סעודת ראש-חודש (תשע"ח)

ד. "על שלשה דברים" (בפירוש הרמב"ם)

"על שלשה דברים העולם עומד" בתחלת וסיום פרק א

צריך להבין את הענין קצת יותר טוב, על פי מה שלמדנו בשבת בפרק א בפרקי אבות. אחרי המשנה הראשונה אומר שמעון הצדיק "על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". ידוע הרמז הבולט, ש-תורה שוה בדיוק גמילות חסדים – 611. באמצע יש עבודה.

יש קושיא ידועה, שהרבה שואלים – המשנה האחרונה של פרק א, שקראנו בשבת, גם היא "על שלשה דברים". בנוסח אצלנו כתוב "על שלשה דברים העולם קיים", מאמר של רבן שמעון בן גמליאל, אבל בפרקי אבות בגמרא כתוב בשניהם "העולם עומד". אפילו בנוסח שלנו, עומד וקיים, צריך להבין את ההבדל בין עומד לקיים ולמה השמעון הראשון אומר שהשלשה הם "תורה, עבודה וגמילות חסדים" והשמעון השני אומר שהשלשה הם "על האמת ועל הדין ועל השלום".

"שלשה דברים" בפירושי הרמב"ם – מושכל-מורגש-מוטבע

נסתכל רק בפירוש אחד, פירוש הרמב"ם, ונראה איך הוא מסביר זאת. הוא מסביר את שניהם באותו ענין. נתחיל מהשני – "על שלשה דברים העולם קיים [עומד] על הדין ועל האמת ועל השלום". הפסוק אומר בסדר אחר, "שנאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'" – קודם אמת, אחר כך משפט-דין ובסוף שלום. בשניהם השלום בסוף, אבל בלשון המשנה דין קודם לאמת ובלשון הפסוק אמת קודם למשפט.

איך הרמב"ם אומר? חידוש של הרמב"ם בשתי המשניות ובעוד מקומות. כשיש "שלשה דברים" – משהו שכיח בחז"ל – אני בדרך כלל חושב שהם שלשה קוים, ימין-שמאל-אמצע, שבלב היינו חג"ת. כמו "שלשה מי יודע? שלשה אני יודע – שלשה אבות", חסד-דין-רחמים, ר"ת חדר. כשאני שומע "שלשה דברים" אני מיד מצייר שהם חסד-דין-רחמים. והנה, לרמב"ם יש ראש אחר, יותר מפותח על פי קבלה. הוא לא משתמש בביטויים, אבל אומר שכל פעם "שלשה דברים" הם מוטבע-מורגש-מושכל, שבלשון האריז"ל היינו פרצוף נה"י, פרצוף העיבור; פרצוף חג"ת, פרצוף היניקה; פרצוף חב"ד, פרצוף המוחין. כך הוא מפרש.

אמת – מוחין; שלום – תיקון המדות; דין – הנהגת המדינה

איך הוא מפרש את המשנה האחרונה של פרק א? הוא אומר[ד] ש"דין" היינו הנהגת המדינה – הנהגת המדינה היא נה"י, הנהגה, כאשר המדינה עצמה היא מלכות. הוא לא אומר שדין הוא גבורה – אבל קשור. אם הנהגת המדינה היא להנהיג את המדינה, המלכות – דבר שאנחנו זקוקים לו – הרי בנין המלכות היא מהגבורות. הראשון-העיקרי במשנה האחרונה היא דין – למה רבן שמעון בן גמליאל מתחיל בדין? הוא נשיא, מנהיג, מלך, ואצלו הדבר הראשון הוא דין – 'חוק וסדר' (law and order).

אמת הוא מושכל, חב"ד. מהו שלום? הוא כותב ששלום הוא תיקון מדות. לפי רבינו סעדיה גאון ה' ברא אותנו עלי ארץ כדי לתקן את המדות. תיקון מדות הוא כמו בספירת העומר, שכולה תיקון מדות. תיקון מדות הוא המשכת מוחין במדות – קודם צריך מוחין, אבל צריך להמשיך אותם במדות. כמו לחיים ולברכה – לב-רכה, לרכך את המדות. המדות הן "שבע כפולות" – או שמדה היא דגש או רפה, או קשוחה או רפה. צריך לתקן את המדות שתהיינה רפויות (היינו לרפאות את המדות – "אני הוי' רפאך"). תיקון המדות הוא שלום – "שלום בעצמי", כמו שרבי נחמן אומר. הוא לא אומר ששלום הוא תיקון המדינה, שלום בעולם, אלא תיקון מדות. דין הוא הנהגת המדינה ואמת היא מוחין.

אם התנא אומר "על הדין ועל האמת ועל השלום" צריך להתחיל מנה"י – חוק אחד וסדר בחברה, "הוי מתפלל בשלומה של מלכות" (קשור לדין, כי "בנין המלכות מהגבורות", אך הרמב"ם לא מדגיש זאת – רק אומר שדין הוא הנהגת המדינה). אחר כך צריך אמת – אקדמיה. כמו סדר התיקון שלנו כאן – קודם לתקן את המדינה, אחר כך לתקן את האקדמיה. אחר כך תתקן את עצמך – תקון מדות. תסתכלו ברמב"ם, ככה יוצא מהפירוש שלו. אבל הפסוק לא אומר ככה, אלא אמת-משפט-שלום – קופץ מחב"ד לנה"י ושוב בסוף החג"ת.

תורה – מוחין; גמילות חסדים – תיקון מדות; עבודה – מצוות מעשיות

מה לגבי המשנה הראשונה, של שמעון הצדיק? איך מפרש אותה הרמב"ם[ה]? אצל שמעון הצדיק כתוב "על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". תורה היא אמת, "אין אמת אלא תורה" – הוא מתחיל באמת, כמו הפסוק "אמת ומשפט שלום". מה אפשר ללמוד רק מהפרט הזה? שדורות ראשונים – שמעון הצדיק משירי כנסת הגדולה – מתחילים מחב"ד אבל דורות האחרונים, כמו רשב"ג, מתחילים מהנהגת המדינה. הפסוק עצמו הוא כמו דורות הראשונים, מתחיל באמת, מחב"ד.

מהי עבודה לפי הרמב"ם? חידוש גמור. הרי אנחנו מפרשים על עבודת הקרבנות, על תפלה (שבמקום קרבנות; התפלה היא עבודה שבלב). איך מפרשים גמילות חסדים בחב"ד? אומרים שצדקה כוללת את כל המצוות המעשיות, כמו שכתוב בתניא. הרמב"ם אומר שהמלה "עבודה" כוללת את כל המצוות המעשיות – קרבנות הן דוגמה. עוד פעם, עבודה אינה "עבודה שבלב" אצל הרמב"ם – "עבודה" פירושה להיות עבד של המלך, מי שמקיים את מצוות המלך. לכן הוא אומר שעבודה היא קיום כל המצוות המעשיות. מה זה – חב"ד, חג"ת או נה"י? נה"י, מעשה, "המעשה הוא העיקר".

מהי גמילות חסדים? לשם כך הגענו לכל זה. הוא אומר שגמילות חסדים היא תיקון המדות, כמו שלום במשנה האחרונה. לא כללות כל המצוות, לא מצוות בכלל אלא מדות. ווארט מאד יפה, חידוש של הרמב"ם – שגמילות חסדים אינה מעשה אלא מדה. [כמו שמסביר גם ביד החזקה.] כן.

המשנה הראשונה לפרט והאחרונה תרגומה לצבור

עוד פעם, בשתי המשניות של "על שלשה דברים העולם עומד" הוא מסביר שיש מוחין, מעשה ותיקון מדות. תמיד תיקון המדות הוא בסוף – רק זה שוה בשתי המשניות. במשנה הראשונה תקון מדות היינו גמילות חסדים ובמשנה האחרונה שלום – תיקון מדות הוא מה שעושים כעת, בימי ספירת העומר. מוחין במשנה הראשונה נקראים תורה ובמשנה האחרונה אמת. מעשה במשנה הראשונה נקרא עבודה, קיום מצוות מעשיות, ובמשנה האחרונה נקרא דין.

למה צריך לומר אותו דבר פעמיים? יש ודאי חידוש. על פי פשט, במשנה הראשונה כל העולם עומד על תורה, עבודה וגמילות חסדים – אבל מי מקיים אותם? הפרט. כל יהודי צריך ללמוד תורה, לקיים מצוות ולתקן את המדות שלו. המשנה האחרונה מתחילה מדין, המעשה, והחידוש שם שמדובר בכלל – רבן שמעון בן גמליאל הוא נשיא, מנהיג כנ"ל. לכן הוא גם משנה את הסדר – לא מתחיל משכל אלא ממעשה – וגם אומר ש'דין' לא אומר שקודם אהיה בסדר אלא שקודם אתאמץ לתקן את המדינה, הנהגת המדינה. כלומר, צריך לראות את כל המשנה האחרונה כתרגום המשנה הראשונה לצרכי צבור. בדיוק מתאים. עד כאן.

אמונה במוחין וחסד במדות מולידים בטחון מעשי

מה נוגע לנו? אומר שצירוף החסד לאמונה כדי להגיע ממנה לבטחון היינו צירוף כללות תיקון המדות – חסד. דבר פשוט, כל הספירה מתחילה מחסד שבחסד – הכל הולך אחר הפתיחה. עיקר השלום, גמילות חסדים, תיקון המדות – הוא דווקא המורגש שבנפש. מהי אמונה? או שהיא מוטבע – יש לי אותה בטבע, ואמונה היא גם התנהגות – אבל שרש השראת האמונה הוא במח ימין. דברנו לפני כמה שיעורים[ו] על אמונה וחקירה – אמונה היא מח ימין וחקירה מח שמאל. אמונה היא שכל – כמו בתניא שהיא חכמה – לא אינטליגנציה אלא שכל אלקי. לפי זה אמונה היא מח ימין, למטה ממנו במורגש יש חסד, ולמטה משניהם בקו ימין יש נצח-בטחון. אם אני עובר מאמונה לחסד, מוסיף לאמונה חסד, אני מקבל בטחון – בדיוק מה שאני צריך לקבל בשביל לקדם את הגאולה.

נגנו "הללו את הוי'" (השני).