יט חשון – מאור עינים לך-לך:

מאור עינים לך לך ד"ה בגמרא סוטה:

דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ע"ה אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לרצועה של תפילין ולתכלת של ציצית.

ומה השכר, ההנאה המוחשית, בשתי מצות אלו? בתש"ר - וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך. מה שויראו ממך היינו השכר.

ובציצית היינו כדרשת רבי מאיר (שמאיר עיני חכמים, והוא רוח אפינו משיח הוי' כנודע) שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. ומה הנאה איתא בזה? עצם העליה בקדש עד שזוכים להגיע עד כסא הכבוד - כמו שכתוב בתשובה, גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שעליו שורה כבודו יתברך. וכנגד מה שאנו עולים עד כסא הכבוד, באתערותא דלתתא, כך השי"ת יורד, מרומו של עולם, לשבת על כסאו, ולהסתכל, כמונו, במצות ציצית הכוללת את כל תרי"ג מצות התורה, ולזכור אותנו לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות.

קודם דרש רבא בגמרא שבזכות ואנכי עפר ואפר (שאמר אברהם אבינו ע"ה בויכוחו עם ה' אודות גורלם של אנשי סדום) זכינו לאפר פרה (הנאת הטהרה מאבי אבות הטומאה) ועפר סוטה (הנאת שלום בית בין איש לאשתו).

מאמר ואנכי עפר ואפר הוא מול ה', ואילו מחוט גו' נאמר מול מלך סדום. היינו אור המאיר לעצמו (לעצמותו יתברך) ואור מאיר לזולתו (הרחוק ממנו בתכלית).

וכן ביחס לשכר, אפר פרה (טהרה) ועפר סוטה (שלום בית) ביחס לציצית ותפילין, הם אור המאיר לעצמו ביחס לאור המאיר לזולתו, וד"ל.

אם מחוט גו' כתוב בפרשת לך לך, ואילו אנכי עפר ואפר כתוב בפרשת וירא. קודם אור המאיר לזולתו (בעוד שמו אברם), ואח"כ אור המאיר לעצמו (בהיותו אברהם, בבחינת התהלך לפני והיה תמים), סוד מטי ולא מטי, וד"ל.

והנה כתוב השמים כסאי והארץ הדום רגלי. מלאכי רום, בחינת שמים, שהם בביטול תמידי לה' הם בחינת כסא, אך בני אדם, יושבי תבל, אין ביטולם ודבקותם בה' תמידי, וכאשר הם מתדבקים בה', לפי כח האדם, הנם בבחינת הדום רגלי, בחינת שרפרף, שהוא כסא קטן.

על ידי תשובה עד הוי' אלהיך, עד שהוי' ישכון כבוד בקרבך להיות אלהיך, תזכה להיות הדום רגליו, מדרגה תחתונה, שגם מכונה כסא, היינו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד.

על ידי מצות ציצית, ההסתכלות בנוכחות השי"ת בארבע רוחות, בכל צד ופנה, לית אתר פנוי מיניה, בא לשוב אל ה' בכל לבו, וכך הוא מגיע עד כסא הכבוד.

על ידי מצות ציצית מעלים את האהבה הרעה, רוח זנות, לקדושה, וזוכים להיות מרכבה לה' כמו אברהם אבינו, שמדתו מדת האהבה כנודע.

אך העיקר שילך האדם ממדריגה למדריגה, מחיל אל חיל, ולא יעפיל לעלות בקדש בבת אחת.

מההסתכלות בציצית יבוא לבחינת ים, שהוא ים החכמה, ואח"כ עולה לבחינת רקיע, ואח"כ זוכה להגיע לבחינת כסא הכבוד.

והנה נאמר, לא בשמים היא... ולא מעבר לים היא... כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.

היינו שלשה שלבים הנ"ל מלמעלה למטה.

קודם צריך להיות קרוב אליך.. בפיך ובלבבך, שיהיו פיו ולבו שוים בעסק התורה והתפלה, היינו סוד חוט התכלת של הציצית, המחבר את הלב לפה, כמ"ש לב חכם ישכיל פיהו. תכלת לשון (נוט') כליל תפארת, יחוד תפארת ומלכות (הנאצלת מתפארת ז"א), יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.

מזה באים לים החכמה, ועד לחכמה סתימאה, כח המשכיל. ואז עולים לרקיע הדעת, דהיינו שרש הדעת שמעל לחכמה כנודע (דעת דרדל"א שמעל לחכמה סתימאה דאריך). ומזה זוכים, על ידי תשובה שלמה, להגיע לכסא הכבוד, דהיינו סוד בינה דרדל"א, תענוג פשוט הבא במורגש. כאשר על כסא הכבוד יושב עצם הכבוד של האדם העליון, שהוא גם "אדם" וגם "לא אדם", דהיינו כתר-חכמה דרדל"א עם חביון עז העצמות שבהם.

וכפי שהוסבר לעיל, אין לעלות בקדש בבת אחת אלא בהדרגה. והיינו כפירוש רש"י על הגמרא הנ"ל שתכלת אינה דומה כל כך לרקיע אלא דומה לדומה (שעל כן לא נאמר תכלת דומה לרקיע, אלא תכלת דומה לים, ודוק).

כלומר שכל עליה בקדש הוא מדומה לדומה. התכלת דומה לים, הים דומה לרקיע, והיינו שהרקיע הוא דומה לדומה ביחס לתכלת. וכך כסא הכבוד הוא דומה לדומה לדומה ביחס לתכלת. ואילו עצם הכבוד השורה על הכסא הוא דומה לדומה לדומה לדומה לתכלת, ודוק היטב.

ומזה נשכיל למה בתורה הזאת של בעל המאור עינים אינה מתיחסת למצות תפילין שבמאמר חז"ל שבו פתח את המאמר, אלא מדברת דווקא מענין מצות ציצית. והוא משום שהיחס בין תפילין (שרוך נעל) לציצית (חוט) הוא בסוד [נעשה אדם] בצלמנו כדמותנו.

התפילין (של ראש) מגלים את ה"צלם אלהים" שבו נברא האדם, ומבואר בספה"ק, שמי שמאיר אצלו הצלם, כל יצורי בראשית יראים ממנו, היינו "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך".

שם הוי' היינו צלם אלהים (ידוע שאברהם = בצלם אלהים). שם-צלם משלימים ל500, פרו ורבו כו', וד"ל.

תורה זו באה לבאר את סוד הדמות, היכולת של עובד ה' להדמות אליו יתברך. הצלם הוא אור ישר היורד מלמעלה למטה אבל הדמות הוא אור חוזר העולה מלמטה למעלה (שהוא גם סוד העלאת המדות, החל ממדת האהבה כנ"ל). והיינו העליה מדומה לדומה לדומה וכו'. ובסוד כל אור חוזר חוזר לקדמותו ממש, ועד לחביון עז העצמות שבפנימיות רדל"א כנ"ל.

והנה ידוע שתכלת לשון תכלית (הלבן שבציצית היינו סוד ראשית - ראשית הכל הוא הלובן העליון) - תכלית מצות חוט תכלת (שהיא מצוה בפני עצמה - יש מצות לבן ומצות תכלת כנודע), להגיע, על ידי עבודה העולה מלמטה למעלה, עד לכסא הכבוד, ועד לעצם הכבוד השורה על הכסא כנ"ל.

תכלת ועוד כסא הכבוד משלימים ל968, הרבוע הכפול של 22, כב אתוון דאורייתא.

תכלת לשון כלה נאה וחסודה, כלתה נפשי (כלה תתאה) וכלה שארי (כלה עילאה). ואילו לבן סוד  חתן. תכלית הכלה, כבוד כלה, להיות כסא הכבוד לחתן, כבוד חתן.

בין התכלת לכסא הכבוד יש ים-רקיע = 430, ה"פ אלהים, נפש, שקל הקדש כו'.

כל חמש המדרגות: תכלת ים רקיע כסא הכבוד כבוד = 1430 = הכל פעמים הוי', וד"ל.

ראשי התבות: ת י ר כ ה כ = 655 = הקדוש ברוך הוא!

סופי התבות: ת ם ע א ד ד = 519 = חתן וכלה.

אמ"ת - עד כסא הכבוד: תכלת ים רקיע כסא הכבוד = 248 = אברהם. ועם כבוד = 256 = אהרן. סוד אהבת עולם ואהבה רבה, וד"ל.