מעלות פרק ע'ג בתהלים

ב. מעלות פרק ע"ג בתהלים

ראשית ספר שלישי בתהלים – המעבר מחסד לחכמה (והפיסוק הנכון של הפסוק הראשון)

נדבר על פרק ע"ג, פרק מאד מענין. קודם כל, הוא הפרק הראשון של ספר שלישי שבתהלים. ספר תהלים מחולק לחמשה ספרים, כמו חמשה חומשי תורה. הספר השני נגמר בפרק עב, פרק ה-חסד, עם הפסוק "כלו תפלות דוד בן ישי", שמשמע כאילו זהו סוף הספר. "כלו תפלות דוד בן ישי" שוה בדיוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", יחודא תתאה, בחינת דוד מלכא משיחא, ז"פ צדק (מלכותא קדישא), דוד (מלך ישראל) פעמים מהיטבאל (יחוד מה בן). זה הסיום של הספר השני של תהלים. אחר כך מתחיל הספר השלישי בפרק ה-חכמה, עג בגימטריא חכמה, מעבר מ-חסד ל-חכמה, "מזמור לאסף, אך טוב לישראל אלהים לברי לבב".

דבר ראשון שצריכים לשים אליו לב בדקדוק הפסוק כאן, שכולם חושבים – כך גם אני חשבתי כל השנים – שקוראים את הפסוק "אך טוב לישראל, אלהים לברי לבב". כעת כשהתבוננתי בתנ"ך ראיתי שטעיתי כל השנים. איך קוראים לפי טעמי המקרא? "אך טוב לישראל אלהים, לברי לבב". הראשונים באמת מפרשים ככה, יש נפק"מ לפירוש הפשט, "אך טוב לישראל אלהים", אלקים הוא "אך טוב לישראל", וגם (או בפרט) "לברי לבב". אבל האחרונים – משהו מאד נחמד, מה בין ראשונים לאחרונים, שהראשונים יודעים איך לקרוא את הפסוק הנכון, אבל אף אחד מהאחרונים שראיתי לא מפרש כך, אלא כמו שטעיתי כל השנים, "אך טוב לישראל, אלהים לברי לבב", כנראה שאנחנו גם שייכים לשיורי האחרונים (כאשר הצד השוה הוא רק איך שטועים).

הספר השני של תהלים הוא כנגד חומש שמות והספר השלישי כנגד ויקרא. ילד קטן בחדר מתחיל ללמוד תורה מחומש ויקרא. יש שם א זעירא, "ויקרא", שהיא מראה על הענוה והבטול של משה רבינו. גם כאן, בתחלת ספר שלישי של תהלים, צריך לומר שמתחיל ב-א זעירא, כמו ויקרא, ולהבין שיש פה את הבטול, פנימיות החכמה, דווקא בפרק ע"ג. חלוקת ספרי תהלים כנגד ספרי החומש היא כנגד הספירות, ה קצוות מחסד עד הוד, נמצא שהמעבר הזה הוא דווקא בין פרק ה-חסד, שהוא סוף הגבורה (ספר שני, גבורה = חסד חסד חסד, חזקה של חסד, דהיינו התגברות החסדים ע"ד גבורות גשמים), לבין ה-חכמה, שהיא תחלת התפארת (ספר שלישי, סוד "מה שמו [חכמה] ומה שם בנו [תפארת] כי תדע"), סוף שמות ותחלת ויקרא.

ראשית ספר שלישי (בחלוקה ל-ה) ויום רביעי (בחלוקה ל-ז)

בכלל, ידוע שבחומש יש גם חלוקה לשבעה, "חצבה עמודיה שבעה", על ידי שני הפסוקים של "ויהי בנסֹע הארֹן" שמחלקים את החומשים לשבע. בספר תהלים יותר פשוט, לא צריך רק לקחת שני פסוקים ולהפוך אותם לספר שלם, אלא יש חלוקה – גם במסורת העתיקה של עם ישראל – שמחלקים את ספר תהלים לשבעת ימי השבוע. לכן כתוב שהרביים בזמן משבר או צרה לא הסתפקו באמירת התהלים לפי היום (החלוקה החדשית) אלא גם לפי השבוע.

אדמו"ר הזקן כשהיה בכלא, ומן הסתם אפילו הרבי כשהיה בכלא שלו, מרותק למטה עד היום הזה, כל זמן שיש איזו צרה שלא תהיה, היו אומרים את התהלים לפי היום של השבוע ולא רק היום של החדש. ודאי גם במה שקורה היום בארץ, יתכן שישנם יהודים שנוגע ללב שלהם מה שקורה בעמונה, הולך לקרות – "עת צרה היא ליעקב" – ובמקרה כזה נוהגים לומר את התהלים לפי היום בשבוע, חלוקה של שבע. לכל אחד, זה ודאי דבר מצדיק – למשל, מי שיושב בכלא. אדמו"ר הזקן ישב בכלא עם דין חמור ביותר, אבל גם מי שאין לו דין חמור – בכל אופן הוא יושב בכלא, ומן הסתם אין לו יותר מדי מה לעשות שם... אז לא נורא שיאמר את התהלים לפי החלוקה של ימי השבוע.

למה אמרנו זאת? כי אם יש חלוקה גם של שבע וגם של חמש היא עוד יותר מצביע על משה רבינו, "מוסיף עליהם משה שנתנבא ב'זה הדבר אשר צוה הוי''", אז גם בחמשה חומשי תורת משה, "זכרו תורת משה עבדי"[ז], יש חלוקה ל-ה ול-ז, זה, וגם בתהלים של דוד יש חלוקה ל-ז וחלוקה ל-ה (והנה, ספר תהלים נכתב בידי דוד המלך על ידי עשרה זקנים, כאשר משה רבינו הוא האחד-מיוחד שבהם). לפי זה, היחס בין ספר תהלים לבין החומשים הוא "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש".

והנה, פרק עג בתהלים הוא גם התחלת ספר שלישי וגם התחלת יום רביעי – גם התחלה של ספר וגם התחלה של יום. והסימן, גד – "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח". אם החמש והשבע הם כנגד ה"ק כנ"ל וכנגד ז"ת אז יש כאן גם בחינה של תפארת (ה-ג של הה"ק) וגם בחינה של נצח (ה-ד של הז"ת). מה הקשר לחכמה? לשתי הספירות האלה בלב יש קשר הדוק לחכמה במוחין. הקשר בין חכמה לתפארת הוא "מה שמו ומה שם בנו" ומשה רבינו במדות הוא נצח כי קו ימין מתפשט מלמעלה למטה, מחכמה עד נצח. הנצח במדות מכוון כנגד ספירת החכמה. זו רק להבין את משמעות המיקום של הפרק הזה.

נושא הפרק: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

מה הנושא שלו? בתהלים שמשתמשים בחב"ד, כמו בהרבה ספרי תהלים, יש כותרות על כל פרק. לא ברור מי בדיוק עשה אותן, אבל אלה כותרות שגם הרבי מביא, גם הרביים התייחסו לכותרות שמסבירות את נושא הפרק. כאן מאד ברור מה נושא הפרק – צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, התעלומה הכי גדולה, מה ש"אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים". אכן כתוב שזה דווקא בזמן הגלות, אבל לדאבוננו אנחנו הרבה זמן בגלות, עוד לא יצאנו מהגלות, ובכלל כל זמן העולם הזה הוא גלות. גם לפני הגלות היתה גלות, תוצאה משבירת הכלים.

[יש כאן, בספר התהלים שבידי, תוספת מענינת לכותרת: "עיין בפנים ותמצא מרגוע לנפשך".] קשור לתניא, בהקדמתו כתוב "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו", אז כנראה הפרק הזה קשור לתניא (הרי הפסוק "מי לי בשמים וגו'" הוא הפסוק, ב-ה הידיעה, של אדמו"ר הזקן בעל התניא).