הומאופטיה - 'וזאת תורת האדם' 4

'וזאת תורת האדם' 4.

חז"ל אומרים שיש שמונים ושלש  סוגי מחלות. מדובר בפג' מחלות כרוניות, שבדרך הטבע אי אפשר לרפאן. 83 = בגימטריא 'מחלה'. כל המחלות הללו תלויות ב 'מרות'. יש ארבע סוגי מרות:

מרה לבנה: קשורה עם הריאות – יסוד הרוח.

מרה ירוקה: קשורה עם כיס המרה – יסוד המים.

מרה אדומה – קשורה עם הכבד -  יסוד האש.

מרה השחורה – קשורה עם הטחול ומקבילה למחלה הכרונית החמורה ביותר בהומואופטיה הקרוייה סיפיליס וקשורה לכל המחלות הממאירות לעצבות וליאוש. -  מקבילה לעפר.

זה מקביל לארבע המידות בנפש הבהמית עליהן דיברנו. למי שהוא בעל כעס, יש בעיה בכבד, וכו'.

המדע המדוייק של ימינו הנו כמותי ויוצא כנגד מדע האיכויות. הינמן רצה להחזיר את הגלגל אחורנית ולדבר על איכויות. גם הקבלה היהודית חותרת לאמת את האיכויות ולא רק את הכמויות. מבחינת האיכויות יש: קר, חם, לח, יבש. ההקבלה בין האיכויות לבין היסודות מבולבלת מאוד אצל ממשיכי דרכו של הינמן.

המילה 'מרה' היא מילת מפתח בהומואופטיה. ד' מורה דרך זו למשה במרה, והרפואה היא המתקת המים המרים. גדול הרופאים היהודים מבין הראשונים הוא הרמב"ם. בהקדמה לספרו היד החזקה (יד = כנגד 14 הפעמים בהם יש רופא בתורה), הוא כותב שהוא חילק את ספריו לפ"ג הלכות, שכן בתורה יש פג' סוגי הלכות. שוב בנגד הפ"ג מחלות, למרות שאין הוא אומר זאת במפורש. ודאי שיש קשר בין חכמת הרפואה של הרמב"ם לבין חכמת ההלכה שלו. כאמור כל המחלות נובעות משורש רוחני הקרוי 'מרה'.

הרמב"ם הוא המחבר הראשון שרמז את שם ד' בתחילת ספרו: 'יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון'. ביטוי זה מזכיר את הפתיחה לאורגנון. יש יסוד אחד, ואצל הרמב"ם הוא לידע שיש שם מצוי ראשון העומד ביסוד כל המציאות.

השם 'רפואת העתיד' על פי ההומואופטים, מתאים לשיטת רפואה זו. ביטוי זה שוה בגימטריה לביטוי 'יסוד היסודות ועמוד החכמות' – ראשי תיבות של שם ד'. זוהי ההנחה האקסיומטית הראשונית של היהדות. הביטוי שוה למספר 1126. מבחינת חכמת המספר זהו המספר המשולש[1] של המספר 48. מספר זה הוא הבן זוג של 'מחלה'. לשון הזכר של מחלה קרוי 'חולי' מילה השווה בגימטריה גם כן ל 48. כשם שבמציאות יש 83 סוגי מחלות, במהות הפנימית יש 48 סוגי חולי.

אנו חולמים על רפואה יהודית אמיתית וכוללת. יש לה הרבה מה ללמוד ולאמץ מההומואופטיה. רפואת עתיד יהודית זו היא הרפואה האמיתית של כל העולמות. היא בנויה על 'לידע שיש שם מצוי ראשון' – אז לא יהיו יותר חולאים ומחלות אלא אך ורק טוב ובריאות.

נמשיך בהגדרת המילים הבסיסיות של המחלה המופיעות בתנ"ך:

'מרה' – המילה היסודית ביותר העומדת ביסוד מחלה.

המילה 'תו' - בנבואת יחזקאל[2] ד' מראה לו את כל תועיבות אנשי ירושלים ואומר לו 'והתוית תו על כל מצחות האנשים הנאנקים…'. כלומר: הוא מצווה לעשות סימן על המצח של כל אדם. חז"ל אומרים שעל פי הסימן ניתן היה לדעת האם אדם זה יחיה או ימות. גם לקין היה סימן על המצח. אנו גם יודעים שבעלי רוח הקודש כשבאים לחולה מסתכלים לו על המצח. מסופר על האר"י הקדוש שכל הדיאגנוזה שלו היתה מבוססת על ראית המצח. הביטוי של המחלה מתחיל מן העיניים, אבל הוא רושם רושם ועושה סימן על המצח. מי שיודע לקרוא את הסימן יכל לתת גם את הרפואה הנכונה. יכולים להיות גם כמה תוים על המצח. כמה תוים יחד יוצרים מנגינה שלמה, כלומר: מעין ציור בעל משמעות. לכל אדם יש את המנגינה המתאימה לו. גם ר' נחמן כותב שהמספר האהוב אצלו ביותר הוא המספר 400 = כמנין האות ת'. ר' נחמןרמז שעיסוקו זה באות ת, הנו חתירה לתקן את בעית 'רוע העין' שהיא  לשיטתו מקור כל המחלות. גם קאנט אומר שכל המחלות מתחילות ממחשבות לא טובות. 'רע עין' הנו אדם התופש לא נכון מה חברו חושב עליו, ובמילא בתגובה מפתח מחשבות שוא, = סטיות ומחשבות לא נכונות.

אחד מחכמי ההודים אמר: Disease  is delusion, awareness is cure . בהמשך נראה כיצד הבעש"ט אמר דבר זה עצמו בעומק ובדיוק רב יותר. 'דילוזיה' זה 'רע עין'. מתוך הדילוזיה האדם רואה את המציאות לא נכון ומפתח מחשבות לא טובות. הדילוזיה היא בעין, ועל פי זה מתפתחות מחשבות לא טובות שהן המקור לכל המחלות הנפשיות והגופניות הבאות אח"כ. ר' נחמן התעסק כאמור עם המספר 400, המיצג את 'רע העין', שהוא תיקון כח המדמה הלא מתוקן. זהו כח האשליה שבעין, שורש כל המחלות. במילא עיקר התיקון הוא לתקן את העיניים. לתקן את האישון שבעין. ככתוב 'אשר עשה משה לעיני כל ישראל'. משה תיקן את העיניים של ישראל. עשה מלשון תיקון. התיקון האמיתי והמודעות האמיתית הוא לידע שיש שם מצוי ראשון ואין עוד מלבדו ממש. הכל הוא אמיתת הימצאו ממש. אם אדם יודע זאת, ידיעה הכוללת את כל הפג' הלכות ואת כל היד' ספרים של הרמבם, האדם הוא בריא.

תו = סימן, ביטוי המתאים למילה Symptom . ר' נחמן אומר במקום אחר שכאשר רואים אדם, צריך ללקט את כל התוים שלו כדי לבנות מהם ניגון. ברגע שהחכם יודע לנגן את הניגון של האדם (בזוהר כתוב שמשה רבינו ידע לנגן את הניגון של כל אחד ואחד) וגם לסדר אותם בסדר הנכון, הוא יכל לעזור לו. לכהן הגדול היה חושן משפט בו היו מאירות אותיות והכהן הגדול היה יודע כיצד לצרף אותן בצורה נכונה כדי לקבל את הסימן הנכון. אפילו אם יש רק 7 אותיות יש 5000 צירופים אפשריים. אם יש 28 אותיות במשפט, יש בליוני אפשרויות. ההומואופט צריך רוח הקודש כדי שאחרי שהוא זוכה לראות את כללות התוים של האדם = הסימפטומים, הוא ידע לעשות מהם את הניגון הנכון. מי שחכם בחכמת הפרצוף רואה את התוים כתובים על המצח. עדין הוא צריך רוח הקודש כדי לדעת לעשות מהם את הצירוף האמיתי.

האות ת' עצמה היא כאמור 400 – סיום הא'ב. בספר יצירה כתוב שג' האימות העיקריות הן א'מ'ש. כלומר הת' הוא מעבר להן, הוא הרושם של הכל. לכן הת' הוא כנגד המלכות, עליה נאמר: 'רגליה יורדות מות'. יניקת החיצונים הוא רק מהאות ת'. הוא חלק מהא'ב, אבל הוא כבר רושם בחוץ, לכן משם יורדים כל הסימפטומים, כל הרשמים, משם יניקת הרע עין. עפרון החיתי היה בחינת 'רע עין'. לכן התמקח על מחיר מערת המכפלה, שבסוף נמכרה בת' = 400 שקל כסף.

כדי לתקן את הרע עין שלו המערה נקנתה בסכום המכוון כנגד קליפת הרע עין שעד כה החזיקה במקום זה. עפרון הוא מלשון עפר, כלומר מייצג את הרמה התחתונה ביותר של מחלות, שהיא כנגד העפר. ר' נחמן גם אמר שעיקר העסק שלו הוא כנגד הטחול = כנגד המרה השחורה שיש בטחול. ר' נחמן הסביר שזה בגלל שהוא בחינת הריאה = השמחה. ר' נחמן באמת נפטר משחפת = מחלת ריאה. ר' נחמן אמר 'אני הריאה' – כלומר: הריאה היא אני בעצמי. גם בדבריו אלו שהוא הריאה וחלה בריאה, ר' נחמן שיקף כלל הומואופטי מובהק.

בביטוי 'ורפוא ירפא' יש ו' וי' בתחילת המילים. הממוצע ביניהן הוא ח'. אם מוסיפים אות זו לביטוי, הביטוי שוה בגימטריא לביטוי 'טרוף טורף', הנאמר על יוסף. בקבלה כתוב ש'טרוף טורף' הוא הביטוי 'ורפוא ירפא'. שני הביטויים כוללים מקור ופועל. כשכתוב על חכמי התלמוד שהיו בקיאים מאוד באנטומיה, מוסבר שהיו בקיאים באנטומיה בגלל שהתעסקו בהלכות טריפות. זו הסיבה הגורמת לחכם היושב בישיבה לדעת אנטומיה ולהתעסק ברפואות. כלומר: הם רצו לדעת איזו בהמה טריפה, וגם איזה אדם הוא טרף, דבר החשוב מאוד להלכות רציחה כדי לדעת האם הרוצח הרג אדם מת או לו. דבר 'טרף' הוא דבר המצוי בתהליך בלתי הפיך של מות. לכן: צריך להכיר לעומק את כל התהליכים הפנימיים בנפש ובגוף האדם שגורמים לאדם למות בתוך שנה, אם לא שיקרה לו נס, או שיבוא הומואופט ויעשה לו נס. יש מקום אחד בחז"ל בו נאמר שניתן לרפא את הפג מחלות. במקום אחר נאמר שלפג מחלות אין רפואה. שוב על פי דרכנו: אין רפואה על פי דרך בשר ודם, אבל ד' יכל לרפא הכל, ואם אדם הולך בדרכיו הוא יכל להתרפא גם מהן. הגדרת מחלה בספרי ההומואופטיה היא 'תהליך שסופו מות'. אם זה לא כך זו לא מחלה אמיתית. כלומר: זה מקביל לגמרי להגדרת הטריפה בתורה.

'טרוף טורף'  - כל אחת ממילים אלו הוא ריבוע של 17. כלומר 'טוב' בריבוע.  זהו גם הריבוע הראשון שמופיע בתורה. בשתי המילים :'ברא אלוקים' = 'טוב' בריבוע. המילה ברא – מלשון בריאות, וגם המילה 'טוב' מסמלת בריאות. כלומר: תיקון מצב הטרף = המצב האבוד, הוא על ידי הטוב, הבריאות. כאשר יעקב אמר 'טרוף טורף יוסף' הוא שגה בדמיון, הוא היה בדילוזיה. האמת הפנימית היתה 'ברא אלוקים' = טוב בריבוע. לגלות את זה שהמצב הטרף, הוא בעצם אשליה, זה עצמו הוא 'ורפוא ירפא'. זה כנגד ה 'טרוף טורף'.

אשתו של יוסף אסנת היתה גם כן הומואופטית. על יוסף כתוב 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין'. חז"ל אומרים שיוסף וזרעו לא נשלטים על ידי עין הרע שכן דומים לדגים במים, שכן הם הגיעו למודעות של 'מלאה הארץ דיעה את ד'. לכן הם 'עלי עין' = מעל עין הרע. פירוש הדבר בנפש הוא שלא רק עין הרע של אחר לא שולטת בהם אלא גם העין הרע שלהם עצמם. העין הרע של האחר היא שולית לעין הרע שיש לאדם לגבי עצמו. יוסף הוא מעל זה, אבל אסנת מטפלת בזה. בהומואופטיה יש מילה חשובה נוספת: Vital Force , = 'און'. האון של האדם קשור גם לזרע = לצאצאים שלו, ובנוסף בעברית זה קשור למילה 'אני'. על אסנת, רעיתו של יוסף נאמר שהיא 'בת פוטיפרע כהן און'. להומואופטיה מקור בקדושה אבל גם בקליפה, וכהני מצרים חקרו גם כן בחכמה זו. יוסף שהוא 'עלי עין' הוא זה שיכל לשאת לאשה את אסנת כדי לברר את חכמת ההומואופטיה. אסנת היתה כוללת את כל שבע חכמות העולם העתיק שהיו ידועות במצרים, לכן אסנת = שבע פעמים חכמה. בחכמת הסוד, הזיווג המושלם הוא כשהאיש הוא כפולה של שלש עשרה, והאשה כפולה של שבע. כך זה אצל יוסף ואסנת. חכמות נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. אסנת היא כוללת את שבעה עמודי החכמה. הכל עומד על עמוד אחד נוסף שהוא עמודו של יוסף הצדיק, צדיק יסוד עולם, המבוסס על 'יסוד היסודות ועמוד החכמות'. בביטוי 'אסנת בת פוטיפרע כהן און' – יש חי פעמים מחלה בגימטריה. = כלומר המחלה תחיה = תתרפא. הביטוי 'חי' מסמן את הדרגה הגבוהה ביותר של הריפוי של מחלה. זהו ריפוי עד כדי יכולת להחיות את המת.  רופא הוא לשון לרפא, ו 'רפאים' בתנ"ך הוא גם לשון מתים. כלומר 'רפא' הוא גם מת. 'רפאים' הם גם ענקים. יש בתנ"ך יד פעמים רפואה, ושבע  פעמים רפאים. הרפאים מסמלים מחלות. הם היו ענקים שהיה צריך להתגבר עליהם ולרשת אותם. היות ורפאים תמיד מופיעים בלשון רבים, ומיעוט רבים שנים, שבע פעמים רפאים הם 14, וכנגדם יש 14 פעמים רפואה בתורה. הינמן מתיימר לרפא את הטרף, כלומר: מצב בלתי הפיך. קצת מעבר לכך זה להחיות מתים, לכך הינמן לא הגיע. זהו הרופא שיודע לרפא את הרפאים. זהו המצב העליון של הריפוי הקרוי 'חי'. צדקיהו שהתרפא על סף המות הודה כך לד': 'חי חי הוא יודך'. המילה 'חי' היא בגימטריא 18. המילה חי מתחלקת ל2 מספרים: 7 + 11 . לחלוקה זו יש מקבילות גם בנגלה  וגם בספרי הקבלה. בנגלה חלוקה זו מקבילה לימי הנידה ולימי הזיבה של האשה. המחזור של האשה מהתורה הוא חי ימים, ואלו שבעה ימים של נידה, ואח"כ יא ימים של טהרה, שהם הימים הראוים גם לזיבה. זיבה היא אחת מהמחלות הכרוניות הקיימות (Gonorea ).  החי פעמים פג, מתחלה בדיוק ל7 פעמים פג ו11 פעמים פג. 2 המילים 'אסנת בת' = 11 פעמים מחלה, השם 'פוטיפרע כהן און' = 7 פעמים מחלה. כלומר גם במשפט 'אסנת בת פוטיפרע כהן און' יש את החלוקה ל 7 ול 11. כל המספרים הללו: 7, 11, 83, כולם ראשוניים. המילה בראשית = 11 פעמים פג. המילה הראשונה בתורה בראשית שפותחת את תיאור הבריאה = הבריאות. גם היא קשורה למבנה של 11*83 (83 זו כפי שכבר אמרנו הגימטריא של 'מחלה').

המילה 'בראשית' היא 'מחלה' במספר קטן. המספר 11 מתקבל כשמחברים את הספרות 8+3. המילה מחלה מורכת מן האותיות 'חל' באמצע והאותיות 'מ' ו'ה' משני הכיוונים שהם אותיות שימושיות. 'חל' במספר קטן הוא 11, וגם 'מה' במספר קטן הוא 11. כלומר המוקד של המילה מחלה גם הוא 11.  כאשר מכפילים 11*83 מקבלים את המילה הראשונה בתורה 'בראשית'.

העיקר שהוכיח שאסנת בת פוטיפרע כהן און קשורה להומואופטיה קשור לרלא שערים שבספר יצירה. כשאנו רוצים להבין את המשמעות הפנימית של המילה רפואה, השורש הזוגי שלה הוא רפ'. כלומר אנו צריכים לחפש את משמעות השער 'פר', שהשער רפ' הוא האחור שלו.

כשמסתכלים על טבלת השערים בספר יצירה, כל הרלא שערים מתקבלים על ידי זה שלוקחים את אותיות הא"ב, וחותכים אותן לשנים בנקודה כל שהיא, למשל בין נ' לס', ואז מתקבלות שתי מע' של אותיות: א – נ , ס – ת. מסדרים כל מע', בסוד אור ישר ואור חוזר = סוד המראה, בשיטת אתב"ש. לכן במע' של א – נ מתקבלים השערים: אנ, במ, גל, דכ, הי, וט, זח. אח"כ עוברים לחצי השני של ס – ת, ומסדרים כנ"ל ואז מתקבל: סת, עש, פר, צק. כך בונים כל שורה על פי חיתוך אחר במע' האב. חצי מהחיתוכים יוצרים 2  מע' לא זוגיות, ואז בכל מע' נותרת אות לא מזווגת. למשל אם נחתוך בין מ ל נ, האותיות ז' ו צ' יהיו בלי בן זוג. אז רושמים אותן בסוף השורה יחד: זץ. החיתוך הראשון של האב לשתי מע' הוא בין האותיות א' לב'. במקרה זה ג"כ יש שתי אותיות לא מזווגות: א' ו ל'. צירופן יחד נותן את המילה א – ל. בגלל שזה שם ד', מילה זו רשומה בתחילת השורה הראשונה. בשורה האחרונה בטבלה, נרשמו כל זוגות האותיות הלא מזווגות שוב. כך מתקבלת הטבלה השלמה.

בסה"כ במבנה מתקבל 22 חיתוכים שונים של הא' ב'. 22 שוה לשתי פעמים 11, כאשר 11 מקביל ל  יא ספירות אם כוללים בספירות גם את הכתר וגם את הדעת. בכל ספירה יש צד זיכרי וצד נקבי, מלכות ומציאות, אור ישר ואור חוזר. בכל אחד משני הפרצופים של כל ספירה (הזיכרי והנקבי) יש יא ספירות, המקבילות ל יא זוגות של שתי האותיות, שערים. כלומר כל שורה במבנה היא או הצד הזיכרי או הניקבי של ספירה כללית. השורה הראשונה במבנה היא הזכר = המלכות = האור ישר של הכתר. האותיות 'דר' בשורה העליונה הן הדעת של הכתר הזיכרי. בשורה השניה האותיות אב, הן הכתר של הכתר הניקבי. על פי זה ניתן לתת ערך מדויק פרטי לכל שער ושער מבין הרלא שערים ולהקביל אותו בצורה מדוייקת לאחת הספירות. כאשר גם בתוך כל שער יש התפתחות עצומה של מילים ופרצופים של משמעויות. גם בתוך כל שער של שתי אותיות יש בתוכו עצמו גם פנים ואחור, כלומר זכר ונקיבה. כלומר בתוך הכתר הניקבי יש יא שערים פנים ואחור, כשבתוכו יש גם כן פנים ואחור, זכר ונקיבה. על פי המבנה הזה ניתן להבין כל מילה ומילה בלשון הקודש, שהיא כל העולם כולו.

השער רפ, מצוי באב שהכותרת שלו היא אנ. כלומר המילה 'און' = כח החיים של האדם. שם מצוייה המילה רפואה, וגם שם מצוי השער עש, שהוא גם שע (אלו פנים ואחור של אותו שער עצמו), שממנו נגזרת המילה 'ישועה'. הקשר הזה מופיע בירמיהו  'רפאני ד וארפא הושיעני ואיושע'  וחז"ל תיקנו זאת בברכת רפואה  בשמונה עשרה. האב שפותח באנ, מייצג את האב הניקבי של ספירת התפארת. ספירה זו מיצגת את מקצוע הרפואה כמו שכתבנו בחוברת על האוניברסיטה. בתוך ספירה זו השער רפ' המיצג את המילה רפואה הוא  האחור של ההוד של התפארת הניקבית. (להלן יוסבר מדוע 'פר' יוצא כנגד ההוד.  מקום היניקה של כל המחלות הוא מספירת ההוד, המקבילה למע' החיסון. שם צריך לתקן ולרפא את הגוף. המילה עש, או שע, היא היסוד.)

כשיש אב האון הוא הכתר, הבן הוא החכמה, הגל הוא הבינה, הדכ זה הדעת, ה 'ה-י' זה חסד, 'וט' גבורה, 'זח' תפארת, אבל מה קורה אח"כ? ברגע שגומרים את האגף הימני, כשמתחילים את האגף השמאלי זה עולה מלמטה למעלה, מן המלכות ועד לאן שהגענו, כלומר: 'סת' – מלכות, 'עש' – יסוד, 'פר' – הוד, 'צק' – נצח.  'צק' הוא גם קץ. ואתה תעמוד לגורלך לקץ הימים. זהו כנגד הנצח.  יש כלל גדול שכתר עליון איהו כתר מלכות. כשבודקים פה את הכתר העליון ואת המלכות מוצאים באב הזה את השערים 'אנ' ו 'סת'. זה נותן את המילה אסנת. כלומר המקום של הרפואה הוא בתוך האב של אסנת. אב זה הוא המתקבל כשפוגעים ב'נס', כלומר שמבצעים חיתוך של האב בין האותיות נ' לאות ס'. פגיעה בנס (הן באופן טוב = הגעה לנס, והן באופן רע) היא הקשורה לכל הנושא של מחלה וריפוי.