כח תשרי – שמע ישראל

"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".

"שמע ישראל" - מצוה להתבונן בשרשי נשמות ישראל:

"הוי' אלהינו הוי' אחד" כנגד אברהם יצחק יעקב דוד - חסד גבורה תפארת מלכות (אהבה יראה רחמים שפלות) - סוד המרכבה העליונה של עולם האצילות, עולם האחדות האלהית.

והנה, "הוי' אלהינו הוי' אחד" ועוד אברהם יצחק יעקב דוד = 819 = אחדות פשוטה = סכום כל הרבועים (רבוע היינו שלמות ההתכללות, סוד עולם התיקון, "ומספר את רבע ישראל") מ-1 ברבוע עד 13 (אחד) ברבוע (בלשון חכמי החשבון, סכום כל הרבועים עד מספר מסוים נקרא 'פירמידה'. 819 הנו הפירמידה של 13, אחד).

בכל עולם ועולם - אצילות בריאה יצירה עשיה - יש סוד המרכבה, דהיינו שרש נשמות האבות, אברהם יצחק ויעקב (שכל אחד ואחד מהם נקרא "ישראל", כמבואר בחז"ל) ודוד מלך ישראל שבאותו עולם.

משה רבינו ראה את המרכבה (שרש נשמות ישראל) בעולם האצילות. ישעיהו הנביא ראה את המרכבה בעולם הבריאה. יחזקאל הנביא ראה את המרכבה בעולם היצירה. זכריה הנביא ראה את המרכבה בעולם העשיה.

משה ישעיהו יחזקאל זכריה = 1144 = 44 פעמים 26, שם הוי' ב"ה = בטול ענוה הכנעה שפלות, שאף הם כנגד י-ה-ו-ה (אבי"ע) כנודע. הבטול הוא הכלי להשיג את סוד שרש נשמות ישראל בעולם האצילות, הענוה בעולם הבריאה וכו'.

נמצא שפסוק היחוד - "שמע [לשון התבוננות] ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", ה'דערהער' בשרש נשמות ישראל, הנו סוד "מעשה מרכבה", עליו נאמר שאין דורשים בו ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.

יחיד חכם ומבין מדעתו = 728, 28 פעמים הוי'. ממוצע כל תבה = 182, יעקב, הבחיר שבאבות, 7 פעמים הוי' ב"ה. והוא עולה יצחק (יחידך) במילוי: יוד צדי חית קוף. והוא עולה בן (הוי' הוי', אחד פו"א) פעמים דוד, רמז מובהק למשיח בן דוד (ששרשו באברהם, סוד "חסדי דוד הנאמנים", סוד "זקן בא בימים" הנאמר בשניהם, סוד "נגד זקניו כבוד" רוא"ת בגי' אברהם וס"ת דוד).

המרכבה שבכל עולם כולל את הז"ת של אותו עולם אך עיקרה בחג"ת (שלשת האבות - "האבות [דוקא] הן הן המרכבה" - כאשר דוד [שלא זכה להשתוות לאבות ממש, שלא עמד בנסיון כמותם], סוד "כתר מלכות", נאחז ונדבק מאחורי התפארת, יעקב, כנודע - יעקב = דוד פעמים אחד, של ק"ש כנ"ל).

למטה מ"מעשה מרכבה" יש "מעשה בראשית", שגם כולל ז"ת -  שבעת ימי בראשית (עם שבת, "באת שבת באת מנוחה נשלמה כל המלאכה") - אך עיקרו בנה"י, כחות המעשה בפועל, סוד "ברא" לשון התגלות לבר מגופא.

נמצא שסוד מעשה בראשית הוא ה'ענף' של סוד מעשה מרכבה (נה"י הם ענפי חג"ת, כוחות הביצוע בפועל של רגשי-הרהורי חג"ת בלב). כך כל יצורי בראשית הנם 'ענפי' נשמות ישראל (לכל יהודי יש את חלקו בעולם, אותו חלק בבריאה השייכת לשרש נשמתו ושעליו לתקן), וד"ל.

והנה, תורת מורנו הבעל שם טוב מושתתת על סוד "עולמות, נשמות, אלקות". עולמות היינו סוד מעשה בראשית ונשמות היינו סוד מעשה מרכבה.

לפי זה, האלקות עצמה, היא סוד ג"ר, מוחין בעצם (כח"ב או חב"ד), שמעל לסוד מעשה מרכבה.

עצם האלקות היינו "סוד הוי'" ("הנסתרת להוי' אלהינו") שמעל למעשה מרכבה - "סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם", "ליראי הוי' ולחשבי שמו" ("שם הוי'" הוא "סוד הוי'" - "אני הוי' הוא שמי", וד"ל), היודעים לכוון בשם (שאז תפלתם לה', לעצם האלקות - "אליו ולא למדותיו" - מתקבלת ונענית).

נמצאנו למדים ש"עולמות, נשמות, אלקות" היינו מעשה בראשית, מעשה מרכבה, סוד הוי' = 2106 = אנכי פעמים הוי' (פתיחת עשרת הדברות), הכל הוא עצמותו יתברך, אין עוד!

סוד הוי' היינו נשמתא דאורייתא, המתלבשת ומתחברת לגמרי עם גופא דאורייתא. כלומר שסוד הוי', שמעל גם למעשה מרכבה היינו התורה (שמא דקוב"ה), תורת הוי', בכללותה, מה ש"אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ממש" (היינו התורה הקדומה, לפני הצמצום הראשון).

על התורה הקדומה, "סוד הוי'", נאמר "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום" - "יום יום" היינו אלפיים שנה שקדמה תורה לעולם (מה שהתורה קדמה להעלם העולם שנברא על ידי צמצום אור א"ס ב"ה). "אמון... יום יום" היינו סוד כח"ב, שלפני הצמצום היינו שלש הדרגות של יחיד, אחד, קדמון, שקדמו לכללות סוד הז"ת, מהצמצום והלאה, וד"ל.

כתוב בזהר ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא". רגילים לפרש שמה שהסתכל ה' בתורה וברא את העולם היינו שהסתכל ב'שרטוט' העולם שבתורה הקדומה וכמו אדריכל ברא לפי זה את העולם. לפי פירוש זה - התורה כשרטוט העולם - היינו מה ש"שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל", בחינת "קדמון" שלפני הצמצום, סוד עולם המלבוש כנודע.

אך יש לפרש בעומק יותר: מה שהקב"ה הסתכל בתורה היינו שהסתכל בתורה כפי שהיא מעל לתכנית בריאת העולם לגמרי, מעל ל"כד סליק ברעותיה למברי עלמא", התורה כפי שהיא בבחינת "יחיד" שלפני הצמצום, ומשם דוקא ברא את העולם! והוא כדי שתכלית בריאת העולם הוא "להיות לו יתברך דירה בתחתונים", שבחינת "יחיד", "הוא לבדו הוא ואין זולתו", תתגלה ותשכון כבוד בתוך מציאות של ריבוי ופירוד!

והוא סוד הנאמר במשנה בהמשך לסוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה:

"וכל המסתכל בארבעה דברים ראוי [י"ג רתוי] לו כאלו לא בא לעולם - מה למעלה  ומה למטה מה לפנים ומה לאחור".

ארבעת הדברים האלה הם לגמרי מעל לעולם, מעל לעצם הגדרים של זמן ומקום (מה למעלה מה למטה היינו מחוץ לתחום היקום, מחוץ לגדר המקום. מה לפנים ומה לאחור היינו לפני התהוות הזמן ולאחר גמר קיום מציאות הזמן, שהרי "כל הוה נפסד", כולל עצם המקום והזמן).

ארבעה דברים אלה אי אפשר לדמות בשכל אנוש, כמבואר במפרשים, והם מתגלים רק ב"סוד הוי' ליראיו", למי שהוא באמת ראוי כאלו לא בא לעולם (שלו 'חוש' בלפני הצמצום, וגם ברור לו שהצמצום אנו כפשוטו, דהיינו סוד חש-מל, וד"ל).

רמז נאה: "מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור" = 900 = 30, ל (יש ה למדין במפורש, ועוד ה ברבוע למדין בגימטריא, ודוק), ברבוע = 20 פעמים מה = "פנים" פנים ואחור!

במלים "למעלה... למטה יש אותיות מה (רו"ס מעלה מטה). פנים = ד"פ מה כנ"ל. נמצא שיש י פעמים מה (450), לפי חלוקת "בדד" (ב במעלה-מטה, ד מפורש, ד של פנים), כאשר שאר כל האותיות: לעל לט ל ו לאחור = 450, י"פ מה!

והנה, "מה לפנים ומה לאחור" היינו סוד עומק ראשית ועומק אחרית, סוד חו"ב שברדל"א, שלפני הצמצום היינו סוד חו"ב דבחינת יחיד.

"מה למעלה מה למטה" היינו סוד הנאמר בספר יצירה, "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע" - עומק טוב ועומק רע, שכנגד כתר ודעת דרדל"א, כתר ודעת שבבחינת יחיד.

והנה, פתיחת המשנה (תחלת פרק אין דורשין במסכת חגיגה) היא "אין דורשין בעריות בשלשה". ואח"כ "ולא במעשה בראשית בשנים וכו'". נמצא שעריות למטה ממעשה בראשית (שלמטה ממעשה מרכבה, שלמטה ממה למעלה כו').

וכפי שהסברנו שמעשה בראשית היינו התכללות ז"ת בנה"י ומעשה מרכבה התכללות ז"ת בחג"ת, כך נסביר לגבי עריות דהיינו התכללות ז"ת - זו"נ, זכר ונקבה, במלכות (מקום הערוה, יסוד הנוק').

יוצא שיש בכלל משנה זו "ארבעה דברים" - עריות, מעשה בראשית, מעשה מרכבה, מה למעלה כו' - כנגד "כל המסתכל בארבעה דברים... מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור" שמעל למעשה מרכבה (סוד אלקות שמעל לנשמות כנ"ל).

וידוע דכחב"ד דרדל"א (יחיד) הם סוד "וארבעה לא ידעתים: דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה", שכנגד כחב"ד דרדל"א לפי הסדר.

ולפי הנ"ל הם כנגד ארבעת הדברים שבמשנה, עריות כו' (דהיינו שהשרש האמיתי של כולם, מנוקבא דעשיה, עריות דעשיה וכו', הוא ברדל"א-יחיד, ארבעת הדברים שכל המסתכל בהם ראוי לו כאלו לא בא לעולם):

נפרט: עריות כנגד "דרך גבר בעלמה", כפשוט, היינו דעת דרדל"א, עומק רע (ערוה).

מעשה בראשית כנגד "דרך נחש עלי צור", סוד "צור עולמים" ("והנחש היה ערום" - סיפא דכל דרגין דמעשה בראשית), חכמה דרדל"א, עומק ראשית (בראשית כפשוטו), וכידוע שכללות מעשה בראשית בחכמה, "כלם בחכמה עשית", ו"בראשית" ת"י "בחוכמא".

מעשה מרכבה כנגד "דרך אניה בלב ים" (האניה היא מעין מרכבה, מרכבה של עלמא דאתכסיא, ים - אניה בלב ים = ים ים ים), בינה דרדל"א, עומק אחרית (והיא מעל לחכמה דרדל"א, וכנודע בסוד "פנימיות אמא פנימיות עתיק" שמעל ל"פנימיות אבא פנימיות עתיק").

"מה למעלה כו'" כנגד "דרך הנשר בשמים", לגמרי מעל לתפיסת התחתונים, מעל לטעם ודעת, כתר דרדל"א, עומק טוב (תענוג עצמי, תענוג עתידי, סוד עצם נקודת האמונה הפשוטה של היהודי, התקשרות היהודי הפשוט בפשיטות העצמות).