגג] – אזי "לכלב תשליכון אותו" [שמתגלגל בכלב].

למה דוקא בכלב? אותו אחד שבא על הנדה, הרי זה אשתו, רק שעכשיו היא אסורה עליו ועתידה להיות מותרת לו, העובדה שהוא בא עליה עכשיו ולא חכה מעידה על כך שהוא כרוך אחריה ככלב, זה הביטוי, ולכן מתגלגל בכלב. יש סיפור על הקאצקער, שפעם בא אליו חסיד ואמר לו שאשתו משתלטת עליו, והרי כתוב "והוא ימשל בך". ענה לו הקאצקער שכתוב "ואל אישך תשקתך והוא ימשל בך", אם "אל אישך תשוקתך", שהאשה משתוקקת אל האיש – אזי "הוא ימשל בך", אבל אם אתה משתוקק לאשתך אזי היא תמשול בך. ווארט חזק של הקאצקער. כלב הוא כולו לב, הוא כולו הולך אחר התאות שלו, בלי מוחין, הרי כל ההלכות של נדה הכל זה מוחין, והוא מעיד שאין לו מח אלא רק לב, כמו כלב.

כתוב שבדור עקבתא דמשיחא חוצפה יסגי ופני הדור כפני הכלב, לפי זה העברה של הדור היא איסור נדה, כנראה שבדורנו כל המנהיגים ("פני הדור") ו"ראשי הדור", הפוליטיקאים וכו' עוברים על איסור נדה, ולכן כפני הכלב, שהם כרוכים אחרי הציבור, שהם רצים קדימה וכל הזמן מסתכלים אחורה -  כל הזמן שומעים סקרים וכו'.

יש גם את הכלב של הקדושה, כלב בן יפנה.

[התפללו קבלת שבת וערבית].

יום שבת

[אחרי מוסף.

נגנו נגון, ניגון י"ב תמוז]

היינו באות רלג, הביא מכתבי האריז"ל שהעובר על איסור נדה מתגלגל בכלב, ולמד זאת מהפסוק "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו". אם הוא מתגלגל בכלב יכול להיות שזהו גם התיקון שלו. מה התכונה של הכלב? שהוא כל הזמן רעב ומחפש אוכל [כמו כלבא שבוע] כן, שמי שנכנס רעב ככלב יוצא שבע. זהו מאמר חז"ל 'אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע משביעו רעב', אם מרעיבים אותו הוא שבע, ואם משביעים אותו הרי הוא כל הזמן רוצה עוד ורעב. כלב הוא גם כל הזמן משוטט, בגלל שהוא רעב, הוא משוטט לחפש אוכל. כיום בעקבתא דמשיחא שפני הדור כפני הכלב, אפשר לדרוש זאת על כלב דקדושה, מה כתוב על הזמן הזה? ["לא רעב ללחם וכו'] כי אם לשמוע את דברי הוי'", זהו הכלב של הקדושה של היום. מגיעים הרבה כאלה לבית חב"ד (בהודו) וצריך לקרב אותם. כלב הוא כולו לב, הולך אחר הלב שלו. כלב עולה אליהו, מבשר הגאולה.

כתוב בתהלים "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי", כלב היא הקליפה שכנגד היחידה שבנפש, הקליפה הכי קשה. זו הבעיה של הבא על הנדה, שהרי אשה זו מותרת לו, ויש לו פת בסלו אבל למרות זאת הוא רעב ככלב.

אברהם אבינו בעצמו נולד מאיסור נדה, שאביו תרח בא על אמו, אמתלאי בת כרנבו, בזמן שהיתה נדה, ועל זה נאמר "מי יתן טהור מטמא לא אחד" – 'אברהם מתרח', ולכן תרח בא בגלגול [הוא חזר בתשובה בסוף ימיו] נכון, אבל בא בגלגול. במי התגלגל? האריז"ל שם מסביר שדינה, בת יעקב, היא אותיות נידה, בדרך כלל כתוב בתנ"ך נדה בכתיב חסר, אבל במקום אחד בתנ"ך כתוב בכתיב מלא, קראנו את זה לא מזמן, במגלת איכה "על כן לנידה היתה", שם הפשט הוא לא על נדה, אלא על נע ונד, אבל כתוב "נידה". מי היה בעלה? [שמעון] כן, אבל אחר כך? בתחלה אנס אותה שכם בן חמור, אחר כך נשא אותה שמעון, אבל אחרי שהיא נפרדה ממנו היא נשאה לאיוב. האריז"ל אומר שאיוב הוא גלגול של תרח. כל הדבור שם עם אשתו, זה עם דינה בת יעקב, יש שם הרבה ברכות, בלשון סגי נהור, לאיוב.

כלב עולה בן. כמו שיש כלב רע יש גם כלב טוב. אם נעשה כלב בהכאת אותיות מה נקבל? [1200] מה זה? כתוב שיש חמשה ספקות ברדל"א, 5 פעמים ספק עולה 1200 [זה 5 הדורות עד עמלק] כן, אברהם יצחק עשו אליפז עמלק עולה 5 פעמים ספק, שזה בעצם 5 פעמים עמלק, ממוצע המילים, וזה עמלק פנים ואחור, כיון שזה מילה בת ארבע אותיות הפנים והאחור יהיה כפול המילה בעוד אחד. כלומר יש קשר בין הכלב לבין עמלק, עליו כתוב "אשר קרך בדרך", קרך מלשון קרי, פגם הברית.

מה הדבר הראשון שאדם הראשון עשה כשנברא? [קרא שמות?] לפני זה. קרא "באו נשתחוה ונכרעה לפני הוי' עשנו". זו שירת הכלבים, בסוף פרק שירה, שיש על כך אחר כך פירוש ארוך של חז"ל, זו עוד תכונה של הכלב שהוא כורע ארצה. חז"ל שואלים למה אדם הראשון אמר דוקא את שירת הכלב, ומקשרים זאת למה שכתוב יציאת מצרים "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". אבל מה אפשר עוד לומר על כך? [אדם הוא מה וכלב הוא בן] נכון, הדבר הראשון שאדם רצה לעשות זה לייחד שם מ"ה עם שם ב"ן (המלכות), ולכן אמר שירת הכלב. מה עוד שוה כלב? [בהמה] כן, זהו "אדם ובהמה תושיע הוי'", יחוד מ"ה וב"ן. זה הכלב הטוב, כלב מחמד. [אולי לכן יש השתחואה בראש השנה, כנגד ה"באו נשתחוה" שאמר אדם הראשון בראש השנה] זו כוונה שאפשר לכוון.

[כתוב באיסור עריות שכרוכה אחריו ככלב] הזכרנו אתמול שכלב הוא כרוך, השרש של כרוך – כרך עולה עמלק. כלב באידיש זה הונט.

יש בתניא פרק כ"ט מה שאדם צריך לגעור על עצמו הוא אומר חמשה כינויים: רע, רשע, משוקץ, מתועב, מנוול. אבל אם רוצה לנקוט בשם של חיה יכול לומר על עצמו שהוא כלב. איזו עוד חיה יש שנוהגים לקלל איתה, חוץ מכלב? [חמור] כן. מי זה החמור? [משיח] כתוב שמשיח רוכב על חמור [גם "ויהי לי שור וחמור" משיח בן יוסף ומשיח בן דוד] כן, כתוב ששור זה משיח בן יוסף וחמור משיח בן דוד, למדו זאת מכך שמשיח רוכב על חמור. מה התכונה המיוחדת של חמור? [אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה] כן, שקר לו, למרות שבמילה חמור יש המילה חם, חמור זה נוטריקון חם-אור, אבל קר לו. הכלב כולו לב, הוא בחמימות של התאות, "הכלבים הם עזי נפש", ולחמור קר, שקר לענייני קדושה [גם קשור לעמלק "אשר קרך בדרך"]. עם איזו עוד חיה קשור המשיח? [נחש] כן. לו יש ארס חם, כנראה שמשיח הרוכב על החמור הוא מכניס בו חמימות דקדושה. כמה עולה כלב חמור? [306] אשה ודבש, (ההמתקה של הכלב והחמור בקדושה). יש כוונה מהאריז"ל לתקיעות של ראש השנה, מתקרבים לראש השנה, ששופר – שו עולה דבש, ופר זה פר דינים, שצריך להמתיק את הפר דינים עם הדבש. כמה זה חסר ממשיח? [כלב], כן, כתוב שמשיח עולה בן אשה, אם כן משיח זה כלב חמור כלב, חמור בין שני כלבים...

[במה נרמז הנדה ב"שדה טרפה"?] מרמז על יוסף הצדיק שנאמר עליו "טרף טרף יוסף", גם נאמר על אשת חיל "ותתן טרף לביתה". הסגולה נגד קליפת הכלב זה לתת צדקה, הצדקה של האשה היא יותר נעלית, כיון שהיא נותנת אוכל. [טרפה הרי אסורה לעולם ונדה תהיה מותרת?] טרפה היתה בתחלה מותרת, ורק שנאסרה עליו.

רלד. צניעות בשעת תשמיש

רלד. בשם הה״מ [ווארט מהמגיד ממעזריטש. קשור לאות הקודמת] פ״א בא א' שבניו מתים שהם קטנים ובקש ברכה דיי קיינדער זאליין זייך האלטון [הוא אמר שבניו אינם מתקיימים. יש חיות ויש קיום, כמו שכתוב "דוד מלך ישראל חי וקים", לא רק שהוא חי אלא שהוא קים] וצוהו להיות צנוע בשעת תשמיש [כאן זה כבר לא באיסור, אלא בהיתר, גם אז צריך להיות צנוע. צניעות היא ברדל"א, צניעותא. שם יש חמשה ספיקות]. רש״ג אמר ראיה שזה מועיל לחיות [חיות עולה משיח בן דוד] וזה זכה שנשתלשל לו בגשמיות, ובאחרים ברוחניות שיהי' חיות באלקות ובתומ"צ ומזה מובן מה שדור זה יותר בפריקות עול ואין שום חיות בעבודת ה' [מזה שאין צניעות, שכנ"ל צניעות זה ברדל"א, הרי יש יותר פריקת עול.] וכו' ה' ירחם...

הידור בצניעות גורם לחיות, זה גם בכללי צניעות, וגם צניעות בתשמיש. [אז החיות שלי בעבודת ה' זה בכלל לא תלוי בי?] הבנים שלך תלויים בך. הבנים זה גם המעשים הטובים, "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים", והמעשים שלך תלויים בצניעות שלך. [אולי לכן הכלבים רודפים אחרי החתולים, כי לומדים צניעות מחתול, והכלבים לא אוהבים את זה...]

רלה. לשבור את המניעות

זה כבר נושא אחר:

רלה. ענין קרי״ס בעבודה [אומרים בכל יום שירת הים]. לעשות דבר שהיפך הטבע ולמעלה מהטבע [כמו שכתוב על עובד אלהים ואשר לא עבדו, זה השונה פרקו מאה פעמים ואחת וזה מאה פעמים, שהפעם המאה ואחת הרי היא שברה את הטבע. מה שהמצרים טובעו בים סוף זה מלשון טבע.] והפי' שקרע ושיבר המניעות והעיכובים המסתירים לאלקות שכל זמן שעובד בטבעו אינו עומד נגד מונע ומעכב [ונקרא "אשר לא עבדו"] אבל שהוא למעלה מן הטבע ועומד נגד המניעות והעיכובים ועובד בעבודת הוי' ["עובד אלהים"] זהו נקרא קרי״ס ים – הכסוי, [כמו שכתוב] כמים לים מכסים וקריעת [ים סוף] הביטול והעברת הכסוי [שקורע את הכיסוי. כאן לא דורש, אבל סוף זה סוף, שקורע את הסוף על ידי האין סוף, שעולה אור, רז, אדון עולם] ובקרי״ס אחר יצ"מ נתן כוח בנשמות ישראל שיוכלו לעמוד נגד כל מונע ומעכב...

בסוף הוא לא הרחיב. משמע שבדרך יש שני שלבים: יציאת מצרים וקריעת ים סוף. יציאת מצרים זה לצאת מהמצרים, אבל עדיין נדמה לי שהאויב רודף אותי, פראנויה. יש ארבע לשונות גאולה: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ולקחתי זה כבר מתן תורה, והוצאתי זה יציאת מצרים, וגאלתי זה קריעת ים סוף, והצלתי זה ממוצע ביניהם. בהתחלה יוצאים ממצרים, מהמצרים, אחר כך צריך להגיע לגאולה אמתית, וזה קריעת ים סוף, לקרוע את כל הכיסוי וההעלם. כשאני עושה זאת אני מחוסן. מה קרה בקריעת ים סוף? זה מתקשר עם מה שדברנו אתמול על כך שמצד אחד לכל אחד יש את הרז שלו, ומצד שני צריך בטול לרבי. עם ישראל יצא ממצרים והיה שבעה ימים עם משה רבינו, בתור מנהיג שלהם, והם הזדהו אתו, כמו שכתוב "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו", וזה נתן להם כח להשתחרר מכל הפראנויות שהיו להם ממצרים הרודפים אותם. נחשון קפץ לים, מרמז על הנחישות שהיתה להם. משה רבינו צוה אותם "הוי' ילחם לכם ואתם תחרישון", "דבר אל בני ישראל ויסעו", רק תסעו, ה' יעשה את הכל. [זה בטחון סביל?] מצד אחד "הוי' ילחם לכם ואתם תחרישון" ומצד שני "דבר אל בני ישראל ויסעו" [שילוב של פעיל וסביל].

התפללו מנחה.

[בדרך הביתה:]

[שיטוט הכלבים זה כמו השיטוט באינטרנט] כתוב ש"המחשבה משוטטת תמיד" [כתוב גם "עיני הוי' משוטטות בכל הארץ"] כן, כנגד (ההפך) השיטוט של הכלבים [זה כמו שטות (שיטוט) דקליפה ושטות (שיטוט) דקדושה] כן.