יח שבט – י֒צר ה֒טוב ו֒יצר ה֒רע

ידוע מרבי אברהם אבולעפיא זצ"ל שי-ה-ו-ה, שם המפורש, הוא ר"ת יצר הטוב ויצר הרע.

יצר הטוב ויצר הרע = 903, 42 (שם מ"ב, שבו נברא העולם, ב-ב רבתי, כנגד שני היצרים) במשולש = ז"פ "הוי' הוא האלהים" (שבהם חותמים את תפלות ותשובת היום הקדוש).

"כי יד על כס יה גו'" - אין לעמלק בעיה עם יחוד י"ה, יחודא עילאה, שהיהודים יתעסקו עם היצר הטוב שלהם, אך עיקר הבעיה שלו הוא עם יחוד ו-ה, יחודא תתאה, הרי יחוד זה, של היצר הרע, שייך לי לא לכם - כך טוען עמלק.

עמלק הוא נכדו של עשו (כאשר הנכד דומה לסב, כידוע), שעשה הסכם עם יעקב תאומו, בעודם בקרבה של רבקה - העולם הזה (היצר הרע, יחוד ו-ה) שייך לי (אומר עשו, הבכור מרחם) והעולם הבא (היצר הטוב, יחוד י-ה) שייך לך (יעקב, "בנה הקטן" של רבקה).

עמלק הוא 'מבין' גדול, ויודע שאם יעקב (התם, ה'נאיבי') יתעסק עם תיקון היצר הרע, אז ממילא שמו-זרעו-זכרו של עמלק ימחה מתחת השמים (ששמה ממשלת עמלק, מתחת השמים דוקא).

והנה, כלל גדול בעולם התיקון (עולמו של יעקב) - התכללות.

לפי כלל זה, יש התכללות של היצר הרע בתוך היצר הטוב וכך יש התכללות של היצר הטוב בתוך היצר הרע.

על ידי גילוי התכללות זו מתקנים את שניהם להיות בעצם אחד - "הוי' אחד".

ומהי התכללות היצר הרע בתוך היצר הטוב - 'יצר הסקרנות', שהוא יצר של מוחין, י-ה.

ומהי התכללות היצר הטוב ביצר הרע - 'יצר הפזיזות' (יש קוראים לו 'יצר הפרצנות', דהיינו אימפולסיביות), שהוא יצר של מדות (ללא מוחין, ללא ישוב ושקול הדעת, כמו הגולם של פרקי אבות, נכנס לתוך דברי חברו ונבהל להשיב).

ומנין שיש ביצר הפזיזות התכללות של היצר הטוב?

רואים את זה במעשה שטות דקדושה, שלמעלה לגמרי מטעם ודעת. וכמו בשעת מתן תורה באמרנו "נעשה ונשמע", כאשר הקדמנו, בפזיזות, נעשה לנשמע (בהיותנו בעצם "עמא פזיזא", שבזה מעלתנו על מלאכי רום - "כלום יצר הרע יש בכם", היינו יצר הרע שפנימיותו טוב מאד).

והנה, יוסף הצדיק הוא טיפוס סקרן וגם פזיז. הוא סקרן לדעת מה חלמת ופזיז לפתור את החלום ממה ש'נופל' לו מיד ("בלעדי, אלהים יענה גו'"). היינו סוד שתי האותיות (העיצורים שבשם יוסף) ס"ף - סקרן-פזיז, כאשר ה-יו שבשמו היינו יצר הטוב ויצר הרע, ודוק.