יט שבט – שני דברים

על שני דברים העולם עומד - על מקצת דבר ועל דבר שלם (ראה סוגיא בהוריות ד, א עם מפרשים שם, בפרט מלבי"ם ד"ה הפסוק).

דבר שלם = שעור (כד ברבוע, שלמות) - לדבר שלם יש שעור מלא (כאשר שעורים דאורייתא).

מקצת דבר = "עוד מעט ואין רשע", היינו עוד מעט טוב, ללא שעור כלל, אלא כלשהו (טפה אחת של טוב ה'מבוטלת', מצד הדין, באלף, טפה אחת אפסית של עצם נקודת היהדות, המצילה על הכל ואף הופכת את הכל לטוב - "והתבוננת על מקומו ואיננו").

והנה, שלם-מקצת (צדיק ובעל תשובה) = 1000 (370 ועוד 630, סוד חלוקת שם ס"ג, אורות דתהו, וד"ל. רת"ס 740 ועוד 260, ההפרש בין 370 ל630, סוד "עד הוי'" כנ"ל, ודוק).

דבר שלם מקצת דבר (ר"ת 348 = שמח) = 1412 = 4 פעמים 353, שמחה (ממוצע כל תבה) = "סוד הוי' ליראיו", וד"ל. השמחה מחברת את הדבר השלם (הצדיק) והמקצת דבר (הבעל-תשובה) להיות אחד ממש

והוא סוד "שני דברים לדור" (כהוה אמינא של משה רבינו, כמשה ואהרן בדורו של משה הענו מכל אדם, שרואה את אהרן - 256, 16 ברבוע, שלמות - כדבר שלם ואת עצמו כמקצת דבר - שבודאי תורה היא).

ואפילו לדעת ה' - "דבר אחד לדור [עמוד אחד וצדיק שמו] ו[אם] לא - שני דברים לדור", כאשר "טובים השמים מן האחד", בהיות עיקר השלמות "שלם וחצי" ("מקצת דבר" גם נקרא "חצי דבר" בגמרא [חצי דבר ועוד חצי מחצי דבר ועד אין סוף - שאיפה לאפס, סוד "עוד מעט ואין רשע" כנ"ל]), ובפרט כאשר השלם עצמו רואה את עצמו כחיבור של שני חצאים, שתי מחצית-השקל, שני "חצאי צורות (יחוד זו"נ) היוצרים יחד צורה אחת שלמה (שני יהודים - "צוויי אידין" - יי - היוצרים יחד שם ה' ב"ה).