סמינר קדושת לוי (ב)

ב"ה

כ"ד תשרי תשס"ו - ירושלים

שיעור שני

הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

נלמד את התורה הראשונה בספר, התורה הראשונה של בראשית. גם רבי נחמן, כשמשבח בספרו את רלוי"צ, מקשר אותו לסוד המלה בראשית. וכן ההילולא שלו סמוכה לבראשית. ידוע בשם צדיקים שנגזר עליו להסתלק לפני ראש השנה, והתחנן לעבוד ה' עוד תשרי – שאז עיקר עבודתו בהתלהבות, ועיקר לימוד הזכות שלו על עמ"י בימי הדין – וה' נתן לו זאת, עד סוף החגים ואיסרו-חג, ולמחרת הוא הסתלק (וממילא ההסתלקות סמוכה לפרשת בראשית).

קדושת לוי – פרשת בראשית:

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. הכלל שהבורא[2] ב"ה הוא ברא הכל והוא הכל והשפעתו אינו נפסק מעולם[3] כי בכל רגע משפיע שפע לברואיו ולכל העולמות ולכל ההיכלות ולכל המלאכים ולכל חיות הקודש[4]. ולכן אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך[5]. ולא יצר אור וברא חושך רק יוצר בלשון הוה כי בכל רגע הוא יוצר שבכל רגע הוא משפיע חיות[6] לכל חי והכל מאתו יתברך והוא שלם. והוא כלול מהכל[7] ולכן כשאדם בא לאין ויודע שהוא אינו כלום רק הבורא ב"ה נותן בו כח[8] אז מכנה להשם יתברך בשם בחינות יוצר דהיינו לשון הוה שגם עתה הוא יוצר. אכן כשאדם מסתכל בעצמו[9] ואינו מסתכל באין אז הוא במדריגת יש אז מכנה להבורא ב"ה רק בחינות יצר דהיינו שברא אותו כבר ולכן אנו אומרים אשר יצר את האדם בחכמה דחכמה הוא מדריגת יש[10]. ולכן שפיר שייך יצר ולא יוצר ולכן נאמר בכתבי האריז"ל שה' מלך[11] הוא בחינת אין כי ה' מלך שהוא עכשיו נותן בנו חיות[12]. והוא בחי' אין שאין אנו כלום רק שהשי"ת נותן בנו כח[13].

והנה האין הוא מתנהג הכל למעלה מהטבע והיש מתנהג בטבע[14] אמנם ההתחברות שאנו מחברים היש באין[15] הוא ע"י המצוה ותורה[16] שנקראת והחיות רצוא ושוב[17] (יחזקאל א יד) וזה שכתב הזוהר (זח"ג נג ב עיי"ש) כי המצות והתורה הוא סתום ואתגליא כי סתום הוא מרומז לאין ואתגליא מרומז ליש[18] שהוא התחברות יש באין ואין ביש ולכן נקראת מצוה כי מ"צ הוא בא"ת ב"ש[19] י"ה דהיא בחינת האין ואותיות ו"ה של מצוה הוא בחי' יש ולכן אותיות י"ה הוא סתום כי אין הוא סתום[20]. ונבאר זה מהו הנסתר והנגלה שבמצוה[21]. דזה שאנו פועלין במצוה שאנו עושין נחת רוח להשי"ת זה הוא בסתר שאינו נראה לנו[22] ומה שאנו פועלין טובות לעצמנו זה הוא נראה לנו. וזה פי' הכתוב (דברים לד כב) הנסתרות לה' אלהינו פי' הנסתרות בחינת הסתר שבמצות שאנו פועלין הוא לה' אלהינו שמה שאנו פועלין בו הוא נסתר לנו[23] והנגלות בחינת התגלות הוא לנו ולבנינו הוא מה שאנו מביאים שפעו שהוא נגלה לנו[24]. וזהו בראשית ברא אלהים פירוש שהשם יתברך ברא יש[25] שהוא ראשית ועי"ז נתהוה בריאת שמים וארץ כי קודם הכל נתהוה באין[26] וזהו שתרגום ירושלמי בחוכמא ברא כו' כי חכמה הוא בחינת יש[27]:

קדושת לוי – פרשת נח:

אלה תולדות נח נראה דהנה יש שני מיני צדיקים שעובדים את הבורא צדיק אחד יש שעובד הבוב"ה בהתלהבות גדול והוא לעצמו ואינו מקרב הרשעים להיותם גם כן מעובדי הבורא ב"ה רק שהוא בפני עצמו לבדו עובד הבורא ויש צדיק אחד שעובד הבורא ומחזיר הרשעים להיות ג"כ מעובדי הבורא כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים ואיתא בכתבי האריז"ל שעל זה נענש נח על שלא היה מוכיח הרשעים שבדורו והוצרך לגלגל במשה ומשה היה מתקן שהיה מוכיח תמיד כל ישראל וזהו הפירוש שאחז"ל (קידו' מ) טוב לשמים וטוב לבריות כי זה הצדיק שעובד ה' ומקרב את הרשעים ג"כ להיות עבדי ה' נקרא טוב לשמים משום שהוא עובד הבוב"ה וטוב לבריות ג"כ בשביל שהוא מקרב הבריות לעבוד ה' אבל נח לא היה מקרב הבריות לעבוד ה' כנ"ל וידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין צ"ט ב) כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו כמו שכתוב אצל אברהם אבינו ואת הנפש אשר עשו בחרן נמצא לפי זה אברהם אבינו שהיה מגייר גרים הרבה לכך לא נאמר אצל אברהם אלה תולדות כמו שנאמר אצל נח משום שלא היה לו תולדות רק מה שאמר הכתוב ויולד נח שלשה בנים את שם וכו' ולא יותר כנ"ל (וזהו פי' הכתוב אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וכו' ויולד נח וכו' רק אלה תולדות נח מה שאמר הכתוב להלן ויולד נח שלשה וכו'). והטעם את האלהים התהלך נח ר"ל רק את האלהים היה מתהלך נח נח לבדו היה עובד הבוב"ה אבל לא היה מתהלך עם הבריות לקרבם להיות מעובדי הבוב"ה לכן נאמר שוב ויולד נח רק שלשה בנים את שם וכו' ושייך שפיר אלה תולדות נח וזהו פירוש ונח מצא חן בעיני ה' היה לו לומר ונח היה לו חן בעיני ה' ולפי הנ"ל אתי שפיר כי ידוע שאנשי דור המבול שטופי זימה היו ונח היה צדיק תמים והיה מעלה אותו החן לקדושה כי דור המבול הביאו אותו חן לקליפה ונח לא היה מוכיח אותם וזה פירוש ונח מצא חן בעיני ה' ונח מצא חן ר"ל ראה שיש מציאת חן בזה העולם והוא מצא אותו חן בעיני ה' ר"ל היה מעלה אותו לקדושה אבל לא היה מעלה רק בעיני ה' אבל לא בעיני הבריות כנ"ל אך נדקדק בפירש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה האיך יכול להיות זה כי הכתוב מעיד עליו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ועוד קשה למה לא היה מתפלל נח לבטל הגזירה נבוא לבאר כי יש שני מיני צדיקים שעובדים הבורא יש צדיק שעובד הבורא ואין לו חשק רק להיות עובד הבורא ומאמין שיש לו בעליונים להנהיג העולמות כרצונו כמו שאמר. חז"ל (מו"ק טז ב) צדיק מושל ביראת אלהים מי מושל בי צדיק הקב"ה גוזר וצדיק מבטל הגזירה לטובה ויש צדיק אחד שעובד הבוב"ה והוא שפל בעיני עצמו מאוד ומאוד וחושב בלבו מי אני שאתפלל לבטל הגזירה לכן אינו מתפלל לבטל הגזירה וזהו הדבר פי' הגמרא (סנהדרין צו ב) נבוכדנצר ר"ל שירות ותשבחות שגינה שירות ותשבחות של דהמע"ה מה זה הלשון שגינה ולפי הנ"ל אתי שפיר כי נ"נ היה רשע והחריב בית המקדש והיה מבחין שהצדיקים יכולין להפוך מדת הדין לרחמים והיה מתירא שמא יהיה צדיק ויתפלל לבנות ביהמ"ק לכן אמר וכמצבייה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא וכמצבייה עבד ר"ל ברצונו עבד בהעולמות ואין הצדיקים יכולים לבטל הגזירה כך היה מהשבת נ"נ וזה משחז"ל ביקש נ"נ לומר שירות ותשבחות שגינה שירות של דוד כלומר נ"נ ר"ל שירות שהוא להיפך משל דוד כי דוד אמר רצון יראיו יעשה הש"י מנהיג העולמות כרצון הצדיקים והרשע נבוכדנצר היה רצונו להיפך כנ"ל ונח הגם שהיה צדיק גדול ותמים היה קטן בעיניו מאוד ולא היה לו אמונה בעצמו שהוא צדיק מושל ויכול לבטל הגזירה אדרבה היה חשוב בעיניו כשאר הדור והיה הושב אם אני אהיה ניצול בתיבה ואני אין צדיק יותר משאר הדור המה ג"כ ינצלו לכן לא היה מתפלל על הדור וזהו שפירש רש"י אף נח מקטני אמנה היה ר"ל נח היה קטן בעיניו באמונה שהוא צדיק תמים שיכול לבטל הגזירה שלא היה חשוב בעיני הגזירה לכן אני משחיתם את הארץ ואח"כ אמר ואני הנני מקים את בריתי אתכם ר"ל אעפ"י שאין הצדיק מתפלל לבטל הגזירה אעפ"י כן הנני מקים את בריתי אתכם: