ל שבט – יש העובד ויש העובד

יש העובד את ה' בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים".

ויש העובד את ה' בבחינת "בלתי להוי' לבדו".

העבודה לשם שמים היא על מנת לחבר את השם (ה תתאה שבשם) בשמים (ו שבשם), ע"ד "בכל דרכיך דעהו" - דע-הו - חבר-יחד ה ל-ו.

אך בעבודה של "בלתי להוי' לבדו" - "אין עוד מלבדו", אין כאן יחד ויחוד אלא אחד יחיד ומיוחד.

מי שזוכה לעבוד את השי"ת בבחינת "בלתי להוי' לבדו" הוא מעל לזמן ומקום, גם כפי שהם כלולים ומשולבים במעל זמן ומקום, יחודא עילאה, וד"ל. הוא מעל למעשה מרכבה (עבודת האבות - "האבות הן הן המרכבה") ומגלה בקרבו את ניצוץ משה-משיח שבו.

והנה, "מעשה אבות סימן לבנים" - העבודה של "כל מעשיך יהיו לשם שמים". אך התורה החדשה של משיח היא "בלתי להוי' לבדו".

ונקטינן שבימות המשיח לא תשכח גאולת מצרים אלא שתהיה טפלה לגאולת משיח. ה"לשם שמים" תשאר בתור טפל ל"בלתי להוי' לבדו" (שבהיותו יתברך "כל יכול" "נושא הפכים" ו"נמנע הנמנעות" אין שתי הבחינות הנ"ל סותרות או מבטלות זו את זו).

"לשם שמים" "בלתי להוי' לבדו" משלימים ל1300, נ"פ הוי' ב"ה, ק"פ אחד. ממוצע כל תבה = 260, י"פ הוי'. ממוצע כל אות = 65, שם אדנ-י  ב"ה, שם המלכות, ה תתאה כנ"ל (שעלינו להעלות וליחד עם ו, כנ"ל).