י תשרי – מאין באת

"זכר הוי' מה היה לנו". מפרש הבעל שם טוב שעל ידי "מה היה לנו" זוכים ל"זכר הוי'".

ומבאר ש"מה" היינו עצם הנשמה שלמעלה מהתלבשות שקשורה עם הוי' שלמעלה מהתלבשות בעולם (שם הוי' דלעילא), וכאשר ה"מה" של הנשמה נמשך ומתגלה בפנימיות - "מה היה לנו" (גילוי המקיף בפנימי) אזי זוכרים את הוי' דלעילא, זוכרים את ה"מאין באת" (יחוד וגילוי הסובב בממלא, להיות "בלי גבול בגבול", גדר 'רבי' אמתי כנודע).

והנה, "מאין באת" = 504 = 7 פעמים עב, ממוצע כל אות. שם עב הוא אור עצמי שמעל לשבירה (שם סג) ותיקון (שם מה).

ישנן שתי בחינות "מה" - "מה שמו [שם עב, שמעל לשבירה ותיקון כנ"ל, "פנימיות אבא פנימיות עתיק", הגילוי של מלך המשיח כנודע באר"י] ומה שם בנו [שם מה דתיקון] - מה דאבא ומה דז"א.

שם עב הוא ה"מה" האמתי, מה לשון מהות, עצמות ומהות, והוא השרש האמתי של שם מה של התיקון (שעל כן יש בכח שם מה של התיקון לתקן את עולם התהו, שם סג שגבוה ממנו, כמבואר בדא"ח).

"מאין באת" ר"ת מב, שם מב של מעשה בראשית (יש מאין, היינו מאין באת) שהוא גם השם של עלית העולמות כנודע. יש בו גם כח ההעלאה וגם כח ההמשכה, "רצוא ושוב", דפק ה"חיות" (= משיח בן דוד) - "והחיות רצוא ושוב".

504 (מאין באת) = 12 פעמים 42, זה פעמים מב (מב בר"ת ועוד 11 פעמים מב, ודוק).

נמצא ש"מאין באת" רומז גם לשם עב, מצד החסד בכלל ועטרא דחסדים של הדעת בפרט, וגם לשם מב, מצד הגבורה בכלל ועטרא דגבורות של הדעת בפרט. יחודם נעשה מכח העצמות ומהות, "מה" כנ"ל, שעלינו להמשיך ב"לנו" - "מה היה לנו", שאז זוכרים את הוי', בזכרון בהיר ומשפיע במציאות (כמבואר בדא"ח שזכרון הוא לשון זכר, משפיע).

"זכר [הוי'] מה [היה] לנו" = משיח, ר"ת מזל, סוד "אין מזל לישראל", "מאין באת" כנ"ל, וד"ל.