יט תשרי – שם חם ויפת

"בני נח שם חם ויפת".

צדיק רשע ובינוני.

קדושה, שלש קליפות הטמאות, קליפת נגה.

"בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס". ליפת (= 490 = י"פ 7 ברבוע) יש שבעה בנים, כנגד ז"ת מחסד עד מלכות לפי הסדר, ודוק.

הפטרת שבת חול המועד סוכות - "ביום בוא גוג".

גוג הוא מלך ארץ מגוג - "גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל". מגוג-משך-תבל הם שלשת בני יפת כנ"ל, כנגד שלש הספירות גבורה-יסוד-הוד.

יון, הבן הרביעי, האמצעי, של יפת - הנצח של יפת - כולל את כולם, וכמו שפרשו חז"ל על ברכת נח ליפת: "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם", שיפיפותו של יפת דהיינו יונית ראויה לשכון באהלי שם, להכתב בה ספר תורה!

השפה היונית היינו כללות תרבות יון, סוד הנפש השכלית, הממוצע בין הנפש האלהית (שם) לנפש הבהמית (חם).

יון למפרע אותיות נוי, לשון היפי של הנצח, כידוע בכוונות חנוכה.

והוא סוד נוי סוכה.

חג הסכות הוא זמן הבירור של חוש האסתטיקה, הלבוש של חכמת יון (סוד היחס המוצא חן ביותר - "חתך זהב". "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" = 1870 = 34 פעמים 55, וד"ל). ומבואר בחסידות שהלבוש נמשך מאור המקיף הנעלם של המתלבש בו, וד"ל.

סוכה במילוי: סמך וו כף הא = 238 = רחל, "ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה". "יפת" היינו יפת בן נח (חן - "אשת חן") - "יפת אלהים ליפת".

238 (רחל, סוכה במילוי) = סוכה ועוד (אותיות המילוי של סוכה) 147, שנות חיי יעקב בן זוגה של רחל (יעקב עצמו = 182 = סוכה סוכה - "ויעקב נסע סכתה... ולמקנהו עשה סכת").

והנה, גמר הוא הבכור של יפת, ולו זיקה מיוחדת ליפיפותו של יפת (גמר הוא החסד של יפת, בסוד "לאל ['חסד אל'] גמר אלי". תירס - פרס - הוא המלכות של יפת, כאשר נסב"ת - גמר תירס = 913 = בראשית, בשביל הבירור של גמר-תירס, וד"ל).

גמר = 243 = 3 בחזקת 5 (סוד אברם, כמבואר באר"י, "אברם הוא אברהם").

יש 9 "גמר" בתנ"ך - 9 פעמים 243 = 2187 = 3 בחזקת 7!

חוץ מגמר בן יפת יש עוד גמר בתנ"ך: "גמר בת דבלים", אשה זונה (שהיתה "אשת יפת תאר", סוד הבירור של "כי תצא למלחמה על איביך וגו'", וד"ל), שעל פי הדבור נשאת להושע בן בארי הנביא.

והנה, "בת דבלים" = גמר גמר = סכות. נמצא ש"גמר בת דבלים" = גמר גמר גמר = 729 (זך ברבוע) = 3 בחזקת 6!

נמצא רמוז שחג הסכות (= שכינה ביניהם) הוא זמן התקון של נשמת גמר בת דבלים (על ידי שרש נשמת הושע בן בארי, סוד שמחת בית השואבה - "ושאבתם מים [מבארי] בששון ממעיני הישועה [הושע]", וד"ל).

סכה = פה = מילה.

במצות מילה יש מילה ופריעה - מילת העור הגס, שלש הקליפות הטמאות לגמרי (בחינת גמר), היינו בחינת חם בן נח, חמימות תאות המשגל (כמו חם בתבה...). בעבודת האדם היינו "ומלתם את ערלת לבבכם", פעולת האדם מכח עצמו (בעזרת השי"ת).

אך הפריעה, עליה נאמר "מל ולא פרע כאילו לא מל", דהיינו הסרת הקרום הדק (השקוף יחסית, "לא מודע", "העלם הרע"), תכלית הבירור של קליפת נגה, אינה בכח האדם אלא בכחו יתברך, כמ"ש "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו'".

גוג הנו חלק הרע של קליפת נגה, מקור היניקה, המשכת חיות וקיום לקליפות הטמאות לגמרי. אך ביון יש חלק טוב של נגה (= חן), חן אמת היוצא משקר החן ("כיתרון האור מן החשך", מתוך החשך עצמו), כנודע בסוד "שקר החן והבל היפי אשה יראת הוי' היא תתהלל" בחן ויפי שלה. על חלק טוב זה (חן אמת של יון) נאמר "יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם" - העלאת הטוב שבנגה (יפת) להכלל בעצם הקדושה (שם).

גם בגוג (ששמו בבחינת 'חן', סימטרי - ג-ו-ג, כאשר ו = גג, האמ"ת = הרוס"ת) יש חלק טוב (הגם שעיקרו-רובו החלק הרע של נגה, כנ"ל), ועל כן עתיד להנתן לקבורה (שהיא בירור סופי כמבואר בקבלה), כמבואר כל זה בדא"ח.

גוג (12) ועוד גוג בר"פ (ג-ו-ג, כל אות ברבוע = 54 = גוג בה"פ: ג פעמים ו פעמים ג) = יון.

גוג ומגוג = 70, כללות שבעים אומות העולם - "שבחוהו כל האמים" ("כי גבר-גמר עלינו חסדו גו'").

גוג = זה, נבואת משה רבינו. גוג ובמילוי ובמילוי המילוי ובמספר קדמי (סוד כחב"ד כנודע) = 761 - "[אשר עשה משה] לעיני כל ישראל", תכלית הבירור של קליפת נגה, סוד פריעת המילה (מילת הלב) כנ"ל.

כל ג של גוג בחזקת ה = גמר כנ"ל. ג-ו-ג כל אות בחזקת ה = 8262 = אנכי פעמים אמונה. אמונה = ו פעמים טוב (ו צירופי טוב). נמצא ש8262 = סכות (גמר-גמר) פעמם טוב!