1

כ"ד אייר ע"ט – כפר חב"ד

פרצוף פסוקי "היום"

אמונה ובטחון (24) חלק שני

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

מישהי אמרה פעם קודמת שצריך לעשות פרצוף מכל פסוקי "היום" שהוזכרו, פרצוף המתבקש שלא מופיע כאן. טוב שמישהי תפסה זאת. משיח ודאי בקי בכל הפסוקים, יש לו בראש את כל פסוקי "היום". יש יותר מעשרה או שלשה עשר או עשרים פסוקים – יש מאות – אבל צריך מבחר של פסוקי "היום" כנגד עשר הספירות. נעשה זאת לסיום:

דעת-חסד-הוד: "וידעת היום", "חסד אל כל היום", "חי חי הוא יודך כמוני היום"

היו כמה פסוקים שאמרנו בפירוש וברור כנגד איזו ספירה הן, כמו הפסוק "וידעת היום" – כנגד הדעת; "חסד אל כל היום"[ב] – חסד; "חי חי הוא יודך כמוני היום"[ג] – הוד. שלשת אלה לגמרי מפורשים.

בינה: "היום אם בקֹלו תשמעו"

מה עם הפסוק שכתוב בגמרא, "היום אם בקלו תשמעו" שאמר אליהו? בינה, אמא, שמיעה. אם כן, כבר אומר שאליהו הנביא משדר "אם" – תנאי, שהוא סוד "אם לבינה תקרא"[ד], פסוק מפורש – והתנאי הוא שמיעה בקול ה', ששייכת לאמא (מתאים לאליהו שהוא סוד "אמא עילאה מקננא בכורסיא", כנ"ל). אם המשיח אומר "היום" בלי התנאי איזה מוחין יש לו יחסית לאליהו הנביא? מוחין דאבא, למעלה מהזמן (סוד האצילות העליונה כנ"ל).

למשיח יש גם תפילין עוד יותר גבוהות – מוחין דאבא הם תפילין דר"ת ומוחין דאמא הם תפילין דרש"י, ויש גם תפילין דשמושא רבה (שייך לסוד "בהמה רבה" שלפני האצילות, כנ"ל) ותפילין דראב"ד (סוד "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם"[ה] – המשיח לא ישקר לעולם כאשר מכריז "היום" בבטחה גמורה יום אחר יום, וגם לא ינחם-יתחרט לעולם כאשר נדמה שלא בא באותו יום), הכל השגות לגבי ביאת משיח.

בכל אופן, יש לנו כבר מפורש בינה, דעת, חסד והוד – התחלה טובה.

מלכות: "אני היום ילדתיך"

הפסוק שלמדנו היום, שאמרנו שהכי מפורש, ואם סתם הייתי צריך לחשוב לאיזה פסוק משיח התכוון כשאמר "היום" הייתי אומר אותו – "הוי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" – הוא ממש לידת משיח. אמרנו שמשיח נולד ממלכות דאין סוף, הוא מלך המשיח, לכן אני חושב שה"אני" כאן ופשט הפסוק בכלל שייך למלכות – המלכות של מלך המשיח. הייתי יכול לחשוב שקשור לנצח, למה? בגלל ה"חק" – "אספרה אל חק", פרצוף הנצח דאלב"ם כנ"ל. כתוב שראשית בנין המלכות הוא מספירת הנצח. "נצח ישראל" הולך על דוד המלך. בכל אופן, העצם שלו הוא מלכות.

גבורה: "היום אתם יֹצאים"

יש פסוק שהזכרנו פעם קודמת, פסוק של יציאת מצרים – "היום אתם יֹצאים בחדש האביב"[ו]. הייתי יכול חשוב ש"חדש האביב" הוא חסד. אבל לאיזו ספירה חז"ל מיחסים יציאת מצרים? אנו אומרים כל יום "לך הוי' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד"[ז] וחז"ל אומרים "'הגדלה' זו מעשה בראשית... 'הגבורה' זו יציאת מצרים... 'והתפארת' זה מתן תורה"[ח], אליו מתקרבים. בכל אופן, אומרים שיציאת מצרים היא גבורה – עשר מכות, קריעת ים סוף. יש שם שלש ידות ("יד הגדֹלה"[ט], "יד החזקה"[י], "יד רמה"[יא], כנגד חג"ת), אבל בכללות הם גבורה, לכן חז"ל אומרים שיציאת מצרים היא גבורה – לכן שם נשים את הפסוק "היום אתם יֹצאים בחדש האביב". יש שם חסד, חדש האביב, אבל בכללות יציאת מצרים היא גבורה, גילוי הגבורה של ה' – שבפרט היינו חסד שבגבורה, בסוד "נגֹף ורפוא"[יב] – "'נגף' למצרים 'ורפוא' לישראל"[יג].

חכמה: "ואבֹא היום אל העין"

היה עוד פסוק שהזכרנו שמתאים לחכמה – גם שייך לבעל שם טוב. מאיפה יוצא השם הקדוש של קפיצת הדרך? "ואבא היום אל העין"[יד]. קפיצת הדרך היא גם משהו למעלה מהזמן והמקום, להכנס לאיזה ממד אחר שאינו מוגבל בזמן ומקום שלנו. מהי "עין"? גם עין וגם אין – ה-א היא פנימיות ה-ע, כמו שהסברנו – "החכמה מאין תמצא"[טו]. בקפיצה הזו, בסיפור הזה, אליעזר עבד אברהם יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך[טז] – הוא עבר מטמורפוזה, שינוי מהות, שינוי צירוף.

איפה עושים כזה דבר (שינוי מציאות על ידי שינוי צירוף, כמו "מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחמץ וידלוק"[יז])? ב"מצרף לחכמה"[יח], שם אפשר להחזיר לאין ולהוציא צירוף אחר. "צהר תעשה לתבה" [יט]– לעשות מ-צרה צהר – הוא בחכמה שבנפש. כל זה לומר שלשם מתאים "ואבא היום אל העין" – "היום יצאתי היום באתי", כהדגשת חז"ל את המלה "היום" בפסוק. הוא גם שליח בטל לאברהם אבינו, "עבד אברהם אנכי"[כ] שאפילו לא מזדהה בשמו, ו"אלהי אברהם" היינו חכמה בקבלה[כא] – "אב-רם" הוא "השכל הנעלם מכל רעיון"[כב], חכמה. אברהם הוא האב, האבא, הראשון שלנו, סוד "ואבא היום אל העין", מוחין דאבא.

החכמה ביסוד ובמלכות – קפיצת הדרך וקפיצת הארץ

עוד פעם, כל הדברים האלה הם "היום" שאם נקיים אותו יבוא משיח. משיח ענה שבא "היום", ואומרים שהתכוון למשהו, ואם נקיים את הכוונה שהוא התכוון – אז הוא יבוא. זהו הווארט הכללי כאן של כל הפרצוף. אם אנחנו נגיע לסוד קפיצת הדרך, ממילא משיח יקפוץ – יקפוץ את הדרך שלו ויגיע אלינו.

יש "קפיצת הדרך" ויש "קפיצת הארץ" – לפעמים כתוב כך ולפעמים כתוב כך. מה ההבדל ביניהם? יש כמה פירושים, ואחד הפירושים הפשוטים בקבלה ש"הארץ" היא המלכות ו"הדרך" היא היסוד. אם הדרך קופצת – החתן קופץ לכלה. אם הארץ קופצת – הכלה קופצת לחתן. צריך את שניהם. הכח של קפיצת הדרך וקפיצת הארץ בא מהחכמה – החכמה היא גם ביסוד וגם במלכות, "אבא יסד ברתא"[כג]. לקפוץ למקום השני, לקפוץ אל הזולת.

הבאת המשיח בעבודות ה"היום"

אם נקיים את "ואבא היום אל העין", קפיצת הדרך וקפיצת הארץ, משיח יקפוץ אלינו.

"היום אם בקלו תשמעו" – פשוט שאז יבוא משיח.

אם נקיים "וידעת היום והשבת אל לבבך" – לדעת שהכל ה', שהנדמה שקר הוא אמת לאמתו – זהו משיח.

"חסד אל כל היום" – על ידי חסד מביאים את המשיח, שעושים כל הזמן חסד, בלי להפסיק, גם חסד שאינו של אמת.

"היום אתם יצאים", כל יום יש יציאת מצרים – כתוב בתניא[כד] שכאשר אומרים פעמים ביום קריאת שמע זו יציאת מצרים, זו ביאת משיח (והוא סוד "אני בינה ['אם בקֹלו תשמעו'] לי גבורה ['היום אתם יֹצאים בחדש האביב']"[כה]).

קמים בבקר – "מודה אני לפניך", "חי חי הוא יודך כמוני היום", ה"אדן" של היום (אדן = מודה) – ככה מביאים משיח עם מדת ההוד.

"אני היום ילדתיך" – בפירוש לידת משיח.

רק לומר שכל הפסוקים האלה הם איך להביא משיח, עם ה"היום" הבטוח של משיח עצמו.

כתר: "אכלֻהו היום כי שבת היום להוי' היום לא..."

משיח בזכות שבת

למדנו שבשבת כתוב ג"פ "היום" – "אכלֻהו היום כי שבת היום להוי' היום לא תמצאֻהו בשדה"[כו]. איפה כדאי לשים את "היום" של שבת? בכתר, "אז תתענג על הוי'", עונג שבת. יש שלש בחינות של "היום", ונאמר בקיצור – או כנגד ג רישין שבכתר, אמונה-תענוג-רצון, או שעוד יותר גבוה, כפי שתיכף נסביר.

קודם כל, מה זה קשור למשיח? משיח אומר שאני בא "היום". אם הולך על שבת, מה הוא אומר? אני בא בזכות שבת. איך אני יודע שמשיח בא בזכות שבת? כתוב בפירוש, "אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין"[כז]. המשיח אומר שבא "היום", וצריך לחשוב על איזה "היום" התכוון – אני חושב שאולי התכוון ל'חזקה' של "היום" שכתוב בשבת, ובעצם אמר 'תשמרו שבת ואני בא מיד'. בחסידות[כח] כתוב ש"שתי שבתות" הן בשבת אחת, שיש בה גם שלש שבתות – הכל בשבת אחת, שתים שהן שלש.

אמונה-תענוג-רצון

יש מאמר מאד יפה של רבי הלל, שכדאי ללמוד אותו, בתוך ביאורו על שער היחוד של אדמו"ר האמצעי[כט], שגדר כתר הוא אחד שהוא שנים שהוא שלשה. מצד אחד כל הכתר הוא דבר אחד, מצד שני שני דברים, עתיק ואריך, ומצד נוסף שלשה דברים, שלשה רישין שבכתר. דווקא בכתר צריך להבין שהוא הכל – אחד שהוא שנים שהוא שלשה. מתאים לשבת, "שבת אחת" ו"שתי שבתות" ושלש "היום" בכל שבת.

אם מסבירים כנגד הסעודות, כתוב בפירוש שהן כנגד האבות – הסעודה הראשונה כנגד יצחק, סעודה שניה כנגד אברהם וסעודה שלישית כנגד יעקב. יצחק שייך ל"חקל תפוחין קדישין", "בנין המלכות מהגבורות"[ל], אברהם ל"עתיקא קדישא" ויעקב ל"זעיר אנפין". איך הם ב-ג רישין שבכתר? לפי הסדר[לא] – אברהם אמונה, יצחק תענוג ויעקב רצון.

יוצא כאן משהו מחודש, מבנה מאד יפה, שמתחילים מהתענוג של יצחק. כמה שוה "אכלֻהו היום", הראשון, עיקר התענוג – שוה ענג ("אכלהו" = "היום" ע"ה). "כי שבת היום להוי'" – עליה לה', עליה מ"חקל תפוחין קדישין", עליה מיצחק לאברהם, מתענוג לאמונה. אחר כך צריך לרדת ליעקב (תענוג המלובש ברצון, סוד חפץ כנודע[לב]), אבל הירידה הזו ממשיכה עוד יותר גבוה – "רעוא דרעוין", רצון הרצונות, כפי שנקראת סעודה שלישית. יש משהו ברצון שבא מהפנימיות, ממה שבתוך האמונה, "חביון עז העצמות". אמרנו בקיצור – מקוה שבחזרות יסבירו יותר טוב. זו דרך אחת להסביר שלש "היום" בכתר.

שלש מדרגות תענוג

יש דרך הרבה יותר פשוטה, יותר גבוהה, שנאמר רק כדי שנלמד כמה ביטויים חשובים. כל הפסוק הוא עליה בתוך הספירות של הראש העליון של הכתר, רדל"א, בתוך ג"ר דעתיק – הבינה דעתיק, החכמה דעתיק והכתר דעתיק.

קודם כל נאמר כלל: שבת היא תענוג. קודם אמרנו שבין שני ה-ת יותר מתאים לבטחון תמימות, לא תענוג. איזה תענוג שללנו? תענוג מורכב. יש בתענוג שני סוגים. יש בכלל, צמד מלים שהן דבר והיפוכו – דבר מורכב ודבר פשוט. יש משהו פשוט, שלא מורכב משום דבר אחר, רק הוא, ויש דבר מורכב. בספירות רואים זאת דווקא בתענוג. אפשר לקבל תענוג ממשהו – זהו תענוג מורכב. תענוג מחכמה חדשה, או מכל דבר אחר, הוא תענוג מורכב. אבל יש תענוג פשוט, שאינו משום דבר – זהו התענוג האמתי. לכן תענוג הוא אין, הוא לא מורכב – איני מתענג משום דבר.

גם בשבת בחב"ד, הגם שצריך לענג את שבת במאכל ומשתה, ידוע שלא עושים ענין מהגשמיות. לתענוג של שבת יש ביטוי גשמי, אבל התענוג האמתי הוא תענוג פשוט. [גם לא ניגונים?] בניגון יש תענוג פשוט, תיכף נסביר. אז מהו באמת האוכל, "אכלֻהו היום" שעולה ענג, אם שבת היא תענוג פשוט? בשביל משיח צריך תענוג פשוט, לא משום דבר. ל"אכלהו היום" קוראים "תענוג פשוט הבא במורגש". אם התענוג הוא פשוט, משום דבר, שאלה אם אני מרגיש אותו בכלל. איך אפשר להרגיש דבר שהוא לא-כלום? באמת פלא.

זהו ביטוי שאדמו"ר האמצעי במיוחד משתמש בו[לג]: "תענוג פשוט הבא במורגש". הכל היה בשביל ללמוד ביטוי זה. מצד אחד הוא פשוט, לא מורכב, לא תענוג ממשהו – אבל מרגישים אותו. פלאי פלאים, נשיאת הפכים. מדרגה זו נקראת בינה דעתיק, ועליה נאמר "אכלהו היום". האוכל הוא בשביל להרגיש. אבל האוכל של שבת הוא לא בשביל כמה האוכל טעים, אלא איזה קטלזיטור (זרז) להרגיש את עצם השבת – שהוא תענוג פשוט, אבל שיהיה מורגש. האוכל הזה פועל שהתענוג הפשוט של שבת יהיה מורגש אצלי – פלאי פלאים.

יש משהו לפני כן. החידוש כאן שיש פה נשיאת הפכים, שמצד אחד פשוט ומצד שני מורגש. כל נשיאת הפכים היא משהו עצמי. אבל לפני כן יש את החכמה דרדל"א – הכל כאן רדל"א, כל ג"ר דעתיק הם רדל"א – שהיא תענוג פשוט הנעלם, לא מורגש. לפני שאני מרגיש אותו יש שלב שהתענוג הפשוט הוא נעלם – הוא קיים, אבל נעלם, לא מורגש.

יש משהו אפילו לפני כן, עצם זה שהוא תענוג פשוט אינו בהוה, אלא רק תענוג פשוט עתידי. אותו תענוג פשוט עתידי, כביכול, הוא-הוא עיקר האמונה הפשוטה של הנפש האלקית בישראל (מצד אחד כל הרדל"א הוא בחינת אמונה ביחס לשני הראשין התחתונים של הכתר, רישא דאין ורישא דאריך, תענוג ורצון בכלל, אך בפרט, עיקר נקודת האמונה הפשוטה הוא הכתר דרדל"א, עצם הרדל"א.

אמונה פשוטה, כתוב בחסידות[לד], היא אמונה בתענוג פשוט שעתיד להיות, עתיד להתגלות. בדרך עליה מלמטה למעלה (במעלות שבת קדש) באים מהתענוג הפשוט הבא במורגש (בינה דרדל"א), "אכלהו היום", לתענוג הפשוט הנעלם (חכמה דרדל"א), "כי שבת היום להוי'", ואחר כך עולים לתענוג הפשוט העתידי שלא נמצא בהוה כלל, אמונה פשוטה, "היום לא תמצאהו בשדה" (היום לא אבל מחר כן, על דרך "'היום לעשותם'[לה] ומחר לקבל שכרם"[לו]). שוב, "היום לא", ה"היום" השלישי, הוא התענוג העתידי – הכי גבוה, סעודה שלישית, שלא מרבים באכילה. "היום לא" הכוונה ש"היום", היינט, יש בחינה בשבת שבאמת אינה היום, אלא רק עתידה להיות – "היום" עתידי. זו האמונה העיקרית, כתר דרדל"א. אבל "כי שבת היום להוי'" – לה', לא לי – היינו התענוג שנמצא היום, אך אינו מורגש לי, התענוג הפשוט הנעלם.

אם כן, הפסוק מתפרש מאד יפה, כפתור ופרח – יותר טוב ויותר פשוט מכל הפירושים – על שלש דרגות התענוג הפשוט, עיקר ענינה של שבת קדש. [קשור ליכולת-כח-פועל?] כן, בהחלט. תענוג פשוט בשרש, שלא נמצא במציאות כלל, הוא בגדר יכולת, "היום לא תמצאהו", היינו האמונה הפשוטה, התענוג הפשוט העתידי. יש תענוג פשוט שהוא "אכלהו היום", המורגש בפועל, הבינה דרדל"א, ויש "כי שבת היום להוי'", תענוג פשוט שבכח להתגלות, החכמה דרדל"א.

תפארת: "את הוי' האמרת היום... והוי' האמירך היום"

עד כאן רק כדי למקם את כוונת משיח – אם התכוון, ודאי התכוון – לשבת בכתר. חסרים לנו עדיין תפארת, נצח ויסוד. בתפארת יש פסוק שרש"י מפרש שהולך על תפארת, פסוק מאד חשוב – "את הוי' האמרת היום"[לז] ואחר כך "והוי' האמירך היום"[לח]. מה פירוש "האמרת" ו"האמירך"? בשניהם כתוב "היום". חז"ל[לט] מפרשים "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם" באמירת "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[מ], ביחוד ה' שכתוב בתפילין שלנו, ו"אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" באמירת "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ"[מא], כפי שכתוב בתפילין דמארי עלמאקיז. יש שם הרבה רמזים יפים שלא נזכיר כעת.

רש"י בפירושו הראשון אומר שאינו יודע משמעות "האמרת" ו"האמירך", אבל בפירוש שני אומר שמצא לו מקור בתנ"ך – "יתאמרו כל פֹעלי און"[מב], לשון תפארת[מג]. כלומר, "את הוי' האמרת" היינו לפאר את ה', דהיינו לעשות ממנו חטיבה אחת בעולם באמירת "שמע ישראל", וה' מפאר אותנו, "והוי' האמירך היום" – "פאר" הוא גם תפילין, כמו שמכוונים בברכת "עוטר ישראל בתפארה". שני "היום" האלה הם בתפארת – "את הוי' האמרת היום" בחסדים המגולים של התפארת (שני השלישים התחתונים של התפארת) ו"והוי' האמירך היום" בחסדים המכוסים (ביסוד אמא) של התפארת (השליש העליון של התפארת). לפי זה, איך מביאים משיח? על ידי זה גופא, שעושים את ה' חטיבה אחת בעולם שכנגד זה ה' עושה אותנו חטיבה אחת בעולם (וכל זה מכח מצות תפילין) – זהו משיח.

נצח: "אתם נצבים היום"

בנצח גם פסוק מאד חשוב. כמו שיש פסוק על יציאת מצרים, "היום אתם יצאים", יש פסוק מאד חשוב על ראש השנה – שם של פרשה שנקראת תמיד לפני ר"ה, "אתם נצבים היום כלכם"[מד]. כתוב ש"נצבים" כמו נצח. "נצבים" ברגל ימין, ספירת הנצח (במאזני המשפט, מזל מאזנים של חדש תשרי, ימי הדין, הנצח הוא כף זכות – "זוכים בדין"). הפשט של "נצבים" היינו חיים וקיימים – עומדים יציבים וקיימים, כל עשר המדרגות של עם ישראל. אחר כך כתוב "את אשר ישנו עמנו עומד היום ואת אשר איננו עמנו היום"[מה] – פעמים כתוב "היום", מי שנמצא כאן ומי שלא נמצא כאן, כולם כאן. כל הנשמות היו וה' העביר אותנו בברית.

שוב, המשמעות של "אתם נצבים היום" היא שאנחנו זוכים בדין (כנ"ל). "היום" היינו יום הדין, ו"אתם נצבים היום" אומר שעומדים נצבים ו"דידן נצח", מנצחים בדין. "אתם נצבים היום" בנצח, כל השנה. לגבינו אומר שהראש של ר"ה שייך למשיח. מתי הבעש"ט פגש את המשיח? ב"אתם נצבים היום", ב"היום" של ראש השנה. זהו יום מסוגל לביאת משיח – 'ראש' של ביאת משיח.

יסוד: "היום הוי' נראה אליכם"

אחרון אחרון חביב, בתחלת פרשת שמיני כתוב "ויהי ביום השמיני" ואחר כך כתוב "היום הוי' נראה אליכם"[מו]. מכל ה"היום" שאמרנו, זהו היחיד שכתוב בו "היום הוי'". היה בר"ח ניסן אמנם, אבל הוא היום השמיני למילואים, יום הקמת המשכן, יום שנטל עשר עטרות, יום שהשכינה ירדה לעם ישראל – "שכינה בתחתונים" – וכולם רננו והללו את ה' ונפלו על פניהם וכו'. גם היה שם סיפור מיתת בני אהרן, שהקריבו אש זרה.

בכל אופן, כתוב[מז] בפירוש שאותו "היום" רומז לברית מילה, כי הוא יום השמיני – "ויהי ביום השמיני קרא משה..." ואז אמר לבני ישראל "היום הוי' נראה אליכם". זה ודאי פסוק ששייך למשיח, שה' מתגלה, וכאן הדגש שמתגלה בזכות "השמיני" – שמיני הוא למעלה מהטבע, ורומז (כבפסוק "למנצח על השמינית"[מח]) לברית המילה, ספירת היסוד, ההתקשרות ל"צדיק יסוד עולם"[מט], למשה שבדור. בזכות זה "היום הוי' נראה אליכם". משיח, מתי אתה בא? "היום". איזה "היום"? "היום הוי' נראה אליכם". מתאים לתשובה לבעש"ט, שביום שכולם יזכו להתגלות אלקית (תיקון נשמות נדב ואביהוא, תלמידי משה רבינו, על ידי תלמידי הבעל שם טוב) – יותר מסתם עלית נשמה – זה עצמו ביאת משיח.

סיכום

שוב, יש הרבה פסוקי "היום" חשובים בתנ"ך, אבל עשינו מבחר פסוקים שקשורים למשיח ויש להם מיקום די ברור בעשר הספירות. המבנה נועד בשביל להתבונן בו. עוד פעם, בשביל מה טוב לעשות פרצוף? בסוף השיעור, "המעשה הוא העיקר", בשביל מה טוב כל המבנה? רק אם יזכרו את הפסוקים ויתבוננו בהם, עוזר להתדבק במחלה של משיח, מחלת ה"היום" אני בא!

ולסיכום:

	כתר "אכלֻהו היום כי שבת היום להוי' היום לא תמצאֻהו בשדה"
חכמה "ואבֹא היום אל העין"		בינה "היום אם בקֹלו תשמעו"
	דעת "וידעת היום"
חסד "חסד אל כל היום"		גבורה "היום אתם יֹצאים"
	תפארת "את הוי' האמרת היום... והוי' האמירך היום"
נצח "אתם נצבים היום כלכם... עמנו היום"		הוד "חי חי הוא יודך כמוני היום"
	יסוד "היום הוי' נראה אליכם"
מלכות "אני היום ילדתיך"

"יפוצו מעינותיך חוצה" – לעשות כלים מהתעבות האורות

שאלה: איך זה שמשיח לא לומד מהנסיון קשור לאורות דתהו בכלים דתיקון?

תשובה: יש אורות שמהתעבות האור מתהוה הכלי. יש כלי שבא ממקור אחר ויש כלי שמתהוה מהאור עצמו. זה היה הווארט היום, שה"יפוצו מעינותיך חוצה" של הבעש"ט בא לעשות כלים דתיקון מיניה וביה מהאורות דתהו של 'שקר' המשיח, של הבטחון המופרז של המשיח. תורה היא כלים, תורה של "כתר כל הכתרים", לעשות לו את הכלי המתאים, עד שנראה ונבין שהשקר הוא האמת לאמתו. הדוגמה היתה היחס בין חסד לתורה. חסד שייך למישהו שעוסק בעולם הזה, לא לומד תורה כל היום – אז הוא יותר בשקר, בעלמא דשקרא, מאשר באמת – אבל בזכותו יבוא משיח. צריך הרבה לחזור על זה – לא בקלות מפנימים את האמת של השקר... לוקח הרבה עבודה.

העיקר שתהיה קבלת התורה בשמחה ובפנימיות, ושיהיה "משיח נאו" – שמשיח יבוא עוד לפני מתן תורה, היום ממש.