"ולבי חלל בקרבי" – סוד ה-קרב

בע"ה

כ"ב כסלו מ"ג – ירושלים

שיעורים בתניא (3) – תניא פ"א

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[נגנו]

צדיק גמור הוא מי שמקיים את הפסוק "ולבי חלל בקרבי". זה הפסוק שאדמו"ר הזקן מביא מהגמרא – הפסוק הראשון לגבי הגדרת צדיק, "ולבי חלל בקרבי". מה הפשט בזה? או שהפשט ש"לבי" הוא היצר הרע ו"חלל" הכוונה שהרג את היצר הרע, או ש"לבי" אינו יצר הרע, רק שבתוך הלב היה יצר הרע, ו"חלל" היינו חלל ריקן שיש כעת בלב, והיה בו קודם יצר הרע. שוב, שני פירושים, או ש"לבי" הוא היצר הרע ו"חלל" הכוונה שהרג אותו, או שנפרש שהלב הוא הלב ו"חלל" הכוונה שכיון שהרג את יצר הרע כעת הלב שלו חלל, מקום ריקן, פנוי מהיצר הרע.

קרוב, קְרָב, קֶרֶב

קודם, דבר ראשון שרציתי להסתכל כאן, הוא המלה "בקרבי". בחסידות, שרש קרב הוא שרש מאד חשוב בלשון הקדש – יש בו שלשה פירושים. מה הם? קרוב, קְרָב וקֶרֶב-תוך. הפשט כאן ש"בקרבי" היינו בפנים, בתוכי. קרבים לשון פנימיות. הקרב הוא הפנימיות, כמו שכתוב "וכל קרבי את שם קדשו". הפרוש השני מלשון קרב-מלחמה, כמו "שעתא דצלותא שעתא דקרבא". הפירוש השלישי לשון קרוב – "קרוב הוי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". "שעת קרבא" ודאי מלשון קרוב – דו-קרב, הכוונה שאנשים מתאבקים, כמו יעקב והמלאך, שחבקו אחד את השני. הקרב הוא מקרוב. מה שיותר קרוב הוא אפילו בפנים, לכן אפשר להבין את הקשר בין הפירושים אפילו על פי פשט. בכל זאת, יש כאן שלשה דברים. כמו כאן, "בקרבי", בתוכי; קרב-מלחמה; וקרוב.

שלשת הפרושים צריכים להיות כנגד שלש האותיות של השרש קרב: זה אחד מששת השרשים בלשון הקדש שכל צירופיו הם שרשים. לכן זהו שרש מאד חשוב, כי כל צירוף שלו הוא גם שרש. בתוך הצירוף הזה עצמו, קרב, יש שלשה פירושים. [מה זה רבק?] רבקה הוא ריכוז של בהמות, כששמים שם עגל ומפטמים אותו הוא נקרא עגל מרבק. ה-ק כאן היא ודאי הקרב, המלחמה. ב-ק יש ז – את רגל ה-ק, לפי קבלה, כותבים כמו זין, שהיא חרב. בתוך ה-ק יש זין שיורדת להלחם עם הקליפות. ק יכולה להיות גם יניקת החיצונים, אבל יש שם את גם החרב להלחם, דו-קרב. מה המלחמה? "את זה לעמת זה עשה האלהים" – המלחמה בין האדם לקוף. מלחמת היצר היא נגד כח המדמה, כמו שרבי נחמן אומר שכל יצר הרע הוא כח המדמה. כח המדמה הוא "קוף בפני אדם", וצריך להכניע אותו – את המדמה של היצר הרע, שנקרא קוף.

אם יש שלשה פירושים קודם כל צריכים להסביר שהם כנגד הכנעה-הבדלה-המתקה. הקְרָב הוא הכנעה – כדי להכניע את הקוף, כח המדמה. על ידי הקרב הוא הורג אותו – "הרגו בתענית"; אחרי הקרב נעשה "לבי חלל בקרבי", לשון קֶרֶב, הבדלה – פנימיות היא בחינת הבדלה לגבי חיצוניות, פנימיות נקראת הבדלה. הפירוש קרב לשון פנימי הוא ענין של הבדלה, שנבדל עכשיו מהרע; אחר כך קרוב, "קרוב הוי' לכל קראיו וגו'", זו ההמתקה. ה-ר היא אות של הבדלה – ר היא חצי מקיף. כאן ר לשון ראש, וראש הוא פנימיות. ה-ב היא היחוד של שני דברים – ב היא תמיד יחוד של שני דברים קרובים יחד. אם כן, אפשר להסביר שבתוך שרש קרב יש את שלשת הפירושים, שהם שלש האותיות, מלחמה-קרב, קרב-תוך, קירוב. בהתחלה צריך קרב, על ידי הקרב נעשה "לבי חלל בקרבי", ואז נעשה עוד יותר – "קרוב הוי' לכל קראיו". [שאלו משהו.] ריש היא ראש, ראשית חכמה, פנימיות בקבלה היא תמיד הג"ר – הראש. בתוך ק יש גם ר – ה-ר היא המקיף. ב היא פנימיות, בית, אבל יש איש ואשה שמתייחדים בתוך הבית. צריך לעשות שכל העולם יהיה בית, דירה בתחתונים. כמו סוכת שלום, שכולם יכנסו ויתייחדו בתוך הבית. בית הוא שנים – שנים יחד. עוד פעם, יש התבוננות בשרש הזה, שרש חשוב מאד, שקודם קרַב, אחר כך קרב ואחר כך קרוב.

רק המלה "בקרבי" עולה ש-די, שם הברית, היסוד, בקבלה. מכאן רמז שעיקר המלחמה, וגם התיקון של "לבי חלל בקרבי", הוא תיקון הברית. זהו גם הפשט – דוד המלך אמר את הפסוק, לפי פשט, כאשר הוא תיקן את חטא בת שבע. יש כמה פירושים מתי אמר, אבל לפי הפירוש שמביא כאן נאמר לאחר חטא בת שבע, שהוא תיקן אותו בתענית. [קרב הוא צירוף התפארת?] לאו דווקא, צריך להתבונן. אם ר-ב הם חכמה ובינה ו-ק היא דעת באמת יצא תפארת. יכול להיות תפארת. אבל "בקרבי" עולה ש-די – הכלל והתיקון, כמו התיקון כאן של דוד המלך, הוא הברית. [קבר יהיה יסוד.] לפי ההסבר הזה כן. באמת יסוד הנוקבא נקרא קבר בלשון חז"ל.

קשור לחג הגאולה, יט כסלו, שאנחנו עדיין בתוך השבוע – "פדה בשלום נפשי מקרב לי". שם עיקר הפסוק הוא קרב, והרבי דורש קרב לשון קרוב. אם כן, יש קשר בין התניא לי"ט כסלו. שם לשון קרב, "מקרב לי כי ברבים היו עמדי". "רבים היו עמדי" זה כמו קרוב – הרבה קרובים.

יש עוד רמז בפסוק הזה, בסופי התיבות: "ולבי חלל בקרבי" ס"ת ילי, השם השני ב-עב שמות, שלפי הקבלה הוא השם של העלאת ניצוצות. ילי עולה נ – כמו העליה מ-נ שערי טומאה, ביציאת מצרים, ל-נ שערי קדושה. עב שמות שיוצאים משלשה פסוקים ויסע-ויבא-ויט, יש סידורים שהם כתובים מעל המלים בקריאת שמע. לכל שם יש כח מיוחד, והתכונה של השם הזה היא הירידה למצרים והוצאת הניצוצות ממצרים.

[חלל בגימטריא חיים.] על פי פשט זה היפך החיים, אבל כתוב "אדם כי ימות באהל" – "הרוצה לחיות ימית עצמו", על ידי שממית את היצר הרע זוכה לחיים.

שתי מדרגות צדיק

מה כאן הענין? הרביים אומרים שיש שתי מדרגות בצדיק. אפילו בצדיק גמור, כאן כתוב על צדיק גמור. יש צדיק גמור שהעיקר אצלו הוא "לבי חלל בקרבי", שהרג את היצר הרע, ויש בהמשך התניא מדרגה שלכאורה יותר – אתהפכא, שהפך את הרע לטוב, "אתהפכא חשוכא לנהורא". למה הוא מזכיר זאת כאן מיד? הרבי שליט"א מסביר זאת באריכות, בכמה שיחות. הצדיק הגמור כאן הוא כמו דוד המלך שהרג את הרע, חיסל אותו, לא כתוב שהפך אותו לטוב. יותר מאוחר בתניא אומר שצדיק הופך את הרע לטוב. בדרך כלל מסבירים שמי שהופך את הרע לטוב הוא כמו אברהם אבינו, חסד – "מי יתן טהור מטמא לא אחד", "זה אברהם מתרח". הענין של אתהפכא קשור עם אברהם אבינו, כנראה, שיצא מהטמא והפך לטהור. אז באמת הרבי מסביר שיש שתי מדרגות בצדיק – אפילו צדיק גמור. יש צדיק שהעיקר אצלו הוא תענית, כמו כאן, ויש צדיק שהעיקר אצלו אתהפכא, להפוך את הרע לטוב. אם נפרש ש"קרבי" יכול להיות גם מלשון קרוב – למה קרבי כאן לא אתהפכא? כי רק בחינת הבדלה, כפי שהסברנו, קרב-תוך שהוא הבדלה של השרש, אבל קרוב הוא כבר המתקה, אתהפכא. לפי מה שאמרנו קודם אפשר להסביר – אמרנו שקרב הוא הבדלה, לא אתהפכא עדיין, אלא רק שהורג את היצר הרע, נבדל ממנו. אבל המתקה היא קרוב. אם כן, יש רמז ש"מקרבי" אפשר להגיע ל'קרובי', "קרוב הוי' לכל קוראיו", אתהפכא.

אם נאמר שזה בחינת דוד, ויש צדיק שהופך את המים... למה קשור עם אברהם דווקא? כי שייך למים. המתקה בתורה נאמרה רק לגבי מים – יש מים מרים והפכו אותם למתוק, "וימתקו המים". אברהם אבינו הוא "זכור אב נמשך אחריך כמים". אחר כך, יותר מאוחר בתניא, כתוב שיצחק אמר "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", שכולל שני מטעמים – אתכפיא של בינונים ואתהפכא של צדיקים. החידוש שם שיצחק הכיר שיש מטעמים מיוחדים, אתכפיא של בינוני, שלפעמים אפילו יותר ערבים מהאתהפכא של הצדיק. אפשר לומר שכאשר האתכפיא היא לגמרי – זו בחינת הצדיק כאן, לא בינוני אלא אתכפיא של צדיק, שהורג את היצר הרע לגמרי. אפשר לומר שיצחק כאן הוא הממוצע שמחבר את אברהם ודוד. אנחנו רואים שדוד הוא בעיקר "ולבי חלל בקרבי" ואברהם הוא אתהפכא. זה שאברהם נמשך ומתייחד עם דוד זה סוד "חסדי דוד הנאמנים", כמו שהסברנו הרבה פעמים. בכתבי האריז"ל כתוב שמשיח הוא אדם-דוד-משיח, ר"ת אדם. אדם הראשון חטא ואברהם התחיל לתקן אותו, לכן יש רמז שאדם גם ר"ת אברהם-דוד-משיח. כל האבות התחילו לתקן את המלכות – כל הענין של האבות הוא לתקן את המלכות, להמשיך את האור בדוד, בשרש נשמת דוד. מה שאברהם רדף אחרי המלכים להציל את לוט – גם היה רק כדי להציל את דוד, שעתיד היה לצאת מרות המואביה. אם כן, המשיח צריך לקבל את שתי המדרגות של צדיק – של אברהם ושל דוד. זה הענין של אתהפכא והענין של הריגת היצר הרע לגמרי. קודם צריך להיות קרב-מלחמה – באמת שניהם בעלי קרב. בין כל האבות, מי שנלחם ממש הוא רק אברהם. יצחק לא נלחם אף פעם, וגם לא יעקב וגם לא יוסף. שמעון ולוי נלחמו נגד שכם, הרגו אותם, אבל בתור האבות שיש להם שרש באצילות – אברהם, יצחק, יעקב ויוסף – רק אברהם נלחם. כך גם דוד, הענין של קרב. זה דבר משותף להם – שבשניהם יש קרב ממש, שנלחמים. המכנה המשותף של שניהם הוא קרב, אבל אצל דוד נעשה מהקרב קרב-תוך, "ולבי חלל בקרבי", ואברהם הוא גם להמשיך את מדרגות קרוב, "קרוב הוי' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת". אם כן, המשיח צריך לייחד שתי מדרגות אלה של צדיק גופא, אברהם ודוד ביחד.

זקן בא בימים

מה עוד הקשר בין אברהם ודוד? הם נקראים שני הזקנים של התורה. כתוב "ואברהם זקן בא בימים" וכתוב "והמלך דוד זקן בא בימים". לכן בפרשת חיי שרה, בה כתוב "ואברהם זקן בא בימים", קוראים את הפטרת "והמלך דוד זקן בא בימים". יחס הזקנה שלהם הוא "שלם וחצי" – "ואברהם זקן" כתוב כשהיה בן 140 שנה ובדוד כשהיה בן 70 שנה. משלימים אחד את השני. פעם למדנו על זה מאמר בפלח הרימון. הזקנה היא שלמות פרצוף הכתר, וכשיש שלמות פרצוף הכתר של ז"א ושל נוקבא דז"א – זו"נ – בז"א כתוב "ואברהם זקן בא בימים" ובנוקבא "והמלך דוד זקן בא בימים", יחד של "שלם וחצי". יש על זה פסוק – "ונגד זקניו כבוד". שניהם נקראים הזקנים, שני הזקנים – שהגילוי של כבוד ה', "מלא כל הארץ כבודו", הוא על ידי זקניו, שני הזקנים. "ונגד זקניו כבוד" סופי תיבות דוד. כל הביטוי "ונגד זקניו כבוד" שוה 262, כך ששאר האותיות חוץ מ-דוד שוות אברהם! הפסוק הזה הוא יחוד אברהם ודוד – כל האותיות בלי הס"ת שוה אברהם והס"ת הן דוד. הזקן הוא הצדיק. איך אנחנו יודעים? מדברי אדמו"ר הזקן ב"חנוך קטן", שמפרש "גם כי יזקין לא יסור ממנה" על שנעשה צדיק. ה"נער" הוא הבינוני וה"יזקין" הוא צדיק. אדמו"ר הזקן התכוון שזה יהיה לפני כל התניא – זו הקדמה לתניא. מכאן רואים שיש שני זקנים – "ואברהם זקן בא בימים" ודוד המלך. בעבודה של צדיק, הענין להרוג את היצר הרע על ידי תענית הוא דוד, שעל זה כתוב "ולבי חלל בקרבי", ולהפוך את המים המרים למתוק זו עבודת אברהם. הכל קשור עם השרש קרב – אצל שניהם מתחיל מקרב, ואחר כך אצל דוד נעשה "קרבי" והמתקת אברהם היא סוד "קרוב", "קרוב הוי' לכל קוראיו". קרב-קרב-קרוב.

יש פסוק בתהלים בו כתוב "קרב איש ולב עמוק". ביטוי שכתוב הרבה פעמים בחסידות. שאדם מתפלל בכוונה אמתית, מדבר בכוונה פנימית, אז אומרים "קרב איש ולב עמוק". כמה עולה "ולב עמֹק" בגימטריא? אברהם, רמח. כמה עולה "קרב איש"? תריג, רמח ו-שסה ביחד. זה אחד הפסוקים הכי חשובים בסוד רמח-שסה-רמח – עשה-לא תעשה-עשה. יש מדרגה במצוות לא-תעשה שיותר גבוהה מעשה, אבל יש אחר כך במצוות עשה מדרגה עוד יותר גבוהה מלא-תעשה, חיוב-שלילה-חיוב. זה הפסוק "קרב איש ולב עמֹק" – אחד הפסוקים העיקרים בתורה עם המלה קרב-פנימיות. יש "קרב איש", פנימיות, ו"לב עמוק" אפילו עוד יותר – ההמתקה האמתית. "קרב איש" כולל את שתי המדרגות הראשונות, הכנעה-הבדלה, ואז נעשה "קרב איש" – על ידי לא-תעשה ועשה. אחר כך יש עוד מדרגה של עשה – כמו חש-מל-מל – שנקראת "ולב עמק", שהיא אמתית הענין של אברהם, המתקה, ענין של קרוב. יש קרַב, קרב וקרוב. "לב עמוק" הוא בבחינת "קרוב הוי' לכל קראיו", כי זה הענין של מים – "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה", פסוק שדברנו עליו אתמול. כמה עולה יחד רמח-שסה-רמח ("קרב איש ולב עמק")? 861, בגלל שמחר חנוכה זו תהיה בשבילנו כוונה של חנוכה – מתתיהו בגימטריא, הכהן הגדול. מתתיהו הוא "קרב איש ולב עמק". זה גם בגימטריא בית המקדש וגם ראש השנה – הרבה דברים חשובים. גם הסידור של חב"ד – "תהלת הוי'". לכן זה הסוד שהרבי קרא לסידור הזה "תהלת הוי'", שיתפללו מתוך הסידור הזה בבחנת "קרב איש ולב עמק". בחכמת המספר גם מספר חשוב – המשולש של 41, כל המספרים עד 41 (שהוא רו"ס אברהם, וגם אברהם במספר סידורי).

מה באמת הקשר הכי פשוט בין אברהם ל-דוד? ששוים במספר קטן יד – נקרא ידיד, הם הידידים, "ידיד נפש".

זו ההתבוננות של היום, שקשורה לחנוכה, מתתיהו, "קרב איש ולב עמק". גם מתתיהו, גם תהלת הוי', גם בית המקדש, גם ראש השנה, גם אם במספר משולש – הכל בסוד "קרב איש ולב עמק", שזה רמח-שסה-רמח, תריג ("קרב איש") רמח ("לב עמק"), הכנעה-הבדלה-המתקה.