חמשה קנינים

בע"ה

ליל שבת לך לך תשפ"ד – כפ"ח

שיעור לבנות תיכון יעלת חן (ח"ב)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בתוך שיעור נרחב לתלמידות תיכון – שרובו פורסם בגליון הקודם – אודות המשמעות בעבודת ה' של "חמשה קינים קנה הקב"ה בעולמו" היו שתי פניני-התבוננות מאירות עינים שקובעות ברכה לעצמן: הקבלת חמשת הקנינים לחמש מדרגות של כלה, שהופכת את כל המשנה ל'שיעור זוגיות' בינינו לבין הקב"ה (פרק א), והסבר כיצד כל אחד מהקנינים מבטא דרך עבודת ה' סדורה המכוונת את כל חייו של האדם, כאשר כל דרך מתאימה לסוג אחר של אדם, לפי שרש נשמתו (פרק ב).

אנחנו עוסקים בסוד של "חמשה קנינים"[ב] – למדנו עליו לפי המאמר של רבי אייזיק מהומיל[ג], לפי המאמרים של הרבי[ד] ולפי השיחה של הרבי[ה]. נוסיף עליו עוד שני 'ציורים', עוד שתי התבוננויות:

א. חמש מדרגות בכלה של ה'

קנין הנישואין ב"חמשה קנינים"

אנחנו בשיעור לבנות וגם יש לנו ענין מיוחד – בחמש עשרה השנים בהן פרקי התהלים של הרבי הם שירי המעלות – ללמוד שיר השירים[ו]. מהו הקנין העיקרי בתורה? כפי שכבר למדנו[ז], הקנין היסודי בתורה הוא קנין הקידושין – "כי יקח איש אשה"[ח]. בכל קנין יש נתינת כסף ומשיכה, הרומזות להמשכת מ"ד של המשפיע והעלאת מ"נ של הקונה[ט] – יחוד של איש ואשה. לכן, מתבקש להתבונן בכל ה"חמשה קנינים" כחמש בחינות של האשה-הכלה של ה' בתוך העולם שלנו, חמש נשים של ה' בתוך המציאות.

פסוק מפורסם בשיר השירים, בהמשך ל"באתי לגני אחתי כלה"[י], הוא "פתחי לי אחֹתי רעיתי יונתי תמתי"[יא], פסוק שמתאר את העליה של מדרגת הכלה. לכן אפשר להתבונן כיצד המדרגות השונות של הכלה, התארים השונים שלה, שייכים לקנינים השונים:

"אחֹתי" – "אברהם קנין אחד"

למי רומז "אחֹתי"? מי אמר בפרשה שקוראים השבת, פרשת לך לך, "אחֹתי"? אברהם אבינו אומר לשרה "אמרי נא אחֹתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך"[יב]. אחר כך, כשהוא חוזר על האמירה שהיא אחותו אצל אבימלך, הוא גם מתנצל ומסביר ש"גם אמנה אחֹתי בת אבי היא אך לא בת אמי"[יג]. לכן מתאים להקביל את "אברהם קנין אחד" ל"אחֹתי"[יד] (וחז"ל אף דורשים[טו] את הפסוק "אחות לנו קטנה"[טז] על אברהם אבינו). בחסידות מוסבר[יז] ש"אחֹתי" היינו אהבה טבעית, כאהבת אח לאחות, "אהבה כמים". למי מתאימה אהבה כזו? לאברהם אבינו, עליו נאמר "זכור אב נמשך אחריך כמים"[יח]. יש מעלה דווקא באהבה הטבעית שהיא האהבה המסותרת[יט], עיקר האהבה בנשמות ישראל. "אחֹתי" היא גם מלשון אחת – כמו שכתוב בהמשך, "אחת היא יונתי תמתי"[כ] (ולמדנו[כא] ש"אחת" שם רומז ל"אחֹתי") – בסוד "אחד היה אברהם"[כב], "כי אחד קראתיו"[כג], וכן "אחֹתי" עולה אחדות.

"רעיתי" – "ישראל קנין אחד"

"רעיתי" היא כבר המדרגה של אהבה רגשית, אהבה כאש, אבל מה חז"ל דורשים על "רעיתי"? שהיא גם מלשון רועה, מפרנסת (מכאן רמז ברור מי מבני הזוג מביא את הפרנסה הביתה...). מי הרועה-המפרנסת של ה' יתברך? חז"ל אומרים "ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים"[כד]. אם כן, "רעיתי" היא כנגד "ישראל קנין אחד".

"יונתי" – "תורה קנין אחד"

"יונתי", אהבה שכלית עליה נאמר "עיניך יונים"[כה], היא כנגד "תורה קנין אחד" – עין היינו לשון עיון התורה, ולתלמידי החכמים קוראים "עיני העדה"[כו], כמו שמביא אדמו"ר הזקן בתניא[כז].

"תמתי" – "בית המקדש קנין אחד"

התכונה של "תמתי" היא תמימות, פנימיות ספירת ההוד[כח], עליה אומרים חז"ל בפירוש "'וההוד'[כט] זה בית המקדש"[ל], לכן מדרגת "תמתי" היא כנגד "בית המקדש קנין אחד"[לא].

"כלה" – "שמים וארץ קנין אחד"

הסברנו את ארבע המדרגות "אחֹתי רעיתי יונתי תמתי", אבל "חמשה קנינים" – איפה נמצאת המדרגה הנוספת של האשה? בפסוק הקודם, "באתי לגני אחֹתי כלה" – האשה נקראת "כלה". החתן והכלה נשארים כאלה כל החיים – האיש נשאר חתן והאשה נשארת כלה גם אחרי הרבה שנות נישואין. איפה נוהגים כך בפועל? כמדומני שאצל התימנים, שגם אחרי עשרות שנות נישואין האשה קוראת לאיש 'חתני'. "כלה" אותיות הכל, לכן היא כנגד "שמים וארץ קנין אחד", הכוללים את הכל. [אומרים "ויכלֻו השמים והארץ"[לב], לשון כלה[לג].] נכון, הזמן המיוחד להרגיש בו שהכלה היא הכל, שהיא כוללת את "השמים והארץ וכל צבאם", הוא שבת, היום של יחוד החתן והכלה.

ולסיכום:

כלהשמים וארץ

אחֹתיאברהם

רעיתיישראל

יונתיתורה

תמתיבית המקדש

ב. חמשה טיפוסים בעבודת ה'

אפשר גם להתבונן שכל אחד מהקנינים מלמד על דרך בעבודת ה', ענין יסודי וכללי בעבודה, שאדם יכול לכוון לאורו את כל חייו:

יחוד רוחניות וגשמיות

אחד ההסברים של "שמים וארץ" הוא רוחניות וגשמיות[לד]. "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" היינו בריאת כל הרוחניות-השמים וכל הגשמיות-הארץ, כאשר ראשי התיבות של "את השמים ואת הארץ" הם שם אהוה[לה], שם ה-טוב של הבעל שם טוב, שענינו חיבור שמים וארץ, רוחניות וגשמיות. הבעל שם טוב מלמד שצריך לקשר את המעשה והדיבור עם המחשבה[לו], לקשר בכל דבר את הגשמיות והרוחניות.

מי ששייך ל"שמים וארץ קנין אחד" עסוק בעבודה הזו, בכל דבר הוא מחפש לחבר רוחניות וגשמיות. אצלו העיקר בעבודת ה' הוא "בכל דרכיך דעהו"[לז], שהרמב"ם אומר שהוא כלל גדול[לח]. מתוך התודעה הזו הוא עוסק גם בעבודת הבירורים מתוך כל דבר גשמי. כשהוא אוכל הוא מכוון כדי שיהיה לו כח מהאכילה הזו לעבודת ה', ועוד יותר – הוא מכוון בכל אכילה לגאול את הניצוצות שנמצאים בתוך האוכל (ובכך בעצם לעשות 'פדיון שבויים' – נושא שעומד כרגע על הפרק – וכך לקנות-לתקן מעולם התהו לעולם התיקון, כפירושו של רבי אייזיק למושג קנין).

רק תורה

מי ששייך ל"תורה קנין אחד" מקדיש את כל חייו לתורה – מה שנוגע לו הוא רק תורה ועוד תורה, דף גמרא ועוד דף גמרא. אפשר לחשוב שזו גישה שלא שייכת לחסידים אלא לליטאים, אבל כמובן היא שייכת גם לחסידים. כל ההסבר כעת ל"חמשה קנינים" הוא יסודות בדרך הבעל שם טוב – כל אחד צריך את כולם, אבל כל מי ששייך ל"קנין אחד" מדגיש כעיקר את אותו ענין ומקבל ממנו השראה לכל שאר העבודה.

באיזו דרך בחסידות נקטו שהעיקר הוא תורה? שחסידות היא ללמוד עוד דף ועוד דף? אצל היהודי הקדוש מפשיסחא, אצל הרבי ר' בונים ובחסידויות שיצאו מהם. חלק מההתנגדות על פשיסחא ועל קוצק היתה על הדבר הזה – על הדגש המרכזי על לימוד תורה עיוני, שפחות היה מקובל בחסידות הכללית שסבבה אותם. כמובן, גם בחב"ד היה דגש מיוחד על לימוד התורה, נגלה וגם חסידות. אם מי שחושב על יחוד גשמיות ורוחניות חושב על הארוחה הבאה, שהוא יאכל אותה כדבעי לשם שמים, מי שעסוק בתורה חושב רק כיצד ללמוד עוד ועוד תורה.

פרסום אלקות

מי הוא הטיפוס של "אברהם קנין אחד"? הוא כמובן לומד תורה וגם עושה את כל מעשיו לשם שמים, אבל מה שמעסיק אותו בחיים – איתו הוא קם בבקר ואיתו הוא הולך לישון בלילה – הוא פרסום אלקות לכל העולם. אברהם אבינו עושה חסד כל היום, ואת כל החסד שלו מקדיש לפרסום אלקות, לגלות לכולם כי 'ס'איז דא א גאט אויף דער וועלט' ('יש אלקים בעולם'). אצל אברהם אבינו העיקר בעבודת ה' הוא המהפכה הרביעית שלנו – שכל העולם יכיר וידע שיש ה' – ומי ששייך לאברהם מקדיש את חייו לפרסם את ה' לכל באי עולם.

לעשות לו יתברך דירה בתחתונים

נדלג רגע לדבר האחרון, "בית המקדש קנין אחד". בשביל מה ה' ברא את העולם? "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"[לט]. גם זו מודעות בעבודת ה', יסוד שמישהו יכול כל החיים לחשוב רק עליו – להפוך את העולם למקום בו ה' יכול לשכון, לעשות בית מקדש.

מה צריך לעשות כדי שה' יוכל לגור בעולם? צריך בטול – אם יש לי אפילו שמץ גאוה, הקב"ה אומר שאין אני והוא יכולים לדור במקום אחד[מ]. בטול עצמי הוא הקרבת עצמי, הקרבת הישות – עיקר העבודה בבית המקדש הוא עבודת הקרבנות[מא]. כאשר חיל הולך להלחם במסירות נפש הוא גם מקריב את עצמו – הוא נעשה קרבן צבור. כדי שה' יכנס בגלוי לעולם הזה, שהעולם יהיה דירה לה', צריך לפנות את עצמי מכאן ולעשות לה' מקום. כשאני מפנה את עצמי אני חוזר אל המאציל – נשמע שני דברים הפוכים, אבל כשאני חוזר לה' ומתבטל אני עושה לו דירה בתחתונים.

כשיהודי מבטל את עצמו, הוא מפסיק להיות? זו לא הכוונה. כשיהודי מבטל את הישות הפרטית שלו הוא הופך להיות פשוט ישראל, הוא מתאחד עם כנסת ישראל. הקב"ה לא רוצה לדור בתחתונים לבד, הדירה לה' צריכה להיות עם השכינה – "יחוד קוב"ה ושכינתיה בתחתונים"[מב], בקן משותף לחתן ולכלה – והשכינה שורה בישראל בבית המקדש (שנקרא משכן, על שם השכינה).

לפאר את ה'

מה העבודה של "ישראל קנין אחד"? אמרנו ש"ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים" – איך הם עושים זאת? הבעל שם טוב פרש[מג] את "ואתה קדוש יֹשב תהלות ישראל"[מד] שה' 'יושב'-מתפרנס על התהלות של עם ישראל. כתוב "ישראל אשר בך אתפאר"[מה] – ה' מתפאר בעם ישראל, והעבודה הפשוטה של "תפארת ישראל"[מו] היא לפאר את ה', כמו שכתוב בתניא. אפשר חיים שלמים לפאר את ה', להיות כל הזמן בתודעה שמה שאני עושה הוא בשביל לפאר את ה'. גם זהו יסוד אצל הבעל שם טוב[מז].

הזכרנו[מח] שחז"ל[מט] מבקרים את מלכי צדק על כך שהוא הקדים את השבח של אברהם לשבח של ה', אך האבן עזרא אומר[נ] שמלכי צדק נהג בכך כהוגן והיה ראוי להקדים את השבח של אברהם. אצל מי אנחנו מכירים דיון כזה? הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, שנהג לשבח את הצדיקים – לספר סיפורי צדיקים לפני התפלה[נא], מנהג טוב מאד. הוא הסביר שפעם אחת כתוב "הללו עבדי הוי' הללו את שם הוי'"[נב] ופעם שניה כתוב "הללו את שם הוי' הללו עבדי הוי'"[נג] – לפעמים צריך להקדים את ההילול והפאר של עבדי ה', הצדיקים, ולפעמים צריך להקדים את ההילול והפאר של ה'. את הצדיקים יותר קל לפאר, יש לנו איזו השגה בהם, אפשר לספר עליהם, אבל איך מפארים את ה' שלמעלה מהשגתנו? רק במילים, אומרים "האל הגדול הגבור והנורא"[נד] ועוד מליון מלים שאפשר להמשיך ולומר?

פאר אמתי הוא לא רק דקלום של מלים – לפאר צריך מתוך הלב[נה], מתוך הכרה אמתית. בשביל לפאר את ה' צריך ללמוד חסידות בשופי – כמו שלומדים ביעלת חן, לדוגמה – ומתוך הלימוד להתבונן עד שההתבוננות תעורר את הלב באמת לפאר את ה'. על כך כתוב שיסוד אמא מסתיים בתפארת ז"א[נו] – ההתבוננות (אמא) מולידה (בכח היסוד-הרחם שלה) את השבח האמתי לה' (תפארת). כאשר רבי אייזיק מקביל את הקנינים לפרצופי האצילות – כמו שלמדנו[נז] – הוא משייך את אברהם אבינו לפרצוף אבא, החכמה, ואת ישראל לפרצוף אמא, הבינה. כלומר, הכח של "ישראל קנין אחד" הוא דווקא הכח של ההתבוננות – ישראל אותיות לי-ראש[נח]. רואים מכאן שפרסום אלקות של אברהם אבינו שייך לחכמה – אפשר לפרסם לכל העולם 'הברקות' של אלקות, את הגרעין של הכרת מציאות ה', אבל התבוננות פנימית ועמוקה שייכת דווקא לעם ישראל.

סיכום

ולסיכום:

תורה קנין אחד – לימוד תורה בשופי

שמים וארץ קנין אחד – חיבור רוחניות וגשמיות

אברהם קנין אחד – פרסום אלקות

ישראל קנין אחד – לפאר את ה' מתוך התבוננות מעמיקה בגדולת ה'

בית המקדש קנין אחד – בטול היש כדי לעשות לה' דירה בתחתונים

[העבודות האלה שייכות לשרש נשמה, או משהו שמשתנה במשך החיים, כל פעם מתרכזים במשהו אחר?] בפשטות הכוונה שאדם שייך ל"קנין אחד" במשך כל החיים, לפי שרש הנשמה. כמובן, בכל תופעה השייכת לקדושה צריכה להיות התכללות. גם כאן, לכל אחד ואחת יש עבודה עיקרית, אך צריך גם להכיר בכל שאר העבודות וגם 'לחיות' אותן בפועל מדי פעם. [איך אדם יודע מהו שרש נשמתו?] רק הלב יודע, צריך להתבונן לעומק עם מה אני מזדהה.

עד כאן עוד שתי התבוננויות בסוד של "חמשה קנינים".