הכנסות מלמעלה ומלמטה

ח' טבת תשפ"ה – הקלויז בירושלים

המצוות ושכרן ברוחניות ובגשמיות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בהמשך לשיעור קודם, מהכנסת ספר תורה לעילוי נשמת חמיו וחמותו, הוסיף הרב טוב-טעם בשלש המצוות של ה"הכנסה" – הכנסת ספר תורה, הכנסת כלה והכנסת אורחים – ובהכנסות הרוחניות והגשמיות הבאות בעקבותיהן. קצר ומתוק.

שלשה כתרים בזכות שלש מצוות הכנסה

בשיעור בשבוע שעבר[ב] דברנו על שלש מצוות של "הכנסה" – הכנסת ספר תורה, הכנסת אורחים והכנסת כלה – והסברנו שמצוות כאלה, מן הסתם, הן סגולה לריבוי הכנסה: שכר הכנסת ספר תורה הוא הכנסות מעבודות של 'כלי קדש' (רב, שוחט, מוהל, סופר סת"ם וכו'). שכר הכנסת אורחים הוא הכנסות מעניני חולין בהם מקבצים ניצוצות. שכר הכנסת כלה הוא ההכנסות להן זוכה האדם בנישואיו (ובכלל בזכות אשתו במשך כל החיים).

אחר כך חשבתי שחסר משהו חשוב: אם בזכות ההכנסות שהן מצוות יש הכנסות בגשמיות – צריכות להיות גם הכנסות ברוחניות, הכנסות של אור אלקי. איך נסביר מה הן?

לכאורה, את שלש מצוות ה"הכנסה" אפשר להקביל בשרש העליון לשלשה כתרים – כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות[ג]: "כתר כהונה" קשור לאברהם אבינו, מכניס האורחים הגדול. הגם שעל פי פשט הכהונה נתנה לאהרן, "כתר כהונה זכה בו אהרן"[ד], אבל השרש של אהרן גופא הוא אברהם – שרש ה"כהן איש חסד", "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"[ה], הוא ב"אברהם אֹהבי"[ו], "חסד לאברהם"[ז] – ועל אברהם עצמו נאמר[ח] "אתה כהן לעולם"[ט]. בזכות אברהם, שכולנו בניו, כולנו "ממלכת כהנים"[י] ("ממלכת" היינו מלכות, וכאשר היא מקבלת מהחסד את כל החסדים של אברהם אבינו ושל אהרן הכהן – בסוד "חסדי דוד הנאמנים"[יא], רמז לאברהם אבינו, המאמין הראשון ובעל החסד-הצדקה הראשון, "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה"[יב] – הרי היא "ממלכת כהנים"). אם כן, בזכות הכנסת אורחים זוכים לכתר כהונה. הכנסת ספר תורה קשורה כמובן לכתר תורה. הכנסת כלה, שהיא סוד המלכות, שייכת לכתר מלכות.

אם כן, בזכות שלש מצוות ההכנסה זוכים בשלשת הכתרים כשכר אמתי של הכנסות ברוחניות. כאשר זוכים ל"שלשה כתרים" זוכים בדרך ממילא גם לכתר הרביעי (בסוד "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים"[יג]) – "וכתר שם טוב עולה על גביהם" – שהוא כתרו-קרנו של מלך המשיח[יד] (כתר שם טוב כולל-שוה אמונה-תענוג-רצון ונמצא מעליהם – בסוד "חביון עוז העצמות" שבפנימיות רדל"א[טו] – אך בהיותו כתרו של מלך המשיח ממילא יש לו זיקה מיוחדת לכתר מלכות[טז] ולזכות הכנסת כלה[יז], שהיא תכלית הכל).

הפרצוף השלם

במבנה הפנימי, את שלשת הכתרים אנחנו מקבילים[יח] לשלשת הראשים שבכתר, שהכחות הפנימיים שלהם הם אמונה-תענוג-רצון. ההקבלה היא לפי הסימן "ראשו כתם פז" – כתם ר"ת כהונה-תורה-מלכות (הקבלה המתאימה גם לסדר הדורות, אברהם-משה-דוד או אהרן-משה-דוד).

את שלש ההכנסות עצמן הקבלנו באותו שיעור גם למוחין וגם למדות העיקריות שבלב: במוחין, הכנסת ספר תורה שייכת לחכמה, "אורייתא מחכמה נפקת"[יט]. הכנסת אורחים שייכת לבינה, מדת האמא-האשה – שרה אמנו – שמכניסה את האורחים (כפי שהוסבר שם). הכנסת כלה שייכת לדעת, בה "האדם ידע את חוה אשתו"[כ] (כאשר לדעת שייכת ההכרה בהשגחה פרטית, הניכרת במיוחד בנישואין, כפי שהוסבר שם באריכות). במדות הלב, חסד-גבורה-תפארת, יש הקבלה פשוטה לאבות, אברהם-יצחק-יעקב[כא]: הכנסת אורחים שייכת לאברהם אבינו, בחסד. הכנסת כלה שייכת ליצחק אבינו, העיקרי בתורה שעוסק בהכנסת כלה. על נישואי אברהם לא מסופר בתורה, ויעקב רצה להכניס כלה אבל הענינים לא קרו כפי רצונו – רימו אותו – אבל יצחק קיים הכנסת כלה בהידור הכי גדול, "ויבִאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה"[כב]. הכנסת ספר תורה שייכת ל"יעקב איש תם יֹשב אהלים"[כג], היושב באהלי תורה – בצעירותו, וכן נטמן יד שנה בבית מדרשו של עבר כשברח מעשו[כד] – והוא עמוד התורה בכלל.

את ההכנסות בגשמיות שהן "שכר מצוה" בעולם הזה מתאים להקביל לספירות המוטבע, נצח-הוד-יסוד-מלכות: הספירות נצח והוד נקראות "תמכין דאורייתא"[כה] – הן השכר על הכנסת ספר תורה, התמיכה של העיסוק במלאכת הקדש. אפשר לחלק ששכר רבנות הוא מצד הנצח ושכר שאר מקצועות הקדש – שוחט, מוהל, סופר וכיו"ב – הוא מצד ההוד[כו]. שכר הכנסת כלה שייך לספירת היסוד, כח החיבור בין החתן והכלה – הכלה עצמה היא המלכות, אבל החתן הזוכה בכל השפע בזכותה ועבורה הוא היסוד המשפיע לכלה (בלשון הקבלה: כל החסדים מתקבצים ביסוד כדי שישפיע למלכות[כז]). השכר על הכנסת אורחים, הצלחה בעסקי החולין בהם האדם מקבץ את הניצוצות שנפלו לעולמות התחתונים, שייך לספירת המלכות היורדת לעולמות התחתונים לטרוף טרף-מזון[כח]. עיקר העשירות בעולם, "שלחן מלכים"[כט], בא דווקא מהמסחר הזה.

לכאורה, היות ש"המעשה הוא העיקר"[ל], גם המוטבע שייך לקיום המצוה ולא רק לשכר (כשהשכר שם הוא לכל היותר בגדר "שכרו בצדו", המלביש את פעולת המצוה, ולא עיקר הענין). אכן, בהערה בשיעור הקודם הוקבלו לנהי"ם ה'מקבלים' בשלש ההכנסות – נצח והוד הם האורחים (שהחסד מכניס), יסוד היינו הספר (עליו נכתבת התורה-התפארת ואותו מכניסים בפועל) והמלכות היא הכלה (אותה מכניסה-בונה הגבורה). כלומר, "המעשה הוא העיקר" היינו התקבלות פעולת האדם במציאות בכי טוב. השכר בגשמיות, במציאות העולם הזה, אינו על פעולת האדם גרידא אלא על תוצאתה במציאות העולם (כשהשכר גופא הוא הניצוצות המתבררים מן המציאות, ודוק)[לא].

הלימוד העיקרי כאן הוא שפעולת המצוות היא תיקון חב"ד וגם תיקון חג"ת, האדם צריך לקיים את המצוות גם במוחין וגם במורגש, גם עם שכל וגם עם לב (על דרך אהבת ישראל, העולה אהבה פעמים חכמה, כידוע). בזכות קיום המצוות באופן הזה זוכה האדם ל'הכנסות' מלמעלה ומלמטה – הכנסות רוחניות, שלשה כתרים, מלמעלה (הכתר), והכנסות גשמיות של הצלחה במציאות מלמטה (מוטבע), כאשר תוצאת המצוות ניכרת במציאות.

ולסיכום:

"ועטרותיהם בראשיהם"

כתוב שלעתיד לבוא "צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"[לב]. במי מדובר כאן? בצדיקים וצדקניות – כל היהודים והיהודיות, "ועמך כֻלם צדיקים"[לג] – שקיימו הכנסת כלה וחיו יחד בעולם הזה באהבה ושלום. מה פירוש "ועטרותיהם בראשיהם"? מה הן העטרות? "אשת חיל עטרת בעלה"[לד] – לעתיד לבוא כל צדיק ישב עם אשתו על הראש... האשה היא השכינה ולכן דווקא דרכה זוכים להנות מזיו השכינה. על כך כתוב שלעתיד לבוא יתקיים "משמח חתן עם הכלה", שהשמחה תבוא מהכלה אל החתן דווקא[לה]. זהו סימן נוסף שהשכר האמתי של כל ההכנסות הוא כולו עטרות – "שלשה כתרים" – כפי שפתחנו.