ח תשרי – האין בראש השנה יום הכיפורים וחג הפסח

בערב ראש השנה לא תוקעים בשופר כדי להבדיל בין תקיעות של רשות לתקיעות של חובה.

בערב יום הכפורים לא אומרים מזמור לתודה, כדי להבדיל בין תודה של רשות לתודה של חובה - ריבוי וידויי היום הקדוש.

גם בערב פסח (ובימי חול המועד פסח) לא אומרים מזמור לתודה כדי להבדיל בין חמץ (של לחמי תודה) למצה.

בין יש ליש צריך להיות אין באמצע.

והיא העבודה של פושט צורה ולובש צורה, מצד מוחא סתימאה, האין עליו נאמר "והחכמה מאין תמצא" (האין שבעין החכמה הרואה את הנולד מחדש בכל רגע תמיד).

בתקיעת שופר מתעוררים מתרדמת הזמן.

ביום הכפורים מיטהרים מכל רבב בנפש - "לפני הוי' תטהרו".

בחג הפסח נגאלים משעבוד-טומאת מצרים ומתחילים לספור מ"ט ימים של תיקון המדות לקראת מתן תורה.

ר"ה כנגד ה תתאה שבשם, בנין המלכות, התעוררות לשוב אל ה'.

יוה"כ כנגד ה עילאה, תשובה שלמה מתוך שמחה ותענוג, שבת שבתון, עלית המלכות, דרך הבינה, עד לכתר עליון.

חג הפסח כנגד ו שבשם, תיקון המדות על ידי בטול (מצה) דחכמה, י שבשם, סוד "מה שמו (אבא, בטול) ומה שם בנו (ז"א, מדות) כי תדע".

לפני התגלות כל אות בשם הוי' צריך לחזור לאין (קוצו של יו"ד, כתר עליון, "והחכמה מאין תמצא" כנ"ל), על ידי בטול העבודה הקודמת, לקיים "פנים חדשות באו לכאן".

והוא בסוד בטולה של תורה שהיא קיומה וד"ל.