כנס תורה ומדע - שיעור שני

ה מנחם-אב תשס"ו - ירושלים^[1]

התחלנו לדבר על כך שהיום תיקון "צררנו", בהסבר ש"צררנו" מתייחס לשתי נשים צרות – כולל גבירה ושפחה – כאשר התיקון איננו לבחור בין השתים אלא לאחד את הצרות. זה האידיאל של החיבור האמיתי בין תורה ומדע.

נבין זאת יותר טוב אם נחזור למה שדובר קודם שלא רוצים שתי כותרות – תורה ומדע – שאף פעם לא באמת נפגשו זו עם זו. מחפשים הפריה הדדית בין שני התחומים. כדי להמחיש יותר טוב נעבור לדימוי של צומח – שני עצים (ולא שני ענינים דוממים, לא אורגאניים). שני עצים זה הדימוי והסמל של גן עדן, בו יש עץ החיים ועץ הדעת. עץ החיים זה התורה ("עץ חיים היא למחזיקים בה") ומדע זה כמובן "עץ הדעת טוב ורע". בתורה נאמר ש"עץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" – לא ברור היכן עץ הדעת, נראה שהוא באותו מקום. בחסידות הסבר עמוק ששני העצים זה בתוך זה, מחוברים לגמרי. השבירה הראשונה של ההפרדה התודעתית בין שני התחומים של תורה ומדע היא דימוי שני העצים, אך (זה אמת אבל) לא אמת לאמיתו. יש חיבור ואפילו נישואין שעדיין רק "התקשרות" ולא "יחוד" – שבני זוג נשואים, ויש להם ילדים (ואפילו שמח להם ביחד), אך לכל אחד האישיות שלו ותחומי ההתענינות שלו. זה ב"עזר כנגדו" – יכול להיות זוג של "עזר", על פי תורה באהבה (ובקיום התכלית של "פרו ורבו"), אך עדיין לא מדרגת הנישואין הנעלית ביותר. יש מדרגת "לו" – התמסרות מוחלטת. התכלית היא שהאשה "אשת חיל עטרת בעלה" – היא הכתר שמעל לראשו, כפי שדובר ביחסי תורה ומדע שיש מצב בו המדע עולה לכתר התורה. יתכן מצב שיש בו שתי כותרות שונות, עם יחס הדדי והפריה הדדית. רוצים לעלות למעלה מכך.

[יכולה להיות התקשרות גם למעלה מיחוד – כפי שמבואר ביחס להתקשרות הכי נעלית, התקשרות לרבי. ואף על פי כן – יש מצב שאי אפשר להסתפק בהתקשרות. לפני ג' תמוז היה צריך התקשרות – אך זה לא לנצח. היום או התאחדות – שאתה הרבי – או שכבר אין לך רבי בכלל, ואכמ"ל.]

יש ארבע מדרגות:

בדימוי הנישואין אנו מדברים על יחס-יחד-אחד. יחס – זוגיות, שנים שחיים ביחסים טובים, אך נשארים שנים שיש ביניהם מערכת יחסים טובה (גופנית ורגשית). זו המדרגה הנמוכה של חיבור בין שניים. למעלה מכך "יחד" – חויה משותפת. להיות ביחד – עם אותן מטרות, אותו מיקוד, אותה חיות (לא רק יחסים בין שנים). אך הענין האולטימטיבי – "אחד" – מימוש של שרש הנשמה האחד כאן בארץ, שיקוף של הקשר כפי שהוא באלקות.

אפשר לדבר על יחס בין תורה ומדע – ולא שהם שני תחומים המתקיימים זה לצד זה (כמו בבר-אילן או ישיבה-יונברסיטי), או נמצאים אפילו ביחסים שליליים ביניהם. זה כבר חידוש, אך יש שתי מדרגות מעל זה – יחד-אחד – ואת זה עוד צורך להבין, ולהבין לאן שייך דימוי ה"ברזל" שדובר בשיעור הקודם. ארבע המדרגות בברזל הן עצמן כנגד ארבע המדרגות הרצויות לנו (מה שקיים היום באונברסיטה דתית – עוד לא מגיע בכלל לברזל).

יחסים אמיתיים בנויים על ההכרה שהכל בא מהתורה. צריך לברר מאיפה בתורה בא כל תחום מדעי. הכל בא מהתורה – "אסתכל באורייתא וברא עלמא". "חכמה בגוים תאמין, תורה בגוים אל תאמין" – צריך להאמין שיש חכמה בגוים, ואיני יודע מהיכן הגוי יודע, אך אני יכול להראות לו היכן זה בא מתוך התורה. זו רמה בה כל תחום מעונין בשני – אם תלמד טוב קבלה תבין מדע יותר עמוק וטוב, יהיו לך רעיונות מקוריים וכו'. וכן להיפך – התורה מעונינת במדע, שיתן לה משלים טובים (מבואר בחסידות שכל התבוננות באלקות דורשת לפחות שני משלים – משל פסיכולוגי ומשל פיזיקלי, משל מהנפש ומשל מטבע העולם). קודם אמרנו שפסיכולוגיה ביחס לפיזיקה – מעשה מרכבה ביחס למעשה בראשית. אם התבוננות צריכה את שתי המדרגות הללו – היא מעונינת במדע (כמו שלאידך מפרה אותו ומעשירה את דמוייו ותובנותיו; היתה דוגמה להבנה פסיכולוגית שניתן ללמוד מעוף החול?). המדע משקף את השרש בתורה בצורה מספיק רגישה ומדויקת – שיש דברים שאני יכול ללמוד מתוכו, ואיני מבין אותם מהמקור.

זו מדרגת "בלהה" – שפחת רחל – לדעת שהכל בא מהתורה ומתוך כל לבנות יחסים טובים בין תורה ומדע.

המדרגה שמעל זה – "יחד" – מדרגת "רחל":

במדרגה זו לא רק שהמדע מבין שמקורו בתורה, אלא שהוא נעשה שיקוף מוחלט של התורה. אם אתה מדען – אתה רב. זה הולך ביחד. "יחס" בין תורה למדע, והכרה שהתורה שרש המדע, זה "בטול היש" (של המדע, כמובן). "בלהה" זה עדיין בטול היש. רחל היא בעולם האצילות – שם הכל ב"בטול במציאות" (המדרגה הראשונה מלמטה באצילות היא רחל, מלכות דאצילות). הלעו"ז של רחל – "ופלגשו ושמה ראומה", ראו את ה"מה" שלי, את הבטול במציאות שלי. רחל היא המדרגה האמיתית של בטול במציאות. זה השקיפות והשיקוף. גם כשהאני מתבטל במציאות – נעשה שקוף – זה עדיין לא השלמות. מה התורה אומרת על רחל? שהיתה "יפת תאר ויפת מראה" (וכך בנה יוסף היה "יפה תאר ויפה מראה" – נראה כמו אמו, ולכן יעקב אהב אותו כל כך). יעקב עצמו היה מאד יפה – "שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם הראשון [שהיה יציר כפיו של הקב"ה, וממילא היצור הכי יפה]". יחסי יעקב ורחל הם יחסי חמה ולבנה – כל היפי של רחל הוא שיקוף והחזרת אור של יפי יעקב. "לית לה מגרמא כלום" זה אומר שהיא משקפת את המדע. אף על פי כן, בשיקוף הזה יש עדיין 'אני' – אף שבטל במציאות. רחל משקפת את היפי הלא מודע של יעקב – ועדיין (ודווקא כך) קיימת כרחל. ב"מאמר שני המאורות" למהורי"א מהומיל מסביר היחס בין השמש והירח באריכות (די בהתחלה). זו מדרגת רחל, בה המדע באמת משקף את התורה – ולא רק שיש יחסים טובים ביניהם. אך גם בטול במציאות זה עדיין סוג של מציאות – עיקר הענין של רבי אייזיק להסביר איך כל פרט קיים בפועל באצילות, רק שקיים שם בבטול במציאות. השער לבטול במציאות נוסח עולם האצילות – זה סוד רחל. רחל, אפילו באצילות, היא "שכינתא" ולא "קודשא בריך הוא" – אסור להפריד, אסור להיות "מקצץ בנטיעות", ואף על פי כן כתוב שעולמות האין סוף מסתיימים בז"א (או יסוד ז"א) דאצילות, והמלכות זה ראשית עולמות הסוף.

מעל זה עוד שתי מדרגות – זלפה ולאה.

בקיצור: זלפה זה כאשר המדע באמת נעשה תורה. הרמב"ם זיהה את המדע עם סודות מעשה בראשית. לא מוצאים ענין זה בקבלה וחסידות, שמדע זה מעשה בראשית – בשביל זה צריך את הרמב"ם. בקבלה וחסידות אולי חושבים אחרת – במבט ראשון נראה ש"מעשה בראשית" נתפס בקבלה וחסידות אחרת מאשר אצל הרמב"ם, ושם "מעשה בראשית" הרבה הרבה יותר עמוק, והוא מסודות התורה (העמוק מנגלה שבתורה, שלמעלה מ"מעשה בראשית" של הרמב"ם). אך חייב להיות איזה קשר/יחס בין דברי הרמב"ם לתפיסת הקבלה והחסידות – הצמח צדק לימד את המהר"ש מורה נבוכים לפי קבלה (וכך עשה הרבי). צריך לומר שאחרי שהמדע מתייחס לתורה בבטול ואחרי שהוא משקף את התורה, אז המדע נכנס לתוך סודות התורה – לא רק שנעשה חלק מהתורה, אלא שנכנס יותר עמוק מנגלה שבתורה. בתחלה המדע היה קטגוריה נפרדת לגמרי, אחר כך הגיע למערכת יחסים עם התורה (עם רצון ללמוד ממנה?). אחר כך מגיע לבטול היש מול התורה – בלהה. אחר כך מגיע לשיקוף התורה – רחל. רק בשלב הבא המדע נכנס לתוך התורה, ושם נעשה "מעשה בראשית" במובן הפנימי שלו – כבר לא בטל ביחס לתורה, אלא חלק מהתורה, ודווקא מרזי התורה, אך עדיין רק ממעשה בראשית.

המדרגה הכי גבוהה – לאה עצמה, שהיא רזין דרזין דאורייתא, תורת משיח באמת. בחור ישיבה חושב ש"תורה חדשה" זה פלפול עמוק שעוד לא נאמר... בקבלה וחסידות גם המקובל הכי גדול והחסיד הכי גדול עדיין לא מגיעים לנקודת העומק של מה זה "תורה חדשה מאתי תצא" – תורה שכלל לא נמצאת בתורה שלנו היום, בנגלה או בנסתר, כי אחרת זה לא "תורה חדשה" באמת. המדרגה הכי גבוהה של ה"תורה יוניברסיטי" תצמח אצל המשיח. אצלו זה פנימיות מעשה מרכבה – רזין דרזין דאורייתא. או, אם אמרנו קודם שהמדע והתורה זה שתי נשים – מי הבעל? יעקב אבינו, ישראל (שזה כל אחד מאיתנו). ישראל למעלה מהתורה – "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", כולל גם לתורה הקדומה. אנחנו – תלמידי התורה, שבפשטות בעמדה של אשה-מקבל ביחס אליה – הבעל של התורה. ישראל – שם ממלכת הצפון, החילונית. יהודה – ממלכת הדרום, הדתית. הבעל שם טוב בה לאחות את הקרע שקרע אחיה השילוני – לאחד את שתי הממלכות, להיות "גוי אחד בארץ". ששתי הממלכות ישתפו פעולה – "יחד" – זה לא מספיק. לא די ביחס או יחד – צריך להגיע ל"[גוי] אחד". כך ברעוא דרעוין – "אתה אחד ושמך [תורתך] אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ". שכל ישראל – אחד, וישראל עם התורה – אחד, והכל עם ה' – אחד. לא רק "מתקשראן דא בדא" אלא "כולא חד" ממש.

עד כה היו שש דרגות (שמתוכן הסברנו ארבע דרגות בתוך בלהה-רחל-זלפה-לאה):

ב-ז דנחמתא – המתחילות מהשבוע – הששית זה הפטרה המדברת על ששה חומרים: "תחת הנחשת אביא זהב וגו'". אבנים-עצים-ברזל-נחשת-כסף-זהב, כשכל פעם ה' משלם בשתי דרגות מעל מה שנלקח מאתנו. מודל מושלם של שש מדרגות של "תורה ומדע":

אבנים – בר אילן וישיבה-יוניברסיטי. זה שני אבנים שונים המונחים בשני מקומות בלי קשר.

עצים – עץ החיים ועץ הדעת, מיעוט רבים שנים ומובן שזה שני העצים הנ"ל. זו עדיין מדרגה מאד נמוכה.

ברזל – כאן בהסבר שלנו כל הברזל זה "בלהה", אלא שכולל בתוכו מלמעלה למטה את כל המדרגות שמעליו. מבין ששת החומרים ישארו רק ארבעה, כי "תחת האבנים אביא ברזל" ו"תחת העצים נחשת". אז יש ארבע מדרגות ברזל-כסף-נחשת-זהב. זה ארבע המדרגות שכבר כללנו בענין הרצוי של תורה ומדע – זה "מרכבה" (לה יש ארבעה רגליים-גלגלים). אפילו שברזל הוא המדרגה התחתונה, מלכות, הרי הכל מתכנס ומשתקף במלכות – הברזל משקף את כל ארבע המדרגות, כפי שהוסבר (הכל כלול בשדה המגנטי שלו, וממנו יבנה בית המקדש, כנ"ל).

בשביל האוניברסיטה שלנו צריך לאהוב מספרים ואותיות ואת הקשר ביניהם (כנ"ל). כמה רמזים בכך זה:

הזכרנו רמז שפחה-גבירה = תריג. לכל מספר יש הרבה מילים, אך יש הרבה פעמים מלה פשוטה בסיסית שהיא העיקר. כך לדוגמה המלה הפשוטה של 393 היא שפחה.

שבע המתכות כנגד הספירות (עם מספר אטומי): כסף (47), זהב (79), נחשת (29), בדיל (50), עפרת (82), כסף חי (80 = יסוד = ח פעמים י), ברזל (26).

אחד הדברים העמוקים – מגנטיזם. לכל דבר יש שדה אלקטרו-מגנטי. 99 אחוז מהדברים שאדם נחשף אליהם הם תוצאה ישירה או עקיפה של הכח האלקטרו-מגנטי. כל הריאקציות הכימיות וכו' תלויות בו. בתורה אלקטרומגנטיות זה הקשר בין נחשת וברזל – תפארת ומלכות, הבאים ביחד כמה פעמים. ?המוליך הטוב ביותר – כסף. אחריו – זהב.? אבל בתורה ברזל זה מגנט ונחשת זה המוליך העלעקטרי הכי טוב. האקדמיה ללשון – בדרך כלל מחטיאה, ולפעמים לא. היו צריכים לחדש כל המונחים בפיזיקה – שפה מאד לא ברורה. אנו צריכים לחדש את כל המונחים – שפה מדעית חדשה (אלקטרון - אופן. פוטון – אגל. אולי נדבר על זה בהמשך). אך מונח אחד חשוב שטבעו לעלעקטריק – חשמל. חשמל – עתים חשות עתים ממללות. הרבה יותר מתאים לכח האלקטרו-מגנטי. החלק האלקטרי (נחשת, שער חש) הוא ה"חש" של האלקטרו-מגנטי והחל המגנטי (הברזל) הוא ה"מל". מכיון שהאמנתיו נופלות, עיקר חשמל זה חש-ל. ה-ל בברזל – האות המשותפת בכל נשות יעקב, בלהה-זלפה-רחל-לאה. עצם ה-ל – לאה – המדרגה בה המדע עולה ל"רזין דרזין", ל"תורה חדשה מאתי תצא". כל המספרים האטומיים של המתכות = 393 = שפחה!

המתכות במדות, מה במוחין? בספר יצירה יש אויר-מים-אש (כח"ב) – אין עפר, אך זה שייך לדעת ("לדעת בארץ דרכך"). חמצן (8)-מימן (1)-פחמן (6)-חנקן (7) (חנקן – כח הצומח). יחד עולה כב – האותיות. הזהר אומר שהיחס בין מוחין למדות – שהמוחין פי עשר ממדות. לפי זה ה-כב של המוחין זה 220 = גבירה (10 ספירות כפול 22 אותיות; איך ננסח זאת מתמטית? 220 זה הטטרא-הדרא של 10).

נחזור למתכות: המרכבה היא אברהם-יצחק-יעקב-רחל – זהב-כסף-נחשת-ברזל (החומרים שהכין דוד לבית המקדש). למה דוד הכין כל כך הרבה ברזל, שעל פי פשט לא השתמשו בו אז? כי הברזל זו המתכת שלו עצמו – מתכת המלכות, הוא נכנס במקום רחל. גם עליו קוראים "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" – כי בא מרות המואביה.

כסף זהב נחשת (המופיעים בתחלת תרומה, שם נחשת במקום ה29, כמספרה האטומי!) = 932 = עץ הדעת טוב ורע = חית שין מם למד. ברזל = 239 (היפוך ספרות; בתורה יש משמעות להיפוך ספרות – סוג של שיקוף – אור היפוך ספרות שבת, ארץ ישראל היפוך ספרות רחל, סוד "בנין פרצוף רחל" בארץ ישראל דווקא). שלוש המתכות העליונות משתקפות בברזל. בטבלה המחזורית זהב כסף ונחשת הם זה תחת זה באותה שורה (משא"כ ברזל – לא באותה שורה. תחת הברזל נמצא ... שמספרו האטומי דם, המילוי המינמלי של שם הוי', תחתיו ...שמספרו 76 – החומר הכי כבד; המתכת הכי קלה – ליתיום). בטבלה המערכת הכוללת ארבע המתכות הנ"ל:

29	28	27	26
47			44
79	78		76

בדיל עפרת כסף חי ברזל = 2151 = 9 פעמים ברזל (מספר ראשוני ה-53, האבן – תחת האבנים ברזל, סוד "ארץ אשר אבניה ברזל", שנאמר בתורה אחרי "שבעת המינים"; חז"ל אומרים "אל תקרי 'אבניה' אלא 'בוניה'" – תלמידי חכמים – שצריכים להיות קשים כברזל, "גיד ברזל ערפך", כך שברזל דקדושה זה "עם קשה עורף" למעליותא; בא ביחד עם החוצפה של "מצחך נחושה" – חוצפה דקדושה. ה' מבטיח לירמיה "נתתיך לעמוד ברזל" בפ"א, ואחר כך "ירוע ברזל ברזל" – שברזל הקדושה ירוע את ברזל הקליפה, זה המקור המפורש שיש ברזל דקדושה וברזל דסט"א).

רוח מים אש עפר = 955. לאר"י לא היתה בעיה להוסיף כולל. 956 = ד"פ ברזל. שרש המלכות בכחב"ד. יש ארבע פעמים ברזל במוחין ו-ט פעמים בז"ת – סה"כ אח-ד פעמים ברזל (נסב"ת – הברזל-מלכות לוקח חמצן-כתר בדם). שמות עשר הספירות עולות יב פעמים ברזל.

....

עד כאן נקודה אחת מתוך השתים שרציתי לדבר כעת.

להסביר בצורה הכי פשוטה את כל העליות של תורה ומדע הנ"ל, מה רוצים באוניברסיטה שלנו: קריאה מעודכנת של התנ"ך.

מי אמר דבר דומה לכך? רבי אברהם אבולעפיא זצ"ל. גם הרמב"ם אמר כך, אך פחות חריף – שאפשר לעבור מהתנ"ך ישר למשנה תורה, בדילוג על התלמוד. אבולעפיא אמר יותר מכך – ה'חוש' של "יודעי ה'" שכל מה שצריך לשם כך הוא התנ"ך. צריך רק תנ"ך – רק צריך לדעת איך לקרוא אותו. הדרך הפשוטה להסביר שהמדע הוא חלק מהתורה – ולא משהו נוסף אליה – הוא כאשר מוצאים שמושגי התורה הם מושגי המדע המודרני. כך, אם מסבירים שנחשת וברזל זה הכח האלקטרי והמגנטי – אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אך זה גם יסוד מדעי – ודוגמאות כיוצא בזה, זה יסוד האוניברסיטה התורנית. בעלי התלמוד נבהלו מאבולעפיא, אך ברור שחז"ל למדו כך תנ"ך. גם כך צריך היום – אך נראה שרבים ירתעו (רק מעטים – אולי אחד – מסוגלים לקרוא את התנ"ך מתוך המון מתמטיקה וגימטריא ומתוך בלשנות מצוינת). בשביל זה צריך בעלי תשובה. עולה עד לקריאה עדכנית-משיחית של התנ"ך – תורה חדשה מאתי תצא.