ו כסלו – כל השבוע יפול הצדיק [וקם]

"שבע יפול צדיק [וקם]" = שבת, יום השביעי.

נמצא ש[שב]ע יפול צדיק (לא רק שבע אלא ע, שבעים) = ת, הירידה עד לדיוטא התחתונה, כידוע ממורנו הבעל שם טוב.

וכן, ר"ת "שבע יפול צדיק" = ת, והשאר שב (ב של שבע ועוד ש).

כל יום בשבוע, כולל שבת, הצדיק נופל (כל יום לפי מדתו - ביום ראשון הוא נופל במדת החסד כו' ועד שבשבת הוא נופל במדת המלכות), אבל תוך כדי נפילת השבת (המלכות), כאשר הצדיק ("ועמך כלם צדיקים") יושב בעומק מקום כל הנפילות, בעומק אותו בור שהוא כרה ברשות הרבים, ונעשה לו בעלים - "שבו איש תחתיו" - ושם הוא שומר שבת כהלכתה, הוא קם מכל נפילותיו - "כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך הוי' אור לי" - אור (207) סוד שבת (702) כנודע.

"'וביום שמחתכם' אלו השבתות", היינו שמחת הקימה מתוך הנפילה.

"שבע יפול צדיק וקם" = ב"פ משיח בן דוד, בר נפלא (גם מלשון נפלא, לשון "נפלאות מתורתך"), הנופל (ומת כמו נפל מרחם אמו) וקם לתחיה (משיח בן דוד = חיות) בכל רגע.

וכך זוכה כל אחד מישראל להארת משיח בן דוד ביום השבת קדש.