שינוי הטבע

ב"ה

שבת שמיני, כ"ג אדר ב' ע"ט – כפר חב"ד

כתר שם טוב אות כד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

תורה כד בכתר שם טוב היא תורה קצרה ויסודית, המלמדת שעיקר תכלית האדם בעולם היא תיקון הטבע שלו – שיבור המדות הרעות עמן נולד האדם. הבעל שם טוב מלמד שצריך לרומם את הטבע המקורי לטבע עליון יותר, לעבור מ"טבע ראשון" ל"טבע שני". במסגרת לימוד כתר שם טוב לפי הסדר נמסר שיעור קצר בתורה הזו, המסביר במתיקות את התכלית של תיקון הטבע – הגעה לטבע היהודי האמתי, בו קיום התורה והמצוות נעשה מתוך חשק אמתי. השאיפה הזו היא-היא הציונות האמתית המתחילה כבר מאברהם אבינו (ורמז המתאים לזמן פרסום השעור, שנת הקהל: ציונות בגימטריא "קהל גדול ישובו הנה"!).

טבע ראשון ושני

בתורות הבאות – מתורה כד ואילך – מדובר על הפסוק "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"[ב], פסוק שהבעל שם טוב מאד אהב. הרעיון הכללי כאן הוא לצאת מהארציות, מהגשמיות התחתונה, ולהתעלות אל הארץ העליונה, אל הרוחניות, לארץ ישראל.

ידוע אצל חסידים שהבעל שם טוב הוא, במובן מסוים, גלגול של רבינו סעדיה גאון[ג]. כל נשמה היא "מעשה מרכבה" – הרכבה של כמה נשמות. את התלבשות הרס"ג בבעש"ט רואים בכמה מקומות, גם בתורה הזו שהוא פתח בציטוט משמו:

מהבעל שם טוב. דשמעתי ממורי זלה"ה בשם רבינו סעדיה גאון כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה לשבר מדות רעות הטבעיות שלו

המלה כאן היא "טבע". הוא לא משתמש בביטוים של חב"ד, "טבע ראשון" ו"טבע שני", אבל ברור שזו כוונתו. הייתי חושב שדווקא מה שנולדתי אתו הוא האמת שלי – למה לשנות את הטבע שלי?! אבל האמת היא שדווקא אם אבטל את הטבע השלילי בו נולדתי אוכל לזכות לטבע שני, בגימטריא אמת. הטבע הראשון הוא בבחינת תהו – "עיר פרא אדם יִוָלֵד"[ד]. אפילו בחור עדין, שיושב ולומד, כל עוד הוא רווק – הוא קצת "פרא". יש כאן אנשים שיכולים יותר להזדהות עם הפראיות הזו... שוב, גם הבחור-ישיבה הכי טוב, שיושב ולומד, עדיין יחסית הוא בחינת תהו, עד שיתחתן. הפראיות הזו לא בהכרח רעה, היא יכולה להיות ה"אורות מרובים דתהו" שאיתם מביאים משיח, אבל צריך להכניס אותם ל"כלים דתיקון"[ה]. בתוך כל אחד יש חלק שלילי שצריך לבטל, ואז זוכים להתגלות הטוב האמתי, הטבע השני.

קראנו בפרשה על מות נדב ואביהוא, שמתו מרוב רצון והשתוקקות לה', מתוך "רצוא" בלי "שוב". יש "רצוא ושוב"[ו], כל התורה הזו היא בבחינת "רצוא", לבטל את הטבע, ולהתעלות לעולם העליון, אבל התכלית הוא ה"שוב", כל מטרת ה"רצוא" היא בשביל לשוב לעולם באופן מתוקן. אמנם, חשוב לזכור, שבשביל "שוב" תקיף ומועיל, צריך "רצוא" אמיתי – אחרת התהליך לא אמיתי ולא חי.

"אודיע טבעך בעולם"

את ההקדמה הזו קושר הבעל שם טוב להבטחת ה' לאברהם "שאודיע טבעך בעולם"[ז]:

ובזה מעלה מדריגה הנקרא טבעך, בעולם העליון שנקרא עולם לשון העלם ונסתר.

בדרך כלל כשמפרשים בחסידות את המלה עולם מלשון העלם הכונה היא לעולם הזה, שמעלים ומסתיר על ה'. פה הוא מפרש הפוך מהרגיל – שהעולם העליון נסתר מאתנו. צריך להאמין בעולם האמת, כי לא רואים אותו.

[כתוב בחסידות שגילוי העצמות יכול להיות רק בעולם הזה. אולי הוא אומר על העולם העליון 'עולם מלשון העלם', בגלל שאין שם את גילוי העצמות?] זה פירוש חדש, לא מה שהבעל שם טוב אומר כאן. פירוש כזה מתאים לחסיד ותיק...

התורות בספר עצמו מתומצתות, ובעל התולדות מרחיב יותר. יש למטה כאן דבר חשוב ממנו. נקרא את ההערה:

ועוד שאודיע טבעך בעולם, ור"ל ועוד מעלה נוספת... שאודיע טבעך בעולם, ור"ל לדבק ולהעלות מדריגה תחתונה שלך הנקרא טבעך בעולם העליון שנקרא עולם לשון העלם והסתר,

הוא מפרש הפוך מהפשט. הרי רש"י ב"בפשוטו של מקרא" אומר, שבזכות ה'לך לך' אברהם יתפרסם בעולם – "אודיע טבעך". כאן הוא אומר שיתעלה ויתדבק בעולם העליון-הנסתר, כמו להעלם, ההיפך מפרסום.

וז"ש שאודיע לשון דביקות, מדריגה תחתונה בעליונה, וק"ל.

המלה "אודיע" היא מלשון דעת. אדמו"ר הזקן אומר בתניא שהדעת "הוא לשון התקשרות והתחברות"[ח]. פה כתוב שהדעת היא "לשון דביקות", מתאים לשני הפסוקים המקבילים – "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"[ט] ו"והאדם ידע את חוה אשתו"[י]. לאור זאת הוא מפרש שצריך לדבק ולהעלות את המדרגה התחתונה, "טבעך", במדרגה העליונה, "בעולם".

תיקון המוטבע בנפש

בקבלה וחסידות יש שלישית מושגים יסודית – מושכל-מורגש-מוטבע. מושכל היינו מדרגת השכל והמוחין, כנגד הספירות חכמה-בינה-דעת; מורגש הוא מלשון רגש, כנגד הספירות חסד-גבורה-תפארת; מוטבע הוא ההנהגה הטבעית שלי. לדוגמה, כשאני מזיז את הידים – אני מזיז אותם בצורה מסוימת. כל אדם עושה תנועות מסוימות בלי לשים לב, בלי מודעות. התנועות הללו מוטבעות בו ומקורן בלא-מודע. המוטבע הוא כנגד הספירות נצח-הוד-יסוד.

בתורה זו אומר הבעל שם טוב שעיקר תיקון האדם בעולם הזה הוא דווקא בתכונות המוטבע שלו. הכוונה כאן שצריך לתקן את המושכל-מורגש-מוטבע שבתוך המוטבע עצמו. אמרנו שראשית תיקון הטבע, מתהו לתיקון, היא בחתונה. חתונה היא דבר טבעי, כבר בטבע הראשון של האדם. אפילו הטבע של בעלי החיים הוא להתחבר-להזדווג. כל דבר חי מחפש מישהו להתחבר אליו, אלא שצריך "קדש עצמך במותר לך"[יא], לבטל את התכונות הלא-טובות מתוך האישיות, באתכפיא, אחר כך אפשר להגיע לטבע רוחני ועליון ולהתחבר ממקום קדוש. שכולם יזכו בקרוב.

לך לך – תיקון המחשבות הזרות

נחזור מההערה לקרוא את התורה בפנים, בקישור לפסוקי "לך לך":

וזה שנאמר לך לך מארצך וממולדתך, דהיינו הטבעי שנולדה עמו, יראה לשבר אותה כנ"ל. ומבית אביך, כי אביך נקרא חכמה, אבא, ובית אביך הוא בינה, עולם המחשבה

ידוע בקבלה שחכמה היא אבא, ההברקות והחידושים של השכל, ובינה היא הבית של ההברקה הזו, שם הרעיונות מתפתחים, בעולם המחשבה.

והכוונה שיראה לתקן המחשבות הרעות, וזה שנאמר ומבית אביך, שידע לברר מה שנפלו המחשבות מן בית אביך, שיחזור להעלותן, ועל ידי זה תזכה אל הארץ העליונה אשר אראך, שאודיע טבעך בעולם.

[בפסוק "בית אביך" הוא לכאורה מקום שלילי, לכן צריך לעזוב אותו, אבל כאן הוא מפרש את "בית אביך" על ספירת הבינה – למה צריך לעזוב אותה?] הפשט הוא שצריך לעזוב את "בית אביך" כי הוא טמא, אבל הפירוש של הבעל שם טוב כאן הוא למעליותא – "בית אביך" הוא מקום טוב וקדוש, רק שנופלות ממנו מחשבות זרות שצריך להעלות. בשיעורים האחרונים הזכרנו שזמן התפלה הוא הזמן העיקרי להעלאת המחשבות הזרות.

[למה הבעש"ט משתמש במלה "לשבור", לא עדיף לומר 'לתקן' או 'לזכך'? אומרים שכאשר שוברים ישות אחת נוצרות שתים...] נכון, מהצפרדע במצרים יצאו הרבה צפרדעים בכל פעם שהיכו אותה... בדורות הבאים בחב"ד משתמשים במינוח אחר, עדין יותר, אבל זו לשון הבעל שם טוב. בכל אופן, הרעיון הוא שיש רע וצריך לטפל בו. לא חייבים דווקא את הלשון הזו, אפשר גם לומר 'לבטל' את הרע או 'להשתלט' עליו עד שלא יהיה לו ביטוי – הכל בשביל לזכות להגיע ל'טבע שני'. כמו שהסברנו, אין הכוונה לשבור את הבן אדם לגמרי, לא רוצים לזרוק הכל. המשל הוא אגוז – יש בפנים פרי טוב, אבל אם רוצים לאכול אותו חייבים לשבור את הקליפה. גם לשבור אפשר בעדינות, כמו בסיפור שאדמו"ר הזקן פרק בעדינות את קופסת הטבק[יב] – אבל צריך לעבור את הקליפה ולהגיע לפרי.

הציונות האמתית – שאיפה לטבע היהודי

אברהם כל הזמן דבוק במחשבתו בארץ ישראל. איך קוראים לכך היום? ציונות. מהי ציונות אמיתית וקדושה? הרי גם תרח היה ציוני, הוא רצה לעלות לארץ, כמו שכתוב בו "ויקח תרח את אברם בנו... ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען"[יג]. מה ההבדל בין תרח לאברהם? אברהם רצה לעלות לארץ בשביל התכונה המיוחדת של הארץ, שמסביר רבי אייזיק מהומיל:

רבי אייזיק כותב[יד] שבארץ ישראל מתגלה ה"אידישע נאטור", הטבע היהודי – שיש כיף ותענוג בקיום התורה ומצוות, באופן זורם, בלי מלחמה עם הרע. עם גילוי הטבע היהודי יהיה לנו הכי טבעי לעבוד את ה' בשמחה. איך אומרים זאת היום? 'בא לי', יבוא לנו לקיים את התורה. גילוי הטבע הזה הוא בארץ ישראל דווקא – לכן צריך אהבת ציון. יש ציונות בקליפה, שהוציאה את התוכן מהארץ, ויש ציונות אמתית – הציונות האמתית היא רצון טבעי לעבוד את ה'.

[למה לא תמיד מרגישים את התענוג הזה בארץ ישראל? הרי לא רואים היום שכולם בארץ רוצים לקיים תורה ומצות.] אכן יש מלחמה, התנגדות לקדושה. השטן עובד קשה, לא מוכן לוותר כל כך מהר. כל התורה הזאת היא אהבת ציון. הטבע הראשון הוא בחינת "חרן", "בית אביך" כפשוטו. באמת הציונות החילונית הביאה לארץ תרבות של חו"ל. ציונות אמתית היא הרגשה ש'בא לי' לקיים תורה ומצוות. היום מקרבים יהודים בהודו – יש אנשים שעשו צבא, טיילו בארץ, ובכל זאת לא הרגישו את הכיף בשמירת תורה ומצוות, ודווקא בהודו הם מגלים את הטוב של ארץ ישראל.

אמנם כתוב ש"אווירא דארץ ישראל מחכים"[טו], אבל צריך לזכות להרגיש זאת. יש מושג "לטהר את האויר"[טז], אם אתה רווק, אתה בכלל לא שייך לכך... בשביל לטהר אויר צריך להתחתן. כל זוג חסידי מועיל לטהר את האויר של ארץ ישראל. שכולם יזכו להתחתן, ויחד ניצור אוירה כזאת בכל ארץ ישראל. שנגיע לטבע שלנו, הטבע היהודי.