"שהחינו וקימנו והגיענו"
בע"ה
אור לכ"ב תמוז תשפ"א – כפ"ח
שיעור שבועי פרשת פינחס (ח"א)
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
חיות, קיום, הגעה – תורה שבכתב, תורה שבעל פה, תורת משיח
בימי בין המצרים נוהגים לא לברך "שהחינו"[ב], לעת עתה, אבל לכוון "שהחינו" ודאי אפשר לכוון, וגם לדבר על זה – "שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
כשאומרים "שהחינו" הכוונה היא גם על התורה הקדושה[ג], "כי הם חיינו ואורך ימינו"[ד]. במתן תורה קבלנו את החיים – החיים של הקב"ה. כתוב שיש שתי דרגות, "חיות" ו"קיום", וההבדל ביניהן הוא ש"חיות" היא תחלת דופק החיים, ו"קיום" הוא שאחרי ה"רצוא" וה"שוב" – כמו בתחלת ספר יחזקאל, שנדבר עליו תיכף, "והחיוֹת רצוא ושוב"[ה], לשון חיוּת – יש כח מקיף שמקיים את החיות, שהחיות נמשכת וגם מתגברת, יותר חיים ויותר חיים. זהו הקיום של החיות.
אמרנו שחיים, "שהחינו", הולך על התורה בכלל – שאנחנו זוכים לחיות בזכות התורה, זה החיים שלנו, בלי תורה אין לנו חיים[ו]. מהו קיום? הקיום הוא שהתורה מתקיימת, מתפתחת, מתרחבת, מתעמקת. זה בעצם היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, וככה בכל דור ודור – יש תורה שהיא קודם בעל פה, אחר כך הופכת להיות בכתב, כמו המהפכה הראשונה של התורה, ואחר כך יש עוד תורה שבעל פה, וכך עד אין סוף.
אם כן, "חיות" הוא עצם התורה בכלל והתורה שבכתב בפרט – התורה שקבלנו בהר סיני פותחת "אנכי הוי' אלהיך" ודרש רבי יוחנן לשון נוטריקון "אנכי" ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית"[ז] (יש מפרשים ש"[כתבית] יהבית" רומז להתכללות התורה שבעל פה בתורה שבכתב). רבנן אמרי "אמירה נעימה כתיבה יהיבה" ואיכא דאמרי "אנכי" למפרע "יהיבה כתיבה נאמנין אמריה" (רמזים עוד יותר ברורים להתכללות התורה שבעל פה, "אמירה נעימה" "נאמנין אמריה", בתורה שבכתב). אמנם קבלנו את התורה בכתב ("כתבית"), יש אותיות החקיקה (בלוחות הברית) ואותיות הכתיבה (בספר תורה) כמבואר בחסידות[ח] – אבל מה שמקיים את החיות של התורה שבכתב הוא התורה שבעל פה (הכל בסוד "רצוא ושוב" בגימטריא תורה כנודע). לכן צריך כל פעם עוד תורה שבעל פה ועוד תורה שבעל פה, אי אפשר להסתפק בכתב. אף על פי שממשיכים לכתוב, כותבים וכותבים וכותבים, צריך כל פעם מחדש לקיים את הכתב עם האור המקיף של התורה שבעל פה ("פתח פיך ויאירו דבריך").
מהו השלב השלישי, "והגיענו" (אחרי "שהחינו וקימנו")? כבר תורת משיח ("אשרי המחכה ויגיע גו'"), "תורה חדשה" כפי שנדבר תיכף, "תורה חדשה מאתי תצא"[ט], דילוג הערך לגמרי, קפיצה קוואנטית בתורה, הגעה (סוף כל סוף) ליעד האמתי של בריאת העולם ומתן תורה לישראל ("בראשית" – "בשביל התורה" ו"בשביל ישראל").
ככה אנחנו מברכים גם בפשטות, "שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה", ומכוונים שבפרט הולך על התורה שה' נותן לנו, מנחיל אותנו, נותן לנו השראה, ונותן הרבה חבר'ה ב"ה, כן ירבו, שמתחיים – אני מקווה... – מהתורה, וככה שנתחיה כולנו. אני ודאי מתחייה מהחבר'ה פה. לחיים לחיים, "שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה".
לכל אחד מחלקי התורה שהזכרנו יש דמות מרכזית: "שהחינו" הוא משה רבינו; "וקימנו" רבי עקיבא, עמוד התווך של התורה שבעל פה (משה רבינו סבר שמן הראוי שהתורה תנתן על ידי רבי עקיבא, הרי בו תלוי קיום תורת משה לנצח). רבי עקיבא דורש על כל תג ותג תלי תלים של הלכות וגם רזין דאורייתא[י]; "והגיענו" היינו להגיע ("יעלה ויבוא ויגיע גו'") לימות המשיח תיכף ומיד ממש, שאז מקבלים "תורה חדשה", תורת משיח – הוא מלך המשיח. והנה, משה עקיבא צמח ("צמח שמו" של מלך המשיח – "צמח שמו ומתחתיו יצמח", סוד "אמת מארץ תצמח", תורת אמת של מלך המשיח, "כי ברא הוי' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר", וד"ל. צמח בגימטריא מנחם, "מנחם שמו") = 666 (משולש 36, חי פעמים הבל-יחידה) = "כל התורה" (סוד "יתרון האור" כאשר תורת משה מגיעה, באמצעות תורת רבי עקיבא, לתורת מלך המשיח, וד"ל).
שלש הקביעויות: תנ"ך, משנה ופנימיות התורה
ודאי כולם קבלו את המסר שבקשנו לקבוע עבור השיעור היום ובהמשך אי"ה כמה דברים קבועים, שבלי נדר – נראה כמה זמן זה יחזיק, שבוע, שבועיים... – אבל בכל אופן יש ענין בזה, איך שלא יהיה. אמרנו שנלמד משהו מהתורה שבכתב, התנ"ך, "שהחינו". אמרנו שהכי מתאים לימים האלה להתחיל בסוף ספר יחזקאל, מפרק מ והלאה, שם הוא מנבא ומתאר בפרוטרוט את בית המקדש השלישי, בית המקדש שיבנה, במהרה בימינו, על ידי מלך המשיח. הרבי אומר[יא] שדווקא בתקופה הזו צריך להתעמק בעניני בית המקדש, בפרט בית המקדש העתיד, ומי שרוצה לקרוא-ללמוד על זה – יש רק מקום אחד בתנ"ך, בסוף ספר יחזקאל, תשעת הפרקים האחרונים (יש לומר שבאים לתקן את תשעת הימים), מפרק מ עד פרק מח.
אם עשינו את זה – דברנו על זה בשבעה עשר בתמוז, יום ראשון השבוע – אנחנו היום (יום חמישי) כבר בפרק מד, פרק מיוחד, כמו שנסביר תיכף. זהו דבר אחד שאמרנו שכדאי ללמוד. אחרי שנסיים את תשעת הימים האלה נמשיך אי"ה לפי סדר התנ"ך, תרי עשר.
דבר שני שאמרנו, שצריך ללמוד תורה שבעל פה, "וקימנו" – משניות. כתוב בחז"ל[יב] שקבוץ גלויות הוא בזכות המשניות – משנה אותיות נשמה[יג], כשלומדים משנה הנשמה מתגלה, "נשמת שדי תבינם"[יד]. המשנה היא "תורת אמך", "אל תטֹש תורת אמך"[טו], בינה. דברנו שנתחיל ללמוד מסכת שבת מהתחלה, פרק לשבוע – לא הרבה, לא "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית"[טז] אלא פרק אחד למשך כל השבוע, כך שאפשר להציץ גם בגמרא וגם בפוסקים וכו' בנוגע לנושאים העולים מתוך לימוד המשניות. יש שבוע שלם לחפש פירושים יפים כו'.
הדבר השלישי שצריך ללמוד יחד עם תורה שכתב ותורה שבעל פה הוא פנימיות התורה (עיקר ה"טעימה" בזמן הזה של תורת משיח – "והגיענו" כנ"ל). התורה היא משולשת – יש תורה שבכתב, תורה שבעל פה ופנימיות התורה[יז] (תורה שבכתב תורה שבעל פה פנימיות התורה = 3645 = 5 פעמים 3 בחזקת 6, זך ברבוע כו', תורה "משולשת" מאד, ודוק). פנימיות התורה היא גם קבלה וגם חסידות, ואחד הספרים שמחבר מאד יפה את הסגנון הקבלי עם החסידות הוא החידושים של אבא של הרבי, שהרבי בעצמו מבאר אותם על פי הסגנון החסידי היותר מוכר לנו. אבל במקור אלה הרבה אותיות של קבלה. אמרנו שהיות שלומדים עכשיו בתניא אגרת התשובה (שבזכות התשובה נגאל במהרה ויבנה בית המקדש כו'), יש הרבה מאד בספר תפארת לוי יצחק – החידושים של רבי לוי'ק עם הביאורים וההרחבות של הרבי – על אגרת התשובה. נתחיל מהתחלה כאן, שמתחיל מנושא התשובה שבפרק יז בחלק הראשון של התניא, עוד לפני שמגיעים לאגרת התשובה.
נראה גם אם נגיע הערב לכל הדברים האלה, אבל בכל אופן אפשר להתחיל. לחיים לחיים.
© כל הזכויות שמורות למכון גל עיני. הטקסט מיועד ללימוד ולשימוש אישי בלבד.