שיר השירים של משיח

סעודת משיח (ח"א)

שביעי של פסח תשפ"א – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

ב. "אכלו רעים שתו ושכרו דודים"

[לפני שתית כוס ראשונה:] צריך לכוון משיח בשתית ארבע כוסות בסעודת משיח. לכוון שהמשיח יתגלה, שיתקיים "וראו את ישועת הוי'"[ב], כמו שקראנו היום בתורה – שנראה את אור פני מלך המשיח (גילוי שע נהורין, אורה ושמחה דעתיקא כו').

שתו כוס ראשונה.

לאכול רעות ואהבה

בסעודת משיח צריך לאכול מצות ולשתות יין – לאכול משיח ולשתות משיח, לאכול משיח ולשבוע משיח ("'ואכלת' זו אכילה, 'ושבעת' זו שתיה"[ג]). יש בשיר השירים פסוק מובהק של אכילה ושתיה, שכעת צריך להתעצם אתו – "אכלו רעים שתו ושכרו דודים"[ד]. האכילה של סעודת משיח היא "אכלו רעים" והשתיה של סעודת משיח היא "שתו ושכרו דודים".

"אכלו רעים" לא רק אומר שהרעים צריכים לאכול, אלא שצריכים לאכול את המושג "רעים", לאכול את הרעות – שכולם יהיה רֵעים. "שתו ושכרו דודים" – צריך לשתות את ה"דודים" ולהשתכר מאהבת דודים, שכולם יהיו דודים. אהבת הדודים, האהבה הרגשית, היא האהבה המיוחדת והחשובה של שיר השירים. המלה העשירית בשיר השירים, "העשירי יהיה קדש"[ה], היא "דודיך" – "שיר השירים אשר לשלמה. ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין". את הקב"ה מכנים בשיר השירים דוֹד – אפילו ששיר השירים נכתב על ידי שלמה, הכינוי של ה' בו רומז לדָוִד המלך. המעלה של דוד על שלמה, המעלה שהסברנו[ו] בסוד הפסוק "כי יד [דוד, הדור ה-יד מאברהם אבינו] על כס יה [שלמה, הדור ה-יה מאברהם אבינו, 'סיהרא באשלמותא'[ז], שלמה במ"ק עולה יה]"[ח].

אהבת דודים היא לא רק אהבה בין איש ואשתו. בין כל יהודי צריכה להיות אהבת דודים, אהבה רגשית, כמו שדוד אומר ליהונתן "נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים"[ט]. אהבת דוד ויהונתן (בגימטריא ישראל) היא "אהבה שאינה תלויה בדבר"[י], שקיימת לעד. ככה אנחנו מסבירים במאמר הראשון והחשוב בספר שערי אהבה ורצון כי בתחום המורגש יש אהבת איש לאשתו (בחסד) ואהבת אשה לאישה (בגבורה) והקו האמצעי הוא אהבת רעים, אהבת ישראל, בכלל.

בקבלה מוסבר[יא] ש"אכלו רעים" היינו יחוד י-ה ו"שתו ושכרו דודים" היינו יחוד וה. כלומר, "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" כולל את כל הקבלה, את כל עולם האצילות, יש בו גם יחודא עילאה וגם יחודא תתאה. כעת אנחנו מקיימים "אכלו רעים שתו ושכרו דודים".

[נגנו שלש תנועות.]

ג. שיר השירים – הספר של משיח

קריאת שיר השירים

בפסח יוצא שקוראים את שיר השירים שלש פעמים. קראנו פעם ראשונה בסוף ליל הסדר. גם בעשר השירות שקראנו בתיקון ליל שביעי של פסח אמרנו שיר השירים – השיר התשיעי, שכנגד ספירת היסוד, האחרון לפני השיר העשירי של הגאולה. וגם בשבת חול המועד פסח קוראים את שיר השירים – השנה שלא היתה שבת בחול המועד אלא היום בשביעי של פסח, קראנו את שיר השירים אחרי התפלה. [מי שלא הספיק יכול להשלים – "לא אמרינן"...] בשיר השירים יש 117 פסוקים (9 פעמים אהבה) ושלש פעמים 117 עולה 351, המשולש של שם הוי' ב"ה.

יש יהודים שקוראים שיר השירים כל שבוע בערב שבת, לפני קבלת שבת, ויש גם שקוראים בלילה בשבת[יב]. בכלל, כל מי שנשוי כאן, חשוב שידע שההכנה לחיבור היא קריאת שיר השירים.

כדי לקרוא שיר השירים טוב כדאי שכל אחד יהיה בקי בשיר השירים עם הטעמים. הטעמים של שיר השירים הם הטעמים של המגלות שקוראים בשלשת הרגלים (שעוד נדבר עליהם) – אותם טעמים גם למגלת שיר השירים של פסח, גם למגלת רות של שבועות וגם למגלת קהלת של סוכות. אבל הטעמים האלה הכי 'געשמאק' בשיר השירים.

יש מחלוקת בחז"ל[יג] האם שלמה המלך כתב את שיר השירים בצעירותו או בזקנותו. אנחנו מכריעים – וכמדומני שזו גם ההכרעה במחלוקת[יד] – שבזקנותו. ככל שמתבגרים יש יותר געשמאק והבנה בסודות הפנימיים של שיר השירים[טו].

פסוקי יעקב

לקרוא שיר השירים לא לוקח כל כך הרבה זמן – עשר דקות, אולי רבע שעה, עשרים דקות. אבל אם אי אפשר לקרוא את כל שיר השירים כתוב שיש ארבעה פסוקים לומר במקום זה:

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דֹדיך מיין.[טז]

עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבֹא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו.[יז]

קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.[יח]

והפסוק האחרון, שכבר הזכרנו:

באתי לגני אחֹתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים.[יט]

מענין שהפסוקים האלה לא לפי הסדר – מתחילים מפרק א, מההתחלה, מתקדמים לפרק ד, חוזרים לפרק ב ושוב לפרק ה. מה ראשי התיבות של ארבעת הפסוקים? יעקב. יש בפסוקים האלה קשר מיוחד ליעקב – "ישקני" רומז ליעקב, בו דווקא נאמר "וישק יעקב לרחל"[כ] (מיד בפגישתם הראשונה, וכדלקמן), "קול דודי" רומז ל"הקֹל קול יעקב"[כא] (וה-ע של פסוקי יעקב היא סוד "עין יעקב"[כב] עם כל סודותיה[כג]). אבל למה בחרו פסוקים שראשי התיבות שלהם יעקב? למה לא פסוקים עם ראשי תיבות שלמה, כמו שמתאים ל"שיר השירים אשר לשלמה", או פסוקים עם ראשי תיבות דוד, אביו של שלמה (שיש לו מעלה עליו, כנ"ל), שאליו רומז הדוֹד בשיר השירים? נצטרך להסביר. בינתים נאמר רמז: יעקב עולה אהבה פעמים דוד – מתאים לאהבת דודים של שיר השירים.

שיר השירים – הספר של המשיח

אנחנו אוהבים להזכיר[כד] שכל אחד מאבות החסידות רצה שיהיו בקיאים בעל-פה במשהו אחר: מורנו הבעל שם טוב רצה שיהיו בקיאים בספר תהלים[כה]. אמרנו[כו] שחמשה עשר שירי המעלות (שהם הפרקים של הרבי בחמש עשרה השנים הקרובות) הם 'מעשר' של תהלים – מי שלא בקיא בכל הספר, לפחות שיהיה בקיא בשירי המעלות. אחריו, הרב המגיד ממעזריטש רצה שידעו בעל פה את שירת האזינו[כז] (הדעת בעשר השירות). אדמו"ר הזקן רצה שידעו משניות בעל פה.

מה עם המשיח? גם למשיח יש מה להגיד ("מגיד דבריו ליעקב"[כח], רמז לפסוקי יעקב של שיר השירים). המשיח ירצה שכולם יהיה בקיאים בשיר השירים[כט] – "כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים"[ל], "כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים"[לא]. כתוב שהמשיח יגלה טעמי תורה – הוא יגלה את טעמי שיר השירים. רש"י מסביר שגילוי טעמי תורה רמוז בפתיחת שיר השירים, ב"ישקני מנשיקות פיהו" (ה-י של יעקב הנ"ל, החכמה-בטול שלו): "על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים בפנים, ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע, ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה...". אמרנו שהמשימה שלנו ב-15 השנים הקרובות היא לפתוח מוסדות של שלום בית בכל העולם, בכל השפות – הכל בעצם הגילוי של סודות שיר השירים. אם כן, יש לנו 15 שנה לחבר ספר, ביאור, על שיר השירים.

התעוזה לעסוק בשיר השירים

אנחנו רגילים לעשות קבלת פנים לחתנים. מה שרים בקבלת פנים? שיר עיקרי שאנחנו שרים הוא "שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו". לאחרונה לא כל כך היו קבלות פנים – נעשה כעת קבלת פנים לכל החתנים של השנה הבאה.

[נגנו "שיר השירים".]

מי חבר את הניגון הזה? רבי נפתלי מרופשיץ. לא היו הרבה צדיקים כמו רבי נפתלי (סוד נפת לי[לב], "אהבה בתענוגים"[לג]), שגם היה בדחן בחתונות, כמו רבי אייזיק מהומיל בחב"ד. בשביל לחבר ניגון על המילים "שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו" צריכים תעוזה...

מלות השיר של רבי נפתלי הן שבע המלים הראשונות של שיר השירים ("כל השביעין חביבין") – "שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו", בגימטריא 3458, יעקב (תמצית שיר השירים, כנ"ל) פעמים חוה (האשה הראשונה, הכוללת את כל הנשים). יעקב הוא עיקר הגלגול של אדם הראשון[לד] וארבע נשותיו כלולות בחוה, "אם כל חי"[לה].

גם הבעל שם טוב ידע שהתכלית היא לגלות את העומק של שיר השירים – למה הוא לא כבר אמר שיהיו בקיאים בשיר השירים? היתה עליו מספיק התנגדות גם ככה... למה המשיח יגיד? כי כבר לא יעזור לו לא להגיד... הגיע הזמן להפיץ את הסודות של שיר השירים, את העומק של שכינה ביניהם ושלום בית – תהיה לכך התנגדות מה'דוסים', זה יפריע לחסידי גור [הערה מהקהל: חסידי גור הישנים...] כן. אבל כעת מגיע הזמן שצריך לגלות הכל, בלי סודות. אדמו"ר האמצעי נשבע בסוף קונטרס ההתפעלות שהוא לא השאיר שום סודות שלא גילה. אדמו"ר האמצעי כבר היה ראוי לפרסם את ענין הבקיאות בשיר השירים...

אהבת יעקב

שאלנו למה ראשי התיבות של ארבעת פסוקי 'קיצור' שיר השירים הם יעקב, ולא שלמה או דוד. אתמול בלילה הזכרנו שעל המטבע שטבע אברהם היו זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד שני – זהו מטבע של אהבה, של "שכינה ביניהם". הזקן והזקנה הם אברהם ושרה והבחור והבתולה הם יצחק ורבקה. אם רוצים להתחיל מהאהבה של האבות, למה הקיצור של שיר השירים נוגע דווקא ליעקב?

אברהם ושרה ודאי אהבו זה את זו, אבל לא כתובה אצלם בפירוש המלה אהבה – האהבה שלהם היתה נסתרת, צנועה (כמו שמביא רש"י בפירוש התורה[לו]). אצל יצחק ורבקה כבר כתובה בפירוש אהבה – "ויבִאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה"[לז]. איפה יש ראשי תיבות של יצחק ורבקה? ב"שוכן עד", בסיום "נשמת" – "בפי ישרים תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך, ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל". בתפלת שבת ויום טוב ראשי התבות הללו לא מודגשים, מצניעים אותם – מתי מדגישים אותם? רק במחזור, בראש השנה ויום כיפור. כשאנחנו נוציא סידור אי"ה נדגיש זאת בתפלות כל השנה... (אחר כך, בסיום "ישתבח", יש גם ראשי תבות אברהם – "אדון הנפלאות, בורא כל הנשמות, רבון כל המעשים, הבוחר בשירי זמרה, מלך יחיד חי העולמים").

אך יעקב הוא הראשון, היחיד בין האבות, שמופיעה אצלו 'אהבה ממבט ראשון', כמבואר אצלנו באריכות[לח]. אצל יצחק ורבקה מופיעה בפירוש לראשונה האהבה בין איש ואשה, אבל זו אהבה רק אחרי הנישואין – ואהבה בדוגמת האהבה המתוארת בשיר השירים (שבפשט היא סיפור אהבה וגעגועים לפני שהדוד והרעיה באו בקשרי הנישואין) קיימת רק אצל יעקב אבינו. בודאי שבשנים שיעקב אבינו היה אצל לבן, מאז שהתחתן, הוא למד שיר השירים. הזכרנו[לט] את הדעות בחז"ל[מ] האם הוא אמר את כל ספר תהלים או רק את חמשה עשר שירי המעלות – אבל פשיטא שהוא אמר גם את שיר השירים, כל כך פשוט שלא צריך לכתוב זאת... לכן דווקא יעקב קשור לתמצית של שיר השירים.

אבינו, חיינו, דודנו

ועוד בסוד אהבתו של יעקב אבינו. בפרק מד בתניא כתוב שיש שתי בחינות של אהבה מסותרת בלב כל יהודי – האהבה לה' כ"אבינו" האמתי והאהבה לה' כ"חיינו". כמובן, כל שיר השירים מדבר על אהבת כל יהודי לה' כ"דודנו". שלש האהבות רמוזות בסוד "אחד" (בגימטריא אהבה), ר"ת אבינו-חיינו-דודנו (אבינו-חיינו-דודנו בגימטריא "אין עוד מלבדו"[מא]). אנחנו אוהבים לדבר על אבינו-מלכנו-דודנו[מב], כאן זו שלישיה דומה וקשורה – "מלכנו" קשור ל"חיינו" שהרי "באור פני מלך חיים"[מג] והמורד במלכות מתחייב בהיפך החיים.

בעבודת ה', האהבה לה' כ"אבינו" מתבטאת בתפלה, בה אנו – בני ישראל – מתחטאים לפני ה' כבן לפני אביו. האהבה לה' כ"חיינו"-"מלכנו" מתבטאת בקיום מצוות (המלך) ומעשים טובים בכל אורחות חיינו (לתיקון עולמו של "מלך העולם"). האהבה לה' כ"דודנו" מתבטאת בלימוד התורה, הגילוי של "ישקני מנשיקות פיהו" (כנ"ל), כפי שהתורה נמשלת בכל ספר משלי לאשה הטובה (ועמה משתעשעים "שעשֻעים יום יום"[מד]).

שלש הבחינות הן כנגד שלשת האבות: אברהם, אבינו הראשון, ענינו אהבה לה' כאבינו (אהבה שיש בה גם מסירות נפש עבור האבא[מה], כפי שמתגלה בעקדת יצחק בה מתוך אהבת יצחק לאביו הוא אוהב גם את אלקי אביו ופושט את צווארו לשחיטה). יצחק הוא סוד קץ-חי, אהבה לה' בבחינת "חיינו" – זו אהבה מתוך תחושת צמאון וחשך ("כאדם המתאוה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאוה שתשוב נפשו אליו"), בסוד "נפשי אויתיך בלילה"[מו], בחינתו של יצחק עצמו (וכן יצחק הוא שרש היחס ל"מלכנו", "בנין המלכות מן הגבורות"[מז]). ממילא, מובן שאהבת "דודנו" היא כנגד יעקב – בסוד אהבתו לרחל, כנ"ל.

"נחלת יעקב אביך"

ארבעת פסוקי התמצית של שיר השירים מקיפים בסך הכל 61 פסוקים – מהפסוק השני של המגילה עד הפסוק הראשון של פרק ה – אין פסוקים. והנה, על יעקב אבינו כתוב שזכה ל"נחלה בלי מצרים"[מח] ולכן הברכה הכי גדולה היא "והאכלתיך נחלת יעקב אביך"[מט] (הסימן שנתנו המקובלים[נ] לארבעת הפסוקים העיקריים של שיר השירים, ר"ת יעקב) – ראשי התיבות של "נחלת יעקב אביך"[נא] הם אין (למפרע).

ה"אין" הזה של יעקב הוא סוד "אין מזל לישראל"[נב] – ה"אין" שהוא השרש-המזל של ישראל (כפי שפרש הבעל שם טוב[נג]). כלומר, על אף שיעקב הוא השם הפחות (עקב הנשמה, י-עקב) וישראל הוא שם המעלה (ראש הנשמה, לי-ראש)[נד], יש ליעקב דווקא שרש שלמעלה מישראל (ולכן השם יעקב לא נעקר ממקומו, גם אחרי שה' קרא ליעקב ישראל, והוא ממשיך להקרא בשני השמות[נה]) בסוד "נעוץ סופן בתחלתן" (תחלה שמעל לראש).

המגיד ממעזריטש מסביר[נו] ששלשת השמות של יעקב אבינו – ישראל, ישורון ויעקב – הם בסוד האות י, שיש בה קוצא, גזעא ושבילא[נז]. השם ישראל שייך לקוצא, הקוץ העליון של ה-י, שמצביעה אל האין שמעליה. השם ישורון (לשון שיר, רמז לשירת הים וגם לשיר של לע"ל,  "שירו להוי' שיר חדש"[נח]) שייך לגזעא, עצם גוף ה-י, והשם יעקב שייך לשבילא – השביל התחתון שיוצא מה-י.

בשביעי של פסח כל יהודי צריך לומר "בשבילי נברא העולם"[נט]. בדרך כלל מסבירים בחסידות[ס] ש"העולם" כאן היינו ההעלם – כל אחד צריך להרגיש שההעלם במציאות נועד על מנת שהוא יברר ויתקן אותו. כעת יוצא לנו פירוש חדש, על דרך פירוש הבעל שם טוב[סא] למאמר "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני"[סב] – שהעולם ניזון בשביל המיוחד אותו סולל רבי חנינא בן דוסא. כך נפרש "בשבילי" – בשביל י, בכח ועבור ה"שבילא" של האות י, סוד יעקב. השביל התחתון של ה-י בשם הוי' ב"ה הוא החיבור של ה-י עם ה עילאה שבשם (יחוד י-ה, "שכינה ביניהם", בו אנחנו עוסקים) – החיבור התדיר של חכמה ובינה, "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[סג] – עליו נאמר "נתיב לא ידעו עיט"[סד] (ששרשו ברדל"א שבכתר העליון[סה]).

שוב רואים כאן שליעקב התחתון יש שרש למעלה מישראל העליון. אדמו"ר הזקן מסביר[סו] שיעקב וישראל הם הבינוני והצדיק של התניא – מעלת יעקב על ישראל היא מעלת הבינוני של התניא על הצדיק הגמור של התניא. כתוב בתניא[סז] שהצדיק הגמור הוא עדיין לא כמו עולם האצילות, ודווקא ליעקב שמברר בירורים בתוך העולם, עד ל'מהפכה הרביעית' כאשר "ידו אֹחזת בעקב עשו"[סח] להוציא ממנו את המלכות[סט], לברר ממנו בירורים, יש שרש למעלה ממנו[ע].

רמזי פסוקי יעקב

אנחנו כבר אחרי שתי כוסות, הראש מתחיל 'להתחמם' ואפשר לעשות גימטריאות. נתבונן בארבעת הפסוקים שהם 'קיצור' של שיר השירים, פסוקי יעקב:

הערך הממוצע של שלשת הפסוקים הראשונים הוא 1820, סוד פעמים הוי' ("סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם"[עא]), י פעמים יעקב ("נחלת יעקב אביך"), מספר האזכרות של שם הוי' ב"ה בכל התורה כולה, כנודע. שני הפסוקים האחרונים עולים ג פעמים 2701, משולש חכמה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". הפסוק השלישי, "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" עולה 1568, הרבוע הכפול של כח, "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך"[עב] (פסוק הכולל את כל התורה כולה, כמבואר בחז"ל[עג]), העולה ז פעמים דרך, סוד ז הדרכים הקדושות והטהורות בעבודת השי"ת, כמבואר במ"א[עד].

כמה אותיות יש בארבעת הפסוקים? 207 – בגימטריא אור, אין סוף. איזו צורה סימטרית אפשר לעשות מהמספר הזה? המשולש של 20 הוא 210. אם כן, 207 הוא אותו משולש, בלי שלש הפנות. גם צורה יפה מאד – אפשר לעשות ציור מארבעת הפסוקים ולתלות אותו בחדר השינה. את שלש הפנות משלימים ה"שלשה שותפים באדם"[עה]:

י  ש

ק  נ  י

מ  נ  ש  י

ק  ו  ת  פ  י

ה  ו  כ  י  ט  ו

ב  י  ם  ד  ד  י  ך

מ  י  י  ן  ע  ו  ר  י

צ  פ  ו  ן  ו  ב  ו  א  י

ת  י  מ  ן  ה  פ  י  ח  י  ג

נ  י  י  ז  ל  ו  ב  ש  מ  י  ו

י  ב  א  ד  ו  ד  י  ל  ג  נ  ו  ו

י  א  כ  ל  פ  ר  י  מ  ג  ד  י  ו  ק

ו  ל  ד  ו  ד  י  ה  נ  ה  ז  ה  ב  א  מ

ד  ל  ג  ע  ל  ה  ה  ר  י  ם  מ  ק  פ  ץ  ע

ל  ה  ג  ב  ע  ו  ת  ב  א  ת  י  ל  ג  נ  י  א

ח  ת  י  כ  ל  ה  א  ר  י  ת  י  מ  ו  ר  י  ע  ם

ב  ש  מ  י  א  כ  ל  ת  י  י  ע  ר  י  ע  ם  ד  ב  ש

י  ש  ת  י  ת  י  י  י  נ  י  ע  ם  ח  ל  ב  י  א  כ  ל

ו  ר  ע  י  ם  ש  ת  ו  ו  ש  כ  ר  ו  ד  ו  ד  י  ם

שש הפנות הגלויות הן אותיות יש לוים, סוד "הפעם ילוה אלי אישי"[עו], יחוד איש ואשה, ויחד עם הציר האמצעי שבו 9 אותיות (ס"ה יה אותיות של הציור, "שכינה ביניהם") עולה הכל מב פעמים הוי' ב"ה (1092), מספר האזכרות של שם הוי' בתפלין[עז], העולה "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ"[עח], הפסוק הכתוב בתפלין דמרי עלמא[עט], כנודע.

[ניגנו ניגון הקפליא.]

ד. שלשה דילוגים

דילוגי ה' בפסח

פסח הוא לשון דילוג, כידוע – פסח בגימטריא נצח, רגל ימין אִתה מדלגים. כתוב[פ] שיש שלשה דילוגים. הכוונה כאן לא לשלשת הדילוגים ה'פשוטים' שאנחנו בדרך כלל מדברים עליהם[פא], שלשת הדילוגים שמזכיר רבי הלל מפאריטש[פב] – הראשון מעצמות לאור אין סוף (מהעלם לגילוי), השני מאור אין סוף לקו (מבלי-גבול לגבול) והשלישי מהקו לעולמות (מאחדות לריבוי) – אלא לשלשה דילוגים בפשט של פסח.

הפשט הכי פשוט של הדילוג בפסח הוא הדילוג של ה' מעל בתי ישראל כשהוא הורג את הבכורות בבתי מצרים – "ופסח הוי' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגֹף"[פג]... "ואמרתם זבח פסח הוא להוי' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל"[פד]. זהו דילוג של ה' מעלינו, כדי לקיים "נגֹף ורפוא"[פה] – "'נגֹף' למצרים 'ורפוא' לישראל". זו כוונה שהיה אפשר לכוון בהדלקת נר של יום טוב בפסח – "נגֹף ורפוא".

עוד דילוג של ה' ביציאת מצרים הוא בפסוק משיר השירים שכבר הזכרנו, אחד מארבעת הפסוקים שהם 'תקציר' שיר השירים – "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", פסוק שנדרש בפירוש על פסח (בכמה אופנים שונים)[פו]. בדילוג הראשון ה' מדלג מעלינו ובדילוג השני ה' מדלג אלינו ומתגלה אלינו.

גילוי בלי צנזורה

הדילוג שה' מדלג אלינו הוא דילוג מלפני הצמצום – דילוג שמגלה אור מלפני הצמצום[פז]. הזכרנו ש"שיר השירים קדש קדשים" – זהו כלל, ש"קדשים" וגם "קדש" הם אחרי הצמצום (מחוץ לפרכת) אבל "קדש קדשים" הוא לפני הצמצום[פח]. הדילוג שמגלה את אור אין סוף שלפני הצמצום הוא גילוי שהצמצום לא כפשוטו – גילוי של תורת החסידות. בלימוד קבלה אפשר לקבל "טעם"[פט], אבל בו-זמנית ניתן עדיין לחשוב שהצמצום כפשוטו, כפי שכותב בעל המשנת חסידים ש"לבי אומר לי" שהצמצום כפשוטו[צ]. החסידות היא ה"טוב טעם" שמגלה שהצמצום לא כפשוטו.

במלים פשוטות, מה פירוש גילוי בלי צמצום? גילוי בלי צנזור. היום יש הרבה צנזור – הכי הרבה צנזור יש אצל החרדים. בשביל הגאולה צריך גילוי בלי צנזור – גילוי לכל העולם של כל הסודות של שיר השירים, של שכינה ביניהם, בלי צנזור. שוב, זו העבודה שלנו ב-יה השנים הקרובות – בהם הפרקים של הרבי הם חמשה עשר שירי המעלות, כפי שדובר בארוכה מי"א ניסן – גילוי של "הנסתרֹת להוי' אלהינו"[צא] בלי צמצום, בלי צנזור.

"עזי וזמרת יה"

יש ביטוי שמובא בפירוש בקשר ל-יה – "עזי וזמרת יה"[צב]. שם י-ה מופיע כאן בפירוש, וגם "עזי וזמרת" הם בחינות י-ה – "עזי" מצד החכמה (י), עליה נאמר "החכמה תעֹז לחכם"[צג] (וכן בפירוש כאן היינו "עז-י"), ו"זמרת" מצד הבינה (ה), הן "זמרת" במובן של שירה, מצד השמחה והשירה של הבינה, והן במובן של "זמיר עריצים"[צד], מצד ה"מינה דינין מתערין"[צה] של הבינה.

על ידי "עזי וזמרת יה" זוכים ל"ויהי לי לישועה" – גילוי המשיח, עליו נאמר "ראו את ישועת הוי'" (כנ"ל). ישועה היא סוד גילוי שע נהורין, גם לשון שעשוע. שע הוא גם לשון שעה, שמוסברת בחסידות[צו] במובן של פניה (כמו "וישע הוי' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה"[צז]). יש שתי שעות חשובות – "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" ו"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"[צח]. ה"שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה" היא מצד החכמה (שיש לה זיקה למעשים בעולם הזה, "הוי' בחכמה יסד ארץ"[צט], "כֻלם בחכמה עשית"[ק]) וה"שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא" היא מצד הבינה (סוד "עולם הבא" בכל מקום). לכל אחת מהשעות הללו יש מעלה, לכן אני רוצה את שתי השעות, ואז נוצר שעשוע – "ויהי לי לישועה" (סוד גילוי שע נהורין דכתר עליון, "אור פני מלך חיים", "תרין תפוחין דנהירין תדירא דחדאן תדירא"[קא], ב"שעשעים יום יום"[קב], חו"ב – "נהירין תדירא" בחכמה ו"חדאן תדירא" בבינה).

הביטוי "עזי וזמרת יה" הזה חוזר שלש פעמים בתנ"ך – פעם אחת בתורהיד, פעם אחת בנביאיםיד ופעם אחת בכתוביםיד. את כל הפעמים קראנו היום, בשביעי של פסח – ההופעה בתורה היא בשירת הים, הקריאה בתורה של היום; ההופעה בנביאים היא בהפטרה של "אחרון של פסח", שבארץ אנחנו אומרים בעשר השירות בליל שביעי של פסח (במקום השירה העשירית, לה נזכה לעתיד לבוא) – פסוק שגם נאמר עוד מעט, בהבדלה; ההופעה בכתובים היא בתהלים, בפרקי הלל שאמרנו היום, ב"חצי הלל".

בתורה הפסוק הוא "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" ויש אחריו סיום לפסוק, תוספת אחרי הביטוי – "זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארֹממנהו". בנביאים יש תוספת לפני הביטוי, ובתוכו נוסף שם הוי' ב"ה – "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה הוי' ויהי לי לישועה". בכתובים הביטוי מופיע ללא שום תוספות, לפניו או לאחריו – "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה".

זו יחידה חשובה של פסוקים שטוב לומר. [כל הקהל אמר ביחד בקול.] יש ביחידה הזו כל מיני רמזים – יש בה לב מילים (כמו בחמשת פסוקי "טוב" הנ"ל)...

אז שנזכה לשלמות של "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה".

התכלית – הדילוג שלנו מלמטה

[שאלה: מה עם הדילוג השלישי?]

נחזור: הזכרנו שני דילוגים של ה' – הדילוג של ה' מעלינו, לשם "'נגֹף' למצרים ו'רפוא' לישראל", והדילוג של ה' אלינו, "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". ה' מדלג אלינו שני דילוגים – הכל כדי שאנחנו נדלג אליו. יציאת מצרים היא הדילוג שלנו, לצאת בבת אחת מכל המיצרים וההגבלות ולדלג אל הקב"ה[קג].

ידוע[קד] שבפסח הסדר הוא "דודי לי ואני לו"[קה] (לא כמו באלול-תשרי – "אני לדודי ודודי לי"[קו] – שני פסוקים משלימים של שיר השירים), קודם אתערותא דלעילא ואחריה אתערותא דלתתא, היינו קודם דילוג ה' אלינו, לגאלנו, "קול דודי הנה זה בא", ואח"כ דילוגנו אל ה', "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (כאשר עוד לפני "קול דודי וגו'", מכת בכורות, הדילוג הראשון, פשוטו של "פסח" כנ"ל, מכניע ומבטל את אחיזת הקליפות בנו ומשחרר אותנו לחוות את גילוי אהבת ה' אלינו ולהגיב "כמים הפנים אל פנים"[קז]).

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• כל אחד צריך לתכנן ולקבל קבלות טובות של הפצת עניני "שכינה ביניהם" לעולם כולו.
• יש להטביע את הטבע הגויי ולגלות את הטבע היהודי הבריא.
• יש להוריד את ערך הכסף-של-האגו (שענינו דאגת האדם לעצמו) ולהעלות את ערך הכסף דקדושה – כסף של אהבה בין איש ואשתו.
• על כל אחד להיות בקי בקריאת מגילת שיר השירים בטעמיה.
• ההכנה ליחוד בקדושה היא קריאת שיר השירים.
• ככל שמתבגרים יש יותר 'געשמאק' בסודות שיר השירים.
• כשאין זמן לקריאת כל שיר השירים – יש לקרוא את פסוקי יעק"ב.
• המשיח ירצה שנדע את שיר השירים בעל פה – ולא יחשוש מההתנגדות שיעורר.
• הגיע הזמן לגלות את סודות שיר השירים – בלי סודות ובלי צנזורה.
• שיר השירים קשור ליעקב אבינו – היחיד באבות אצלו מופיעה 'אהבה ממבט ראשון'.
• יש לנו שלש אהבות לה', כנגד שלשת האבות – אבינו, חיינו, דודנו.
• האהבה לה' כאבינו מתבטאת בתפלה, האהבה לה' כחיינו מתבטאת במצוות ומעשים טובים והאהבה לה' כדודנו מתבטאת בתורה.
• "הצמצום לא כפשוטו" הוא גילוי אור בלי צנזורה.
• יש מעלה ב"שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה" ומעלה ב"שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא" – ואנו רוצים להשתעשע בשתי השעות.
• ה' מדלג אלינו – לשחרר אותנו מכל הקליפות ולגלות את אהבתו – כדי שנדלג אליו באהבה רבה.