ה שבט – ספר הישר

ספר בראשית נקרא בנ"ך (פעמיים) "ספר הישר", על שם סיפורי הישרים - אברהם יצחק ויעקב.

בהמשך ל'שירת' יהושע, "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" נאמר "וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר". והיכן כתוב? "וזרעו [של אפרים - יהושע] יהיה מלא הגוים" (סוד "פרו ורבו ומלאו את הארץ" כדלקמן).

ובתחלת קינת דוד על שאול ויהונתן נאמר "ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר". והיכן כתוב? "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך" - "איזו היא מלחמה שהיא כנגד הערף? הוי אומר זה קשת".

הפעם הראשונה רומזת למשיח בן יוסף (משיח בן אפרים) והפעם השניה רומזת למשיח בן דוד (משבט יהודה).

והנה, ישר אותיות שיר (יש בתרגום השבעים "ספר השיר" במקום "ספר הישר"). בראשית אותיות שיר-ישר תאב, כמבואר בתקוני זהר.

שיר-ישר היינו יחוד עיגולים ויושר, נפש ורוח, כנודע.

"ספר הישר" עולה 855 = אדם פעמים חוה, הזוג הראשון של התורה, שנבראו ביום הששי של מעשה בראשית, ושנתברכו-נצטוו במצוה הראשונה של התורה ("הכל הולך אחר הפתיחה"): "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו...", להיות "דור ישרים יברך", ודוק.

בשני הפסוקים הנ"ל לא כתוב 'בספר הישר' אלא "על ספר הישר" - המשכה דלעילא, מעל לטעם ודעת, נס להתנוסס, וד"ל.

בפסוק הראשון: "הלא היא כתובה על ספר הישר". בפסוק השני: "הנה כתובה על ספר הישר".

שני לשונות אלה משלימים ל2888, הרבוע הכפול של 38 ("הנה זה הוי' קוינו לו"), סוד "מחציו ולמעלה אלהים" (מעל לטעם ודעת כנ"ל) ב'חתך הזהב' של 100, כנודע.

חמש בראשית ספר הישר משלימים ל2116, 46 ברבוע, כאשר ממוצע כל תבה = 529, 23 ברבוע, תענוג ("רישא דאין", סוד "והחכמה מאין תמצא". במ"ס תענוג = 61, אין, והוא ה"אין" של בראשית - "בחוכמא", "ראשית חכמה יראת הוי'").

והנה, חז"ל פרשו ספר הישר (שהוא חמש בראשית) על שם שלשת הישרים, אברהם יצחק יעקב, כנ"ל. אך בראשית אותיות ברא שית (ברא שש), כמבואר בזהר.

ואכן, למלה ישר יש ששה צירופים (שאחד מהם הוא שיר כנ"ל), ויש לומר שהששה של ספר בראשית היינו שש הנשמות הכלליות עליהן עיקר סיפורי הספר: אדם נח אברהם יצחק יעקב יוסף (כאשר משה, שמופיע-נולד בפרשת שמות, בסמוך לסיום ספר בראשית הוא השביעי, עליו מסופר עד סיום כל התורה כולה - "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", וידוע שעל משה דרשו חז"ל "כל השביעין חביבין", הגם שהפשט שם הוא שמשה הוא הדור השביעי לאברהם אבינו, ודוק).

והנה, סיום חמש בראשית הוא "ויישם [יוסף הצדיק] בארון במצרים", וביחד עם "בראשית ברא אלהים" - "נעוץ סופן בתחלתן" = 2209 = 47 (יחוד הוי'-אהיה, חו"ב-או"א, כמבואר באר"י; בטול) ברבוע.

בתבה הראשונה של החומש, "בראשית", וכן בתבה האחרונה, "במצרים" יש 6 אותיות (רמז ל"ברא שית" כנ"ל).

ומה לומדים מזה שספר הישר ("ישר יחזו פניך", גילוי הפנימיות והעצמיות, כמבואר בדא"ח) פותח ב"בראשית" - מעשה בראשית, בריאת העולם יש מאין ואפס המוחלט בכל רגע תמיד - ומסיים "במצרים" (שם הושם יוסף הצדיק בארון כשמת)?

וי"ל שהלימוד הוא שגם בגלות מצרים - כאשר כל הגלויות (כולל "הגלות החל הזה") נקראו על שם גלות מצרים - ניתן להרגיש ש"הוא צוה ונבראו" (על ידי ש"אסתכל באורייתא ברא עלמא" ובדרך ממילא, "ונבראו", כמבואר בדא"ח), איך שהכל מתהוה ומתחדש תמיד יש מאין.

ועל ידי ידיעה-הרגשה זו (סוד "ויישם בארון", מציאותו-עצמותו של יוסף הצדיק - גם כאשר נעלם מן העין - במצרים) בני ישראל עתידים לצאת ממצרים, לקבל תורה ולקיים "ועשו לי מקדש ושכתני בתוכם", בתוך הלב של כל אחד ואחר מישראל.